אל תסתכלו בדירה אלא במה שמחוצה לה | ישראל היום

אל תסתכלו בדירה אלא במה שמחוצה לה

הנוף האורבני הוא בעיקרו בניינים בבעלות פרטית, ומבני הציבור בעשורים האחרונים נראים מרשימים יותר • אז למה הבניינים בתל אביב, למשל, הרבה יותר מכוערים מהבניינים בברלין? הרי הדירות כאן הרבה יותר יקרות • ולמה שום גורם ממשלתי, או עירוני, לא מקבל אחריות?
פורסם ב:
0
  • בניין מוזנח ברחוב מאפו בתל אביב // צילום: יהושע יוסף
    בניין מוזנח ברחוב מאפו בתל אביב
    צילום: 
    יהושע יוסף
נניח שהגשמנו את החלום ורכשנו דירה במרכז העיר תל אביב, שרק לפני כמה שנים ידעה מחאת אוהלים אדירה על יוקר המחיה בה. אז לקחנו משכנתה מטורפת, גם ההורים עזרו במענק נדיב (אם יכלו), והוצאנו 3 מיליון שקלים במינימום של המינימום כדי לגור בדירה קטנה במקום נחשב מאוד. איך שהיא נראית מפנים זה כבר העניין הפרטי שלנו, אך מה בנוגע לנראות של הבניין מבחוץ? 
מסיור בעיר ללא הפסקה אי אפשר שלא להתרשם מכך שכל הרחובות הראשיים, היכן שנמצאים בתי הקפה, ובעיקר האזורים שהם הפנים של העיר, נראים מצוין, זאת בעיקר בזכות השקעה של השנים האחרונות ולטרנד החדש והחשוב במדינה, המכונה התחדשות עירונית. אולם דירות יקרות בבניינים אחרים, שאם נוותר על הפוליטיקלי קורקט לא נגדיר כפחות מהמילה "ג'יפה". 
ניסינו להבין מי אחראי למראות המזעזעים הללו בבניינים שהדירות בהם ממש לא זולות. תחילה פגשנו את ניר שמול (40), מנכ"ל החברה לפיתוח והתחדשות עירונית, שהוקמה בשנת 2006. נכון להיום, החברה מטפלת ב־3,000 משפחות ב־30 פרויקטים, בהיקף של 12 אלף יחידות דיור. בין הפרויקטים שהחברה יזמה: רימוני תדהר ברמת השרון ומתחם הצנחנים בנווה שרת בתל אביב, שהיה פרויקט משותף עם וקסמן גוברין גבע. 
"אחוזים בודדים של בעלי נכסים בבניין מתאחדים ועושים את השיפוץ בעצמם" // צילום: יהושע יוסף
שמול עצמו גדל בבית שהיה חלק מפרויקט התחדשות עירונית לפני 16 שנה, ומדובר באחד הפרויקטים הראשונים של התחדשות עירונית שנערך בישראל, אז בשכונת נווה יהושע ברמת גן. "גדלתי בבית קטן של שני חדרים, 48 מ"ר, והפרויקט של התחדשות עירונית היה קרש הקפיצה הכי גדול בחיים של המשפחה. בתור ילד שחווה את זה, אני היום מסוגל להתחבר לאנשים שעוברים את התהליך ומכיר את החששות שלהם", מסביר שמול. 
מה זו בעצם התחדשות עירונית?
"התחדשות עירונית היא דבר שמציל חיים. כל מה שקשור לכך נולד מצורך אמיתי של הצלת חיים. מדינת ישראל נערכת לקראת רעידת אדמה, ועל כן יש את כל ענייני תמ"א 38 ופינוי־בינוי. אז כדי שמאות אלפי אנשים לא ייפגעו ברמות פגיעה שונות, התהליכים האלה מצילים חיים וכל מה שנולד בתחום במשך השנים האחרונות מגיע מההנחה הזו.
"התחדשות עירונית לא באה לפתור בעיות כלכליות או להפוך אנשים לעשירים או לאילי נדל"ן. חשוב להבין שכמו שבן אדם מזדקן, גם הבניינים מזדקנים. לכן בניינים בתל אביב, ברמת גן, או בהרבה ערים אחרות, שהיו סופר יפים פעם, הזדקנו והתיישנו עם השנים, וזה תהליך טבעי לחלוטין. זו הנחה בסיסית שצריך לקבל אותה, וברגע שמבינים שההזדקנות הזאת היא בעייתית ושצריך לחדש את הבניינים כדי להציל חיים, ההתייחסות היא אחרת לחלוטין". 
ניר שמול. "יש לא מעט בניינים שיהיו תקועים בשנים הקרובות"
איך הסביבה מתייחסת לתחום החדש?
"בשבע השנים האחרונות אנחנו רואים שיש עניין בהתחדשות עירונית; גם בכנסת, שמקדמת חקיקה מתאימה, גם העיריות, שמעודדות את ההתחדשות העירונית וגם מצד בעלי הנכסים עצמם. רואים עשרות פרויקטים שבאמת יוצאים לדרך, ומי שמנהל אותם הם  בעלי הנכסים, הדיירים עצמם, שהבינו מה הם יכולים לקבל ולהרוויח מזה". 
נשמע שכל פרויקט יוצא לדרך בקלי קלות, אבל התמונות מדברות בעד עצמן. 
"ברור, ברור. בכל התחלה יש קשיים רבים, בייחוד בנדל"ן, שזה תחום ארוך ומורכב. אבל השוק לאט־לאט לומד את עצמו ומתקן את עצמו לקראת מקום שהוא טוב יותר. כדי שתהיה התחדשות עירונית זה חייב להסתדר בשני היבטים - היבט תכנוני והיבט כלכלי. זאת אומרת שכל מה שאנחנו מתכננים באמת יהיה אפשר לבנות, ומצד שני הפרויקטים עצמם צריכים להיות רווחיים כלכלית כדי להוציא אותם לפועל. בלי שני הדברים האלה אין פרויקט". 
אז אם לבניין אין פוטנציאל כלכלי, עתידו להישאר "זקן"?
"כן, כי זה לא משתלם כלכלית. לרוב זה קורה בפריפריה, שם רואים הרבה בניינים ישנים. אולי גם בגלל זה אנשים רוצים מאוד לגור במרכז. מצד שני, תחשבי על זה שאם כל אזור המרכז, נגיד בתל אביב, יעשה בבת אחת התחדשות עירונית, לא תהיה לנו מספיק אוכלוסייה שתקנה את הדירות, או תשתיות כמו בתי ספר וגנים שיתמכו בדירות האלה. לא בטוח שערים דוגמת תל אביב, רמת השרון ורמת גן ירצו להכניס את עצמן למצב שבו אין להן מספיק תשתיות מתאימות. כל בניין שיוסיפו לו 30 דירות חדשות בתמ"א 38 או בפינוי־בינוי ישלש את עצמו, ואיך העיר תתמודד עם חוסר התשתיות? זה מסוכן.
"יש מקומות שאין בהם מספיק כבישים, תשתית חניה או מקום פיזי לחזק את הבניין כי הוא יושב בקווי אפס ואי אפשר להגדיל אותו. יש לא מעט בניינים שיהיו תקועים בשנים הקרובות, כי לפני הכל צריך לחזק את התשתיות שלהם. מובן שיש פעמים שבהן השכנים בשכונה יתנגדו לתהליכים של התחדשות. לא כל אחד יסכים שיהיו לו פתאום רבי קומות מול הבית, ואפשר להבין אותם".
יש יוצאי דופן? 
"אחוזים בודדים של בעלי נכסים מתאחדים בבניין ועושים את השיפוץ בעצמם. אבל אז הם צריכים לפנות לחברה מנהלת או ליזם קבלן שיעשו את העבודה בעבורם, ובסופו של דבר, לרוב פרויקטים כאלה לא יהיו רווחיים לאותן חברות. בעלי הנכסים יוכלו לשלם סכומים גבוהים כדי לבצע את השיפוץ, אך אם אין להם תזרים מזומנים מיידי, סביר להניח ששום בנק לא ייתן הלוואה לדבר כזה, בטח לאנשים שאין להם ניסיון בתחום. זה בדיוק כמו לבקש הלוואה למשהו שאין לך בכלל רקע בו. הבנק לא ממהר לתת. לכן אחוזים בודדים ביותר אכן משפצים את הבניינים בעצמם". 
מדוע לדעתך אנשים בוחרים להשקיע בדירות יקרות אך מוזנחות במרכז העיר?
"אנשים רואים בנכס במרכז תל אביב השקעה. ברור להם שההתחדשות העירונית בסופו של דבר תגיע לשם, ולכן מי שרכש היום בכמה מיליונים דירה שלא נראית מי יודע מה, מאמין שהיא עוד תחודש ותשלש את המחיר שלה. אנשים רואים את זה כמו לעשות סוג של אקזיט. בוא ניקח לדוגמה את נווה שרת בעיר. מי שקנה בה לפני עשר שנים דירה בסכום של עד מיליון שקלים, מחזיק היום בדירה ששווה פי שניים וחצי או בזכויות לדירה כזו בעתיד. רבים מעדיפים לקנות דירה בבניין שעדיין לא עבר התחדשות, כי הם מאמינים שההחלטה הזו תאפשר להם קרש קפיצה כלכלי בעתיד. גם המיקום מצוין ויש מערכת חינוך מוכנה מסביב של בתי ספר וגני ילדים, והם לא עוברים לשכונה שאין בה כלום.
"חשוב שאנשים יבינו שאי אפשר לחדש את כל העיר בבת אחת. יש אזורים שייעשו בשלבים, יש אזורים שיידרשו עשרות שנים להגיע אליהם, אבל בטווח הארוך אני מאמין שבסופו של דבר יצטרכו להגיע לכל המקומות, ועל זה בעלי הנכסים מתבססים. 
חשוב להבין שגם במקרים שבהם חלה התחדשות עירונית, לרוב הפרויקט נתקע אצל הדיירים. תאמינו או לא, אבל יש מי שלא רואים בבניין שהם גרים בו זקנה או הזנחה. הם מסתכלים על זה מהצד האורבני, או בעיקר מהזווית הסנטימנטלית. אם וכאשר הבניין הגיע למצב של הצעת תמ"א 38 או פינוי־בינוי, בשום בניין זה לא עובר חלק. הכל כמובן נתון לשיקול הדעת של בעלי הדירות.
תמ"א 38, תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה, הוכנה ביוזמת המועצה הארצית לתכנון ולבנייה על ידי צוות גדול של מתכננים ויועצים, בראשות האדריכל יונה פיטלסון, ואושרה על ידי הממשלה ב־14 באפריל 2005. במסגרת ההתחדשות מאפשרת התוכנית תוספת מעלית, גם באופן החורג מקווי הבנייה הרגילים של הבניין. כל זאת, נוסף על חידוש ושיפור הבניין ואפשרות הוספת מרחבים מוגנים ומקומות חניה, גם בבניינים שלא היתה בהם חניה, וזאת כחלק מדרישות התוכנית.
רחוב בוגרשוב, תל אביב. "בלב העיר יש בנייה פשוטה יחסית" // צילום: יהושע יוסף

לא להסתנוור מהבטחות

באפריל האחרון פורסם ב"ישראל היום" מחקר שבוצע על ידי חברת TamaFix, האוספת ומנתחת נתונים מתחום ההתחדשות העירונית. במחקר נבדקה גם רמת ההשכלה של האוכלוסייה באזורים שבהם מרוכזים בניינים שעברו התחדשות. המחקר מראה באופן מובהק כי לגורמים המשפיעים על היתכנות הפרויקט, כגון שנת הקמת הבניין ומדיניות העירייה, מתווספת גם רמת ההשכלה של הדיירים. 
מנכ"ל TamaFix, ליאור גודס, מסביר כי "מרבית הפרויקטים של תמ"א 38 נתקעים בגלל ויכוח פנימי בין שכנים בנוגע לפרויקט, והם אינם מבשילים לשלב מתקדם של קבלת היתר בנייה מהרשות המקומית". לדבריו, "ההתחדשות היא לא פתרון כלכלי. היתרון של ההבנה והקפדנות של אקדמאים המתגוררים בבניינים שעומדים בפני התחדשות, הופך לחיסרון המהווה מכשול לקידום הפרויקט". 
עו"ד אוהד רבינוביץ', המתמחה במקרקעין ושבבעלותו נכס ברמת גן שהוצע לו לעבור הליך של תמ"א 38, מסביר את החששות: "כל ההבטחות של היזם טובות ויפות, אבל אנחנו כבעלי נכסים מוכרחים לוודא שהיזם מקיים את מה שהבטיח. לבדוק אילו ערובות יש לי מהיזם אם הוא לא מצליח לממש את ההבטחות שלו. אני מפקיד את הנכס שלי בידיו, ובסופו של דבר עוד עלול להישאר רק עם דף נייר חתום ביד ותוכניות לא גמורות". 
עוד מוסיף רבינוביץ' כי "לבעלי נכסים רבים, שאין להם ניסיון בתחום, העיניים נוצצות מאוד כשמבטיחים להם דברים. הם לא רואים כשלים פוטנציאליים, אלא רק את מה שמוכרים להם. אני מאמין שתמיד צריך להביע ספקנות ולבדוק הכל עד הפרט האחרון. היזם מבטיח תוספת של 10% לדירה, ובסוף אתה מוצא את עצמך עם תוספת של אחוזים בודדים ושלל תירוצים שמפנים את האחריות ממנו והלאה". 
אפשר להבין את רבינוביץ'. הלוא נוכלים, גנבים, או כאלה ששאפו מעבר למציאות, יש בכל תחום. מצד אחד עומדת חברה ומהצד האחר בעלי הנכסים, שלהם מבנה אישיות שונה. 
"כל נושא ההתחדשות העירונית לא מסתכם בסופו של דבר בכסף או בתוכנית דיור. מי שיודע לפעול מול בעלי הנכסים, מייצר אמון וגורם להם להתאחד, בסופו של דבר מצליח להוציא את התוכנית לפועל".
משיחות עם קבלנים עולה אינטרס חדש, שעשוי להגביר את ההתחדשות העירונית: הקיפאון בהתחלות הבנייה, שנרשם לאחרונה בעקבות "מחיר למשתכן". המצב המאתגר, מוביל חברות רבות לפנות לתחום התחדשות העירונית בניהן גם חברת רוטשטיין, שכבר פועלת בתחום עם פרויקטים כדוגמת תש"י ברמת גן, גולומב 8 ברמת גן והרצל 66 בבת ים. 
 "תחום ההתחדשות העירונית הוא תחום לשחקנים לטווח ארוך, בעלי אורך נשימה עסקי, גב כלכלי איתן ומחויבות מלאה עבור הדיירים", אומר אורי פליישמן, סמנכ"ל השיווק וההתחדשות של חברת רוטשטיין. "אנו מלווים את הדייר מתוך שיתוף בכל ההליך החל משלב ההחלטה על הפרויקט, דרך שלב הרישוי והתכנון, פינוי הדירה וסיוע המעבר לדירה החליפית (ככל שנידרש), תוך עדכון וקשר שוטף במהלך העבודות, וכלה במסירת המפתח לדירה החדשה והמשודרגת בסביבת מגורים מתקדמת, מודרנית ובטוחה יותר". 

על מי מוטלת האחריות?

נחזור לשאלה שלנו - על מי מוטלת האחריות לכיעור ולהזנחה. עו"ד דניאל גלעדי (33), ממשרד צבי שוב, המומחה בתכנון ובבנייה, מחלקת את התשובה לשניים: "הבניינים המוזנחים בתל אביב, לדוגמה, בדרך כלל עברו לילדים כירושה אחרי שהמבוגרים נפטרו. הילדים עצמם, שהפכו לבעלי דירות, לא מוצאים טעם להשקיע בנראות של הבניין. זה נראה להם כמו זריקת כסף. במקרה השני, למי שרוכש דירה להשקעה לא באמת אכפת איך הבניין ייראה מבחוץ. כלומר, האזור טוב, הדירה סבבה, מדובר באזור ביקוש קל להשכרה - אז משקיעים מרשים לעצמם לקנות את הדירות הכי מוזנחות שיש, כי בסופו של דבר הן השקעה טובה שתכניס להם כסף". 
משתמע שלבעלי הנכסים פשוט לא אכפת.
"ועד הבית הוא בדרך כלל מי שמוביל את כל הבניין. אם יש ועד חזק, אנשים ילכו אחריו, ואם לא - המצב יישאר כפי שהוא. אבל אחוזים בודדים בוחרים לשפץ בעצמם את הבניין, וגם מעטים יכולים להרשות לעצמם. בכל אופן, אם יש רוב של 60% לשיפוץ הבניין, מבחינת הקונסטרוקציה החיצונית ללא תוספות, והשאר מתנגדים, אפשר לפנות למפקחת על הבתים המשותפים ולקבל ממנה אישור כניסה לתהליך והיא יכולה לחייב את שאר הדיירים להסכים. מובן שגם זה תהליך מורכב, כי המתנגדים יכולים להעלות טענות הגיוניות נגד השיפוץ, ואז המצב יישאר כפי שהוא.
"במקרה של תמ"א 38 קל יותר 'להכריח' את מי שמסרב. גם כיום יזמים מנסים להתגמש וכן לבוא לקראת בעלי הנכסים, הרי הם רוצים פרויקט חתום. אבל אם נאמר את האמת, שלב ההתנגדויות בדרך כלל מסתיים בשלב האיומים במכתבי תביעה. אנשים מפחדים מזה ובדרך כלל מתיישרים. לבני זוג בני 80, לדוגמה, שלא רוצים לחדש את הסביבה שהם רגילים אליה, אין זכויות עודפות. במסגרת התמ"א 38, אם רק הם יסרבו, המפקחת יכולה לחייב אותם בביצוע הפרויקט, והיא למעשה זו שחותמת בשם בעל הנכס הסרבן". 
עו"ד דניאל גלעדי. "למי שרוכש דירה להשקעה לא באמת אכפת איך הבניין ייראה מבחוץ"
כלומר, האחריות לנראות בסופו של דבר תלויה בבעלי הנכסים? 
"לא תמיד, כי יש מקומות שבהם הבניין נראה ישן, אבל לא חלות עליו הוראות התמ"א 38 כי הוא לא נבנה לפני שנת 1980. כמו כן, פעמים רבות ליזם אין היתכנות כלכלית והוא מחליט שהוא לא מוכן להיכנס לבניין מסוים כי זה לא משתלם לו כלכלית, גם אם הדיירים רוצים מאוד לחדש. לאנשים קשה לחדש בעצמם ובוודאי להוציא על זה את הכסף. הם צריכים בסופו של דבר מישהו שיוביל אותם. 
"במצב של פינוי־בינוי, פעמים רבות בעלי הנכסים בעצמם, שהם בעלי הזכויות, לא באמת יודעים מה מגיע להם, וזה הופך את כל העסק למסובך ומסורבל. הם מרגישים שהם יכולים לקבוע כל תמורה שהם רוצים כי זה מגיע להם, ומצד אחר יזמים מבטיחים תמורות בשמיים. כך נוצר פלונטר, דיירים סחטנים תוקעים פרויקטים. עוד חשוב לציין כי ההוצאות של העיר אינן ביחס ישיר לארנונה. כלומר, ככל שאת מחדשת, מוסיפה עוד דירות ועוד תושבים, כך ההוצאות של העיר גדלות והארנונה בדרך כלל לא מכסה את ההפרש. ערים רבות עלולות להיכנס לגירעון בעקבות תוספת של תושבים". 

"ההזנחה מושרשת בתרבות"

"לרכוש שלך אתה צריך לדאוג, ואף אחד אחר לא צריך לטפל בו", מסביר בצורה נחרצת אוהד דנוס (49), יו"ר לשכת השמאים לשעבר. "בכל מה שקשור למבנים בעלי ערך היסטורי תכנוני ודברים שהם בגדר נכסי צאן ברזל, יש תוכנית שימור. באופן עקרוני, לעירייה אין אמירה בנוגע לחזות של מבנים, למעט שני מקרים - האחד כשיש הפרות של חוק התכנון והבנייה, וגם כאן היא מקלה ראש במקרים קלים. לדוגמה, אסור להתקין מזגן בחזית של בניין והעיריות לא אוכפות את הנושא, אלא נותנות לאזרחים לחיות. המקרה השני הוא מצב שבו המבנה מוגדר כמבנה מסוכן, שרואים בו סדקים, ואז הרשות יכולה להתערב ואפילו לפתוח בהליך משפטי מול בעלי הנכסים".
אוהד דנוס. "הזנחה היא דבר שמושרש בתרבות הישראלית"
בסופו של דבר, בעלי הכנסים משפצים רק כאשר מאיימים עליהם בתביעה? 
"בדיוק. בלב תל אביב יש בנייה פשוטה יחסית ואלה מבנים יחסית סטנדרטיים, אז אנשים לא נוטים להשקיע בהם. בעלי נכסים מבצעים שיפוצים רק כשמחייבים אותם. לרוב אין תזרים מזומנים חופשי, ויש גם את העניין של מודעות. זה שלבן אדם היה כסף לקנות דירה, או שהוא קיבל עזרה מההורים כשהתחתן, לא אומר שיש לו כסף להוציא על שיפוץ. אם יהיה לו כסף, הוא ישקיע אותו בתוך הדירה ולא מחוצה לה".
מה בנוגע למחשבה קדימה? הלוא בניין מושקע יהיה שווה יותר. 
"הזנחה היא דבר שמושרש בתרבות הישראלית. תמ"א 38 היא ממש ההוכחה החיה לכך שהמדינה הכירה בכך שאנשים לא יוציאו כסף מהכיס, אפילו אם הדבר תלוי בחיים שלהם. הלוא התמ"א מיועדת לחזק את הבניין נגד רעידות אדמה, ואנשים לא מוכנים להשקיע בזה. אז הגיעה המדינה והחליטה לאפשר לבעלי הנכסים זכויות בנייה נוספות, שהם יכולים לסחור בהן ולהביא יזם שיממש אותן בתמורה לחיזוק הבניין. חוץ מזה, מרבית הבניינים בתל אביב, למשל, הם בבעלות משותפת, וגם אם אני רוצה להתחיל לשפץ את הבניין, למי יש כוח לריב עם השכנים ולהיכנס להליכי תביעה וסיפורים". 
ולמי שכן מצליח לאגד את הבניין לכדי שיפוץ - מהן העלויות? 
"ככל שהבניין גבוה וגדול יותר, כך ההוצאה פר דירה דווקא פוחתת. לדוגמה, בניין בן שמונה קומות, נאמר של 32 דירות, שדורש שיפוץ חיצוני בלבד, ייפרד מחצי מיליון שקלים או מ־600 אלף שקלים. כלומר, העלות לדירה עומדת על 20 אלף שקלים, שזה לא כל כך הרבה כדי לשפר את הנכס. אבל שוב, הכל עניין אישי. השאלה היא גם באיזו שיטה עובדים ומה משפצים בדיוק. בבניינים הקטנים, עבור השיפוץ הכי בסיסי, כל דירה תיפרד מ־50 אלף שקלים, שזה סכום גבוה". 
איך מתמרצים בניינים לשפץ? 
"זה בעייתי מאוד. תמ"א 38 הרג את התמריץ לשפץ כי אם הבניין שלי נבנה לפני 1980, כבעל נכס אני יודע שהנה תכף יגיע אלי קבלן, ישפץ הכל וירחיב לי את הדירה, או יהרוס הכל ויבנה לי נכס חדש. אז התמ"א היא למעשה הסיבה שלפחות אנשים יש תמריץ לעשות זאת בעצמם". 
איפה אנחנו עומדים בעניין זה בהשוואה לעולם? 
"בדרך כלל באירופה מסביב למרכזים היסטוריים תמיד יהיו בניינים יפים ומושקעים יותר מבניינים שקבורים בלב תל אביב. בכל מקום שמיועד לשימור הממשלה תחייב את בעלי הנכסים לשמר אותם ותעניק להם הטבות, בונוסים והקלות מיסוי. קו המחשבה של אירופה אומר שהאחריות מוטלת על בעל הנכס, אבל הרגולציה משתנה. יש את הקיצון של המדיניות הישראלית, שמתחילים לטפל בבניין רק כאשר יש קטסטרופה. אדם צריך לדאוג לרכושו. הכל תלוי בכמה העיר מבוססת תיירות ומחזיקה מעצמה אסתטית.
"ההמלצה היא לשמור על הנכס שלך, דבר שאין לנו כאן במנטליות. אז לשאלתך, אני רוצה לומר ביחס לכיעור שבעלי הנכסים הם האשמים. מצד אחר, אולי בעצם הממשלה אשמה, כי הכל בסופו של דבר עניין של סדרי עדיפויות, ובגלל יוקר המחיה אין לרוב הציבור יותר מדי כסף פנוי". 
בעיריית תל אביב בחרו שלא להתייחס לעניין. 
 
 

outbrain-article-desktop-side