היהודים כבר לא באים, הם כאן כדי להישאר. אמש עלתה באופן רשמי העונה השלישית של התוכנית בכאן, אבל למעשה בחודשים האחרונים ניתן היה לצפות בקטעים מהסדרה ברחבי הרשת. המחשבה שהכל זז לדיגיטל היא אחד הדברים המרעננים בתאגיד החדש. ההבנה שאם כבר ערוץ של כסף ציבורי, אז למה לא לעלות דברים קודם כל לרשת. אם זה טוב לנטפליקס, זה בטח טוב לחברים שמתעקשים שהם עדיין בהרצה, וכך עלתה התוכנית קודם בדיגיטל ורק אחר כך במקסם ההבלים, הקרוי טלוויזיה.
אין טעם להשוות את התוכנית בעונתה השלישית לתוכניות סאטירה ובידור אחרות ששודרו לאורך השנים. מדובר בעידן אחר לגמרי.
גם מהבחינה הטכנית, ששום תוכנית לא באמת יכולה יותר להפוך לקונצנזוס שכל העם צופה בו ("ניקוי ראש" לדוגמה) מכיוון שאנחנו מדינה של שמונה מיליון תושבים ומדורת השבט הופכת קשה יותר ויותר להדלקה, אבל גם כי סף הגירוי שלנו עלה.
"החמישייה הקאמרית" בעטה במוסכמות חברתיות שהובילו אותה מטלוויזיה מסחרית לטלוויזיה ציבורית ושם היא עסקה במאורע הטראומתי ביותר שידעה המדינה: רצח ראש ממשלה. כמה חתרנים יכולים כבר להיות יוצרים של תוכנית טלוויזיה, בעידן של היום? מעט מאד. ראינו ושמענו הכל.
לכן טוב עושה "היהודים באים" שלא מתיימרת להמציא את הגלגל. יש אנשים שהתוכנית הזו מגלגלת אותם מצחוק ויש כאלו שבוהים בה במבוכה. וזה בסדר, על תוכניות מהסוג הזה בדיוק אסור שיהיה קונצנזוס, אחרת הן פספסו את המטרה שלהן.
מבחינת כל האספקטים של התוכנית מהכתיבה ועד העריכה, נדמה שהחברים צריכים לעלות את הרמה. די, הם כבר לא האנדרדוג, הם לא הילד הרע החדש שמפחיד פוליטקאים מרובעים. זה הזמן להסתכל לפריים טיים הטלוויזיוני בעיניים וללטש עוד יותר את המערכונים התנ"כים לדוגמה - אם כבר זה הספציאליטה של הבית.
בכאן שמו את התוכנית הזאת בחמישייה הפותחת שלהם ולא בכדי. השאלה אם ההזדמנות תיקח את התוכנית הזו לגבהים חדשים, או תשאיר אותה כעוד תוכנית נחמדה בבליל האינפורמציה ששוטף אותנו מכל מסך אפשרי. הרשות נתונה.
• • •
היה מכמיר לב לצפות אמש בכתבת תוכנית הבוקר של ערוץ 10, אביגיל לאפין, מתעלפת שוב. זה קרה לה בעבר בקטע שהפך ויראלי, וזה התרחש אמש שוב בעודה מסקרת בשעת בוקר מוקדמת למדי את הפגנת הנכים - וגם עתה זה התרחש בשידור חי. הפעם הקטע לא הפך לחדשות החמות בווטצאפים שלנו, וטוב שכך, כי אולי בטעות התבגרנו קצת או אווירת החגים עדיין נותנת אותותיה. הרגע הזה בו לאפין מבינה מה עומד לקרות ומשחררת "אוי לא, שוב", היה רגע טלוויזיוני כנה למדי עם הסבר אולי, למה שמוביל אנשים לעבודות המוזרות הללו בטלוויזיה ובכל מחיר.
מצד אחד הרצון העז לעמוד מול המצלמה שמתבטא בתשוקה האמיתית של הכתבת, מצד שני המבוכה הזו והרגע הזה שסיפק לנו הצצה מהירה לנפשם של האנשים מהטלוויזיה, בצומת מרכזית אחת באמצע ישראל, לעייני המדינה כולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו