מתכוננים להכרעת העצרת
המתח ביישוב גואה לקראת ההכרעה הצפויה בעצרת האומות המאוחדות בנוגע לתוכנית לחלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית. סופר העיתון "הבקר", שנשלח למושב עצרת האו"ם בלייק סקסס שבמדינת ניו יורק, מדווח:
"אני עד כאן למסירות הנפש ולסגולות מזהירות, לשאר הרוח והפטריוטיזם היהודי של חברי משלחתנו, העושים בשער העמים. סגולותיהם אלה התגלו בהופעות פומביות ובהתייעצויות פנימיות שהצטיינו בליכוד אנושי, בריכוז חומר וביגיעה ללא לאות, יחד עם חליפות שפל וגאות, וכמו תמיד, הצל מרובה על החמה בסוכתנו ההולכה ונבנית".
בעיתונות הבריטית מתפרסמים מאמרים נגד תוכנית החלוקה. לעומתה, רוב העיתונות האמריקנית ידידותית לרעיון. ה"ניו יורק טיימס" מפגין קו נוקשה במאמר המערכת שכותב עורכו הראשי, ארתור סלצברגר: "מצפוני אינו נותן לי מנוח! מדינה יהודית היא נגד רוחי, מורשתי ותורתי. אבל מה לעשות, אנו בשלב העובדות ולא בשלב התיאוריות".
גם העיתון "דבר" שולח סופר מיוחד לעקוב אחרי הדיונים בעצרת האו"ם מקרוב, דן פינס. וכך הוא מדווח: "המכשול הסופי עודנו בעינו, שהרי הפשרה שהושגה לאחרונה על ידי רוסיה ואמריקה מבוססת על נכונות הבריטים להמשיך בקיום החוק והסדר בתקופת הביניים (בין סיום המנדט המתוכנן ל־1 במאי למועד ייסודן של שתי המדינות, המתוכנן ל־1 ביולי) - ונכונות זו איננה. פקיד בריטי גבוה אמר לי היום, כי לונדון סירבה שוב להמשיך בתפקידה בארץ ישראל. הצבעת האסיפה ברוב של שני שלישים לטובת הצעת החלוקה תלויה במידה רבה בתשובה הבריטית הרשמית, שמחכים לה בכל רגע".
"עוצר בית" למניעת השתמטות מתרומות
העיתון "דבר" מדווח ב־13 בנובמבר על כנס מליאת הוועד הלאומי, שהתקיים באולם קרן היסוד בירושלים. "בשורת העצמאות הקרבה מטילה על היישוב תפקידי הגשמה דחופים, ואלה לא יושבו ריקם", הכריז מר דוד רמז, יו"ר הוועד הלאומי (הממשלה של המדינה שבדרך).
במהלך הכנס החליטה הנשיאות פה אחד על הקמה מיידית של מפעל כספי מיוחד בשם "מגבית התגייסות והצלה", שינוהל על ידי ועדת ביטחון מורחבת שבה נכללו נציגי הסיעות, כולל אגודת ישראל החרדית, מתוך מטרה לעשות שימוש בכספים שיגויסו לצורכי הביטחון הצפויים ביישוב. היעד שנקבע הוא גיוס של 500 אלף לירות, והמטרה היא "לאסוף 150 אלף לירות מאת השדרות העממיות ו־350 אלף מבעלי יכולת גבוהה יותר". הוחלט כי המגבית הכלל־ארצית המיוחדת תיערך במשך שבוע, החל מ־20 בנובמבר.
מר ליפמן לוינסון, שהועמד בראש המגבית המתוכננת, הודיע כי "בתוכנית הביצוע של המגבית יש סעיף על עוצר בית עצמי למשך שעות מסוימות, למען קָצֵר את הזמן בביצוע ולמען לא תהיה השתמטות, שכן דוחק השעה מחייב".
עיצוב: "האחים שמיר", באדיבות י. שמיר
אוי לבושה: אריג אוסטרלי בארץ ישראל
באוקטובר 1947 הכריזה ממשלת ארץ ישראל על "טנדר" ("מכרז") לאספקת 9,000 חליפות עבור המעפילים שהיו עצורים במחנות הבריטיים בקפריסין. העיתון "דבר" מדווח ב־12 בנובמבר 1947 כי 30 פירמות של "קונפקציונרים" (יצרני טקסטיל) הגישו את הצעותיהם.
כעת נודע ששתי הפירמות, שזכו כל אחת בהזמנה ל־4,500 חליפות, משתמשות באריגים מתוצרת חוץ: אחת עושה שימוש באריג אוסטרלי, כנראה מאיכות נמוכה, שהיה מונח כאבן שאין לה הופכין במחסנים במשך שנתיים ללא דורש; והשנייה עושה שימוש באריגים ארגנטינאיים, שהוברחו לארץ ישראל מעבר הירדן.
העדפת חומרי גלם תוצרת חוץ על פני תוצרת הארץ עוררה כעס רב בקרב הסקטור היצרני בארץ ישראל. כמה מבעלי בתי חרושת לאריגים התאגדו ומיהרו לשלוח מכתב זועם למנהלת המכרז: "על פי החישובים, העדפת אריגים תוצרת חוץ מנעה מהיצרנים המקומיים הכנסה של לא פחות מ־20 אלף לירות". המתלוננים דרשו לחקור בדבר "ולתת הוראה מיידית ליצרנים הזוכים להפסיק ממלאכת ייצור החליפות".
תלונה חריפה הוגשה על ידי היצרנים גם להתאחדות בעלי התעשייה העברית ולאיגוד למען תוצרת הארץ. "מה אתם עשיתם כדי למנוע את החרפה הזאת?" שאלו בזעם היצרנים העברים את ראשי הארגונים.
הקמפיין לעידוד תוצרת הארץעיצוב: "האחים שמיר", באדיבות י. שמיר ומכון שנקר
זה הזמן להתעורר
ב־11 בנובמבר 1947 דווח בעיתונות העברית על התוכנית להקים בארץ ישראל בית חרושת להרכבת שעונים מעוררים, שיופעל על ידי בעל הון יהודי מאירופה, ששמו לא נמסר. היזם חתם על הסכם שותפות עם פירמה צרפתית, שתשלח את חלקי השעון לארץ ישראל, והם יורכבו בבית החרושת על ידי בעלי מקצוע מיומנים, תוך הקפדה על איכות משובחת כנהוג באירופה.
בית החרושת ייצר בחודשים הראשונים להפעלתו כמות של 1,500-1,000 שעונים בחודש, מתוך תצרוכת שנתית מוערכת של כ־40,000 שעונים מעוררים, הנרכשים בכל שנה בשוק הארץ־ישראלי.
האנציקלופדיה העברית יוצאת לדרך
מודעות גדולות של "החברה להוצאת אנציקלופדיות" מבשרות על "החתמת בכורה על האנציקלופדיה העברית", שתחל להיות משווקת בשנת 1948.
"האנציקלופדיה העברית, שהיא כללית יהודית וארץ־ישראלית, תופיע ב־16 כרכים בני 1,000 עמודים כל אחד, עם 40,000 מאמרים ו־100,000 ערכים, בליווי תמונות ומפות רבות צבעוניות. בשנת 1948 יופיעו שני הכרכים הראשונים, ויתרתם בזה אחר זה במשך 6-5 שנים.
"החותמים בהחתמת בכורה נהנים מהנחה של 20% (60 לא"י במקום 72 לא"י) ומתשלום חודשי קטן. חוברת לדוגמא ניתנת לעיון חינם לכל דורש". המודעה מסתיימת בהכרזה ש"החותם על האנציקלופדיה העברית רוכש לו נכס לדורות".
הדפסת האנציקלופדיה החלה בקיץ 1948, לאחר הקמת המדינה. נשיא הכבוד של האנציקלופדיה היה הנשיא הראשון, חיים ויצמן. למרות התוכניות בתחילת הדרך - הוצאת האנציקלופדיה בשלמותה נמשכה כמעט 40 שנה. היא הופיעה ב־32 כרכים, שבהם כ־30 אלף ערכים, ועוד שלושה כרכי מילואים, כרך "מפתח" (תוכן), ושני כרכי השלמה על ארץ ישראל ומדינת ישראל. בכתיבתה השתתפו יותר מ־2,500 כותבים.
החורף בא לעמק
החורף, אשר זה פעמים אחדות בישר את בואו באותות וברקים, בא אתמול סוף סוף לעמק. כבר משעות הבוקר התקבצו עננים כבדים וכיסו כבמסך ערפל את ההרים מסביב.
סערה עזה עברה ברוחות וברקים על פני השדות, תימרה את אבק הדרכים, עקרה פה ושם שיחים ועצים חלושי שורש, ובמקומות אחרים גם העיפה רעפים מהגגות. אחרי הצהריים החל לרדת היורה.
היה זה גשם הברכה הראשון בשנה זו, והוא ירד פעמים מתונות, פעמים בסעף, והספיג את האדמה הצמאה.הגשמים האלה, שלפי דעת החקלאים באו בעתם, ינביטו לאחר כמה ימי שמש את הזריעה החדשה, שנטמנה כבר באדמה. היורה הנמרץ הטיל כמובן שוב את ההווי החורפי האופייני על משקי העמק והפך את הדרכים טיט ובוץ. (משמר, 10.11.1947)
גובים מסים עם שוטרים
התמרמרות רבה עוררה אתמול הופעתו של גובה המסים הממשלתי, שבא לגבות את המסים מתושבי נתניה בלוויית משמר של ארבעה שוטרים מזוינים.
רבים תמהו לשיטה חדשה זו של גביית מסים, שכן בנתניה נתרבו בזמן האחרון מקרי גניבות. כשהמשטרה נדרשה לקבוע משמרות של שוטרים ענתה בשלילה, "כי מספרם של השוטרים מועט". הפעם נמצאו שוטרים, אבל... לגביית מסים. (משמר, 13.11.1947)
לתקן את התרגום
מהלך התרגום העברי בשעת ההצגות בבית הקולנוע בטבריה אינו מתמזג עם מהלך הסרט עצמו. הדבר גורם לכך שאלה מבני טבריה הצופים בסרט ואינם שומעים אנגלית (והם רבים מאוד) - נשארים תוהים ואינם מבינים את הסרט.
בעיר שיש בה יותר מקולנוע אחד, היה הדבר גורם לכך שבני העיר לא ילכו למקום שמזלזלים בהם. בטבריה יש בית קולנוע אחד בלבד, והנהלת הקולנוע חייבת להשגיח על כך שעובדיה ישרתו את הקהל בנאמנות. (הבקר, 16.11.1947)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
