הסיפור של סבי היקר ציון מתחיל רחוק מאוד מארץ ישראל, באפגניסטן הרחוקה. סבא שלי נולד באפגניסטן לפני כ־90 שנה. בגיל 5 הוא עלה עם משפחתו בדרך־לא־דרך לארץ ישראל. הם התיישבו בירושלים, אותה ירושלים שעל שמה הוא קרוי ושעליה עוד יילחם רבות. מצבם הכלכלי היה בכי רע, אולם לא היה קץ לשמחתם על כך שזכו להגשים חלום בן 2,000 שנה.
בגיל 16 הצטרף סבי למחתרת האצ"ל ועסק בפעילויות מחתרתיות שונות, שאף גרמו לו להיעצר פעם אחת על ידי הבריטים.
עם פרוץ מלחמת העצמאות לקח סבי חלק משמעותי בלחימה בירושלים ולחם בגזרת הר ציון. במהלך הלחימה נפצע באורח קשה מאש צלפים ירדנים, בזמן שעמד על חומות העיר העתיקה. הכדור פגע בו ממש סנטימטרים ספורים מבית החזה, ובנס הוא ניצל. סבי התעורר ביום שבו דוד בן־גוריון הכריז על הקמת המדינה, יום שאותו הוא מגדיר עד היום כמכונן בחייו.
גם לאחר הפציעה וגם לאחר שנישא והקים משפחה לתפארת, המשיך סבי לקחת חלק בשמירה על ביטחון המדינה, גם אם לא כלוחם. במלחמת ששת הימים הוצב כמילואימניק בחדר הפיקוד הקדמי של כוחות הפריצה לירושלים, והיה עד להחלטה של משה דיין והרב גורן לפרוץ לעיר העתיקה.
דמעות של אושר מילאו את עיניו כששמע את ההכרזה המפורסמת בקשר של מרדכי (מוטה) גור: "הר הבית בידנו!". באחד מימי מלחמת ששת הימים סופר לו שמתוכנן להקים בגוש עציון יישוב גדול ששמו "אפרת". מה שלא ידע הוא שכ־30 שנה לאחר מכן הוא יזכה לראות אותי, נכדו, נולד וגדל באותו יישוב.
סיפור חייו של סבי השפיע רבות על החלטתי להתנדב לחטיבת הצנחנים. הוא תמיד חינך אותי לאהבת העם והארץ והפציר בי לתרום ככל יכולתי למדינה היקרה והחשובה שלנו. הוא זכה לראות את ילדיו ונכדיו תורמים למדינה בתפקידים שונים ומגוונים בצה"ל, במערכות האזרחיות, ואף בשב"כ ובמוסד.
זו זכות גדולה להשתייך לחטיבה עם מורשת ארוכה ומכובדת כמו של חטיבת הצנחנים, שהוקמה עוד בימי דור הנפילים שסבי היה חלק ממנו. אני גאה לקחת חלק בהגנה על המולדת ולהמשיך את מורשתו של סבי. גיוס קל למתגייסי נובמבר 17.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו