בשיתוף ברק רום
מאת: עו”ד יניר הראל
התובעת, ילידת 1965, דיילת יופי במקצועה, הגישה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה לה לפני כשלוש שנים, עת פגע בה רכב, בהיותה הולכת רגל. לאחר תאונת הדרכים הובהלה התובעת לבי”ח זיו בצפת שם התלוננה על כאבים בין היתר בצוואר ובגב. היא נבדקה וטופלה, ומאז התאונה נדרשה לעבור הליך שיקומי ארוך שכלל טיפולי פיזיותרפיה.
את התביעה הגישה התובעת כנגד חברת הביטוח “הפניקס” וכנגד הנהג הפוגע לבית משפט השלום בצפת, כאשר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שאלת היקף הנזק שנגרם בתאונת הדרכים.
לטענת התובעת, נוכח פגיעתה, היא זכאית לפיצויים בגין הפסד ימי עבודה והוצאות רפואיות וכן כאב וסבל. לטענתה, כאבים שנותרו באגודל וכן הקושי,גם אם קל, באיגרוף ותפיסה, הינם משמעותיים ויכולים להשפיע על התמדתה בעבודה כדיילת יופי הנדרשת בין היתר,לאחוז ולהציג מוצרים, או על מציאת מקום עבודה חלופי,אם וככל שתפלט אל שוק העבודה.
כמו כן כאבים אלו משפיעים עליה ביכולת הנהיגה אשר יגבילו אותה למקום עבודה קרוב למקום מגוריה בלבד, הרי בהעדר מקצוע, או הכשרה נוספים, ברי כי בגילה של התובעת יהיה לה קושי למצוא עבודה דווקא בתחום דיילות יופי וההגבלות שצויינו ביחס לשתי הפגיעות, ישפיעו על השתלבותה בכל עבודה אחרת.
נוכח המחלוקת, מינתה השופטת רבקה אייזנברג, מומחה רפואי בתחום האורתופדי מטעם ביה”מש שבדק את התובעת וקבע בחוות דעתו כי כתוצאה מתאונת הדרכים נותרה לה נכות משוקללת בשיעור 19% בין היתר בגין הגבלה בתנועות הצוואר ובגין הפרעה באגודל כף יד.
אלא שבעקבות בקשת הנתבעים, שהוגשה לאחר חקירת המומחה הראשון, למינוי מומחה נוסף בתחום האורטופדי, נמצא כי ראוי שהתובעת תיבדק ע”י מומחה נוסף ואולם זאת רק ביחס לפגיעה בצוואר. בהתאם לכך מונה מומחה נוסף שבדק את התובעת וקבע בחוות דעתו, באופן דומה למומחה הראשון. גם הפעם, הנתבעים חלקו על קביעת המומחה השני.
השופטת אימצה את מסקנות המומחים בדבר נכות רפואית
בסופו של דבר קבעה השופטת כי מאחר ששני המומחים הגיעו לאותה מסקנה, על פיה לתובעת הגבלה קלה בתנועות הצוואר ולאחר ששניהם נחקרו, יש לאמץ את קביעתם, שלא נסתרה.
“למרות טענות הנתבעים, לא מצאתי כאמור שלא לאמץ את קביעות 2 המומחים(!) שמונו ע”י ביה”מש וגם בעובדה ששניהם הגיעו לאותה מסקנה, יש כדי לתמוך בכך שזאת הקביעה המקצועית הנכונה” כתבה השופטת בפסק הדין ולאור האמור, קבעה כי נכותה הרפואית המשוקללת הצמיתה של התובעת הינה 19%.
מכאן פנתה לבחון את נכותה התפקודית של התובעת, ולאחר ששקלה את כל הנתונים בין היתר מקצועה של התובעת בהיותה דיילת, והעדר הכשרתה לעבודה אחרת, גילה, מהות הנכויות ומאידך את העובדה שבשלב זה אין כל ירידה בשכר, או בהיקף עבודתה, מצאה להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת בגין תאונת הדרכים בשתי הפגיעות על 12% בלבד.
לאור זאת, בגין נזקיה של התובעת בתביעת תאונת הדרכים בין היתר בגין כאב וסבל, הפסדי שכר לעתיד, הפסדי פנסיה והוצאות רפואיות, הפניקס חויבה לשלם לתובעת סך של 144,000 ש”ח, בתוספת שכ”ט עו”ד בסך של 13%, מסכום זה בתוספת הוצאות משפט.
ת”א 33488-09-14 ב. נ’ הפניקס חברה לביטוח בע”מ ואח’
עורך דין יניר הראל מתמחה בדיני ביטוח, נזיקין ותאונות דרכים ומייצג מבוטחים ונפגעים בתביעות נגד חברות ביטוח וגורמי נזק. עו”ד יניר הראל וצוות המשרד מטפלים במלוא ההליכים הנדרשים לצורך מימוש זכויות מבוטחים ונפגעים לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף ורכוש. עו”ד יניר הראל כותב מאמרים משפטיים ועדכוני חדשות שבועיים מפסיקת בתי המשפט בישראל.
בשיתוף ברק רום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו