בשש השנים האחרונות היה אפשר לרכוש ביטקוין בכל סכום שבין דולר אחד ל־6,000 דולר. זוהי בעיקר הסיבה לכך שהתקשורת מעלה את סוג הכסף המחתרתי הזה לכותרות בכל יום - בארץ ובעולם. רק מתחילת העשור הוא למעשה התחיל להעביר ידיים, ורבים היו סקפטיים לגביו, אך לא התעלמו ממנו. העיתוי שבו הוא צץ בשוק לא מקרי. זה היה ב־2009 - מייד אחרי פרוץ משבר הסאב־פריים הגדול. משבר מסוג זה גורם להתערערות האמון בבנקים המרכזיים. בעבר התערערות כזו הביאה לרכישות זהב - החלופה האולטימטיבית - אבל מאז כנראה עשינו צעד משמעותי, וגם לזהב נולדה חלופה.
בדיוק בזמן שצץ הביטקוין בשוק - בערך באמצע 2009 - הבנקים המרכזיים בעולם החלו לקנות זהב בכמויות גדולות שהתייצבו במשך כמה שנים על כ־600 טונות בשנה. עד לפרוץ המשבר הבנקים המרכזיים מכרו זהב, ומאז המשבר הם החלו לקנות. אבל התנודות הגדולות במחירי הזהב נחשבות סולידיות בהשוואה למטבע הפרטי שצץ בשוק. ערב המשבר הזהב עמד על כ־760 דולר לאונקיה ובשיאו הוא הגיע ל־1,800 דולר. כיום הוא סביב ה־1,300 דולר - יציב בהשוואה ל"מטבע" שנע לו על רצף של 1 עד 6,000.
בתחילת העשור גם לי הוא נראה כמעט כמו קוריוז. גם כעת רבים מתייחסים אליו כך, אלא שכיום זו טעות. מי שצפה בסדרה "מד מן", ודאי נדהם מהיחס של עולם הפרסום בשנות ה־60 לטלוויזיה. בעינם היה מדובר בעניין שולי, שכלל לא מסוגל לאיים על עולם הפרסום במדיה הכתובה. ככל שהעמקתי לחקור בעניין, כך הבנתי שמדובר בתופעה שעומדת להשפיע על העולם הרבה יותר מכפי שנדמה לנו. כאן המקום לציין ש"ביטקוין" במאמר זה מייצג את כל המטבעות שנכרים כעת במכרות הדיגיטליים. ביטקוין כתופעה.
כל אחד יכול
TSMC היא ענקית יצרניות השבבים בעולם. כמעט כל חברה ענקית שמתעסקת בשבבים היא לקוחה שלה - טלפונים, מחשבים ושאר מכשירי האלקטרוניקה והחשמל. נתון מדהים שפרסמה אותה חברה מראה ש־5% מסך המכירות השנתיות שלה בוצעו לשוק מכונות הכרייה - אותן מכונות לייצור הכסף הדיגיטלי, דוגמת ביטקוין, שיוצא מהשוליים.
בבנק ישראל התייחסו בעבר למטבע ולתופעה, וכמו בנקים מרכזיים אחרים בעולם הם בעיקר הזהירו מפני השקעה בו. היא תנודתית בצורה שמרחיקה אותו מההגדרה של כסף. כסף אמיתי מתאפיין בראש ובראשונה ביציבות, כי אתה לא רוצה להחזיק בכסף בבוקר כשאתה לא בטוח מה יהיה ערכו בערב. ד"ר מיכאל שראל, מי שהיה הכלכלן הראשי באוצר וכיום עומד בראש פורום קהלת לכלכלה, אומר שלמרות שהשימוש בביטקוין התרחב באופן מרשים, הוא עדיין לא מאיים על ההגמוניה של הבנקים המרכזיים בשליטה על הכסף. לכן לדעתו המדינות לא מתייחסות אליו כאיום.
לדבריו, אם הוא יהיה איום, המדינות ימהרו לפעול נגדו בכוחניות ויחסמו אותו. הסיבה לכך תהיה שהוא מאפשר ביצוע עסקאות תוך התחמקות מתשלום מס. שראל מסביר שהאיומים המרכזיים על המדינות מצד הביטקוין הם כלכלה שחורה בקנה מידה גדול, ושימוש נרחב מאוד שיכול לאיים על השליטה בכמות הכסף ועל קביעת מדיניות ריבית. כיום, לדבריו, המטבעות הדיגיטליים עדיין לא בקנה מידה המהווה איום שכזה.
בחלק מהמדינות בעולם הכירו בביטקוין באופן רשמי כאמצעי תשלום. יכול להיות שההכרה הזו נובעת מכך שהוא אמצעי נוסף, וכאמור עדיין לא מאיים במיוחד. בבתי עסק בעולם, בעיקר בתי קפה ומקומות הפונים לצעירים, מציינים בכניסה ש"מקבלים תשלום בביטקוין", אבל זה בעיקר גימיק. האמת היא שעסקים אלה משתמשים במסלקה שמתרגמת מיידית את הביטקוין שהם מקבלים לחיוב אשראי, כי הרי אם הם ימתינו עם התשלום הוא עלול להשתולל לכל כיוון ולסכן את כדאיות העסקה.
זה נכון שכרגע קשה לחלוק על התפיסה הרואה בביטקוין מטבע קטן מכדי לאיים, אך נתוני הגדילה שלו בהחלט מסמנים מגמה, ובכלכלה, כמו בחיים בכלל, המגמות מעניינות יותר מהמצב הנוכחי. אני רואה במטבע גילוי שחווה כל בן דור Y צעיר: אפשר לעשות דברים יותר בפשטות, יותר בזול ועם הרבה יותר כיף - בלי שהממשלה מעורבת ומפריעה.
הגילוי הזה הוליד את אובר - מיזם שיתוף הרכב שבו כל בעל רכב יכול להיות גם בעל עסק. הגילוי הזה הביא את ההצלחה של אייר בי אנד בי - מיזם שבו כל בעל דירה יכול להיות גם בעל עסק. הוא הביא להצלחה של טו איט - מיזם שבו כל בעל בית שיודע לבשל מציע את שירותיו לאורחים, שבעצם הופכים ללקוחות.
לנגוס בהגמוניה
בארה"ב ובעולם יש מיזמים, בלתי חוקיים אבל נפוצים, שבהם אנשים מנהלים מעין חברת השכרת רכב, ועוד מיזמים המבוססים על כך שהם עושים אותו דבר שעושות תעשיות מפוקחות, רק בלי הפיקוח ויותר בזול (לא תמיד), יותר זמין ויותר נוח, מין קריאת תיגר על המערכות הישנות. גם הביטקוין יכול להיכנס לאותה רשימה - שוק פרטי שעושה כסף, פשוטו כמשמעו, כמו בנק מרכזי, אך בלי הפיקוח והרגולציה.
אבל גם אם תעשיית האירוח של אייר בי אנד בי לא שברה את תעשיית המלונאות, למרות שהיא נגסה בה יפה, ואובר לא שבר את שוק המוניות וטו איט לא מאיים על עתיד שוק המסעדנות - עדיין כל אלה מסמנים תופעה - הם, כאמור, קוראים תיגר ודוחקים את המדינות לפעולות חדשות ולמקומות חדשים.
כשהשימוש במטבעות האלה יהיה נפוץ עוד יותר, למדינות יהיה קשה לאסור את קיומם. אפילו סין ורוסיה נמנעות מלאסור שימוש בהם, למרות שהן איימו עליהם. האינטרנט הוליד את המסחר האלקטרוני, ומדינות הבינו שהם לא יוכלו לו.
ברור שגם המסחר המקוון הוא דרך לנגוס בהגמוניה של המדינות על המסחר. תחילה המסים על הסחר הבינלאומי היו גבוהים מאוד, ואט־אט הם ירדו עד שהרפורמה האחרונה בתחום, בישראל, הביאה לפטור מלא מעסקאות רגילות על מרבית המוצרים הנרכשים ברשת. זו דינמיקה שמכתיבים כוחות השוק, המניעים את הביטקוין ואת עמיתיו, כך שהם בשורה אזרחית חשובה - הם דוחקים את הממשלות לצמצם את הוצאותיהן.
בעולם החדש, הגלובלי, לא רק חברות יעשו "שופינג" בין מדינות, אלא גם עובדים וצרכנים, באמצעות כסף בינלאומי. ממשלות ייאלצו להסתפק במסים נמוכים יותר ולצמצם את גודלן וסמכויותיהן. זה מה שראוי להיות, ועכשיו כבר אפשר לראות שזה גם יקרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו