מראה שחורה

העונה השמינית של הפורמט המצליח נפתחת בהקדשה לאמיר פרישר גוטמן, שהלך לעולמו במהלך צילומי הסדרה, בסיפור שזעזע את המדינה. בשורה התחתונה, המוות של גוטמן הוא העוגן של העונה הנוכחית, הקתרזיס שהצופים מחכים לו כשהם דומעים כל הדרך עד לפרק האחרון, החל מהפרק הראשון שמדברים בו כמובן על מוות ומסתיים בשוט ארוך של הים, אותו ים שייקח אליו את הבחור הצעיר. בינגו טלוויזיוני.

לאחר שקיבלנו בעונות הראשונות של מחוברים גירושים, הרס משפחות, שמחות ושאר ירקות, מוות היה הצעד המתבקש הבא. ולצערם של כולם, הוא אכן הגיע. סף הריגוש שהעניקה לנו מחוברים לאורך השנים צמח כמו כל דבר סביבנו במאה ה־21, ככה שפחות מזה לא היה מספיק.

שאר הדמויות שחוקות וצפויות לעייפה. זה כמה עונות שהפורמט מג'עג'ע עם אנשים שלא ממש אפשר להיזכר בהם (מהר בלי לחשוב, שם של דמות שהשתתפה בעונה הקודמת. נו, יורים עליכם. בבקשה, אמרנו לכם), וגם העונה אנחנו מקבלים את ארקדי וסימה דוכין שמנסים להתגבר על המשבר בזוגיות שלהם, ממש כמו כמה זוגות לפניהם, כי אם לא היה משבר לא היה שווה לשלם את הכסף הגדול כדי שיופיעו בסדרה; את הזוג התל־אביבי כפי שהוא מצטייר מבעד למצלמה של קרול צבי וינר, שמול המצלמה הופכת מקלישאה תל־אביבית לקלישאה נשית; את איתי לוי, הזמר הצעיר והמצליח, שנאבק לאחר הלילות הארוכים עם הסיפור הלא קל של משפחתו. בקיצור - עוד מאותו הדבר. מי שאוהב, ימשיך לאהוב. מי שלא התחבר מעולם, לא יעשה זאת גם עכשיו. ההימור הוא שכל שיאי ההורדה ב־VOD יישברו, כי כזאת רמה של מציצנות לא היתה לנו מעולם בטלוויזיה הישראלית.