כבר מזמן לא עמדו שני הפכים כל כך בולטים על הקווים של מכבי ת"א, זה לצד זה. הם רחוקים זה מזה בתחום המקצועי ובעיקר בתחום האישיותי-התנהלותי. עם זאת, מומחים לזוגיות יספרו לכם שדווקא הפכים חיים הכי טוב ביחד.
נתחיל בכדורסל נטו. גרשון הוא איש של כדורסל התקפי ויצירתי. דרוקר מאמין בכדורסל מבוקר יותר עם אוריינטציה הגנתית.
גרשון, אם צריך, לא יפחד לרדת על שחקן או סתם לתת לו בראש גם מול התקשורת. דרוקר דוגל יותר בדרך של דיבור ושיחות אישיות עם השחקנים. הוא קרוב יותר לשחקניו.
גרשון עשוי לתת בראש לשופטים אחרי משחק ולעיתים גם תוך כדי. אצל דרוקר לא זכור שום סכסוך עם שופטים.
גם באופי, כאמור, מדובר בשמים וארץ. פיני בעל לשון חדה, שרון איש שקול מאוד שאין סיכוי שייפלט לו משהו. פיני הרבה יותר מעניין בראיונות, לעומת שרון שלעיתים נראה כמי שקורא מדף שהוכן מראש. פיצוצים וכותרות רועשות רק אצל גרשון, אף פעם לא אצל דרוקר. הרגוע מול האימפולסיבי, הדיפלומט מול זה שלא פעם הביך את הבוסים שלו.
אצל דרוקר לא תמצא סכסוכים עם בעל הבית, מלבד תאקל בודד עם דני קליין בקיץ שאחרי הזכייה בגביע יול"ב עם הפועל ירושלים (הבוס לשעבר כעס על מחשבות השדרוג של דרוקר לכיוון מועדון אחר, למרות שהיה תחת חוזה).
ויש גם צד דומה. שניהם לא פראיירים. שניהם יודעים להשיג מה שהם רוצים, כל אחד עושה את זה בדרכו. צד דומה נוסף: למרות ההבדלים בגישה ובאופי, שניהם בשליטה ברורה במצב תוך כדי משחק, שוב כל אחד עושה את זה בדרך שלו.
טיפול באגו
עם כל הכבוד למהפכה שעוברת על מכבי, יש לה גם צד שני. יש התקפת מעבר ויש תקופת מעבר.
גרשון, המומחה בהתקפות מעבר, צריך לצלוח את תקופת המעבר הזו בשלום וזה לא אומר רק למצוא רכש מוצלח, אלא לטפל נכון במחלקת המדוכאים ובמחלקת אי הוודאות.
כמעט חצי קבוצה מסתובבת היום בתוך ענן ערפל במקרה הרע או בחוסר נוחות במקרה הטוב. יש לפחות שלושה שחקנים שלא יודעים אם יישארו בקבוצה: אסטבאן באטיסטה, ג'ייסון וויליאמס וטרה סימונס. וויליאמס, שמול ציבונה זאגרב דווקא צפוי לשוב ולהתלבש, נמצא במצב העדין ביותר, אבל החברים שלו לא במצב רוח מרומם יותר.
בשידור המשחק מול מלאגה היה קשה לפספס את הבעת פניו האדישה של באטיסטה שלא ראה יותר מדי דקות משחק, ואם השחקן הכי רגיש במכבי ת"א עובר לעמדת אדישות זה מעיד על מצב לא פשוט בכלל.
מכיוון שלא כולם יעזבו, לפחות לא מחר בבוקר, מכבי עדיין צריכה אותם בצורה זו או אחרת וגרשון יצטרך להפליא עם איזשהו קסם, כדי להפיק מהם תועלת כלשהי.
יש שניים נוספים שלא עומדים ללכת, אבל גם הם לא יודעים מה יילד יום וגם בהם נדרש טיפול אגו מיוחד. הראשון הוא דרור חג'ג', שזוכה מגרשון לקרדיט מוגבר, אך עשוי לזוז שוב לאחור עם בואו של זר חדש בעמדות הגארד.
השני הוא יניב גרין, שבוודאי יכול להיות מרוצה מבואו של אלטון בראון ומחזרתו הצפויה של מרקוס פייזר. אסור לפיני לשכוח את החבורה הזו, חצי קבוצה עם הראש למטה זה לא בריא.
אנחנו מוקפים
תיאוריית "כל העולם נגדנו" מפותחת אצל קבוצות גדולות. אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד עשה מזה לא מעט הון אנושי.
גם במכבי ת"א קיימת התחושה הזו הרבה שנים. זה בא לידי ביטוי בעיקר בתחושה שחוקים ותקנות חוקקו כדי לנשלם מתואר האליפות או לפחות להפריע להם. חוק (קרל) ווינפרי, חוק (מארק) בריסקר והשיא הוא, כמובן, ההחלטה לבטל את שיטת הפלייאוף ולהחליפה בשיטת הפיינל פור בליגת העל.
גם בציבונה זאגרב, סוג של מכבי ת"א רק בקרואטיה, מרגישים כך. ההרחקה של רואל מארשל לשלושה חודשים, אחרי שהיכה שחקן של ספליט בליגה האדריאטית, הוציאה את הרגשות האלה החוצה.
אף אחד בציבונה לא אומר שהשחקן לא ראוי לעונש, אחרי שהשאיר את השחקן המוכה עם פנים מכוסות בדם. הטענה היא שיש כאן פרובוקציה מכוונת ומתוכננת נגד השחקן עם הפתיל הקצר, כדי להסב נזק מקצועי לקבוצה.
הטענה בציבונה היא שמועדונים גדולים כמו זאדאר וספליט ואפילו גורמים בליגה האדריאטית עצמה עושים ככל האפשר כדי לפגוע במעמדה של הקבוצה.
העונה האדריאטית קריטית ביותר, מכיוון שההישגים בה יקבעו אם ציבונה תמשיך ביורוליג בשנים הבאות.
אגב, מארשל כבר הודיע שהוא נזהר ואפילו אמר שהוא מקווה שבת"א אף אחד לא מתכנן לעשות לו שום פרובוקציה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו