דמותו של יצחק אברבנאל, מגדולי ההוגים של יהדות ספרד בדור הגירוש, לא יכולה שלא ליצור עניין כמעט בעיני כל מתבונן. נדיר למצוא אדם שמשלב כל כך הרבה פנים: מלומד ופרשן, סוחר ובנקאי, פילוסוף ופוליטיקאי בחצרות מלכים.
אם לא די בגיוון בעיסוקים, הנסיבות ההיסטוריות הכריחו את אברבנאל לבנות את חייו שלוש פעמים בשלושה מקומות שונים - בפורטוגל, בקסטיליה ובאיטליה. בכל עת הבנייה מחדש הצליחה מעל המשוער והביאה את דון יצחק לשיאים חדשים של מחשבה והשפעה.
אישיות רבגונית כל כך מציבה אתגר בפני כל ביוגרף: כיצד להקיף את כל התחומים על פרטיהם בלי לפספס תמונה שלמה? ד"ר סדריק כהן סקלי מיטיב להתמודד עם אתגר זה ומשרטט דיוקן משופע בגוונים, בלי לפסוח על שום פרק בחייו של אברבנאל. כדי לשפוך אור על כל מפעליו המחבר סוקר מקורות רבים, החל מתעודות כלכליות, איגרות רשמיות, מכתבים אישיים וכלה בספרים שנכתבו על ידי אברבנאל.
כריכת הספר (מרכז זלמן שזר)
אמנם המחקר מתמקד באברבנאל, אך הוא מגלה לא מעט גם על חיי יהודים פשוטים יותר ועל אורחות החיים של התקופה. כך, אנו למדים שבשני מכתבים מהשנים 1463 ו־1464 אישר מלך פורטוגל את "זכויות היתר" שניתנו לאברבנאל: פטור מחובה לשאת את אות הקלון של היהודים, זכות לרכוב על חמור, ללון באכסניות של נוצרים ולשאת נשק. כעבור שמונה שנים הוענקה לדון יצחק גם הזכות לגור מחוץ לשכונות היהודיות של ליסבון. הכישורים והקשרים העסקיים אפשרו לאברבנאל להתאושש לאחר שתי נפילות כואבות - בפעם הראשונה כשנאלץ לגלות מפורטוגל לקסטיליה, ובפעם השנייה לאחר גירוש ספרד. לאחר שעזב את ספרד דון יצחק התיישב בנאפולי האיטלקית, אשר היתה אז בירת מלכות שושלת אראגון ומרכז כלכלי ותרבותי עשיר ומגוון. עד מהרה הפך למנהיג בולט ומקורב למלך פראנטה. כפי שמזהיר כהן סקלי, אין להסיק מכך שגם יתר מגורשי ספרד הצטיינו בהסתגלות מהירה לסביבה חדשה; אברבנאל היה אישיות בלתי רגילה בכל קנה מידה ולא היה יכול להעיד על הכלל. אלא שגם השקט בנאפולי היה קצר מועד. בשנת 1493 פקדה מגפת דבר את השכונות היהודיות של העיר, והביאה למותם של מגורשים רבים. מה שלא עשתה המגפה עשתה הפלישה הצרפתית בשנה שלאחר מכן. מלכי שושלת אראגון ברחו (ועימם גם אברבנאל), ומתנגדיהם פרעו ביהודים.
היתה זו הפעם השלישית שאברבנאל איבד את רכושו וכן חלק מספריו ומחיבוריו. אם היתה לו תקווה לשקם את יהדות ספרד המפוארת באמצעות התיישבות בממלכת נאפולי, הרי זו התנפצה. גורל יהודי הפכפך הוביל אותו לאי קורפו, ואז שוב לאיטליה, שבה שירת עוד מעצמה אירופית ימית - הרפובליקה הוונציאנית - ותיווך בינה לבין מולדתו פורטוגל.
כמי שפעל בחצרות מלכים, דון יצחק הכיר אותן, על מגרעותיהן, טוב מאחרים. הגותו הגיעה עד כדי שלילת המונרכיה והצגתה כחטא. זה לא מנע ממנו לכתוב פירוש מרשים לספר "מלכים", שעיקרו תשבחות לחוכמת המלך שלמה ותיאורו כמלך אידיאלי. את ההקדמה לפירוש אברבנאל הפך למעין אוטוביוגרפיה, ובה פירט את ניסיונותיו לגרום למלכים הקתולים של ספרד לבטל את הצו לגירוש היהודים. ייתכן שיש בתיאור הזה מעט מן ההגזמה, אך על דבר אחד אין חולק וניכר היטב בספרו של כהן סקלי: אומץ ליבו של דון יצחק, כישוריו הרטוריים, ואולי אף סכומי הכסף שהוא ויהודים משפיעים אחרים הבטיחו למלכים תמורת הסרת הגזירה - לא שיפרו את גורלם. לפעמים הרוע מנצח גם את השילוב המופלא שהיה באברבנאל, שהיה איש מעש ורוח יחיד במינו. ¬
דון יצחק אברבנאל / סדריק כהן סקלי
מרכז זלמן שזר, 286 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו