ספק אם יש אדם שרצה להתחלף השבוע עם קרולין גודמן, ראשת העיר לאס וגאס, העיר השמחה ביותר בעולם בימים כתיקונם. ספק אם מישהו חשב פעם שהעיר הזו תהפוך לזירת הירי הקטלני ביותר בתולדות ארה"ב המודרנית. וספק אם גודמן עצמה, ותושבי העיר־ללא־הפסקה במערב המדברי של ארה"ב, חשבו ש־16 שנה אחרי המתקפה מהאוויר על התפוח הגדול, גם להם יהיה גראונד זירו משלהם.
אבל גודמן, כמו רודי ג'וליאני ב־2001, הפכה בעל כורחה ל"ראשת העיר של אמריקה" ביום בהיר אחד ללא כל התראה מוקדמת. לצד השריף הסופרסטאר ג'וזף לומברדו, היא היתה הדמות המאחדת והמנחמת שמיליוני אמריקנים חיפשו בשבוע הקשה הזה.
בדיעבד, התברר שאין מתאימה ממנה למשימה של איחוד אמריקה ואיסוף השברים. גודמן אינה משויכת לשום מפלגה, וסירבה לתמוך בדונלד טראמפ או בהילארי קלינטון במהלך מערכת הבחירות. היא נבחרה כעצמאית עם אחוזי תמיכה גבוהים ביותר, ובגיל 78, אחרי שש שנות כהונה מוצלחות, היא נחשבת ראשונה בין שווים בעיר ההימורים; עיר שתושביה טרודים לרוב בסיכוייהם להביס את מכונות המזל בקזינו, לא בסיכוייהם לחזור הביתה בשלום.
עד שהשבוע הכל התהפך - כשסטיבן פאדוק בן ה־64 התבצר בחדרו במלון מנדליי בלאס וגאס, וירה מהקומה ה־32 לעבר מאות חוגגים בפסטיבל קאנטרי. מדוע? נכון למועד סגירת הגיליון, לרשויות אין תשובה. כבר בתחילת השיחה מציינת גודמן, יהודייה גאה, שהטבח נעשה מכאיב וקשה פי כמה מפני שהתרחש דווקא בתקופת החגים.
"אני אוהבת את המדינה שלכם עד מאוד", היא אומרת ל"ישראל השבוע", "הייתי בה כל כך הרבה פעמים, ואם לא היתה לי משפחה כאן היינו כבר עושים עלייה. אבל השנה קיבלנו מכה. זה פשוט נורא".
היית אומרת שהטבח הוא קו פרשת המים עבור העיר?
"לא. אני חושבת שזה מקרה טרגי, של אדם שפל ובלתי שפוי שלקח את חייהם של אנשים כה רבים. שהנשמה שלו תירקב. אני יודעת שבדת היהודית אולי צריכים להיות סלחנים ורחמנים כלפי אחרים, אבל במקרה שלו - בשום פנים ואופן לא. איבדנו 59 אנשים. זה רצח חסר כל היגיון. לצד זאת, מדהים לראות שאנשים נרתמים בתפילה ומרעיפים עלינו אהבה מכל העולם. אתם עשיתם זאת בישראל, וגם במגדל אייפל היתה מחווה, וגם באמפייר סטייט בילדינג".
קיבלתם שיחות או תנחומים מישראל?
"ברחבי המדינה והעיר, כל אנשי הקהילה היהודית וכל הרבנים נמצאים בקשר איתי ושולחים לי את תנחומיהם. אני לא יודעת מה מספר היהודים מבין הנרצחים. בתי הכנסת לא דיווחו על אנשים שנפגעו בקרב קהל המאמינים שלהם".
"רצח חסר כל היגיון". פינת זיכרון בזירת הטבח
נפעמת מהמסירות
ביום הטבח הלכה גודמן לישון מוקדם, בסביבות 21:00. כשעה לאחר מכן העיר אותה צלצול טלפון. "סיפרו לי שהיתה תקרית ירי באחד המלונות, ואמרו שיחזרו אלי ברגע שיהיה להם מידע. כפי שאני תמיד עושה במקרים כאלו, החלטתי להסתמך על הדיווחים של השריף שלנו (השריף ג'וזף לומברדו; א"ל), שהוא גם חבר, ושאלתי אותו מה קורה. הוא אמר לי בקצרה את מה שהוא ידע: שכבר הצליחו לחתור למגע עם הרוצח, ושהוא ירה בעצמו. היה עומס עצום של אנשים שהיו צריכים להתפנות לבתי החולים. בלילה הגעתי למרכז הטראומה וראיתי את הנפגעים, כולל ההרוגים. בתי החולים שלנו התעלו על עצמם. כל הצוותים הרפואיים התייצבו בבתי החולים, גם כאלו שכבר הלכו הביתה אחרי יום עבודה שלם. זה היה מרהיב. הם הצילו כל כך הרבה אנשים. אני מכירה חלק מהעובדים, כי הצוותים האלה הצילו גם את הבן שלי (שהוכה עד אובדן הכרה לפני כמה שנים, ונזקק לזמן ממושך כדי להחלים; א"ל). אני מכירה את ישראל ואת הדרך שבה אתם מתמודדים עם מצבים כאלו יום־יום; שהחיים שלכם מונחים על הכף בכל יום מחדש, ושהצוותים הרפואיים שלכם אכפתיים ומסורים. זה בדיוק מה שקרה גם אצלנו. אנחנו תמיד מתכוננים למצבי חירום, כפי שגם אתם עושים בישראל".
חלק מהתושבים אצלכם החליטו להפוך את המכוניות שלהם לאמבולנסים מאולתרים, לרוץ לכיוון היריות ולא לברוח. זה נשמע בדיוק כמו מה שהישראלים עושים בזמן הפיגועים. האם ללאס וגאס יש רוח לחימה כמו לישראל?
"ללא צל של ספק. יש אהבה בין אח לרעהו ומגע אנושי אוהב בין אדם לחברו. אני כל כך גאה באנשים שגרים או מבקרים כאן. כפי שיהודים בגולה מתחברים זה לזה, כך אנשים בווגאס מרגישים קרובים זה לזה בעיתות משבר. כמות הרגישות שיצאה מהאנשים היתה מדהימה. היו כאן הרבה אנשי משטרה, כי מדובר באירוע ענק של 22 אלף איש. לכם יש אנשי צבא ומשטרה בכל מקום בכל שעות היממה, אתם חיים את זה; ברחובות שלנו אמנם יש נוכחות משטרתית, אבל באירועים כאלה אנחנו מגבירים אותה כדי לוודא שאין אנשים שעושים בעיות. זו הסיבה שהיו הרבה שוטרים באזור, התגובה שלהם במהלך החילוץ היתה מדהימה".
איך הצליח הרוצח להכניס כלי נשק כה רבים לתוך הסוויטה שלו? מה נעשה כדי למנוע את הישנות המקרה?
"אני עומדת בראש העירייה, שהיא גוף ציבורי, והמלונות הם גופים פרטיים. אני לא יודעת מה הם יעשו כדי למנוע את הישנות המקרה, אשמח כמובן להיות מעורבת. בל נשכח - מדובר בבירת השעשועים של העולם. מתקיימים בה כנסים רבי משתתפים, ומדי פעם אנשים נושאים תיקים גדולים שבהם אלפי ספרים ועלונים, או כלי נגינה לאמנים שמופיעים. כניסה למלון עם תיקים רבים היא לא דבר חריג כלל וכלל.
"עוד נקודה חשובה: כשאתם טסים באל על או בכל חברה אחרת, אתם עוברים דרך גלאי מתכות. גם הכבודה עוברת בשער המגנטי. אבל כשאתה נוסע בתחבורה ציבורית או במונית מלוס אנג'לס ללאס וגאס, נראה לך שיבדקו מה מכילה הכבודה שלך? ברור שלא. אז נשאלת השאלה: האם אנחנו רוצים להיות הגסטאפו שעוקב אחרי כל אחד בכל שנייה, 24 שעות ביממה? והאם אנחנו רוצים שהחירויות שאנחנו נלחמים לשמור עליהן יאבדו רק בגלל אדם אחד מטורלל, שהחליט לירות ללא הבחנה? אנחנו צריכים להפסיק להתמקד באנשים המטורפים ובטרוריסטים. כן, צריך שנפעיל את מרב המשאבים כדי למצוא אותם ושניתן למערכת המשפטית לעשות את שלה; אבל במקום לדבר רק על האנשים הרעים האלה, בואו נדבר על האנשים הטובים, על איך נהפוך את העולם למקום טוב יותר. אני לא מתכוונת להופיע שוב בתדרוכים על האירוע, כי כל השאלות הן על האדם המטורף והמגעיל הזה. אני מעדיפה לדבר על 59 האנשים שנמצאים עכשיו בחדר המתים במורד הרחוב שלי, שמשפחותיהם יצטרכו להתמודד עם השכול כל חייהן".
האם תפעלי בסוגיית נשיאת הנשק או במאמצים לאיתור אנשים המועדים לפורענות?
"לאורך כל הקדנציה שלי אני מקדמת יוזמות בתחום בריאות הנפש ומנסה לשכנע את המושל לפעול. הן עדיין לא יושמו. יש לנו בעיה בתחום הזה בכל רחבי ארה"ב. כשגדלתי בניו יורק, היו מתקנים לאנשים שזקוקים לטיפול נפשי, והיתה גם דרך להחזיר אותם לחיק החברה; אבל המצב כיום הוא שאנשים משוטטים ברחובות, וחלק מהמדינות משנעות אותם באוטובוסים למדינות כמו נבדה, ואז אנחנו נאלצים למצוא להם קרובי משפחה ומומחים שיעזרו להם. העדיפות העליונה של הרשויות היא כמובן להבטיח את שלום הציבור, ואני בטוחה שכך זה גם בישראל. אתם חיים כך מאז 1948. אנחנו מנסים לקחת צעדים מראש ולהתכונן, ואנחנו מכשירים אנשים בתחום, אבל גוף המחוקקים שלנו מתכנס רק פעם בשנתיים.
"נבדה דומה מאוד לישראל גיאוגרפית, וכמובן, גדולה יותר. המים שלכם מגיעים מהכנרת, וגם לנו יש בעיות בתחום המים. לקח לנו 20 שנה ללמוד מהמומחים בישראל את טכנולוגיית הטפטפות. אני מאמינה שגורמי אכיפת החוק ילמדו מכם וינסו לחקות אתכם, כדי שיוכלו להשתמש בשיטות הטובות ביותר; אבל במקרה הזה, מדובר באדם בודד, חולני, מטורלל ורווי שנאה. ואי אפשר לכבול בשלשלאות את כלל האזרחים רק בגלל אחוז אחד של מטורפים. אי אפשר".
ההצגה חייבת להימשך
אפשר לחשוף מידע נוסף על החקירה? יש בכלל קצוות חוט אפשריים, אף שהרוצח כבר מת?
"אני נשואה לעורך דין, ויש לי שני בנים עורכי דין. במקרים כאלה אין 'אולי' ו'אם'. קודם כל צריך לקבל את העובדות ולאמת אותן. אני לא מעורבת בחקירה ביומיום. לאף אחד לא צריך להיות אכפת מה אני חושבת. צריך לדבר עם מי שאמון על החקירה בפועל".
האם את מרגישה שכעת רואים בך דמות מאחדת, בדומה לרודי ג'וליאני אחרי פיגועי 11 בספטמבר? האם את מרגישה שאנשים שבדרך כלל סולדים ממך פתאום מרעיפים עלייך אהבה?
"למען האמת, לא חשבתי על זה בכלל. אני לא מרגישה כאן שום פלגנות, רק אחדות. אני על־מפלגתית - לא רפובליקנית ולא דמוקרטית. אני מאמינה בחוקה האמריקנית (שמקנה זכות חוקתית לשאת נשק; א"ל) ומאמינה שאנשים טובים יודעים לנהוג באחריות בנשק. בבריטניה יש הגבלות חמורות ביותר על כלי נשק. כשאני בלונדון אני מרגישה בטוחה, אבל אני מאמינה בחוקה ובזכויות שהיא מקנה, ושעליהן אנחנו מגינים. האחוז הבודד לא ישפיע עלי. יכול להיות שאני עיוורת, חירשת וטיפשה, אבל אני לא מרגישה רחשים שליליים פה בלאס וגאס. מדי פעם יש כאן גילויי שנאה ומכתבים נגדי. כיהודייה אני יודעת שתמיד יש אנטישמיות, אבל פשוט צריך להמשיך הלאה".
אז לאס וגאס תמשיך הלאה? בתוך כמה זמן?
"החיים ממשיכים. אנחנו מאבדים אנשים, בין שמסיבות טבעיות ובין שבטרגדיות. אנשים ימשיכו לשאת את הכאב והסבל לכל חייהם, אבל אנחנו נמשיך הלאה ונזכור את ההשקפה האופטימית של 59 האנשים היפהפיים שאהבו את החיים ולא עשו כלום לאף אחד. היה כיף לא נורמלי בפסטיבל עד שזה קרה. הרשויות אמרו שכולם נהנו מהחיים עד לאותו הרגע. זה מה שכולנו רוצים. לחיות חיים טובים ובעלי משמעות".
מה תרצי לומר לאנשים בישראל?
"המדינה שלכם נמצאת בלב של כולנו פה בגולה. אנחנו חושבים עליכם כל הזמן. אנחנו יודעים שבכל יום מחדש אתם נאלצים לחשוב שמא אולי לא תחזרו הביתה בשלום. אז שאלוהים יברך אתכם".
צילומים: לאס וגאס ריוויו ג'ורנל, איי.אף.פי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו