החומה האמריקנית. טוני רוברדו (16 בעולם) נפל כמעט בלי קרב (4:6, 1:6), ריינר שוטלר (35 בעולם) עשה קולות של יריב אימון אך הודח אף הוא (3:6, 3:6).
הבוקר (10:00, ספורט 1), בגמר טורניר בייג'ין, תגיע המשימה הקשה באמת של דודי סלע: אנדי רודיק האמריקני, מלך המגרשים הקשים, שבדרך כלל מנגב עם יריבים כמו סלע את הרצפה באייסים.
בכושר שהישראלי נמצא בו, אנחנו עוד יכולים לצפות לפתיחת שנה עם אחד ההישגים הספורטיביים הגדולים של השנים האחרונות. ביום שני יתפרסם הדירוג העולמי, וסלע אמור לפתוח את ארוחת החג באסיה הרחוקה עשיר ב-46 אלף דולר ומדורג במקום ה-65. ניצחון על רודיק והסכום יעלה ל-85 אלף דולר פלוס מקום 45 בעולם.
הוא משלנו. דודי סלע לא שחקן חכם מדי וגם לא טיפש. הוא קצת עמוס מנסדורף בעצבים, קצת הראל לוי של פעם מבחינת ההתעלות במשחקים גדולים, קצת גלעד בלום בזה שהטניס אצלו הוא רק מטאפורה לחיים וקצת שלמה גליקשטיין שחושב ביזנס.
הוא לא גבוה מדי, וקצת נמוך. והוא בעיקר איש נחמד וחסר פוזה מקריית שמונה. נכון ליום האחרון של תשס"ח, דודי סלע הוא הספורטאי הכי ישראלי שיש.
קריטריון בייג'ין. רק דבר אחד מעיב על החגיגות. הזמזום סביב אי השתתפותו של סלע באולימפיאדה.
אנשים קבעו קריטריון כלשהו, סלע לא עמד בו. נקודה. זה הקטע של קריטריון, לעמוד בו בזמן ובמקום המתאים. לבוא ולהאשים את גילי לוסטיג מהיחידה לספורט הישגי זה טעות וחוסר מושג. היו אלה צבי ורשביאק וחבריו שכופפו את החוקים בשביל השחיין נמרוד שפירא בר אור ובכך יצרו תקדים מסוכן.
עכשיו הם שולחים את לוסטיג לתניני התקשורת על טעות שהם עשו. משפחת סלע, ראשי הוועד האולימפי הם הכתובת שלכם, לא גילי לוסטיג, כנראה האדם ההגון האחרון שנשאר באזור האולימפי
