כל בר דעת הבין כי היה זה רק עניין של זמן עד שהנשיא האמריקני דונלד טראמפ יכריז כי איראן אינה עומדת בתנאי הסכם הגרעין שעליו התחייבה בווינה. מדובר אמנם בצעד פורמלי, והצעדים הקונקרטיים שאליו יוביל טרם התבהרו, אך את איראן ואת העולם טראמפ הצליח (ורצה) להלחיץ.
יש שריף חדש באמריקה, והוא מביא עימו הבטחה להסכם משופר. הנשיא טראמפ, בנאומו שלשום בבית הלבן, ביצע מהלך טראמפי קלאסי: מצד אחד הוא נזהר ממהלך חד־צדדי שהיה מציב אותו בעמדת עימות מול השותפות של ארה"ב להסכם, אך הוא גם, מצד שני, קורא להן ולקונגרס האמריקני לקבל אחריות ולשפר את ההסכם, ולא - הוא יוביל לפרישת ארה"ב מההסכם, על כל המשתמע מכך.
טראמפ, כמתחייב בחקיקה שעברה בתקופת כהונתו של אובאמה, נאלץ בכל 90 יום לדווח לקונגרס אם איראן מילאה את חלקה בהסכם ואם לארה"ב קיים אינטרס להמשיך בהקלות שנתנה בתחום הסנקציות. אך במקום להודיע גם הפעם, כפי שעשה בכל 90 יום מאז כניסתו לתפקיד במסגרת החוק המיוחד על איראן, כי הוא מאשרר שוב את ההסכם - הודיע טראמפ כי אינו מעוניין להשתתף במופע התלת־חודשי הזה. טראמפ החליט שהוא אינו מתכוון לאכול בכל 90 יום את הדייסה שאובאמה בישל, רק כדי שההסכם שלו ישרוד.
החתימה על הסכם הגרעין בווינה, 2015. התאמצו לנסח הסכם רע // צילום: אי.פי
בכך פתח פתח ליציאה מההסכם - גם אם הסיכוי לפרישה חד־צדדית בשלב זה לא גבוה, כנראה. עצם הנאום וההודעה הרשמית לקונגרס כי הוא אינו מאשר את ההסכם מחדש (decertification) לא משנים סדרי עולם: ארה"ב עדיין תמשיך למלא את חלקה בהסכם - הקפאת הסנקציות האמריקניות שהוסרו ביולי 2015 - אך הנאום כן יוצר כדור שלג שעשוי להטריד את איראן בשנים הקרובות.
פירוק מורשת אובאמה
בעלות הברית של אמריקה, קרי: צרפת, בריטניה וגרמניה, שגם הן צדדים להסכם, הזדרזו שלשום, איך לא, להביע "דאגה". יחד עם הנשיא אובאמה הן כל כך התאמצו לנסח בווינה הסכם (רע), ועכשיו בא הנשיא טראמפ, שובר המוסכמות, ומקלקל להן, ולעולם, את פסטיבל ההסכם האיראני.
והאיראנים? הם יכולים לאיים עד מחר לעזוב - אבל למה שינטשו הסכם המעניק להם מיליארדים של דולרים (משקיעים זרים), הכרה היסטורית במהפכה האסלאמית, ובעיקר הסכם עם כל כך הרבה חורים, שמאפשר לאיראן ב־2025 להפוך, כשרק תרצה (היא תרצה), למעצמה גרעינית.
מדובר באסטרטגיית שלבים מחושבת, שבה מיישם טראמפ את הבטחת הקמפיין שלו מבלי באמת לשבור את הכלים. טראמפ הוכיח - גם כלפי חוץ - שהוא עומד במילתו: הן של הקמפיין שעליו רץ, והן של המדינה שבראשה הוא עומד. אחרי שמונה שנות אובאמה בא לעולם מורה דרך חדש, המיטיב להבין את רוח ההנהגה האיראנית.
אובאמה. רצה הסכם בכל תנאי // צילום: אי.פי.אי
בכלל, בסוגיית הגרעין האיראני לא איבדנו את אמריקה כפי שהזהירו אותנו המומחים (זוכרים?). שלשום היה לי לעיתים הרושם שטראמפ בכלל מדבר בעברית. במשך שנים הסבירו לנו כי מסוכן וחמור שאין הסכמה בין נשיא אמריקני לראש ממשלה ישראלי, אז מה יגידו היום כששני המנהיגים מדברים בסוגיה האיראנית באותה שפה?
נאומו של טראמפ יוצר כדור שלג, שעשוי להטריד את איראן בשנים הקרובות, בדמות סנקציות והגברת פיקוח. איראן תחשוב פעמיים לפני שתנסה להתגרות בממשל האמריקני על ידי, נניח, הגברת המכסות המותרות של צנטריפוגות או מים כבדים. מדובר בהפרות שאיראן אכן ביצעה מדי פעם, כפי שטראמפ חשף בנאומו. בין שההסכם ישודרג ובין שינסחו הסכמי צד נוספים - טראמפ הוכיח, גם כלפיו בוחריו - כי הוא לא מפחד להלך על הסף.
מה עכשיו?
על הקונגרס האמריקני מוטלת כעת המשימה להפוך את ההגבלות הזמניות שמגולמות בהסכם הגרעין להגבלות של קבע, להפוך את הפיקוח לפיקוח אמיתי, לא כזה של כאילו, ולהרחיב את ההסכם כך שיחול על התנהלותה הסוררת של איראן בתחום הבליסטי והטרור.
חלום הבלהות של טראמפ הוא שהסכם הגרעין יחזיק מספיק מעמד, רק כדי שזמן קצר אחרי עזיבתו איראן תהפוך למעצמה גרעינית. די לזכור כיצד ההסכם עם צפון קוריאה משנות ה־90, שביל קלינטון כה התגאה בו, היה בלתי רלוונטי לריסון שאיפותיה הגרעיניות של פיונגיאנג. צפון קוריאה מצאה "מסלול עוקף הסכם", ובשלב כלשהו פשוט פרשה ממנו כשהיה לה נוח לעשות זאת. יורשיו של קלינטון נאלצו להתמודד עם צפון קוריאה שיודעת לפתח - ולנסות - פצצות גרעיניות.
טילים באיראן על רקע תמונת חמינאי. התנהלות סוררת // צילום: רויטרס
איראן כבר הוכיחה בשנתיים שחלפו כי היא אינה מתכוונת להפסיק את התנהלותה הסוררת באזור, למשל בסוריה, בתימן, עם חיזבאללה ועוד, או להשהות את פיתוח טילים בליסטיים ושיגורם, וגם לא בניסיון לקבל ידע וטכנולוגיה גרעינית אסורה במסווה של "שיתוף פעולה אקדמי". רק בשבוע האחרון דווח על עשרות ניסיונות כאלו, שנועדו לבחון את מגבלות ההסכם. הנאום אמור לשים סוף לחופש הפעולה האיראני הזה.
הנאום המכונן שם סוף להעלמת העין מההתנהלות האיראנית. מבחינת טראמפ, הפרת רוח ההסכם, המגולמת בהחלטת מועצת הביטחון שאימצה אותו ונתנה לו תוקף משפטי, היא הפרה בוטה לא פחות מהפרת הסעיפים של ההסכם עצמו. זה הבדל עצום מקודמו אובאמה.
יש להניח כי אם איראן לא תשכיל להנמיך את הלהבות באזור ולרסן את התנהלותה בחיפוש אחר "מסלולים עוקפי הסכם", היא תמצא נשיא וקונגרס שעשויים בסופו שלד דבר להשתמש במקל שאובאמה סירב להשתמש בו.
המאוימות מברכות על הנאום
דווקא ישראל, סעודיה ושאר המפרציות, המעורבות הישירות מהשלכות ההסכם והמאוימות הראשיות מאיראן, מברכות על נאום טראמפ. המנותקות מודאגות, המעורבות מברכות. זה אומר משהו, לא?
טראמפ החליט, על אפו ועל חמתו של העולם, לערער את המורשת של קודמו אובאמה, שכזכור השאיר לנו עולם "שקט ורגוע" שבו סוריה היא מקום "פסטורלי".
לפני כמה חודשים, אחרי ניסוי איראני פרובוקטיבי בטיל בליסטי, הבהיר טראמפ כמה פעמים כי "איראן תחת אזהרה".
יכול להיות שאז הם לא הבינו. עכשיו, אחרי נאום יום שישי ה־13 על איראן, הם אולי מבינים כי עידן ה"הסכם בכל תנאי" מכהונת אובאמה עבר מהעולם. עתה אנחנו בעידן של "הסכם על תנאי". התודות לטראמפ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו