לראות את הנוער / בני גנץ
כמה רחוק אפשר לראות? מאיזה כיוון אפשר להסתכל? על שתי נקודות אלה אבקש לענות דרך זכות הקשר שעמדה לי בשנות כהונתי כרמטכ״ל ולאחר שחרורי מצה״ל, לשוחח לא מעט עם שמעון פרס וללמוד ממנו רבות.
באחת משיחותינו הרבות בבית הנשיא סיפרתי לשמעון על תפיסת "שלוש הקריירות". בראשונה אתה מתבסס אישית מבחינה מקצועית, כלכלית וצומח לשיא מקצועי בתחום עיסוקך באשר הוא. זוהי תקופה תובענית ומאתגרת, שכל כולה עומס פרטי העשייה באשר היא. כך נראה כל מנהל באשר הוא.
בשנייה אתה הופך לראש ארגון. קצת מעל לפרטים ויותר בהכוונת כיוונים ואסטרטגיה. יותר חזון, מטרות וכיוונים, ופחות העומס שבעשייה השוחקת. כך נראה כל יו״ר בכל ארגון.
ואז אני מתלהב ומספר לשמעון שזה לא נגמר שם. ״אז מה הלאה?״ הוא שואל בעניין ובקשב רב, ואני מספר לו על הקריירה השלישית. ״אתה מבין, אדוני הנשיא״, אני שואל ומייד משיב, ״אנשים לא מוכנים להפסיק לפעול ואז הם נהיים מנטורים, הם חונכים, מסייעים ומתנדבים, הם לא מוכנים להפסיק״.
ואז שמעון מביט בי בעיניו החכמות, שתי ידיו תומכות כמו משולש חשיבה את סנטרו, והוא אומר לי ״יש ארבע״. ואני שואל את עצמי בלב, האיש בן יותר מ־90, כמה רחוק אפשר?
״יש את הקריירה המקדימה, זאת שלפני הקריירות שאתה פרשת כאן, יש גם את הנוער. הוא מוכשר, הוא בשל והוא צריך להיות חלק פעיל ואפקטיבי בעשייה החברתית־כלכלית שלנו״, אומר לי שמעון. ואני יושב מולו, בשקט ובתדהמה.
אני, שיותר קרוב ממנו לנוער הזה ביותר משנות דור, לא חשבתי על כך, והוא, שני דורות מעל, הבין והמחיש זאת כאילו רק אתמול סיים את הכשרתו בבן שמן. לא רק שהאיש הזה ידע לראות רחוק, אלא הוא גם ידע להסתכל על העולם מזוויות כה שונות, כה מעניינות, כה מאתגרות וכאלו שאפשר ללמוד מהן הרבה.
חוכמתו תחסר לי. מורשתו ותרומתו למפעל הציוני המתפתח צריכות להמשיך להדריך אותנו גם שנים קדימה. בשילוב הבין־דורי המוצע על ידיו נמשיך ונפרח.
זכרו של שמעון פרס ז״ל איתנו תמיד.
להאמין שאפשר / נפתלי בנט
פרס חסר לי מאוד בשנה האחרונה.
בין פרס לביני היה קשר מיוחד, שונה ואחר ממה שהורגלתי אליו מאז נכנסתי לחיים הציבוריים.
המפגש בין שני אנשים פוליטיים, שונים כל כך, חלוקים כל כך, ייצר משהו מיוחד.
במפגשים בינינו זה לא שטשטשנו את המחלוקת או את השוני. אלו היו שם כל הזמן. אלא שהיתה אמת, והיו ערכים, והיתה חוכמה של אדם שיצר את ההיסטוריה של מדינת ישראל במו כפיו, וכל אלו חדרו את שכבת המחלוקת בקלות בלתי נתפסת.
ולפתע היה נדמה לי כאילו המחלוקת כל כך אפשרית. אפשר להיות יחד, לשלב זרועות, אפשר לכבד ולאהוב, אפשר להבין עמדה ולחלוק עליה ועדיין להיות כל כך קרוב וכל כך להעריך את הפעולה, את המעשה הציוני. אפשר להיות ציוני ולא ציני. פרס עבורי הוא האמונה שאפשר. פשוט אפשר.
זמן קצר לאחר כניסתי לתפקידי כשר חינוך, פניתי לפרס וביקשתי ממנו להצטרף אלי להובלת הפרויקט הלאומי למצוינות במתמטיקה (חמש יחידות). אלו היו ימים שרבים הרימו גבה: האם באמת צריך לעסוק במתמטיקה? האם אפשר לשפר בצורה ניכרת כל כך את הישגי התלמידים? ומה פשר שיתוף הפעולה פרס־בנט?
הרבה מילים נדרשו ממני על מנת לשכנע במקומות רבים כי הפרויקט חשוב למדינה. היה אדם אחד שלא היה צריך להסביר לו כלום. הוא הבין מייד הכל. קראו לו שמעון פרס.
במקום שבו אנשים ראו מספרים פרס ראה עתיד, ראה את האיום על הסטארט־אפ ניישן בהיעדר מהנדסים, את הצרכים של התעשיות הביטחוניות שאותן הקים בצעירותו, ראה את צמצום הפערים וההזדמנות של הילד בפריפריה או במגזר הערבי לזכות בעצמו בפרס נובל. ולא, לרגע לא היתה לו שאלה אם אפשר לשתף פעולה עם יריב פוליטי. הוא ראה את הילדים מול העיניים, והכל היה לו כל כך פשוט.
כמה הייתי רוצה לספר לפרס על ההצלחה הגדולה של התוכנית הלאומית. על הזינוק המדהים של ילדי ישראל, על העתיד אשר צפוי לסטארט־אפ ניישן שאותה העלה על נס, ולספר לו גם על מהפכת המצוינות בפריפריה, ועל כך שגם ילדים בדואים וחרדים ניגשים ומצליחים.
פרס היה גדול האופטימיים ואני משוכנע כי לא היה לו ספק שנצליח, אף על פי שלא זכה לראות את ההצלחה בימיו.
מאהבה לפרידה / ריטה
שמעון,
ביום הולדתך האחרון, חודש בלבד בטרם הלכת לעולמך, נשאלת מהו השיר המרגש ביותר בעיניך. ברדיו השהו את התשובה כמה רגעים, אך אני ידעתי את תשובתך עוד בטרם ענית. כשהשדרן השמיע את השיר "הכניסיני תחת כנפך", אני כבר שרתי אותו לעצמי, אך לא ידעתי שמאותו רגע אמשיך לשיר אותו בלעדיך.
היית לנו מנהיג, נשיא מדינה. בחרת בי שוב ושוב לשיר לצידך באירועים במעמד ראשי מדינות ונסיכים, אשר הגיעו לישראל לטעום מעט מחזונך.
למרות שזכית לגעת בפסגת העולם, ראיתי אותך מתרגש הכי הרבה עם אזרחי ישראל וחיילי צה"ל. אני זוכרת איך הסתכלת עליהם באירועי יום העצמאות בבית הנשיא, בכל חייל, חיילת, בכל לוחם ומפקד, בהערכה ובהערצה.
היית לי חבר וידיד. אני מתגעגעת לחוש ההומור שלך ולזיק השובבות שבעיניך. לג'נטלמן שהיית. עם כל המטלות שהיו על כתפיך, מצאת זמן להתקשר אלי, לתת מילה טובה.
אני שומרת במגירה מיוחדת בביתי את מכתביך, ובהם גם המכתב הראשון שכתבת לי בהופעתי הראשונה בכנסת, אז הייתי זמרת צעירה ומתחילה.
מעל קברך בהר הרצל עמדתי דומעת, נפרדתי ממך במילות השיר שכה אהבת: "אומרים אהבה יש בעולם, מה זאת אהבה?" שיר יום ההולדת שהפך לשיר פרידה.
תקווה לסדר חדש / הרבנית עדינה בר שלום
ידידי שמעון פרס היקר,
מעל לכל מעלותיך הרבות, אתה זכור לי במיוחד כמי שנתן תקווה לעם ישראל. היית איש חסד ועשייה שתמיד נתן הרגשה שיש על מי לסמוך, שיש תקווה לסדר חדש בעולמנו - סדר שבו נוכל לשבת בארץ ישראל טובה יותר, עם כבוד אחד לשני וביטחון לאומי. מעבר לכך, אני שמחה לומר שהשכלת להגשים את חזונך והיית שותף מלא לבניית ארץ ישראל.
אני בטוחה שאתה ואבי, מרן עובדיה יוסף זצ"ל, יושבים למעלה וממשיכים את קשר החברות המופלא שהיה ביניכם. קשה לי להסביר במילים את הקשר שנרקם ביניכם, את החברות האמיצה, ההערכה והכבוד ההדדי. בימיו האחרונים של אבי עמדת לצד מיטתו יחד איתנו, הנחת יד חמה על מצחו, תמכת והתפללת.
שלמה המלך היה החכם באדם, הוא כתב את שיר השירים, את ספר משלי ואת מגילת קהלת. אתה, שמעון, היית כולך ספר משלי - איש עשייה בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. בפרקי אבות נאמר כי "כל שמעשיו מרובין מחוכמתו, חוכמתו מתקיימת", ואכן כולנו נפעמנו פעם אחר פעם מחוכמתך.
היום אנו רואים את תרומתך האדירה למדינה, את העשייה למען תקומת וביטחון ישראל. תרומה שרק אדם גדול שכמותך יכול היה לעשות. אחתום במשפט שאיתו נפרדת מאבי: "שכב בשלום ותישן בשלום עד בוא מנחם משמיע שלום".
לצחוק כמו פעם / נדב פרס
סבא אהוב שלי,
קשה לי לעכל שכבר עברה שנה מלכתך, לאחר קרב שבו נלחמת כמו אריה, כמו שרק אתה יודע. עד לרגע זה אני מחכה לראות אותך נכנס לסלון ואומר שהשנה האחרונה היתה רק מתיחה ואתה כאן איתנו, כתמיד.
לא אשכח איך כשהייתי קטן ישנתי בבית שלך ושל סבתא. הייתי מחכה עד מאוחר שתחזור מהעבודה, ומבקש שתקריא לי סיפור. ובכל פעם היית מניח את הספר בצד ומספר לי על חוויות ממקומות רחוקים, סיפורים שריתקו אותי והותירו אותי ער, מפליג על כנפי הדמיון כל הלילה.
מאז נבחרת לנשיא מצאנו יותר זמן יחד. השתדלתי לבקרך פעם בשבוע, לשוחח על חידושים במדע, על משפחתנו, וכמובן על ספרים שנתת לי לקרוא ובהם דנו אחרי קריאה. דיברנו גם על אהבה ושירה, על פילוסופיה - ובעצם על הכל.
כבכל שנה, ביום ההולדת המשותף שלנו, נהגת להתקשר, לא משנה היכן היית, ושרת לי בקולך הרועם "Happy Birthday". חיכיתי שתסיים, ושרתי גם לך, וצחקנו כאילו זו הפעם הראשונה. הטלפון הזה, סבא, חסר לי מאוד השנה.
היית אדם כה חכם. למדתי ממך הרבה, שמחתי על כל שנייה במחיצתך. אני מודה על כך שזכיתי להיות חלק מהעץ שאתה וסבתא הם שורשיו. אני מקווה שתביט עלי מלמעלה, על משפחתך ועל המדינה שהקמת, בגאווה ובשמחה.
נוח על משכבך בשלום, סבא אהוב, אזכור ואוהב אותך לעד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו