שני הסבים שלי עברו את מלחמת העולם השנייה ושרדו את השואה. הם עלו ארצה דרך מחנה עתלית והתחילו את חייהם בשנית. סבא שלי מצד אבי, יהודה פייטלסון, גויס להגנה בתחילת מלחמת העצמאות והשתתף בקרבות על ירושלים. בין הקרבות הקשים שבהם סבי לחם במלחמת העצמאות, היה הקרב של שיירת נבי דניאל.
בקרב הזה, שעליו שמעתי רבות, התרחשו חילופי אש כבדים במשך שעות ארוכות אל מול כוחות האויב. סבי, אשר השתתף בחילופי הירי, נפצע מכדור שחורר את כובעו, אך במזל נפצע באורח קל בלבד. אחרי הקרב הוא זרק את הכובע לפח ולא חשב לשמור עליו כמזכרת, מכיוון שלא ראה טעם "לשמור כובע עם חורים".
בהמשך מלחמת העצמאות, בקרב על מנזר סן סימון, סבי היה חלק מהתגבורת שהצילה את כוחות הפלמ"ח וגרמה לאויב לסגת. גם סבי מצד אמי, אברהם דורון, לחם רבות עבור הדרך, שאותה אני ממשיך כיום כחייל בצבא ההגנה לישראל.
הוא השתתף בניסיון הפריצה לעיר העתיקה לאחר שזו נפלה בידי הירדנים. כפי שהסבים שלי שירתו את המדינה מיום הקמתה, כך גם אני ממשיך את דרכם ומשרת אותה כעת בתורי.
סמל פייטלסון // צילום: דו"צ
אני גאה במעשי גבורתם ומשתדל לתרום מעצמי כמה שיותר במסגרת שירותי כחייל קרבי בגדוד קרן של התותחנים.
עבורי, להיות דור שלישי למורשת של מבצעיות, לוחמה ועמידה על המשמר של המדינה זו משמעות גדולה וזכות שאינה מובנת מאליה.
הסיפורים מהשירות הצבאי של סבי ואבי מלווים אותי ומחזקים את תחושת השליחות בעצם היותי לוחם. סבי שימש קשר במלחמה וכיום גם אני משמש קשר. אף על פי שהטכנולוגיה השתנתה והאמצעים השתנו - המשימה לא פחות חשובה משהיתה. המדינה חשובה לי יותר מכל דבר ומשימתי חשובה כפי שהיתה חשובה לסביי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו