את דפנה ארמוני (53) אתם מכירים בעיקר כזמרת. היא הנפיקה להיטים כמו "אלה", "אוהבת אותך עוזבת אותך" ו"היא תיקח אותך". בעצם גם כשחקנית אתם מכירים אותה היטב. היא שיחקה בלהיטים כמו "הלהקה", "שוברים" ו"יוצאים קבוע".
אבל ארמוני היא גם ציירת. עד כה היא הציגה בשמונה תערוכות משותפות ובשלוש תערוכות יחיד, וב-22 בפברואר תיפתח שוב תערוכת יחיד שלה בשם "אישה, טבע וצבע". התערוכה, שאצרה מאירה אוהד, תוצג במשכן ע"ש שטיינברג בחולון, כחלק מפסטיבל אישה ה-13. בתערוכה יוצגו 35 תמונות שציירה ארמוני בטכניקה מעורבת של רישומים וצבע.
"עובר בגנים"
"אלה ציורים של נשים בלבד וגם ציורי טבע שציירתי במשך השנים, ובתערוכה הזאת אני מחברת בין שני הנושאים", אומרת ארמוני.
ממתי את מציירת-
"הציור אצלי הוא בגנים. אבא שלי הוא צייר מדהים, גם אביו היה צייר מדהים, וגם סבא שלי מצד אמא היה צייר שלמד במחזור השני של בצלאל. אז זה הולך אחורה אצלי מכל הצדדים, way way back. מגיל צעיר ידעתי שיש לי את הכישרון הזה, אבל רק בגיל 14 וחצי, כשהשתתפתי במחנה של נוער שוחר אמנות, עשיתי את החיבור הראשון לציור.
"בגיל מאוחר יותר, כשהייתי בת 18, הייתי בת זוג של דיוויד ברוזה, ואיתו התחלתי את ההרפתקה הרצינית שלי עם ציור. ישבתי בבית שלו, בעליית הגג, והתחלנו לצייר יחד, להשתעשע בצורות שונות של ציור. היינו מציירים יחד, הוא מצייר מאוד יפה".
ומה קרה-
"אחרי הצבא הלכתי למכון אבני. למדתי עם רמי מאירי באותה כיתה, אבל אחרי שלושה חודשים עזבתי כי הציעו לי להופיע עם אריק איינשטיין ועם שלום חנוך, וזה קסם לי יותר. אמרתי שלצייר תמיד אוכל, גם בגיל מבוגר יותר, ושעכשיו זה הזמן למוסיקה".
וכל הזמן הזה שעסקת במוסיקה, הציור נזנח-
"לא. כל הזמן ציירתי להנאתי. כשהייתי חברה של שלום (חנוך - מ"כ) ראיתי לילה אחד בעיתון תמונה של אישה מבוגרת שהקסימה אותי, הקמטים והלבוש שלה, היא נראתה כמו מלכת אנגליה. התחלתי לצייר אותה בטירוף במשך שלושה לילות, ציור שמן. אחר כך, כשקראתי את הכתבה, התברר לי שהיא היתה מורה למשחק בשם פאני לוביץ'".
"עכשיו תורי"
בשנות ה-80 ארמוני היתה בעיקר זמרת נחשבת ומצליחה. אלא שבשנים האחרונות היא פעילה מעט מאוד בתחום המוסיקה. אלבומה האחרון, "אישה אחת פחות", יצא ב-1993. ב-2003 היא שיחררה סינגל בשם "בעיניים פקוחות", שהיה חידוש ללהיט של אריק איינשטיין, ובשנה שעברה היא הקליטה עוד סינגל עם זיו רובינשטיין בשם "המלאך של אתמול". חוץ מזה היא משחקת ב"בוסתן ספרדי" של תיאטרון הבימה, שרצה כבר 11 שנה.
את לא מתגעגעת למוסיקה-
"אני חייבת לספר לך ששלשום בלילה הקלטתי באולפן, ואני מקווה שזו הסנונית הראשונה של האלבום הבא שלי. זה סוג של התחלה. תמיד היו שואלים אותי 'מה את עושה עכשיו-' ואני הייתי אומרת 'תקליט, מופע, תערוכה'. כל הזמן יש זרימה אמנותית מכל מיני כיוונים, אבל הצרה הכי גדולה היא הנושא של הפרנסה. אין לי צל של ספק שאם הייתי אדם מסודר כלכלית, התפוקה שלי היתה גדולה פי כמה וכמה מונים".
זה די ידוע שקשה לחיות בארץ מאמנות.
"נכון, אבל זה רק נעשה קשה יותר ויותר. למשל, פעם היו סוגרים מחיר מראש להופעות. היום רוב המקומות להופעה בתל אביב מציעים 'אחוזים מהדלת', ואז את בעצם תלויה בקהל שיגיע. תוסיפי את זה שלא מדובר במקומות גדולים כל כך, ושאולי באותו יום יש פיגוע או תוכנית ריאליטי בטלוויזיה או משחק כדורגל".
אז מה גרם לך להיכנס להקליט עכשיו-
"האמת היא שאני מבשלת את זה כבר הרבה זמן, אבל אחד הקטליזטורים הוא העובדה שהילדים שלי (לארמוני תאומים, בן ובת, ששמותיהם אלה ועדן - מ"כ) הגיעו לגיל 16, והגעתי למסקנה שעכשיו תורי. כי באמת הקדשתי את 16 השנים האחרונות לילדים. גם לזוג קשה לגדל ילד, אז בוודאי שלאישה לבד עם שני ילדים הרבה יותר קשה".
אפרופו הילדים שלך, אלה כבר לגמרי בתחום השואו-ביז. היא שיחקה בסרט "שלוש אמהות", הופיעה בתפקיד אורח בסדרה "השיר שלנו" ובסדרה "קוויקי" בערוץ 2. היא קיבלה ממך את ברכת הדרך-
"אני אדם מאוד ישר, אני אומרת את הדברים כמו שהם. אמרתי לה 'זאת הדרך. יש בזה קוצים ויש בזה גם פרחים. תדעי להיזהר מהקוצים ולקטוף את הפרחים".
יש לך איזושהי תחושת החמצה? שבגלל האמהות שמת את הקריירה שלך בצד?
"אין שום תחושת החמצה. נהפוך הוא, אני חושבת שזכיתי בהתנסות חיים מאתגרת מעין כמוה. כל התגברות על אתגר בדרך היתה כמו זכייה בפרס מאוד גדול, אושר, אנחת רווחה כל פעם. זה הריאליטי שלי. יש לי משימות ואני מבצעת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו