היותר אולי מכל תוכניות הריאליטי, תוכניות המתיימרות לגלות את הדבר הבא בתחום השירה הן המועילות ביותר לזוכים שלהם. בניגוד ל"האח הגדול", "רק רוצים לרקוד" ומגוון תוכניות ריאליטי הבישולים, כישרונות מתחום השירה יכולים למנף את החשיפה שהם מקבלים ולהפוך אותה לקריירה מוצלחת. נכון, לא כולם מצליחים, אבל לפחות את ההזדמנות הם מקבלים.
"אקס פקטור" היא מכונה משומנת שדרך הפילטר שלה עוברים הכישרונות העולים הבולטים. לפורמט הזה יש קבלות. הזוכים בו מכרו יותר מ־50 מיליון אלבומים, שלטו במצעדים והפכו לכוכבים גדולים, לא רק בבריטניה אלא גם בעולם.
אצלנו בישראל הכל יותר קטן. אין הרבה סיפורי הצלחה שיצאו מריאליטי השירה (מלבד שירי מימון וההראלים). את המקרה של עדן בן זקן, שלא הגיעה למקום הראשון אבל עם ההצלחה שלה אי אפשר להתווכח (רק לשים אטמי אזניים) - בינתיים קשה לשפוט כי לא ברור כמה זמן זה יחזיק, אף על פי שבקרוב תראו כבר אותה בכיסא השופטת ב"אקס פקטור". ככה זה בישראל, כל ממזר מלך.
בחזרה לאנגליה, ארצם של סיימון קאוול והפורמט שסלל את הקריירה ללהקת וואן דיירקשן, ג'יימס ארתור ופיפת' הרמוני - העונה 14 נפתחה בשלב האודישנים, השלב שאמור להיות הכי מהנה בעונה. עוד הרבה לפני ההדחות, הקרבות, השירים המרגשים והמתח, אנחנו מקבלים מנה מזוקקת של הכישרונות בתחילת הדרך, ובעיקר את אלה שאלוהים לא חנן אותם בכישרון שירה וגם לא בטיפת מודעות עצמית. הם מזייפים, מתאמצים להוציא איזשהו קול שמתנגן להם בראש אבל רחוק מאוד ממה שיוצא להם מהפה. תוסיפו לזה את גלגולי העיניים של השופטים, וקיבלתם שעה של בידור טהור. אם רק אפשר היה לעשות קולקציה של מצעד הזיופים והמוזרויות ולשדר רק את זה, זאת היתה יכולה להיות יופי של תוכנית בידור.
אבל צריך גם רגש (רצוי מתובל בסיפור אישי קורע לב), ו"אקס פקטור" יודעת לספק את זה בגדול. קיילי, בחורה עם ביטחון עצמי נמוך, קעקוע הנושא את שמו של סיימון קאוול וקול מהפנט, כבשה את ליבם של השופטים ועברה את האודישן; הולי טנדי בת ה־15, שלה עיניים כחולות כמו שני פנסים וביטחון עצמי גבוה, המיסה את השופטים; ואנתוני ראסל, עם פנס בעין והרבה נשמה, נכנס גם הוא לתוכנית.
השופטים מהעונות הקודמות - שרון אוסבורן הסבתא השובבה, ניקול שרזינגר האנמית, לואי וולש הענייני וסיימון קאוול לא מצליחים להרים את התוכנית כפי שהייתם מצפים לראות בתוכנית ראשונה. אנרגיות של פקידים בהסתדרות עם אפס דיאלוגים, למעט בניקוד האודישן, מביאים לכך שהכל משדר "יאללה בואו נגמור עם זה".
הבעיה נעוצה בקאוול, שמשמש במשך שנים המנוע של התוכנית, וכשהמנוע לא סוחב - כל התוכנית לא סוחבת. קאוול, שנחשב ה־שופט בעל החוש המיוחד לזהות מה יצליח אחרי שאורות התוכנית ייכבו, ידוע באופיו העוקצני והחד כלפי מתמודדים שלא מספקים את הסחורה. אם לשפוט על פי הפרק הראשון, נראה שסיימון השאיר את הכריזמה בבית והגיע בעיקר כדי להנהן ולנהל את הצבעת השופטים.
נקווה שהעונה תעלה הילוך בפרקים הבאים וסיימון יחזור להיות הסיימון הרעב והחוצב שהפך את "אקס פקטור" למכונת רייטינג ומזומנים. זה בהנחה שהוא עדיין לא איבד את ה"אקס פקטור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו