"הטיפול בשבילי הוא שואו", אומר יניב יוסי קוקה. "אני נכנס לטיפול כמו שאמנים בחנוכה הולכים להופיע ביד אליהו. אדם שעדיין לא היה אצלי הולך להיות מופתע".
קוקה (38) נסע ביוני האחרון לאליפות העולם בעיסוי, שנערכה בקופנהגן, במטרה להוכיח לכל מי שלא האמין בו שהוא טעה בגדול. "תמיד רציתי לדעת איפה אני בסולם העולמי", הוא אומר, "ומדי פעם הייתי מחפש בגוגל תחרויות עיסוי. עד שנתקלתי במודעה של התאחדות העיסוי הבינלאומית.
"זו היתה התחרות הרשמית הראשונה בענף, ואני טסתי כדי לנצח, לא כדי לראות איך אחרים עובדים. אני מאוד תחרותי, ואני יודע מה אני שווה. אני יודע שמה שאני עושה, אחרים לא יכולים לעשות".
והוא צודק, כנראה. כי הוא חזר מדנמרק עם מדליית הכסף. סגן אלוף העולם בעיסוי הוא משלנו.
• • •
הוא גדל במשפחה מסורתית חמה, לצד שני אחים גדולים ואחות צעירה ממנו. אביו מוריס עלה לארץ מטורקיה, והאם רבקה עלתה מעיראק. הם הכירו במעברה, ולאחר שנישאו עברו לרמלה. האב עבד ברכבת ישראל כאיש תחזוקה, האם היתה עקרת בית.
קוקה, שהיה לדבריו תלמיד בינוני, סיים את הלימודים בלי בגרות מלאה, והתגייס. "כילד לא היה לי שום חלום לעתיד. לא הסתכלתי קדימה ואמרתי שאני רוצה להיות כזה או כזה. רק ידעתי שאני לא רוצה לעבוד כשכיר, כדי לא להיות תלוי באף אחד. אבא שלי היה שכיר ברכבת, וראיתי מה זה אומר. ראיתי שלי יתאים להיות עצמאי ולהצליח בזכות עצמי".
השירות הצבאי בתותחנים הפך אותו מנער מפונק לאדם עצמאי. "בתור ילד היו עושים בשבילי הכל, זה חלק מהחינוך העיראקי. הבנות עושות כלים ומנקות את השולחן, ואפילו אם הייתי מנסה לעזור, היו צועקים עלי. המשפחה והמערכת עטפו אותי באהבה, ותמיד הרגשתי שאני אהוב. בצבא זה היה סיוט. חטפתי את הבום כבר בטירונות".
בין השאר, הוא שירת בלבנון. "הייתי בשרייפה, ליד בינת ג'בייל, מוצב רגוע יחסית. אנחנו היינו האש ששומרת על המוצבים הקדמיים, בלי גדרות ובלי כלום. היו שם קטעים מפחידים מאוד. ישנו באמצע לבנון, בשטח, בלי שום הגנה. רק אתה והאפוד, כשבכל רגע יכול ליפול עליך טיל. אמא שלי לא ישנה בלילות שלוש שנים. הסוללה שלי היתה בין האחרונות שיצאו מלבנון".
בתום השירות החליט לנסות את מזלו ביפן. "נסעתי לעיר בשם הממטסו, התחלתי ללמוד יפנית ועבדתי שנה וחצי במכירות. בין לבין נסעתי לטיולים במזרח, וכשחזרתי ליפן הכרתי ידידה חדשה, מעצבת תכשיטים יפנית, שעודדה אותי לצאת מהארון.
"היא זו שנתנה לי להרגיש בסדר עם הנטייה המינית שלי. עד אז, ההורים והאחים שלי לא ידעו. בזכותה השלמתי עם עצמי. היא הסבירה לי שחברים יאהבו אותי גם אם אני גיי, שכולם יקבלו אותי. זו היתה הפעם הראשונה בחיים שהרגשתי בסדר.
"גדלתי עם ההרגשה שאני שונה. סחבתי את זה לאורך כל הילדות והצבא. באותה תקופה היה ההומו הקריקטורה בטלוויזיה, וזה המודל שאיתו גדלתי. הרגשתי שאם אני יוצא מהארון אני הופך להיות קריקטורה, ומאז זה ליווה אותי.
"תמיד הרגשתי שאני לא מספיק טוב, כי אני לא מביא משהו שהוא שלם. היום אני יודע שזה בסדר, אני הומו ואני לא קריקטורה ולא ליצן החצר. יש אנשים שהם גייז, והם רגילים. המשפחה שלי מקבלת אותי היום, אנחנו בקשר מעולה".
את האהבה הראשונה שלו הכיר בהודו, בגיל 24. "זה היה חבר אנגלי. התאהבתי בו וטסתי בעקבותיו ללונדון. חיינו שם יחד שנה, חזרנו יחד ליפן, ובהמשך דרכינו נפרדו. אבל אנחנו עדיין בקשר".
ב־2005 חזר לישראל. הוא גר ועבד בתל אביב בעבודות זמניות, וכשהידידה היפנית המליצה לו ללכת ללמוד עיסוי, קיבל את עצתה, אף שלא היה שלם עם המהלך. "הלכתי ללמוד במכללה ברמת גן והנחתי שיבואו ללימודים רק רוחניקים כאלה. אבל גיליתי שאלה לימודים מקצועיים לכל דבר. למדתי שם על גוף האדם, עברתי קורסים והכשרות, התחלתי להבדיל בין עיסוי שבדי, רפואי, פילינג ואבנים חמות.
"באותם ימים התגלתה אצל אמא שלי, רבקה, מחלת הסרטן. חשבנו במשפחה על משהו שירגיע אותה, והגענו לרייקי. חיפשנו מטפלים אבל לא מצאנו, וזה מה שגרם לי ללכת ללמוד את התחום במכללת תלתן.
"רייקי זו העברת אנרגיה. הארגיה היא לא שלך, היא של היקום, ואתה בסך הכל צינור שמעביר אותה. כפעולה, רייקי הן תנועות שעושים על גוף האדם, על הבגדים. למדתי מזה את היכולת לקחת הכל בפרופורציות.
"הייתי עושה לאמא שלי עיסויים ברגליים ובידיים כדי שיהיה לה נעים, שהעור לא יהיה יבש. שנה אחרי שגילו אצלה את המחלה, היא נפטרה. ברגעים האחרונים שלה עשיתי לה עיסוי ביד. אני לא זוכר אם אמרתי לה שאני אוהב אותה".
אחרי הלימודים השיג קוקה את העבודה הראשונה שלו. בעקבות המלצה של אחת המורות מהמכללה, הוא נחת בספא של "הולמס פלייס" בהרצליה. כעבור זמן קצר עבר לסניף של הרשת בגבעתיים, ומאז הוא שם, קרוב לעשר שנים. בזמן הזה הפך מעוד שם של מעסה ברשימה למותג. בשנה האחרונה הפך, בד בבד עם עבודתו במועדון, גם לעצמאי.
"אני יודע שאני משהו אחר. אני מטפס על מטופלים, עומד עליהם ודורך עליהם. אני עושה מתיחות, משתמש באגרופים, אצבעות, מרפקים, מפתיע את המטופלים כל הזמן. אני נמצא שם בכל תנועה, שומר על עניין עם מוזיקה (צ'יל אאוט וטראנס). בגדול, מה שמנחה אותי זה שאני תמיד נותן את העיסוי שהייתי רוצה לקבל".
יש בלבול מסוים בין עיסוי לבין טיפול רפואי.
"נכון, ואני רוצה שיבואו בשביל הגוף. לא כי נתפס השריר של היד האחורית וצריכים שאני אשחרר אותו. זה לא הטיפול שלי. אני לא רוצה לבזבז 50 דקות בשביל משהו שמישהו אחר יכול לעשות. אנשים באים עם כאבים בגוף, וזה לא אני, שילכו לאורתופד.
"התפיסה שלי היא שעיסוי הוא לא רק לטפל בשריר שנתפס. זאת חוויה לגוף וגם לנפש, כי הטכניקה שלי היא עבודה חזקה ואיטית, שמכניסה את המטופלים לסוג של טראנס. כשבאים עם שריר שנתפס ומתרכזים רק בזה, מפספסים את הקטע. אני נכנס לעצמי ומרגיש את המטופל, ולפי זה בונה את הטיפול. זה משהו שאי אפשר לחוות אצל כל מטפל".
• • •
לפני כשנה וחצי החל לעבוד עם יועץ עסקי צמוד, כדי להתפתח בענף. "הוא עזר לי לבנות עסק ולהתמודד עם המשברים, ויש הרבה משברים בהתחלה. הצבנו יעדים, פתחתי דף עסקי בפייסבוק והתחלתי לעבוד חזק. היועץ העסקי המליץ לי לנסוע לתחרות בדנמרק".
ואז אתה מגיע לתחרות ורואה סביבך עשרות מעסים לא רעים בכלל.
"בדיוק. ראיתי את המתמודדים האחרים ואמרתי, אלוהים ישמור, לאן הכנסתי את עצמי. היינו כמעט 100 מתמודדים מ־36 מדינות והתמודדנו בשלושה שלבים. הבנתי מהר שהשופטים מחפשים חדשנות ויצירתיות, וככה בניתי את התחרות שלי. הערכתי שהסיכוי שאזכה לא גבוה".
בשלב הראשון של התחרות התחרה קוקה בעיסוי בסגנון חופשי. אורך המקצה: שעה. המטופל: מתחרה מהודו. השופטים, מדריכים ומורים לעיסוי מטעם התאחדות העיסוי הבינלאומית ובוני גוף, הסתובבו בין המתמודדים ממש כמו השופטים של "מאסטר שף", והעניקו ניקוד על פי מדדים - ובהם בניית העיסוי מבחינת סדר והיגיון, טכניקת הטיפול, תגובות המטופל, גיוון ויצירתיות.
"ביום הראשון הרגשתי שהיה סבבה. ביום השני התחלקנו לקבוצות, ואני בחרתי בקטגוריית 'עיסויי ספא', שבה אני מתמחה. היא כוללת ארומתרפיה, אבנים חמות וכוסות רוח. עשיתי עיסוי באבנים חמות למתמודדת מצרפת, מורה לעיסוי בעצמה.
"אמרתי לעצמי שאני בא ונותן הכל, ולאן שזה ייקח אותי, זה ייקח. לא ניסיתי להרשים את השופטים. יכולתי לעשות תנועות וירטואוזיות יותר, אבל לא הלכתי לקטע הזה. נתתי לה את הטיפול שהיא היתה צריכה. עבדתי בעיניים עצומות, ואפילו לא ניסיתי ליצור קשר עין עם השופטים. הרגשתי שהלך לי ממש טוב. יצאתי עם צמרמורות. אחרי העיסוי היא אמרה לי שאני בוודאות הזוכה בקטגוריה שלי. אני עצמי קיבלתי עיסוי ממעסָה בלגית, והיא זו שזכתה במקום הראשון בקטגוריית אבנים חמות".
בתום שלושה סיבובים התכנסו המתחרים באולם גדול, ושם הגיעה ההכרזה על הזוכים בכל קטגוריה. "הרבה משתתפים היו בטוחים שאני הולך לזכות. עבורם זו היתה הפתעה שלא זכיתי במקום הראשון, אבל אני מאוד שמחתי".
למעט תגובה שלילית אחת, שהגיעה ממתמודדת ערבייה מבלגיה ("לא נכנסתי איתה לקטע של הפוליטיקה, היא אמרה שאני טוב אבל המדינה שלי לא"), זכה קוקה לפרגון רחב ולתגובות חמות.
"הגיע ים של תגובות. ההרגשה הכללית היתה של וואו. טלפונים מהארץ והצפה בפייסבוק. לא חשבתי שהזכייה שלי תעניין מישהו, אבל התגובות ריגשו אותי. זו היתה חוויה יוצאת מן הכלל".
קיבלת פרס?
"מדליה. לא היו פרסים כספיים, כי זו היתה התחרות הראשונה, ולא היו ספונסרים גדולים. עכשיו, בעקבות הפרסום, יהיו, ובשנה הבאה יעניקו פרס כספי, והתחרות עצמה תהיה הרבה יותר גדולה. המתמודדים שזכו מתאילנד ומבוסניה הפכו למפורסמים במדינתם, ויש תקשורת שעוקבת אחרי התחרות בכל העולם".
אתה בקשר עם המתמודדים?
"בטח. יש לנו קבוצה בפייסבוק ונשארנו בקשר. נתראה שוב בתחרות הבאה, שתיערך במאי בקופנהגן. לתחרות הזו כבר יגיעו עוד מתמודדים מישראל, בכל יום אני רואה עוד ישראלי שנרשם".
• • •
אחד הדברים שקוקה גילה כבר בתחילת דרכו במקצוע הוא הקושי להתמודד עם תדמית המעסה. ברחוב הישראלי עדיין מחולקים מדי יום מאות כרטיסי ביקור של "מעסים" ו"מעסות" מתעשיית המין, והוא למד על בשרו שאנשים מגיעים לחדר הטיפולים כשהם לא תמיד מבינים להיכן הגיעו ומה מהות הטיפול שרכשו.
"מה שהפתיע אותי בטיפול הוא עד כמה מנסים להתחיל איתך. אנשים ממש שלחו ידיים, ובגלל שאני לא נראה כל כך גיי, אז התחילו איתי הרבה נשים, וגם סלבריטאים שבאו לטיפול. בעבר לא היתה משמרת אחת בלי שניסו להתחיל איתי. הרוב היה ניסיון לראות אם אני זורם, והם גם נרגעו מהר.
"אני לא הייתי מוכן לזה. בשיא התמימות חשבתי שכאשר אדם בא לקבל עיסוי, הוא בא לקבל עיסוי. פתאום אני קולט שהמון אנשים בכלל מחפשים דברים אחרים, ואני לא הבנתי את זה. הייתי נאיבי".
היום אתה יכול להבין מאיפה נובע הבלבול.
"ברור. מכיוון שעיסוי גורם לאנשים להיות חשופים ונוצרת אינטימיות מסוימת, ובסוף אני גם נוגע באדם, נוצרת תחושה של קרבה. יש אנשים שמפרשים אותה לא נכון.
"בסופו של דבר, מדובר בצורך של אנשים במגע. אנשים סגורים בחיי היומיום התובעניים שלהם, לכודים במרוץ החיים - עובדים, לומדים, רוכשים, מוכרים, מטפלים בבני משפחה, מתחתנים, מתגרשים, והמגע בחיי היומיום נעלם. אבל לא הצורך בו.
"המוניטין שלי חשוב לי. אני לא רוצה שאדם יבוא לטיפול כי הוא חרמן, ואני לא רוצה שיחששו להגיע אלי. אני רוצה שאנשים ידברו עלי וירגישו בנוח לבוא לטיפולים, כי הם יודעים שהם באים לעיסוי וזהו, לא הולך לקרות שום דבר מעבר לזה".
ואיך הטיפול עצמו מתנהל? בדממה מוחלטת?
"יש את אלה שרוצים שקט - שקט מהילדים, מהעבודה ומהכל. ויש את אלה שרוצים לפטפט. כשמטופלים מנסים לפתח שיחה, אני תמיד עונה על השאלה, אבל לא בתשובה שתגרור עוד שאלה. חלק קולטים, וחלק ממשיכים לדבר. תתפלאי, גם גברים".
ספר לי על הלקוח הישראלי.
"הלקוחות הישראלים, בניגוד למה שחושבים, הם מאוד אסתטיים. רובם מאוד נקיים, מאוד מודעים לעצמם. הישראלים אוהבים עיסוי חזק, לא אוהבים שזה 'כאילו' ולא מתחברים לקטע של ליטופים ועיסויים עדינים. הם יודעים שהם שילמו על משהו, והם מצפים שהמעסה יתאמץ וייתן את הנשמה. הם גם אוהבים לספר על עצמם, להכניס את המעסה לחיים שלהם".
ומה הם לא סובלים?
"נשים בדרך כלל לא אוהבות שנוגעים להן בשיער או בפנים. גם גברים וגם נשים לא אוהבים שנוגעים להם בבטן, כי זה אזור אינטימי יחסית".
אחרי יום טיפולים, אתה סחוט? זה מאמץ פיזי.
"אני משמש צינור, אני לא משתמש בכוחות שהם שלי, ולכן אני לא מתעייף מזה, לא פיזית ולא נפשית. אני עובד בצורה מאוד רגועה, נכנס לזון. ברוב העיסויים אני משמיע מוזיקה, נוגע בבן האדם, עוצם את העיניים, ויש מצבים שאני מרגיש שאני לא שם. לכאורה אני מאוד נוכח ועובד מאוד קשה, אבל למעשה אני במקום אחר".
shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו