כבר כשהחל את לימודי הקולנוע ב"קמרה אובסקורה", אי שם ב-1992, חש אמיר מן שהארץ קטנה עליו ושאם הוא באמת רוצה להגשים את עצמו ולהפוך לבמאי קולנוע - הוא חייב לעשות את זה במקום אחר.
בימים אלה, 16 שנה אחרי, מוקרן בסינמטק בתל אביב סרטו האמריקני של מן, "הפצוע החמישי", בכיכובו של ניק צ'ינלונד (שחקן משנה בלא מעט סדרות וסרטים, בהם "עקרות בית נואשות" ו-CSI) ועם תפקיד אורח של במאי הקולנוע הנחשב פיטר בוגדנוביץ' ("מסכה", עם שר ולא עם ג'ים קארי).
עלילת הסרט סובבת סביב גבר בשנות ה-30 לחייו שמתעורר בבית חולים אי שם באפריקה, כשהוא לא יודע מי הוא או מה הוא עושה שם. לאורך הסרט הוא מנסה להבין מה היא זהותו האמיתית, בעוד הסובבים אותו - סוכני סי.איי.אי, אנשי ממשל, רוצחים ואנשי עולם תחתון - בטוחים שהוא יודע דברים שעשויים להיות קריטיים לביטחון ארה"ב.
"הסרט נכתב ב-2004 אבל הוא מאוד רלוונטי היום", אומר מן, "כתבתי את זה בעצם על ארה"ב שאחרי 11 בספטמבר, זו שלא יודעת אם היא הטובה או הרעה, וחשוב יותר, זו שלא יודעת במי לבטוח".
צ'ינלונד, שמגלם את התפקיד הראשי, הוא מסוג השחקנים שפניו מוכרים הרבה יותר מאשר שמו. הוא ממש רצה את התפקיד, ואפילו שלח קלטת שבה צילם את עצמו. ואיך הגיע בוגדנוביץ' לסרט? "רציתי ללהק במאי לאחד התפקידים הראשיים", מספר מן, "היו הרבה מאוד שמות שנזרקו באוויר אבל עד הצילומים לא הצלחתי למצוא מישהו. שבוע לפני תחילת ההפקה קיבלתי פתאום טלפון מהמלהקת, שהציעה את בוגדנוביץ'. יומיים אחר כך כבר דיברנו. כשרק עניתי לטלפון, אחת השאלות הראשונות שלו היו 'האם הדמות שלי מוקפת בנשים יפות-' אמרתי לו שכן, אבל שלא רואים את זה בסרט, הוא הסכים והגיע לשבוע צילומים. עם כל הניסיון האדיר שלו, הוא היה מאוד נחמד ותומך בצילומים".
הכל התחיל במסיבה
הפגישה עם מן נערכת בבית קפה בתל אביב, למרות שב-15 השנים האחרונות הוא מתגורר בארה"ב. אחרי שנת לימודים אחת בלבד ב"קמרה אובסקורה" הוא ארז את חפציו ועבר לניו יורק, שם השלים את לימודי הקולנוע באוניברסיטת NYU. הוא ביים סרט קצר שעסק בשואה וזכה בלא מעט פרסים עליו. פרסים, כידוע, פותחים דלתות, ואכן אט אט ובהרבה עבודה קשה הוא טיפס בסולם המאוד גבוה של הוליווד.
בדרך הוא פגש את אשתו, דנה ינקלביץ' (אחותו הצעירה של גלעד ינקלביץ', האיש והכושר), ובעשור האחרון הם מתגוררים בלוס אנג'לס עם שלושת ילדיהם. בני הזוג עבדו יחד על סרט דוקומטרי בשם "שנחאי גטו", שהצליח מאוד ברחבי העולם ואפילו הוקרן כאן בסינמטק תל אביב. הסרט מגולל את עלילותיהם של יהודים שבתקופת מלחמת העולם השנייה מצאו מחסה דווקא בסין, ומבוסס, בין היתר, על זיכרונות אביה של ינקלביץ'.
"בהוליווד הכל הוא מינוף", אומר מן, "אתה עושה סרט שממנף אותך לסרט הבא, אתה מכיר בן אדם שממנף אותך לאדם הבא, וכמובן שככל שהסרט מוצלח יותר - אתה עולה בסולם המינוף. 'גטו שנחאי', שביימתי עם דנה לפני כארבע שנים, היה מינוף עצום בשבילי. הסתובבתי בפסטיבלים, במסיבות, וכמו בכל דבר בהוליווד - גם את המפיק של סרטי הנוכחי הכרתי במסיבה".
המפיק, מוריס רסקין, התלהב מהתסריט של "הפצוע החמישי". מאחר שהוא ידע שאפשר לעשות את הסרט הזה בתקציב זעום במונחים הוליוודיים, הוא הסכים לעזור במימון ומצא משקיעים ממקסיקו, שם בסופו של דבר גם צולם הסרט. הוא גם זה ששיכנע את המלהקת היידי לוויט לעבוד עם מן. לוויט עובדת הרבה מאוד עם במאים עצמאיים והיא ליהקה בין היתר את "האחות בטי" של ניל לביוט.
"כשיש לך מפיק ומלהקת, כל מה שאתה צריך זה לפרסם שאתה יוצא לצילומים והרבה שחקנים וסוכנויות כבר יתקשרו אליך", אומר מן. וזה מה שקרה, הוא החל לקבל טלפונים, אימיילים וקלטות וידאו ויצא לסדרה של פגישות. בסופו של דבר הורכב צוות השחקנים.
ההפקה במקסיקו לא היתה קלה. 25 ימי צילום בחום, בלכלוך (הסרט צולם ברובו במפעל ישן לסיגרים), תוך שימוש בצוותי הפקה מקומיים שלא תמיד סיפקו את הסחורה. "היו ימים שזה היה בלתי נסבל", אומר מן, "כשרואים על המסך את השחקנים מזיעים, או יתושים או ג'וקים, זה לא אפקטים או איפור, זה מה שהיה שם".
בגלל הילדים
כרגע עסוק מן בפיתוח מספר פרויקטים גם לקולנוע וגם לטלוויזיה האמריקנית. "אני חייב לציין שאני מאוד אוהב את ישראל, וכן, לפעמים יש מחשבות לחזור", הוא אומר, "שאלת הזהות שלי גברה כשהפכתי לאבא. הילדים מתחילים לשאול כל מיני שאלות על יהדות, חגים, מנהגים ושייכות. אבל נכון להיום המקום שבו נמצאת התעשייה של הסרטים שמעניין אותי לעשות הוא הוליווד".
לדבריו, "הוליווד לא מחפשת אנשים שיודעים לעשות קולנוע, כאלה יש מיליון, הוליווד מחפשת אנשים שמביאים משהו אחר, משהו שונה למסך. אני יודע שיש לי את הקול הפנימי שלי. אנשים יכולים לאהוב אותו או לא, אבל הוא שלי ומה שאני עושה לא יכול להיות 'עוד סרט', אלא רק 'סרט של אמיר מן'".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו