בריחה כהלכה

את זה שהגעתי לחדר בריחה מסוג שונה לגמרי הבנתי כבר דקה לאחר שנכנסתי למתחם "סודות המלך שלמה" בבני ברק. שלוש הנערות החרדיות שהזמינו את החדר לפניי ניגשו לשמוליק, המפעיל, ושאלו: "תגיד, אין כאן בעיה של ייחוד? (האיסור ההלכתי על גבר ואישה להיות יחד במתחם סגור; ח"ב) הרי המקום הזה סגור!"

שמוליק מצא בזריזות פתרון גם לזה: אם הדלת החיצונית לא נעולה, אין שום בעיה הלכתית, ושלוש הנערות יוכלו להיכנס ללא חשש לחדר הבריחה. למעשה, מכיוון שהמבנה תוכנן כך ששתי קבוצות יכולות להיכנס בו בזמן לשני חדרים זהים עם אותן חידות, יכולתי גם אני להיכנס כעבור דקות אחדות לחדר השני, עם הקבוצה המשפחתית הקטנה שאיתה באתי, כדי להתרשם בעצמי מחדר הבריחה שמתיימר לגלות את סודותיו של שלמה המלך.

גם כאן, כמו ברוב החדרים בארץ ובעולם, זמן הפתרון המשוער לחדר מתוזמן לשעה. אבל לומר שעשינו את זה בשעה יהיה שקר. 25 דקות נוספות נדרשו לנו עד שעלינו על הפתרון האחרון של שלל החידות והאתגרים, ורק אז נפתחה הדלת לרווחה. אם זה היה תלוי רק בי, סביר להניח שעוד היינו שם עכשיו.

אז מתברר שגם הטרנד של חדרי הבריחה הגיע למגזר החרדי, גם אם באיחור קל. מדובר במתחם סמוך לקניון איילון, שהוכשר בחודשים האחרונים כחדר הבריחה הראשון המותאם למגזר. מה זה אומר? ראשית, שהמקום, בשונה מרוב חדרי הבריחה בארץ, סגור בשבת. שנית - שהתכנים מאוד יהודיים (אם כי לאו דווקא חרדיים). ושלישית - שיש מפעיל לבנים ומפעילה לבנות.

הארומה כאן היא תנ"כית, ואין זכר לסדרות טלוויזיה או לקולנוע. כל החידות בנויות על המסורת היהודית ומנסות להשתמש במה שמכונה "הראש היהודי", כשחידה מובילה לחידה, וכל אווירת החדר וחפציו לקוחים או מזכירים חפצים מהמסורת היהודית ומהמצוות השונות. בין כתבי החידה והרמזים הטמונים בחדר יש אזכורים תכופים של פסוקים מהתנ"ך.

הקבוצה הגדולה והרעשנית של 13 צעירות חרדיות, שבאה אחרינו, דווקא חיפשה במקום אטרקציה נוספת. אחרי ששמוליק הדריך אותן לפני הכניסה לחדר והסביר להן למה הן נכנסות, הוא שאל אותן אם הן צריכות עוד משהו. "בוודאי", ענו לו הבנות, "תסדר שבחדר המקביל יהיו בחורים ותארגן 'שידוכים'. אנחנו רווקות שמתות להתחתן".

"לא חשבתי על זה", אמר להן שמוליק, "אבל זה באמת רעיון. מצידי תיכנסו לחדרים בחינם, ואנחנו נתפרנס רק מדמי השידוכים".

"חוויה חדשה לחרדים"

הדבר האחרון שאייל אהרונוף ושמוליק מלול חלמו עליו עד לפני שנה הוא שהם יפתחו חדר בריחה למגזר החרדי. שניהם חרדים. אהרונוף (32) נשוי ואב לארבעה, גר בפתח תקווה ועובד כסוחר יהלומים בבורסה ליהלומים כבר עשור. יש לו עסק משפחתי שמייצר תכשיטי יוקרה ייחודיים. מלול (32) הוא אב לשלושה, תושב בני ברק, ועובד כרואה חשבון.

הם הכירו כשלמדו בישיבה התיכונית החרדית "היישוב החדש" שבתל אביב, ומאז הם חברים קרובים.

שמוליק: "הרעיון לפתוח חדר בריחה לחרדים התחיל לבעור בי לפני שנתיים, אחרי שהלכתי עם חברים לחדר בריחה בתל אביב, והתלהבתי. זה היה עוד בתחילת הטרנד. אבל רק לאחר כמה חודשים עלה לי הרעיון לפתוח דבר כזה למגזר החרדי".

אייל: "הוא בא אלי ערב אחד ואמר לי: אנחנו פותחים עסק. שאלתי, איזה עסק? על מה אתה מדבר? והוא אמר: חדר בריחה. לא ידעתי בכלל מה זה. חשבתי שזאת איזושהי אטרקציה לילדים.

"כשהוא קלט שאין לי מושג מה זה, הוא אמר: בוא איתי עכשיו, אני מזמין כרטיסים, ונדבר אחרי זה. נסענו לחדר בריחה בראשון לציון. כשסיימנו, הסתכלנו אחד על השני וידענו שאנחנו הולכים להרים דבר כזה במגזר החרדי. השאלה היחידה שנשארה היתה מתי פותחים. 

"לא היה לנו שום ניסיון, אבל מראש אמרנו שלא נחקה משהו שכבר ראינו, אלא נביא רעיון מקורי משלנו. הרבה מחדרי הבריחה הקיימים מייבאים קונספט מחו"ל או לוקחים רעיון בסיסי קיים ומחליפים את התפאורה. אנחנו החלטנו לעשות משהו חדש לגמרי".

שמוליק: "כשחשבנו מה יכול להיות הקונספט המרכזי, אמרנו לעצמנו: מי בהיסטוריה ובמסורת היהודית נחשב להכי חכם? שלמה המלך. אז מה יותר טבעי מאשר שנבנה חדר של חידות סביב דמותו?"

חדר בריחה (Escape room), למי שעוד לא חווה, הוא חדר שנסב בדרך כלל סביב עלילה, ועל האורח להפעיל את הראש ולהיעזר ברמזים שנמצאים סביבו כדי למצוא את הדרך החוצה מהר ככל האפשר. הטרנד העולמי התחיל בשנים האחרונות ביפן, בסין ובמדינות אחרות במזרח הרחוק, אבל עוד לפני כן הפעילה קבוצה של מתכנתים חדר בריחה בעמק הסיליקון בסן פרנסיסקו. הונגריה ושווייץ היו החלוצות באירופה, ועד מהרה הדביקו את כל היבשת.

בשלוש השנים האחרונות הגיע השיגעון גם לישראל. כיום פועלים בארץ כ־400 חדרים כאלה, וחדשים נפתחים כל העת.

אייל: "מאנשים שביקרו בחדרים בארץ ובחו"ל אני שומע שבאופן כללי, חדרי הבריחה בארץ נחשבים ברמה גבוהה מבחינת החידות והמחשבה שמושקעת בהם. אבל אני חושב שכרגע, הענף הגיע לרוויה. אורך החיים שלו לא כזה ארוך, ועדיין נפתחים עוד ועוד חדרים".

אז למה פתחתם בכל זאת?

"כי חשבנו שיש לזה מקום גם במגזר החרדי. הרעיון היה להנגיש ולהתאים את הדבר הזה לציבור הזה, שעבורו חוויות כאלו הן חדשות לגמרי. זה ציבור שתחומי הבילוי שלו מסתכמים ביציאה לקניות בקניונים, במקרים של החרדים המודרניים יותר, או בארוחה במסעדה, במקרה של הפחות מודרניים. כאן מדובר באטרקציה שהם לא מכירים ושהם עשויים לאהוב, משהו שצריך להפעיל בו את השכל. הציבור החרדי הוא ציבור מאוד חכם, שאוהב לחשוב ולהתעמק בכל דבר".

שמוליק: "באמת שלא חשבנו מלכתחילה איך לעשות מזה כסף. המחשבה היתה לגמרי מכיוון הפאן, להביא משהו חדש, מהנה וכשר למגזר החרדי. עד שבנינו את החדר, היינו יחד בעשרה חדרים. זה אולי לא הרבה, יחסית למפעילי חדרים, אבל זה הספיק כדי להבין את המוטיב החוזר ולהבין שאנחנו רוצים משהו שונה, מקורי, לא בנאלי".

שאלות מפליאות

במשך עשרה חודשים הם נפגשו בכל ערב והריצו בראש תסריטים לחדר בריחה, שיוכל להתאים למגזר החרדי. "זה היה חלק מהעניין, שנעשה הכל בעצמנו", אומר אייל, "ישבנו הרבה מאוד על החידות, עשינו סיעור מוחות, כל אחד זרק משהו, השני ליטש, וככה, אחרי עשרה חודשים, היה לנו את המוצר המוגמר. בסוף התייעצנו עם חברים וקראנו להם לבוא ולפתור, לראות איך הם מגיבים, אם זה קשה מדי או קל מדי".

שמוליק: "בכל פעם שסיימנו לבנות חידה, אמרנו לעצמנו, איך אנחנו משדרגים אותה שתי רמות קדימה? וזה הקטע הייחודי אצלנו. החידות הן לא רגילות, אלא יותר יצירתיות. יש כאן דגש על הפעלת המחשבה, ברמה אחת יותר מהמצופה, בדיוק בשביל הקהל שלנו".

מאחר שבמגזר החרדי מדובר בדרך כלל במשפחות גדולות, שחדר אחד עלול לא להספיק להן (בדרך כלל מומלצים ארבעה עד שישה מבקרים לחדר), הם החליטו לבנות שני חדרים זהים, כך שבני המשפחה יכולים להתפצל - ואף להתחרות זה בזה מי יסיים מהר יותר את החדר.

בלי זכר לסדרות טלוויזיה או לקולנוע. אהרונוף (מימין) ומלול בחדר הבריחה "סודות המלך שלמה" שהקימו // צילום: עופר חן

השלב הבא היה איתור מבנה. במשך כמה חודשים הם חיפשו מקום שיוכל לתת מענה לחרדים באזור בני ברק, ושיהיה נוח גם לבאים מהערים הסמוכות. אחר כך שכרו אנשי נגרות, חשמל ואלקטרוניקה - הכל מכספים שחסכו במשך השנים, והחלום החל לקרום עור וגידים.

אייל: "עייַנו הרבה בתנ"ך כדי לדעת מה היה בדיוק בתקופה שעליה כתבנו וכדי למצוא בין השורות מוטיבים שיתאימו לחדר. זה נתן לנו השראה. השתמשנו באביזרים אמיתיים, וניסינו להיות תואמים להיסטוריה כמה שאפשר, לפי המקורות היהודיים.

"הבאנו אביזרים מהונג קונג, מסין, מארה"ב ומאנגליה. חלק קנינו באינטרנט, חלק ביקשנו מחברים ומבני משפחה להביא לנו. בין כה וכה אני נוסע למזרח הרחוק לצורך עסקים ותערוכות, אז יצא לי לחפש שם פריטים שיתאימו לחדר. אחד מכתבי החידה נכתב על עור בהמה, כזה שכשר לכתיבת ספרי תורה לפי ההלכה. אפילו לשירותים נתַנו תפאורה ברוח המקום.

"אבל למרות ההשקעה באביזרים, רצינו יותר להשקיע בחידות, לראות איך המבקר ישבור את הראש עד לפתרון, מה שהקהל החרדי מאוד אוהב".

"מבקרים מכל הסוגים"

קבוצה של שש נשים חסידות גור יוצאות מהחדר, דוחפות שלוש עגלות של תינוקות. "איפה עוד תראה דבר כזה", אומר שמוליק בחיוך. "אבל אני יודע מי הקהל שלי, וגם אם זה אומר להכניס לחדר עגלות עם תינוקות, אני נותן, כי העיקר שהן יחוו את החוויה.

"מה שראית זה עוד כלום, בשבוע שעבר בא לכאן זוג צעיר עם תינוק בן חודשיים שישן בעגלה, וביקשו שאשמור עליו מחוץ לחדר. אחרי 20 דקות התינוק התעורר ומצאתי את עצמי עוזר להם ומדריך אותם במכשיר הקשר כשיש להם שאלות על החידות, בזמן שאני מחזיק את התינוק ומרגיע אותו.

"יש לנו כאן מבקרים מכל הסוגים, החל מחסידי גור השמרנים ועד לחרדים מודרניים שבאים מדי ערב. לא אשכח משפחה אחת שהגיעה ממש יומיים־שלושה אחרי שפתחנו. האמא שמעה על החדר שלנו בטלפון מחברה ובאה עם כמה חברות. כשגילתה שאנחנו יושבים מול מצלמות ומסתכלים כל העת על האנשים בחדרים היא נזעקה: 'איזה מין בריכה אתם? איזו צניעות זאת, שאתם יכולים לראות את הנשים שבחדרים?' הסתבר שהיא לא הכירה את המושג, וחשבה ששמעה בטלפון 'חדר בריכה'".

באים גם חילונים?

אייל: "בוודאי, לא מעטים. והם מאוד נהנים מהמקוריות של החדר. אני חושב שהם לא חוו כזה סוג של חדר לפני כן. שלא תהיה טעות: החדר הוא אמנם מאד יהודי־שורשי, אבל יותר בקטע של היסטוריה יהודית. למעשה, כמו ברוב חדרי הבריחה, אצלנו לא צריך שום ידע מוקדם.

"היו כאן כאלה שביקרו לפנינו ב־200 חדרים, וסף הגירוי שלהם היה מאוד גבוה. הם כבר התרגלו לתפאורה מפוצצת, וכאן הם פגשו מקום שבו החידות הן העיקר, וזה היה חדש עבורם".

אייל ושמוליק סלחנים בכל הקשור לזמן הפתרון. "יש חדרי בריחה שבהם מוציאים אותך החוצה אחרי שעה", אומר אייל. "אנחנו מביאים בחשבון שאולי זה ייקח קצת יותר, ומראש לא מכניסים עוד מבקרים עד שעה אחרי הזמן שבו הם אמורים לצאת לפי התוכנית המקורית".

השאלות שבהן הם נתקלים, באמצעות מכשיר הקשר שבו מצוידים המבקרים, מפליאות אותם. באחד האתגרים בחדר מתבקש המבקר לענות על שאלה שקשורה בסדר החודשים העבריים. "שואלים אותנו אם הכוונה היא לספירה העברית המקובלת כיום, שמתחילה מחודש תשרי, או לספירה על פי זמן המקרא, שמתחילה מניסן. אלו שאלות שאתה יכול לשמוע רק בחדר בריחה חרדי".

בדיוק כשהוא אומר את המשפט הזה, נשמעות מהחדר צעקות רמות. "זה סימן שהבנות בפנים הצליחו לפתור את אחת החידות", אומר שמוליק. "זה כל כך כיף לשמוע את צעקות השמחה האלה, נותן הרבה סיפוק.

"מה שבאנו לעשות פה הוא לא רק הרווח הכספי. השקענו מאות אלפי שקלים ואני מקווה שנחזיר את ההשקעה, אבל כשאדם יוצא מהחדר ואומר שנהנָה מכל רגע, שזו היתה חוויה - זה שווה לנו הכל".

אייל: "ההצלחה הכלכלית היתה בעדיפות שלישית כשפתחנו. הרי היינו יכולים לעשות יותר כסף אם היינו משקיעים בעסקים הרגילים שלנו. אבל כאן רצינו להביא משהו חדש. גם לחרדים מותר ליהנות. זה לא סתם באולינג או סנוקר, אלא משהו מאוד ערכי. זה כיף שאנחנו רואים כאן עוד ועוד חרדים שמגלים דרכנו את חדרי הבריחה".

רוח גבית מהרב

לפני שפתחו את החדר הם ניגשו לרב אהרן בוטבול, חתנו של הרב עובדיה יוסף ז"ל. "שאלנו אותו אם זה בסדר לפתוח דבר כזה, ואם יש לכך מקום בציבור החרדי", אומר אייל, ושמוליק מוסיף: "עלתה לנו בראש האפשרות שאחד הרבנים יאסור ללכת לחדר הבריחה, ואז הכל יירד לטמיון.

"הפחד היה מזה שאנחנו מביאים למגזר הזה מוצר חדש, שהוא לא מכיר. כלומר, עוד לפני שאני מזמין אותם לכאן, יש שלב נוסף שבו צריך בכלל להסביר להם מה זה, ואחר כך לדעת איך הם יקבלו את זה, אולי זה בכלל לא יצליח בציבור הזה.

"הרב בוטבול בירך אותנו ואמר: 'כל הכבוד לכם, אתם מביאים אטרקציה כשרה לאנשים שצריכים את זה, ואם תעשו את זה ערכי ומבוקר, ובהכוונה של רבנים - אין סיבה שזה לא יצליח'. הוא הדריך אותנו והציע, למשל, להביא מפעילה לקבוצות של בנות ומפעיל לקבוצות של בנים. וכך עשינו. הפידבק שקיבלנו ממנו הוריד קצת את המתח ונתן לנו רוח גבית".

ואיך התגובות?

שמוליק: "אומרים לנו שאהבו את המקוריות. היה בחור חילוני שצלצל לשאול כמה זה עולה. כשאמרנו לו שמדובר ב־150 שקלים לזוג, הוא אמר: 'הייתי ב־250 חדרי בריחה בארץ. אתם לוקחים מחיר זול ונמצאים בבני ברק. מה, זה חדר פח?' בסוף הוא בא בכל זאת, עם חבר. חשב שיסיים בחצי שעה, ובסוף סיים אחרי שעה ועשרים. כשיצא, אמר לנו: 'סליחה, עכשיו אני מרגיש מטופש'".

אייל: "שמתי לב למשהו מעניין: החידות קשות יותר למבוגרים מאשר לילדים. כי בשביל החידות שבנינו צריך לצאת מהקופסה, ולמבוגרים זה קצת יותר קשה. לילד אין חוקים בדמיון והכל פרוץ, גם ככה הוא חושב מחוץ לקופסה, ודווקא הם מצליחים לפתור את החידות הרבה לפני המבוגרים".

chananibl2@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו