"אנחנו עם הקיר הניצב איתן" הוא פתגם ערבי ידוע שצריך לשמש מפתח להבנת הדינמיקה של מסכת השיקולים המנחים את השחקנים בהתנהלותם במערכת האזורית. התנהלות זו, בממדיה הגלויים והסמויים, היא תמצית חוכמת ההישרדות עתיקת היומין, בייחוד עבור קבוצות מיעוט הנדרשות לבריתות נאמנות, תוך זיהוי הכוח העולה. כל זה מוביל אותנו להסבר על מסכת האירועים האזורית שהתרחשה לאחרונה.
קרבות חאדר
הקרבות שהתרחשו בשבוע האחרון בצפון הגולן הסורי, סביב הכפר הדרוזי חאדר, היו בעיניים סוריות עוד אירוע במלחמה ארוכה ומרובת תפניות. לעומת זאת, מבחינת ישראל מדובר באירוע משמעותי ביותר. לא שגרת הביטחון השוטף בגבול הצפון עמדה למבחן ביום שישי האחרון, אלא המגמה האסטרטגית הישראלית העקבית, המבקשת להימנע ככל הניתן ממעורבות פעילה במלחמת האזרחים השכנה. זו הסיבה שנדרשה התערבותו המיידית של ראש הממשלה, ששהה בלונדון ויצא בהצהרה חסרת תקדים על מחויבות ישראל להגנה על כפר חאדר.
שאלת המפתח המאתגרת את מדינת ישראל בהתנהלותה מול המערכת המשתנה היא האם כשחקן אזורי היא יכולה להעניק משענת איתנה לבעלי בריתה מבית ומחוץ?
מבחן הקיר האיתן הוא ההיגיון המסביר את שיתוף הפעולה בשנים האחרונות בין אנשי כפר חאדר לבין פעילי חיזבאללה, שהוכיחו בשנות המלחמה את מעמדם באזור. זה גם ההיגיון בצידו השני של הגבול, שבשמו תבעו הדרוזים אזרחי מדינת ישראל את התערבותה הפעילה של מדינת ישראל להגנת אחיהם מעבר לגבול. אירועי חאדר לימדו את ממשלת ישראל איך היא עוברת את מבחן התפקוד האקטיבי ואיך מוצג דימויה כמשענת מבטיחה לבעלי בריתה.
הכישלון הכורדי בכירכוכ
גם במאבק הכורדי לעצמאות נבחנה ישראל בממדי השפעתה כקיר איתן אזורי בשעת משבר. נחישותו של המנהיג הכורדי ברזאני לקיים את משאל העם על עצמאות כורדיסטן זכתה לתמיכה פומבית ישראלית, אבל הכורדים ציפו ליותר. מול התגובה העיראקית־איראנית, במתקפה על כירכוכ, לא יכלו לעמוד לבדם. חלומם לעצמאות מדינית נדחה גם הפעם.
ברור היה להם כי במגבלות המרחק מישראל, יכולת הסיוע הצבאית הישראלית מוגבלת ביותר, אולם קיימים ממדים נוספים להשפעה ולתמיכה, וגם בהם ישראל לא עמדה בציפיות הכורדיות. קרבתה של ישראל לארה"ב מכוננת בהקשרים רבים את דימוי עוצמתה. הכורדים ציפו מישראל לגייס בעבורם את תמיכת ארה"ב, שהיתה יכולה לשמש מגן בפני פעולת הנגד העיראקית־איראנית. אלא שבהתרסה גלויה, בהכוונת משמרות המהפכה האיראניים, ובפעולת בזק של צבא עיראק החמוש בציוד אמריקני חדיש, הועמדה ארה"ב בפני עובדה מוגמרת ששמטה ממנה את עמדת התיווך שביקשה למצות. לא במקרה אמר הרמטכ"ל האיראני: "ארה"ב וישראל קשרו קשר להקים ישראל שנייה בכורדיסטן". בפעולתם המוצלחת בכירכוכ הצליחו האיראנים לא רק לסכל את מימוש העצמאות הכורדית, אלא גם לפגוע במעמדן של ארה"ב וישראל כגורמי כוח אזוריים.
מעבר לגבולות המדינה
על רקע טראומת שקיעתה של ישראל בבוץ הלבנוני, ומתוך שיקול אסטרטגי ענייני, נמנעה ישראל בכל שנות המלחמה בסוריה ממעורבות צבאית גלויה מעבר לגבולה. כשפעלה בכל זאת בסוריה, היה זה לצורך האינטרס הישיר של הגנתה. כמפקד הגיס הצפוני, הייתי שותף לדיונים בסוגיה זו והערכתי שהמדיניות הכוללת כפי שהתפתחה היתה נכונה. אולם בשעה זו, לנוכח המערכת המתהווה לקראת סדר חדש, במבט לעתיד, מומלץ לבחון את האופן שבו תמצב ישראל את דימויי עוצמתה, לא רק ביכולתה להגן ביעילות על שטחה וגבולותיה, אלא גם ככוח בעל השפעה בעיצוב המערכת האזורית, באופן המתאים לציפיותינו.
הדיון על גבולות מדינתיים הוא דיון אחר מהדיון על מרחבי ההתעניינות וטווחי הפעולה הצבאית הגלויה והחשאית, הנדרשים לקיום ולהגנת הריבונות. על הבחנה זו כתב האלוף יהושפט הרכבי בספרו "מלחמה ואסטרטגיה": "למדינות יש 'גבולות משפטיים' של הטריטוריה הלאומית שלהן, ואולם יש להן גם 'גבולות אסטרטגיים', שלהגנתם יהיו מוכנים לצאת למלחמה... אנגליה, לדוגמה, טענה ש'גבולה האסטרטגי' הוא על הריין..." (שם, עמ' 531). ואכן, כמעט אלף שנה שמלחמותיה של אנגליה מתנהלות מחוץ לגבולותיה: הניצחון על נפוליאון בקרב ווטרלו, ומרחבי פעולתה בשתי מלחמות העולם.
ראשי הממשלה דוד בן־גוריון ולוי אשכול פעלו מתוך הבנה זו בתמיכתם הצבאית בכורדים, לא רק בפעילות חשאית של אנשי המוסד אלא גם בהשתתפות ובהדרכת קציני צנחנים ישראלים. העזה זו נבעה מחיפוש בריתות אזוריות שיחלצו את מדינת ישראל מן הבידוד שכפו עליה באותן שנים מדינות ערב. ברית משמעותית נבחנת בשעת מבחן, והיא כרוכה לעיתים גם בשותפות לחיכוך. בהיענות למוכנות לפעול ואף להסתכן למען בעל ברית, נבנה דימוי הקיר האיתן.
בתפיסתה של ישראל את עצמה כ"וילה בג'ונגל", נבנתה, בניסיון רב שנים, מערכת צבאית יעילה להגנת הגבולות. אולם עתה, למול מערכת אזורית המתהווה מחדש, בצורך לבסס את ביטחונה של ישראל גם מתוך מעמדה כשחקן אזורי בעל השפעה, נדרש שיח ביטחוני בעל ממדי היגיון נוספים.
דרוש קיר איתן
לאחר טלטלה רבת תהפוכות במלחמת האזרחים בסוריה, בעיראק, בלוב, בתימן וגם במרחבי סיני, אנו חווים תזוזת יבשות במערכת אזורית, המצויה עדיין בשלבי התהוות פתוחים להשפעה. עוצמת הטלטלה אינה פחותה בהיקפה מזו שעבר האזור בסיום מלחמת העולם הראשונה, עם התמוטטות האימפריה העות'מאנית וחלוקת המרחב למדינות במתווה סייקס־פיקו.
זו המסגרת שבה צריך לפרש את משמעות מסכת האירועים שבה נכללים: הפיוס בין הרשות הפלשתינית לחמאס בהכוונה מצרית, התבוסה הכורדית בכירכוכ, הקרבות בכפר חאדר והתפטרות ראש ממשלת לבנון, סעד אל־חרירי, בהכוונה סעודית.
בכל אלה מתבררת, מתוך החיכוך, שאלת המפתח האזורית: מיהו הקיר האיתן במערכת המתפתחת? בריתות אזוריות, גלויות וחשאיות, יתארגנו רק סביב מי שיוכיח עצמו כקיר איתן בסדר האזורי החדש, וזו כמובן סוגיה רבת השפעה לעתידה של מדינת ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו