גוטמן חזר. בירושלים הכינו קבלת פנים לאלי גוטמן, זה שהביא לבירה את הכדורגל המודרני אבל כנראה שבתל אביב מבינים מהר יותר את גוטמן.
המאמן האדום לוקח כדורים ללב, אבל אתמול הלב האדום הגדול שלו ושל השחקנים שלו כבש את הבירה הירושלמית וגמר לחבורה של ראובן עטר את העונה ואולי גם ישלח את האיש והתלתלים לשתות קפה עם בן שמעון בבקרים. זה היה בית ספר לטקטיקה, שהחזיר את הפועל לצמרת הגבוהה וניפץ את הבלוף שנקרא בית"ר ירושלים.
הברק לא פגע. ברק יצחקי הוא הלוזר הגדול של המשחק הזה. פעמיים הוא בעט למשקוף ופעם אחת הוא החטיא מול שער ריק. אין דברים כאלה.
ואיזה משחק של אבירם ברוכיאן. ללא ספק השחקן הכי טוב בישראל כיום. פסים על כל המגרש, עם העקב ובין שחקנים אבל אין בבית"ר מי שישים היום גול. טוטו תמוז הוא מקרה קלאסי של ילד שהכסף עלה לו ראש וגמר לו את הקריירה נכון לעכשיו, זנדברג איבד ממעמדו למרות שהיה מצוין וכל השאר חושך.
שמעון גרשון ישב ביציע ויש מצב שהוא חייך בלב. ירושלים? כרגע להפועל קטמון יש עתיד ורוד יותר.
ואז הגיע סמי. לשי אבוטבול נגמר האוויר, יגאל אנטבי היה גמור. אבל כמו שאמר ארקדי גאיידמק: "זה היה המשחק הכי טוב בשנה הזאת" והוא צדק. הפועל ת"א הגיעה לטדי כשותפה פעילה למשחק מצוין, שלא מתאים לרמת ליגת העל.
אניימה שוב היה ענק, באדיר חזר להיות באדיר ודה סילבה פתאום לא נראה כמו עוד קומבינה של אלי טביב. גילי ורמוט נתן את המשחק הכי טוב שלו העונה ומה תגידו של סמואל יבואה. ארבעה שערים בשני משחקים, קילר ברגע האמת. טדי הר געש? לא ממש.
"באנו לנצח" אמר בסיום המשחק אלי גוטמן. אפשר להאמין או אפשר שלא. עוד שבועיים בדרבי, יגיע המשחק שיקבע באופן סופי לאן הולכת הפועל תל אביב של השנה
