קבענו בבית קפה בהרצליה, תוך חשש קל שיפריעו לנו. תפסנו שולחן צדדי. גם אם היו מבטים, אף אחד לא ניגש, ואף אחד לא זרק מילה לשר התקשורת של מדינת ישראל. לא בטוח כמה אנשים זיהו את האיש שנמצא בחודשים האחרונים בליבן של סערות תקשורתיות רבות, שאת חלקן יצר בעצמו.
"אם תשאלי דרוזי מי אני, הוא יגיד לך - 'איוב קרא יהודי'. אם תשאלי יהודי, הוא יגיד לך שאני דרוזי. בעיניי - אני יהודי. נכון, כתוב לי דרוזי בתעודת הזהות, אבל אני הכי גאה בישראליות, בציוניות וברוויזיוניסטיות שבי.
"ועדיין, אני לא שוכח שהמשפחה שלי זו העדה הדרוזית הנפלאה, שהיא סמל ההקרבה למען ביטחון ועתיד ישראל. אני ישראלי לכל דבר, שורשִי באופן כזה שאני יכול ללמד אתכם היהודים מהי אהבת ישראל".
יהיה מי שיכנה אותך ערבי.
"זה נכון, אבל יהודים אומרים עלי, יותר מאשר בכל מגזר אחר, שאני יכול להיות ראש ממשלת ישראל".
ומה אתה חושב?
"אני לא אומר לך מה אני חושב, אני אומר מה אני מרגיש. ואני מרגיש שהציבור הישראלי אוהב אותי ותומך בי. בכל המגזרים, בארץ ובעולם. תראי, בשני הפייסבוקים שלי אני עם 40 אלף עוקבים, בטוויטר 6,000 עוקבים שטוחנים את הראש שהגיע הזמן שראש הממשלה יהיה דרוזי. אבל עכשיו זה הזמן של ביבי, והוא עושה עבודה מעולה. אז בינתיים המטרה שלי היא להיות שר החוץ".
אתה באמת מאמין שהישראלי הממוצע יהיה מוכן בעתיד הקרוב לקבל ראש ממשלה דרוזי?
"אם יש קצין רפואה ראשי דרוזי, קצין חי"ר וצנחנים דרוזי וניצבים ואלופים דרוזים - אז הגיע הזמן שיהיה ראש ממשלה דרוזי. הוא לפחות יעשה סדר באזור הזה בלי לפחד שיאשימו אותו בגזענות".
"כשאחי מת נשברתי לגמרי"
כבר יותר משלושה חודשים שאיוב קרא (62) הוא שר התקשורת, לאחר שנתניהו העדיף אותו על פני מקורבים אחרים שהיו מועמדים לתפקיד. בעבר כיהן כשר ללא תיק, כסגן השר לפיתוח הנגב והגליל, כסגן שר במשרד לשיתוף פעולה אזורי, כסגן יו"ר הכנסת וכסגן שר במשרד ראש הממשלה.
הוא נולד בכפר הדרוזי דלית אל־כרמל, שם הוא מתגורר עד היום. זה 23 שנה שהוא נשוי לרימה (45), אם ששת ילדיהם. את התיכון העביר בכפר גלים שבחיפה ובבית הספר החקלאי כדורי. בחופשות בית הספר, ומאוחר יותר בצבא, היה מתארח בתל אביב אצל זוג ניצולי שואה חשוכי ילדים - ארנסט ורוזה גולד, שאומצו בילדותם על ידי סבו, סלמאן, שעבד בקרן היסוד. הם נישאו, והיו חלק מהמשפחה עד למותם.
"ארנסט ורוזה הם נוף ילדותי מגיל 6. הם אהבו אותי כמו הבן שמעולם לא היה להם, ואני החזרתי להם אהבה גדולה. באמצע שירותי הצבאי הם נפטרו. זה היה צער ואובדן גדול עבורי".
את שירותו הצבאי עשה בשנות השבעים ובתחילת שנות השמונים ביחידה של דרוזים בגבול לבנון. הוא שירת כמ"פ ואחר כך עבר ליק"ל (יחידת הקישור ללבנון) והשתחרר בדרגת רב־סרן. מאוחר יותר הוכר כנכה צה"ל בגלל הלם קרב, והוא מקבל עד היום קצבת נכות ממשרד הביטחון.
"זה קרה באחד הקרבות ליד ביירות, ומאז לא עוזב אותי", הוא אומר. "להיות הלום קרב זה לחיות עם פציעה שלא מגלידה לעולם ונפתחת כל פעם מחדש. למדתי לחיות עם זה. אבל לפעמים התמונות, המראות והאימה שנקלעתי אליה חוזרים מול עיניי, אף שאני מנסה לדחוק אותם".
אחיו הבכור וג'יה נפצע קשה בתקרית עם מחבלים בדרום לבנון ב־1981. "כשהגענו לבית החולים, הוא היה מגובס כולו, מהראש עד הרגליים. נס הציל אותו. לא האמנו שהוא יבריא, אבל הוא הצליח להתאושש".
ב־1985 נהרג אחיו הצעיר אלי (חדר) בלבנון, והוא בן 19. ב־1989 מת האח הבכור וג'יה בגלל סיבוכים מפצעיו, בגיל 42.
"כשאחי הצעיר נהרג, אבא נכנס לטראומה. אבל כשאחי הבכור מת - זה שבר אותו לגמרי. הוא ואמא נכנסו לצער גדול, לא אכלו, ולא יכולנו להאכיל אותם בכוח. הם פשוט מתו מולנו, ולא יכולנו להציל אותם. אבא סימן מטרה והלך איתה עד הסוף". האב עיזאת מת בשנת 2007, בגיל 76. האם ג'הה מתה כעבור שנתיים, והיא בת 74.
"אני חושב שהטרגדיות המשפחתיות הביאו אותי למה שאני היום. יש בי רגישות גדולה לשכול ולאובדן. כשאני שומע על חייל שנפל או על טרגדיה במשפחה, ולא חשובה הדת שלה - אני מתייצב. לא שואל שאלות. פשוט בא".
הוא בוגר תואר ראשון במשפטים מהקריה האקדמית בקריית אונו, תואר ראשון במינהל עסקים מאוניברסיטת חיפה ותואר שני במדיניות ציבורית מאוניברסיטת תל אביב. לחיים הפוליטיים נכנס כבר בשנת 1985. "ליצחק שמיר היתה היכרות עם סבי סלמאן, שהיה בלח"י. נפגשתי עם שמיר באמצעות יוסי אחימאיר, וכך התחלתי את פעילותי בליכוד. לאט לאט נבחרתי לכל מוסדות המפלגה. ב־1992 וב־1996 נבחרתי לרשימת הליכוד לכנסת, אבל בגלל מיעוט מנדטים לא נכנסתי לכנסת. רק ב־1999 נהייתי חבר כנסת. לבנימין נתניהו התחברתי ב־1994, ואני איתו עד היום".
"בסוף לא נשחטו כבשים"
בשנים האחרונות עלה קרא לכותרות שוב ושוב. הכותרות האלו הוציאו אותו מהשוליים אל קדמת הבמה, אך גם סיפקו לתקשורת הזדמנות לא להתייחס אליו ברצינות. באוקטובר 2016, כשהיה סגן השר לשיתוף פעולה אזורי, אמר שרעידת האדמה באיטליה היא עונש מאלוהים על החלטת אונסק"ו, השוללת קשר בין הר הבית לעם היהודי. משרד החוץ נאלץ להתנצל בפני ממשלת איטליה.
כעבור חודש חשף בפוסט בפייסבוק פרשה ביטחונית בחו"ל, שהיתה תחת צו איסור פרסום. להגנתו טען כי "הפרשה המדוברת היא אזרחית במקורה, וכי הפרסום היה לבקשת הגורמים הנוגעים לסוגיה, בראייה הומניטרית בלבד".
בינואר השנה, כשהושבע לשר ללא תיק, הודיע ב"ליכודיאדה" כי הוא מתכנן לשחוט לכבוד המאורע 68 כבשים, כשנותיה של מדינת ישראל, ועורר את זעמם של הארגונים למען בעלי החיים. בפברואר סיפר באירוע "שבתרבות" בבאר שבע על פיתוח של רובוט צה"לי מחומר מיוחד, שיחסל את ראשי חמאס ואת מנהיג חיזבאללה נסראללה.
באוגוסט הודיע כי בכוונתו להגביל את פעילותה של רשת אל־ג'זירה בישראל, וגרר אש. ובאותו חודש חגגה התקשורת על התבטאות מעוררת מחלוקת שלו, שלפיה "היחסים עם טראמפ חשובים יותר לישראל מאשר לגנות את הנאצים". והיו, כמובן, עוד.
"תראי, בסוף לא נשחטו כבשים", הוא אומר בחיוך, ומסיט מייד את השיחה לכותרת האחרונה שסיפק. "אם יש קטע שהציבור בישראל אוהב, זה סיפור אל־ג'זירה. המדיניות שלי כשר התקשורת ברורה וחד־משמעית. אני נחוש להילחם בעיתונאים שיעודדו מחבלים וטרור. אני בעד שהם ייעצרו, ושתחנות רדיו ערביות שיסיתו - ייסגרו.
"תביני, המלחמה שלי מול אל־ג'זירה נובעת מזה שפתאום בא עיתונאי ואומר שהוא חלק מההתנגדות לישראל ותומך במאבק של חמאס נגדנו. גם אם אחר כך הוא בא ואומר שהתכוון למשהו אחר, אני מתכוון להילחם בזה עד הסוף. אמרתי לאנשים: אתם היהודים נאיביים. עליכם הם יכולים לעבוד, אבל אני מבין את השפה שלהם. ערבי לא יעבוד על ערבי, הוא לא יכול.
"אז כן, אני שומע שאומרים עלי, 'זה פושע שמחפש לסלק את הערבים', וזה לא נכון. אבל אני לא אתן לפגוע במדינת ישראל. מבחינתי, אפילו ילד שיורה אר.פי.ג'י הוא לא ילד. הוא טרוריסט".
מה עם חופש הביטוי?
"אני חסיד של חופש הביטוי, אבל יש קווים אדומים, ומבחינתי, הקו האדום הוא פגיעה בביטחון אזרחי ישראל ופגיעה במדינת ישראל. במבחן המידתיות, כששמים חופש ביטוי מול ביטחון המדינה, ברור לי מה הדבר הכי חשוב.
"כשמדברים על טרור, אני עושה חשבון אחד בלבד - אמא מול אמא. אמא של מי בוכה כשהבן שלה נהרג. אמא ישראלית או אמא של טרוריסט. מבחינתי התשובה ברורה - אני רוצה לראות את החייל שחוזר הביתה בריא ושלם, ואת הטרוריסט אני רוצה לראות מת".
לשכת העיתונות הממשלתית מתנגדת לסגירה.
"אמרתי לניצן חן, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, שההתנגדות שלו לא מקובלת עלי ושאני לא מקבל את ההחלטות שלו. אני רוצה לנקות את כל ערוצי התקשורת שלוקחים חלק בטרור".
מה עם סיפור הרובוט? לא הלכת קצת רחוק מדי?
"תראי, יש לישראל רובוטים שנכנסים בפנים ועושים עבודה. הכוונה שלי היתה שלא ירחק היום לרובוטיקה המתקדמת הזו, כי ישראל פועלת בכיוון".
אתה אמרת שיש רובוט דמוי אדם שרץ "אחרי עכברונים מתחת למנהרות" ומחפש אחרי נסראללה שמתחבא.
"אז אולי אין פה רובוט טרמינייטור בדמותו של ארנולד שוורצנגר, אבל אנחנו בהחלט הולכים בכיוון".
זה קורה לך הרבה?
"מה?"
שלא מבינים אותך, ולכן מגחיכים אותך.
"אני אומר דברים בהומור, מדבר בגובה העם. אם התקשורת לא מבינה את ההומור שלי, הם יעשו הכל כדי להוציא אותי מטומטם. אולי בגלל שהציפייה היא שאדבר רק בצורה רצינית, בצורה אינטלקטואלית גבוהה. אבל אני בא מהעם, חי את העם, בשפה שכל אחד מבין. מדבר רגיל ובמלוא הצניעות.
"תכלס, אני עורך דין. יש לי תואר ראשון במשפטים ותואר שני במדיניות ציבורית. שירתי בצבא בדרגת רב־סרן. אני נואם בשלוש שפות.
"אז מבחינתי הם יכולים לומר מה שהם רוצים. קודם תעשו את מה שאני עשיתי, תגיעו למקום שלי - ואחר כך נדבר. עובדה, אני שר, ואלה שחושבים שהם חכמים ומוצלחים יותר, אלה שמבקרים אותי - הם לא.
"במקרה של הרובוטים, למשל, זה היה נכון, רק שהתקשורת פה בחרה להיתפס לשוליים של הדברים ולצחוק על זה. אבל בזכות זה קיבלתי את החשיפה הכי גדולה שקיבלתי אי פעם".
ומה עם סיפור רעידת האדמה באיטליה?
"זה היה עוד פייק ניוז. אמרתי בצחוק שמדינה שמצביעה נגד ישראל בהצבעה באו"ם מקבלת רעידת אדמה. במקום לבוא ולדבר על האישיו האמיתי - שהבן אדם פועל ועושה למען המדינה שלו, למען אזרחי המדינה - התקשורת בחרה לרדוף אותי. כך היה גם עם עניין הכבשים, שיצא מכל פרופורציה.
"ה'עמך' מבין אותי. האיש ברחוב צוחק ויודע בדיוק על מה אני מדבר. כשאני מדבר, אני מביא את מה שנקרא 'עולם הדימויים הערבי־מזרחי', זו שפה שהתקשורת השמאלנית לא מבינה. לכן היא מחפשת אותי ומנסה בכל מיני דרכים להציג אותי כעילג או כנחות".
אתה חושב שזה קורה בגלל העמדות הגזעניות של התקשורת?
"במובן מסוים כן. זה לא נאמר במפורש, אבל הסאבטקסט הוא גזעני".
יש משפט שאתה מתחרט שאמרת?
"לא רק שלא מתחרט על שום דבר, אלא להפך. זה הפך אותי למחוזר יותר. מחכים לשמוע מה איוב קרא יגיד. אבל האמת, אני לא מחפש כותרות כאלה. הייתי רוצה יותר כותרות כמו בנושא אל־ג'זירה".
איוב קרא. "בשני הפייסבוקים שלי אני עם 40 אלף עוקבים" // צילום: אפרת אשל
חלמת אי פעם שתהיה שר התקשורת?
"זו זכות גדולה, כי יש בזה הבעת אמון גדולה מצד ראש הממשלה, שבחר בי לתפקיד הכי רגיש. אני מעריך את זה ואעשה הכל כדי להצליח. אבל עדיין, חלמתי ואני חולם להיות שר החוץ של מדינת ישראל".
ומה אתה עונה לאלה ששואלים מה לאיוב ולתקשורת?
"למה לא שואלים את ליברמן מה לו ולביטחון? למה לא שואלים את כחלון מה לו ולכלכלה? אנחנו נבחרנו, וזו הנבחרת של עם ישראל. שר צריך להתוות מדיניות, הוא לא נכנס לצד המקצועי. לשם כך יש אנשי מקצוע שיודעים לעשות את העבודה.
"אני הייתי חבר הנהלת רשות השידור שתי קדנציות - בזמן שהרשות היתה הכי דומיננטית בשוק, עוד לפני שהיה ערוץ 2, וזה הכשיר אותי לחיים הציבוריים האלה. אני יכול לומר לך שאכזבתי את אלה שלעגו לי ושדיברו נגדי. היום הם מאוד מעריכים אותי ורואים את היכולת שלי ללמוד נושא עד כדי מצוינות.
"אני פתוח לדעות אחרות, שואל שאלות, ויש לי קליטה וזיכרון פנומנלי. אומרים עלי שאני אחד האנשים החכמים והפיקחים שיש בליכוד. אנשים מפרגנים, מכנים אותי 'הגאון מדליה'".
ואיך זה מרגיש לילד שבא מהכרמל?
"אני לא מהכרמל, אני משחק אותה. לפעמים אני רוצה להיות הילד מהכרמל, ולפעמים אני הילד שגדל אצל ניצולי השואה בלב תל אביב. מגיל קטן גדלתי כיהודי לכל דבר, עם החוצפה הישראלית. אני תופעה, אין ספק. את יכולה לשבת עם כל דרוזי, גם אם הוא מנהיג, והוא יגיד לך את זה. עלי יש קונצנזוס.
"ברחוב הדרוזי הפכתי סמל לחיקוי בדיוק כמו נלסון מנדלה, שבא בלי שבט גדול מאחוריו וכבש את הפוליטיקה בדרום אפריקה. גם אני כבשתי את הפוליטיקה בישראל בלי שבט.
"ברור לי שמה שאני עושה זה בבחינת קריאת תיגר על המנהיגות הדרוזית. למה? כי באתי ואמרתי, בדיוק כמו שמנדלה אמר בזמנו, 'אני אינדיבידואל'. אני לא מחויב לאף אחד.
"בבחירות האחרונות לכנסת באתי מבחוץ. משום מקום, בלי קשרים פוליטיים, לקחתי מקום 16 ולצערי הורידו אותי למקום 24, ששמור לדרוזים. אני היחיד שבא מלמטה, בלי חמולות מאחוריו, כמו שהיה למתמודדים האחרים. אחד הוא הבן של בגין, אחד הוא הבעל של ג'ודי..."
אתה מתכוון שהם בני אצולה ונסיכים ואתה לא?
"אני נסיך במובן שבאתי ממשפחה שהקריבה הכי הרבה לעם היהודי. סבא שלי היה נציג של קרן היסוד בישראל מ־1930 עד קום המדינה, אז כן, אני נסיך, אבל בנסיכות החדשה אני לא נסיך. פילסתי את דרכי לבד.
"זה מזכיר לי סיפור. הזולו, שהיו החמולה הכי גדולה בדרום אפריקה, לא השלימו עם זה שנלסון מנדלה הגיע לנשיאות. כשהוא נבחר, אמרו לראש השבט, 'לך תגיד לו מזל טוב'. ראש השבט אמר, 'לא, שהוא יבוא אלי'. תביני, אני יצאתי נגד המסורתיות של הדרוזים".
עדיין יש אנשים שטוענים שאתה בתפקיד רק כי אתה עושה דברו של נתניהו.
"מי לא רוצה להיות שר תקשורת במדינת ישראל, גם כשביבי אומר לו מה שהוא רוצה?" הוא יורה מייד. "לאיזה שר ביבי לא אומר מה לעשות? ישראל כץ יעז לעשות משהו שביבי לא אומר לו? חיים כץ יעז? אופיר אקוניס? אז למה להיטפל דווקא אלי? רק בגלל השם והתווית שלי?
"אז אני אומר בריש גלי: אני איוב קרא, הדרוזי מהכפר, שהתרוצץ כבר בגיל 12 בקפה רוול בתל אביב, שמח וגאה להיות שר התקשורת".
כשנשאלת מה תהיה המשימה הראשונה שלך כשר התקשורת, צחקת עם דוד ביטן ואמרת "מה שביטן יגיד".
"נו, ואני באמת עושה את מה שביטן אומר? גם האמירה הזאת היתה בשביל ההצגה. תראי, אני עונה להם, מנסה להתחכם איתם, והם לא מבינים. הם חושבים שאני דרוזי מהמערות. אז נכנסתי לתפקיד הכי יוקרתי והכי וואו, וקשה להם לקבל את זה.
"אני אוהב את רוב הציבור בישראל, שאינו גזען ואוהב אותי ומקבל אותי. אז משני האחוזים הבודדים שיש להם בעיות איתי בגלל שהם גזענים אני לא ממש מתרשם. אני רואה את גלי ההערצה וזה מחמם לי את הלב. תראי, העליתי אתמול פוסט בפייסבוק, בתוך יום היו 6,000 לייקים ו־500 תגובות. היום אני מגיע לאלפים. הציבור אומר את דברו. עובדה, אני פה".
מה הנוסחה שלך להצלחה?
"השילוב הקטלני של ציונות ושל רגישות לבני אדם. וזה מגיע ללב של האנשים. הם מרגישים שזה אמיתי". הוא שוב מחייך באותו חיוך ממזרי, שאוהב לספק את כותרות המחר, ורואים שהוא נהנה.
"האמת היא שכולם מסתכלים עלי וחושבים, 'לאן הוא שואף להגיע? מה הוא מתכנן? להיות שר החוץ, שר הביטחון, ראש הממשלה?' האמת, שגם אותי מסקרן לאן אני אגיע. מה שבטוח זה שכל הדרך אני איהנה ואעשה את זה עם חיוך על הפנים, כי כזה אני.
"מה שאת רואה זה מה שאני. בכל מקום שאני מגיע אליו מאוד מכבדים אותי על מי שאני ועל מה שאני. גם ברחוב הישראלי אני זוכה לפופולריות שלא מובנת מאליה. הם לא התקשורת, שמנסה רק לפגוע ולהעליב".
"בליכוד יש מקום לכולם"
בעת הרכבת הממשלה לחץ קרא להתמנות לשר, ופונה לבית החולים הדסה לאחר שחש ברע. הוא ידע שאם ייעדר מההצבעה, הוא יחליש את סיכוייו של נתניהו להרכיב ממשלה. היום הוא לא מכחיש שהמהלך היה תרגיל.
"תשמעי, התייחסו אלי כאל מובן מאליו, והייתי חייב לומר שאם לא אשב בממשלה, לא תהיה ממשלה. ואז נתניהו מינה אותי לסגן שר במשרד לשיתוף פעולה אזורי.
"אני אוהב את ראש הממשלה. הוא אדם מבריק, שיש עליו מחלוקות בארץ, אבל אין עליו מחלוקות בעולם. בעולם ביבי מנצח. אז נכון, אומרים שאני עושה דברו, למי אכפת?
"אין ספק שאני משתדל להיות העיניים והאוזניים של ביבי, וכשאני רואה דברים, אני מייד מעדכן אותו. אז אנשים מתלוננים, 'למה הוא מגן עליו?' אני מגן עליו כי הוא מנהיג טוב. כי אני סומך עליו ועל החלטותיו".
אם אתה נלסון מנדלה הישראלי, מי זה ביבי בעיניך?
"נלסון מנדלה ומנחם בגין הם עבורי סמל ומודל לחיקוי. ביבי בעיניי הוא מנהיג העם היהודי ומנהיג מדינת ישראל. ההבדל בינינו הוא שאני בא משום מקום, עם הרבה אמונה בדרך. ביבי בא מבית רוויזיוניסטי אינטלקטואלי. אבל את רואה, בסוף העולמות נפגשים".
מה קורה כשיש לך מחלוקת עם נתניהו? אתה נאבק על דעתך או מתקפל?
"תראי, ראש הממשלה יכול לפטר את מי שהוא רוצה, כי יש לו את הכוח והסמכות. אז אני בוחר להיות בתוך המערכת, כך אני יכול להשפיע בכל זאת. אחרת, אם אני לא אהיה שם - יכול להיות מישהו אחר, שיעשה את העבודה הרבה פחות ממני".
יש לך קווים אדומים כשמדובר בנתניהו?
"אני לא רוצה להיכנס לזה, כי אני לא מחפש פייט איתו. למה לי, כשהוא זה שמגבה אותי הכי הרבה בליכוד?"
ביום שישי שעבר הודיע היועץ המשפטי לממשלה שיוגש כתב אישום נגד שרה נתניהו בכפוף לשימוע. מה חשבת על זה?
"שרה נתניהו היא אישה מדהימה, ואני משתגע כשאני שומע איך מדברים עליה. חשבתי, אולי יש שרה אחת ושרה שנייה, אחרת איך אפשר להסביר את זה?
"בערב שישי אחד באתי אליהם הביתה עם אשתי. כשרצינו לצאת השעה היתה כבר 11 בלילה. שרה לא נתנה לנו לצאת עד שנשתה קפה שחור. איך זה מסתדר עם הסיפורים שמביאים עליה? אלוהים יודע".
משמאל: וג'יה, איוב וחדר (אלי) קרא, בצילום משפחתי מאמצע שנות השבעים. "הטרגדיות עם שני אחיי הביאו אותי למי שאני היום"
איך לדעתך יסתיימו כל הפרשיות שבהן מעורבים בני הזוג נתניהו?
"בכלום. שום דבר. כי לא היה שם כלום. על מה יתבעו אותה, על בקבוקים? הכל רדיפה".
עמדת עם פעילי הליכוד במהלך הפגנות המחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה מול ביתו בפתח תקווה. מה דעתך על הפגנות המחאה?
"יש פגם בכך שאנשים באים לכיכר להפגין עוד לפני שהתקבלה החלטה של מנדלבליט. אלדד יניב הוא בן אדם שהיה מעורב בשחיתויות של עמותות ברק. כל מה שמעניין אותו זה לשבת בכנסת, בזמן שהוא לא הטיפוס שמתאים לזה. מי שהסתבך בפלילים בעניין חוק העמותות של ברק ויצא מהתיק הזה בזכות השתיקה לא יכול להטיף לאחרים על יושרם.
"המדינה הזאת לא רוצה לשמוע ולא קונה את הבלוף הזה שיניב ויתר המפגינים מנסים למכור, כי עובדה שהרייטינג של ביבי רק עולה. אוקיי, אז יש 1,000 או 2,000 מפגינים. הציבור מבין שיש אנשים שרוצים את הראש של ביבי ודורשים להקדים את הבחירות, אבל על מה? על מתנות שקיבל בלי שום תמורה? על משהו שלא מוגדר בחוק עדיין, מאחר שאין הגבלה בקבלת מתנות?"
אולי הגיע הזמן להסדיר את הדברים בחוק?
"אני בעד. אבל גם אם הוא ייצא זכאי, עדיין יהיו אלה שרצים לצלוב אותו בכיכר העיר בכל מצב".
מה דעתך על פרשת הליכודניקים החדשים?
"כל מי שבא להחריב את הבית, אין לו מקום בליכוד. פה יש מקום לכולם, בתנאי שיכבדו את מצע המפלגה ואת דרך התנועה. זכותם להילחם מבפנים ולנסות לשנות את המצע, שינוי זה דבר חיובי, אבל הליכודניקים החדשים לא באים לשנות, אלא להפוך את הליכוד למפלגת שמאל. ואת זה אנחנו לא רוצים. מי שרוצה שמאל - שילך לשמאל, בלי תרגילים מסריחים".
"מוכן להיות שכפ"ץ אנושי"
קרא לא מתרשם במיוחד מהמנהיג החדש של מפלגת העבודה, אבי גבאי, ומהתנופה שהביא איתו בסקרים. "גבאי לא יגיע לבחירות, הם יהרגו אותו מבפנים הרבה לפני. אני רואה אותו פורש בעוד תקופה מראשות מפלגת העבודה, או קורא למישהו אחר לבוא ולעמוד בראש במקומו, והוא יהיה מספר 2.
"היום אין אג'נדה שמאלנית. זה כמו נר שנגמר. גם אם תביאי כוכב עליון - אין להם אג'נדה, האנשים שם לא מוכנים לשמוע על שלום ולא מאמינים בשלום, בזמן שהימין הקיצוני וימין־מרכז זה אותו הדבר".
הפלשתינים הם לא פרטנר לשלום?
"ממש לא. הם קבוצה שצריכה להיות שייכת לירדן, לסוריה, למצרים".
תכף תדבר על טרנספר.
"לא טרנספר, אבל בשנת 1967 כל אזור יהודה ושומרון היה שייך לירדן. אז בואו ניתן אותו בחזרה לירדן".
ומה יהיה עם היהודים בחברון, למשל?
"הם יחיו תחת משטר ירדני כאזרחי מדינת ישראל, מה הבעיה? הפלשתינים לא רוצים שלום. לא רוצים מדינה. בסופו של דבר, ירדן היא פלשתין, עם 90 אחוז פלשתינים, אז זה הכי טבעי שיהיו שם.
"אף אחד לא רוצה לשמוע מהפלשתינים או לקבל אותם לשטחם, ומקללים אותם בכל הזדמנות. ואני מדבר על האחים שלהם הערבים, שאפילו אותם הם לא מעניינים.
"הנה, תראי את ראאד סלאח, לא יכול לעבור את הגבול לירדן ולא יכול לבקר במדינות ערביות, בגלל הקיצוניות שלו. ופה, במדינה שלנו, יש שיזעקו ויגידו שמדובר בחופש הביטוי ובחופש התנועה, שזו פגיעה בחוקי היסוד. אז מה לעשות?
"התמימות הזאת משגעת אותי, ומי שיוצא פה המטומטם זה היהודים, שלא מבינים את זה. אני רוצה שתהיה כבר מדינה לפלשתינים ושיעזבו אותנו בשקט, אבל הם לא רוצים שקט. אצלם זה כוח, אין תרבות שלטונית. אז מה, נחנך אותם בעל כורחם? ניתן להם תרבות בכוח?"
איך מתייחסים אליך ערביי ישראל?
"הערבים תמיד אומרים על הדרוזים בוגדים, אז מה? אני מוכן להיות שכפ"ץ של המדינה הזו, גם אם אהיה האחרון. מהיהודים לא תשמעי דבר כזה. כי אני, אבא שלי וסבא שלי שילמנו כל כך הרבה למדינה הזו".
המשפחות של שני שוטרי מג"ב הדרוזים, שנרצחו בפיגוע בהר הבית, טענו שהבנים שלהן שימשו שכפ"ץ אנושי לחיילים היהודים.
"לא מקבל את הטענות האלה. אף אחד לא כופה על אף אחד לשרת במג"ב. כולם שם משרתי קבע, מי מכריח אותם? אני לא מוכן לקבל את המושג הזה.
"מצד שני, אני מוכן להיות שכפ"ץ אנושי, אם בגופי אעזור למנוע פיגוע במדינה הזו".
לאחר הפיגוע התבטאת בעד עונש מוות למחבלים.
"אם מוכח מעל לכל ספק שאדם הוא מחבל - אני בעד עונש מוות".
גם יהודי שרצח ערבי?
"מצידי גם דרוזי. מחבל זה מחבל".
לחלק מהציבור הישראלי קשה יותר לעכל "עין תחת עין" כשמדובר ביהודי.
"אני מדבר על העיקרון. אחרת, איך תרתיעי מישהו שבא להרוג מישהו? גזר דין מוות זה כלי הרתעתי, וזה קיים בעולם. במקרים מיוחדים, מזעזעים, זה עובד. למה שלא יעבוד גם פה?"
750 מיליון על 2 אחוז רייטינג
השאלה שמעסיקה את קרא בימים אלה היא תאגיד השידור הציבורי "כאן". הוא עצמו מתנגד לקיומו של התאגיד, אבל אינו יכול להתערב בנושא, בעקבות הצו הזמני של בג"ץ למנוע את הפיכת החדשות והאקטואליה לתאגיד נפרד.
"אני מאוכזב מהם מאוד", הוא אומר. "לא מבין איך אפשר לקבל 750 מיליון שקלים בשביל לקבל 2% רייטינג. אין כלום. זה שווה 750 מיליון שקלים? מה, אי אפשר לראות ערוץ 2 וערוץ 10? חייבים לעשות שם משהו. אני בהחלט רוצה לבדוק את הדברים לעומק. בנובמבר, כשבג"ץ ייתן החלטה סופית, אוכל גם אני לקבל החלטות".
בינתיים הוא פועל נגד סגירת הטלוויזיה החינוכית, שצפויה, מכוח חוק השידור הציבורי, באמצע אוגוסט 2018. במקומה יוקם ערוץ לילדים בתוך "כאן".
"למה הטלוויזיה החינוכית המצליחה, עם רקורד של 51 שנות פעילות, זוכת שבעה פרסי האקדמיה הישראלית לטלוויזיה, צריכה להיסגר, על 180 עובדיה, ואי אפשר להחריג אותה מהחוק כדי שתמשיך לפעול בנפרד מהתאגיד? יש שם תכנים ראויים של חינוך, של חברה, של ישראליות, של היסטוריה. אני לא מבין בשביל מה צריך עוד ערוץ.
"אנחנו נעצים אותם, נוסיף תקציבים ונהפוך אותם לערוץ הציבורי. ניתן להם עוד 50 מיליון שקלים, ונחזיר לקופת המדינה 700 מיליון שקלים".
נשמע שאתה בעד החלפת התאגיד בטלוויזיה החינוכית.
"אני אומר שהטלוויזיה החינוכית תעשה פי אלף יותר מהתאגיד. אבל בינתיים נחכה להחלטת בג"ץ ונראה מה הלאה".
מה חשבת על פרשת אלאור אזריה?
"אלאור אזריה זה מקרה מצער שהיה אמור להסתיים בדין משמעתי. הוא השתמש בנשק בתזמון לא נכון? היה צריך לזמן אותו למפקד היחידה ולתת לו שבעה ימי מחבוש או 30 ימי מחבוש. לא היה צריך את כל החגיגה התקשורתית הזאת. אין ספק שזה גם פגע במורל החיילים שלנו".
נפגשת עם המשפחה?
"ישבתי אצלם בבית ושכנעתי אותם שלא ילכו לערעור. יעצתי להם שילכו לרמטכ"ל ויבקשו ממנו חנינה. אמרתי להם שהרמטכ"ל נמצא בימים טובים, ושאני מוכן לתווך בינם לבינו. סיכמנו עם עו"ד יורם שפטל שאני אפגוש את הרמטכ"ל ואמסור לו את הבקשה לחנינה בשם אזרחי ישראל. רק המתנתי לתשובה הסופית מהם.
"פתאום בא שרון גל ודחף את עצמו, בטענה שלא רוצים לתת פן פוליטי, וזה קלקל הכל. אילולא ההתערבות שלו, זה היה יכול להסתיים אחרת. פעלתי רבות מאחורי הקלעים, זה לקח ממני כל כך הרבה עצבים וזמן, ומי שהרס את זה הוא שרון גל. היתה לו השפעה עליהם שאני לא מבין מאיפה זה בא. כאילו הוא כישף אותם".
"אני הפנים היפות של ישראל"
גם דונלד טראמפ, לדבריו, רוחש לו חיבה. "הוא אוהב אותי מאוד. לא יודע אם ראית בשדה התעופה, אבל שם ראו שאנחנו קרובים. התחברתי אליו עכשיו כשבא לארץ, קיבלתי את פניו בשדה התעופה, הייתי היחיד שהוא נעצר לידו, נתן לי כבוד גדול".
כבוד זה דבר שחשוב לך?
"אני מלא צניעות, אבל כן, כבוד זה מצרך מבוקש. הוא גם חשוב לסדרי העולם".
"הנוסחה שלי להצלחה היא השילוב הקטלני של ציונות ושל רגישות לבני אדם, וזה מגיע ללב של אנשים" // צילום: אפרת אשל
הוא מראה לי בגאווה אי־מייל שקיבל באותו יום משר ההשקעות של סודאן, שבו מביע השר הסודאני את רצונו לבקר בישראל. אני אומרת לו שכשר התקשורת, זה לא במסגרת תפקידו.
"אני הפנים היפות של ישראל כשאני נפגש עם אנשים בחו"ל, ובעיקר מול מדינות ערב", הוא אומר. "אל"ף, אני אוהב את זה. בי"ת, יש לי יתרון על כולם. הערבים רואים בי אחד משלהם, והיהודים רואים בי אחד משלהם. לא תמצאי אף אחד כמוני".
במשרד החוץ דווקא לא מתלהבים מהתפקיד שקרא לקח על עצמו, והוא עורר לא אחת את כעסו של המשרד ואף גרם לתקריות דיפלומטיות. ביוני השנה, בתפקידו הקודם כסגן השר לשיתוף פעולה אזורי, פרסם בחשבון הטוויטר שלו שנפגש עם נשיא סהרה המערבית וגרם לתקרית דיפלומטית עם מרוקו, שאינה מכירה במדינה זאת.
"נפגשתי עם נשיא סהרה המערבית בכנס באקוודור ולחצתי לו יד בשיחת מסדרון. היה איתי שגריר ישראל באקוודור, שלא אמר לי לא ללחוץ לו את היד. אבל את רואה מה זה פייק ניוז? אם זה היה קורה עם שמעון פרס, הייתם אומרים, 'הוא חכם, הוא מנסה לגשר ולעשות שלום'. אבל את איוב קרא מבקרים. אומרים לו, 'מה יש לך בסהרה, למה אתה בכלל נכנס לזה?'
"בסוף כולם התנצלו, כי הבינו שעשו טעות. אנחנו צריכים לקרב, בלי לבחור מי ומה. ואם מרוקו נעלבה, אז בבקשה. ושלא תזמין אליה את איראן, כי הם אויבים שלנו".
זה לא הסיפור היחיד שעורר עליך את חמתו של משרד החוץ.
"הייתי רוצה שבמשרד החוץ יפסיקו להתחרות בי ולהילחם בי. אמנם בעבר זה היה יותר אינטנסיבי ומעיק, היום פחות. אבל עדיין יש שם אג'נדה שמאלנית, שרוצָה שכל הקרדיטים ייזקפו לזכותם, ושהכל יעבור דרכם.
"העובדה שמשרד החוץ קשור למוסד, והמוסד מטבעו הוא גוף חשאי שלא לוקח קרדיט, די פועלת לטובתם. כי למי נשאר הקרדיט אם לא למשרד החוץ? אבל שוב, היום המלחמה הזו פחתה".
כי הורדת פרופיל, לבקשתם?
"לא. כי אני עובד יותר בנסתר מאשר בגלוי. אני עובד עם הצנזורה. אני גם בקשר עם ראש המוסד".
אז בעצם אתה עוקף את משרד החוץ.
"נכון. אבל אני גם מרגיש שהיום הם מורידים בפניי את הכובע, כי הם רואים שאני מסודר. למדתי לדבר יותר ולתאם יותר.
"תביני, הכל חוזר לנקודה שאם את שונה במערכת, קשה לסביבה לעכל אותך, בוודאי בהתחלה. ובטח אם את מזרחית. כמו הקושי לקבל דרוזי כמוני, שמשפיע על המדינה, משפיע על האזור".
אתה מרגיש שאתה משפיע?
"את רואה בעצמך. את שומעת איך מדברים עלי. מה לעשות? אני מדבר בגובה העיניים, ברמה של כולם. וכשמדובר בעולם הערבי, אני יודע לעשות תרגילים קטנים שמדברים אליהם. כמו התנעת פרויקט 'תעלת הימים - מהים האדום לים המלח'. מהפרויקט הזה ייהנו ישראל, ירדן והפלשתינים.
"בטקס ההכרזה על איסוף הכסף לתחילת הפרויקט הזה, שהתקיים לפני שנה, כולם יצאו מרוצים. בירכו אותי בכל העולם, וראש הממשלה בירך אותי בישיבת הממשלה ואמר, 'מאז הרצל, אף אחד לא הזיז ככה דברים במדינה'. אפילו פרס קרא לי אליו, פרגן ואמר, 'זאת הפתעה בשבילי. מה שאחרים לא הצליחו - אתה הצלחת'".
אחרי מסיבה לרגל חג הקורבן באולם אלבוסתן שבדלית אל־כרמל הוא מזמין אותי להתלוות אליו לבר־מסעדה בתל אביב, לפגישה חשאית שלו עם שייח' סעודי המתגורר בגרמניה. בפגישה נוכחים גם הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי ובכירים נוספים במשק הישראלי.
מה הפרויקט הבא שלך בעולם הערבי?
"לקיים את הוועידה האזורית הכלכלית של השלום. זאת משאלת הלב שלי, כי אני הראשון שיצאתי והאמנתי בזה, וגם על זה לעגו לי. היום ראש הממשלה אמר שאנחנו קרובים מתמיד למדינות ערביות. יותר מאי פעם. אני כל הזמן בדינמיקה להביא את השלום למדינת ישראל".
אתה, איוב קרא, תביא את השלום המיוחל?
"כן. אני מאמין בזה שיהיה שלום בין מדינות האזור, ואני גם מזהה את זה. אולי עד סוף השנה נראה ועידה אזורית בבית הלבן. האמריקנים רוצים, הערבים רוצים, ורק מחפשים את העיתוי הנכון. עכשיו צריך להרגיע קצת את המצב באזור, עם המתיחות בהר הבית".
כששואלים אותו מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי, הוא משיב בחיוך נוסטלגי "לשחק כדורגל". שולף מהתיק גזיר עיתון מצהיב מלפני 40 שנה, שבו ידיעה על כדורגלן בשם "יואב קרא" ("לא ידעו להגיד איוב"), ומחייך מפה לאוזן.
"נתקלתי בזה לפני כמה ימים. הייתי שחקן בקבוצת הנוער של מכבי חיפה, משם עברתי לבני יהודה. הייתי הכדורגלן הדרוזי הראשון בליגה הלאומית, בעונת 1977-1976. אחר כך רצו אותי בבית"ר ירושלים, אבל כבר הייתי חייל, ופתאום הגיע זימון לקורס קצינים. אז בחרתי בקצונה.
"ספורט זה בנשמה שלי. אני עושה ספורט כמה פעמים בשבוע - שוחה ביקנעם ובבית הלוחם בחיפה, יוצא להליכות ליד הבית. מעדיף לבד, כדי לנקות את הראש.
"לפני חודש הלכתי למשחק בין מכבי חיפה להפועל באר שבע בסמי עופר, אחרי הרבה שנים שלא ראיתי משחק כדורגל. חיפה ניצחה 3:1. בסוף הם אמרו לי, 'אתה הקמע שלנו, תבוא תמיד'.
"חוץ מזה, אני אוהב לשמוע מוזיקה. בעיקר שלמה ארצי ונאגווה כארם, זמרת לבנונית שאני מעריץ. פגשתי אותה במקרה בפריז לפני שלוש שנים. היא זאת שזיהתה אותי, פנתה אלי ואמרה, 'אצלנו בלבנון עוקבים אחריך'. אמרתי לה, 'אצלנו לא עוקבים אחרייך, אוהבים אותך. אין גבולות לאמנות'. אני באמת מאמין בזה".
nitzi@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו