"פיגומים", סרט הביכורים עטור השבחים והפרסים של התסריטאי־במאי מתן יאיר, הכניס אותי לסחרור רגשי רציני. על פניו, זוהי דרמת התבגרות קלאסית שמתרחשת בבית ספר תיכון, ושממשיכה את המסורת של "לאדוני, באהבה" ו"סיכון מחושב". אתם מכירים את התרגולת: מורה יוצא דופן יוצר קשר אמיץ עם תלמיד בעייתי ומשנה את חייו בדרך זו או אחרת.
אבל למרות שזה באמת נראה ונשמע ככה בהתחלה, בדיוק כשחשבתי שאני יודע לאן פניו של הסרט מועדות, יאיר לוקח כאן פנייה עלילתית חדה ולא צפויה, שמעיפה את יצירתו למקום אחר לחלוטין ועמוק בהרבה. מעבר לכך שהתוצאה הפתיעה ומאוד הרשימה אותי, היא גם הכניסה אותי לדיכאון עמוק ונותרה בראשי למשך ימים ארוכים. בהחלט ניתן לומר שלא ראיתי את זה מגיע.
במרכז הסיפור ניצב אשר (אשר לקס), נער בעייתי עם התפרצויות אלימות שלומד בכיתה טיפולית בתיכון בפתח תקווה. כשהוא לא נמצא בבית הספר, אשר מבלה את זמנו באתרי בנייה, בעבודה לצד אביו הקשוח (יעקב כהן), בעסק המשפחתי לפיגומים. האבא כבר מכין את אשר ליום המתקרב שבו יחליף אותו בעסק, ולכן הוא אינו רואה חשיבות מיוחדת במבחני הבגרות. יותר מכך, הוא גם אמור לעבור ניתוח מורכב, והוא צריך שאשר יחליף אותו בניהול העסק בזמן שהוא מתאושש, כך שהלימודים ממש אינם נמצאים בראש סדר העדיפויות, אם בכלל.
אשר מבין את כל זה, כמובן, ונראה שהוא גם די שלם עם גורלו. אלא שהגעתו של מורה חדש לספרות (עמי סמולרצ'יק) מביאה לשינוי בהשקפת עולמו. כי הנה מורה שמדבר אליו אחרת; מישהו שמצליח לתקשר איתו ולגרום לו לחשוב, לקרוא ואפילו לכתוב. כצפוי, השניים מפתחים ביניהם קשר מיוחד, והמורה נחשף בהדרגה לעולמו של אשר ולגורמים שתרמו ליצירת אופיו האלים. אשר, מצידו, מתחיל לגלות עניין בספרות, וניבט בו רצון לרצות את המנטור החדש שלו. כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, אביו לא מאוד מתלהב מכך.
מבחינה סגנונית, "פיגומים" הוא ההפך מסרט ראוותני. העשייה שלו ישירה וריאליסטית, ומזכירה לעיתים את הדרמות החברתיות המחוספסות של האחים דארדן. העלילה מבוססת בחלקה על חוויותיו של יאיר כמורה להיסטוריה ולספרות בכיתות לחינוך מיוחד, וגם ההחלטה שלו ללהק שחקנים לא מקצועיים לתפקידי התלמידים מוסיפה ליצירה ממד אותנטי וכמעט תיעודי. בתוך כך, גם סמולרצ'יק (שזכה בפרס אופיר עבור תפקידו כאן) וגם כהן מגישים הופעות מצוינות - והפוכות זו מזו - בתור שני הגברים המשמעותיים בחייו של אשר. ואילו לקס, מצידו, שמגלם כאן גרסה של עצמו (הוא באמת היה תלמיד של יאיר), נע ונד ביניהם כמו בולדוזר חסר אונים, תוך כדי שהוא מנסה לעשות סדר ברגשותיו, במחשבותיו וברצונותיו.
משימה זו הופכת לקשה במיוחד לאחר נקודת המפנה הגדולה של התסריט. ובכלל, כבר מזמן לא ראיתי טוויסט כה אפקטיבי בסרט. לא רק שהאירוע עצמו מפתיע, מזעזע ועצוב, הרי שהאופן הרגיש והלא שגרתי שבו יאיר מטפל בו, והאופן שבו האירוע משפיע על הדמויות ועל אופי הסרט, מפתיעים גם הם והופכים את "פיגומים" למשהו מאוד נדיר וייחודי. זהו סרט שמבין שברוב המקרים, החיים אינם אלגנטיים, ברורים או הגיוניים. זהו סרט שאינו חושש לחפור ולחטט בשאלות הגדולות והבלתי ניתנות למענה. זהו סרט קטן, חכם ומצוין שישבור לכם את הלב. רוצו לראות אותו.
"פיגומים", כתב וביים: מתן יאיר. ישראל 2017
yishai.kiczales@gmail.com