שמונה לעולם- שישה משחקים, הגנה שסופגת שבעה שערים ושש נקודות ששמות את מכבי תל אביב שתי נקודות בלבד מהמקום שמוביל למבחנים מול השישית מהלאומית (מרקו בלבול כבר עושה סקאוטינג על פיטר אמולה מקריית אתא-). זהו מאזן האימים של אבי נמני במכבי תל אביב.
אז נכון, המגרש בפתח תקווה הוא מגרש ראוי לעיר שהצמיחה את יושב ראש ההתאחדות הכושל ביותר בשנים האחרונות, ונכון, ייני קיבל אדום והרג את כל תוכניות המשחק. אבל מכבי תל אביב היא קבוצה נוראית אפילו במושגים של קבוצת תחתית בליגת העל. בינואר, שניידר לא צריך להביא שום שחקן אלא לשחרר בצורה מאסיבית: יבוריאן, קמאנאן, חדד ואסוס. אם ימצאו פראיירים שייקחו אותם, לא לחשוב פעמים.
תחזירו את המכוניות. בהפועל תל אביב הזכירו השבוע יותר מדי את המילה אליפות. אולי המכוניות החדשות בילבלו להם קצת את הראש. אפשר לבוא בטענות לקוון ולשופט עד מחר, אבל אלי גוטמן הוא האיש שלקח אתמול מהקבוצה שלו שתי נקודות, שאולי סיימו סופית את חלומות האליפות.
לא מאיר לוי הוציא את עומרי קנדה במשחק ענק, לא הקוונים הכניסו את אביחי ידין במצב של 0:1 כאילו מדובר ביובנטוס ולא בקריית שמונה, אחת הקבוצות העלובות שדרכו על הדשא בבלומפילד העונה. ולחשוב שדה סילבה חילץ בדקה ה-92 מהקו ומנע מהפועל סופית את השימוש במילה אליפות.
מהצד השני, הרבה עבודה מחכה לאלי כהן בצפון. קבוצה מפורקת חברתית ומקצועית, שצריכה להגיד תודה שיש הכח רמת גן בליגת העל.
הבית בוער. 6,000 הצופים ב"אצטדי" ראויים היום בבוקר לפרס קטן. זה היה ה-0:3 הכי משעמם שנראה בשנים האחרונות במחזותינו.
הרגע המסעיר במשחק היה הרגע שמסכם בעצם מה חושבים השחקנים של ראובן עטר על המאמן שלהם ועל האוהדים שלהם. במצב של 0:2 לבית"ר התחננו עטר והצוות המקצועי מבאוטנג לא לכסח ולא לקבל צהוב שימנע ממנו לשחק נגד חיפה. הקשר, שרק מת לעוף מפה, עשה "כן" עם הראש ואחרי חמש דקת כיסח סתם שחקן הכח בחצי המגרש של האורחים. רגע לפני הפגרה בית"ר עולה לקריית אליעזר במשחק שיקבע כנראה באופן סופי לאן הולכים הירושלמים.
לא יעזור בית דין. קחו את הטקסט על הפועל ת"א ותחליפו את השמות למתיאוס ולנתניה. אז נכון, השופט זימבר גם אתכם, אבל במצב של 0:1 נתניה היתה צריכה לפרק את בני סכנין לחתיכות. נתניה מאבדת גובה ואת הבית שלה משחק אחר משחק. מהצד השני לחמן עוד ישאיר את סכנין בליגת העל במה שמסתמן כזיווג מן השמים. ביחד עם קריית שמונה הוא צריך לשלוח פרחים: לאיתן תבריזי, לשמעון דביר ולמאיר לוי, שהיו הכוכבים האמיתיים של המחזור האחרון.
גשם אירופי. איזו הצגה נתנה אשדוד, כמעט כרגיל בבית שלה כשלא מדובר במשחק מול קבוצה גדולה. המבול הקנה למשחק אווירה אירופית לחלוטין והאשדודים אכן שטפו את המגרש. עם קצת חיזוק בפגרה, האשדודים יכולים לפנטז על מקום בגביע אופ"א. נקודת אור נוספת במשחק היא יוסי שקל, השוער שהחליף את הפולני הגרוע, ונתן עוד משחק מעולה שהבטיח לו כנראה את האפודה עד סוף העונה.
מהצד השני, כל הסיפור מסתכם בשגיב כהן הפתח-תקוואי. בשבוע שעבר הוא קיבל בכל כלי התקשורת מחמאות. אך הפעם הקשר/מגן שמאלי היה אחראי על הבליץ האשדודי ששני השערים הראשונים באים מהאגף שלו וגומרים את המשחק עוד לפני שהתחיל. ואבוחצירה? עוד כדורגלן ישראלי מצוי
