ארבע שעות לפני ההמראה לצילומי "הישרדות" בפיליפינים, בנובמבר שעבר, קיבלה ענבר פיניאבסקי־בסון בשורה קשה: סבה האהוב, פרננדו, נפטר. "הייתי צריכה לקבל החלטה מהירה אם אני הולכת להלוויה ומוותרת על ההשתתפות, או טסה עם כולם. החלטתי לא לאכזב את מי שנתנו בי אמון. היה לי סיכום עם רשת חודש לפני הצילומים, נתתי להם את המילה שלי".
איך המשפחה הגיבה?
"כולם מאוד תמכו בי, כולל סבתא שלי. הם ידעו שסבא יהיה מאושר שם, למעלה. למרות הקושי העצום, ידעתי שהדבר היפה ביותר שאני יכולה לעשות הוא להנציח אותו באמצעות תוכנית טלוויזיה שתישאר לעולם.
"לפני שיצאתי, אבא שלי אמר לי: 'ענבר, זה הזמן שלך להראות את סבא'. זאת הדמות שגדלתי עליה, שלימדה אותי מהי ערבות הדדית, מתי להושיט עזרה ואיך לא להפסיד. אנרגטיות חסרת גבולות. אני חושבת שהבאתי את זה למשחק ברמה המטאפורית. כשאבא שלי והמשפחה צופים בי בתוכנית, הם רואים את הדמות של סבא שלי. המשפחה צילמה לי את כל ההלוויה. ראיתי אותה אחרי חודשיים, כשחזרתי מהצילומים של 'הישרדות'. זה היה אחד הרגעים העוצמתיים שחוויתי".
חשבת עליו בזמן הצילומים עצמם?
"בכל משימה שעשיתי דיברתי אליו והרגשתי אותו. הרגשתי שאם הוא היה איתי, הוא היה אומר לי בספרדית: 'אני כל כך גאה בך'. יום אחרי שחזרתי לארץ, אבא אסף אותי ונסענו לבית העלמין בכפר סבא. ראיתי שם את המצבה המהממת ששמו לסבא, מאבן שחורה, ועליה רשום בענק השם שלו. עמדתי שם ואמרתי לו: 'אני מקווה שתהיה גאה בי'. הוא היה הסבא הארגנטינאי הגדול והענק שתמיד יגן עלי".
את הקשר המשפחתי ההדוק ביותר היא מקיימת דווקא עם אביה חורחה. "הוא בדיוק אני, רק יותר מוקצן. אדם שאתה לא יכול להתעלם ממנו, נראה כמו טוני סופרנו. אנחנו מבינים אחד את השני בלי לדבר. פתיחות ללא גבולות, עד כדי הזיה".
למשל?
"אחרי ששכבתי עם מישהו בפעם הראשונה, הוא היה הראשון שהתקשרתי אליו לספר לו".
היא בת 29 וחצי. גדלה ביישוב כוכב יאיר, עם אחיה עדי (26), סטודנט למינהל עסקים ולמדעי הספורט ("וגם ג'ודוקא"), ואחותה עינב (19). האם מריאנה עובדת כאחות אחראית בבית חולים.
"היתה לי ילדות מדהימה. אני באה מבית דרום־אמריקני סופר חם, עם הקצב, האוכל, האקשן והדרמה. גדלתי בתוך טלנובלה, ואני מקווה שככה ייראה גם הבית שלי. תמיד דחפו אותי למעלה, וגם אם נכשלתי, תמכו בי במלוא האהבה".
בניגוד למאות משתתפי תוכניות ריאליטי שלוהקו לאורך השנים רק בזכות סיפור אישי כואב, פיניאבסקי־בסון היא המקרה הקלאסי של "בת השכן". את נעוריה העבירה בתיכון עמי אסף בבית ברל, במגמת תיאטרון ופיזיקה, ובמקביל היתה פעילה בצופים.
אחרי התיכון פגשה את בן זוגה ב־12 השנים האחרונות (ואחר כך בעלה), שחר בסון (33), סטודנט להנדסה, כשעבדו יחד בגן אירועים בשרון. בסון סובל מבעיית שמיעה ומוגדר כבד שמיעה, "וזה סוד הקשר שלנו", היא צוחקת. "ברגע שאדם כבד שמיעה באוזן אחת, זה מקל את הזוגיות. הוא לא שומע מה שאני אומרת, אז אני בטוחה שהוא מסכים איתי ושהכל בסדר".
את שירותה הצבאי עשתה בחיל האוויר, כמדריכת סימולטור של מסוק בלאק הוק, ובהמשך כמש"קית קשרי חוץ ביחידה לביקורת תאונות אוויריות. כשהשתחררה נסעה לבדה לטיול של חצי שנה בדרום אמריקה. "שחר טס גם הוא לדרום אמריקה, אבל למקומות אחרים. שמרנו על קשר במיילים. הזוגיות שלנו מבוססת על חברוּת. שחר תמיד אומר לי שאם אתאהב פעם באחר, אני מספיק חברה שלו להגיד לו את זה. החברות היא מה שמחזיק אותנו. וגם התשוקה שלא נגמרת, טפו טפו".
עם שובה לארץ התקבלה לעבודה כדיילת באל על. כעבור שנה עזבה. "הרגשתי שזה לא התפקיד שלשמו הגעתי. הישראלים הם מדהימים, אבל יש להם גם הרבה חוצפה, והשירות כאן לא מוערך כמו באירופה. בסופו של דבר הרגשתי שאני חיה בחיים מקבילים. כשאתה בזוגיות ואוהב את המשפחה שלך, עבודה של דיילת לא ממש מאפשרת לקיים את זה. אתה כאילו בא הביתה לביקורים".
• • •
הצעד הבא היה לימודי משפטים ומינהל עסקים במרכז הבינתחומי. לאחרונה סיימה את ההתמחות במקרקעין, וכעת היא לומדת לקראת מבחני הלשכה. "אלה היו ארבע שנים שהחדירו בי בצורה היפה ביותר את תחושת השליחות שיש לעורך דין".
את הולכת לעבוד בזה?
"לא חושבת. מעולם לא רציתי להיות עורכת דין, ולא היה לי הדרייב".
למה ללמוד מקצוע שידעת שלא תעסקי בו?
"כל החיים היה לי מרדף אחרי אילנה דיין. ראיתי אותה בטלוויזיה בגיל 12, ואני זוכרת שאמרתי לאבא: 'אני הולכת להיות או ראש ממשלה או אילנה דיין'. זו היתה המנטרה שהובילה אותי, וכשהגעתי לשלב הבחירה במה ללמוד, נזכרתי שהיא עשתה דוקטורט במשפטים, אז הלכתי על זה. כשעשיתי את ההתמחות, בפרקליטות מחוז תל אביב, הרגשתי סופר סיפוק. טיפלתי בסיפורים מדהימים, אבל גיליתי שאני עשויה ממשי ולא מברזל. היה לי מאוד קשה לקרוא את התיקים, וברגע שהבאתי את התחושות הקשות האלה הביתה, ידעתי שזה לא בשבילי. שאני לא יכולה. העולם שלי טוב, ויש מספיק דברים רעים בחוץ, אז למה אני צריכה את זה?"
אז מה את צריכה?
"בלי להישמע מנותקת ופנטזיונרית, אני מרגישה שהשליחות שלי בעולם הזה הרבה יותר גדולה. אני רוצה לחנך את הדור הבא, כדי שיהיה יותר טוב ממה שהיה עד עכשיו. שיהיה לא רק יותר מתקדם, אלא גם יותר אופטימי".
"אני בחורה שלא אומרת לא". על האי // צילום: מיכה לבוטון
את דרכה על המרקע החלה כמתמודדת בעלת המסלול הפתלתל בעונה השמינית של "הישרדות" ("רשת", ימים רביעי ושבת ב־21:00). היא התחילה בשבט "בוהאיי", הודחה לאי המתים, הוחזרה למשחק, צלחה את האיחוד, והגיעה לשלבים המתקדמים - עד שהפכה לאחת השחקניות הדומיננטיות והמאמי של האי. היא אחת המתמודדות הבודדות בכל תולדות התוכנית שהגיעה רחוק בלי להסתכסך עם שאר המשתתפים. זאת שמצליחה לראות שליחות חברתית דווקא בריאליטי שמזוהה עם אינסוף תככים, מזימות וביקיני.
"ההתלבטות אם ללכת ל'הישרדות' היתה בעיקר שכלתנית. אני בחורה שלא אומרת 'לא', ואני אוהבת אתגרים. החיים שלי לא משעממים, למרות שעל פניו, הם 'ביי דה בוק'. מבחינתי, תוכנית כזאת היא אתגר. רק לא תיארתי לעצמי כמה זה יהיה קשה, מנטלית ופיזית. זה קושי שיוצר מין רִיק בגוף. על האי הכל מועצם. כשבכיתי - זה היה הכי נורא שבכיתי בחיים שלי. כשצחקתי - בחיים לא צחקתי כמו שם. הכל נראה לי טירוף אחד היסטרי".
אז בשביל מה הלכת?
"בוויז'ן שלי אמרתי שאני יכולה לתעל את הפרסום בטלוויזיה לדברים חיוביים או שליליים. אילנה דיין אמרה פעם משהו יפה: 'מה זאת התקשורת? היא מראה לנו את העולם שבו אנו חיים'. לא הכל ורוד בארץ, אבל אני אוהבת להשפיע לטובה במסרים חשובים, ורציתי להיות חלק מזה.
"היום, אם אין לך פרוטקציות וקשרים, קשה להגיע לטלוויזיה. ברגע שאמרו לי שהתקבלתי, אמרתי לעצמי שיש פה הזדמנות אדירה להשיג את כל המטרות שלי בחיים. יכולתי לעשות את זה בדרך הארוכה, בלימודי תקשורת, ואני אוהבת לרוץ למרחקים ארוכים, אבל הרגשתי שיש לי פה הזדמנות לעמוד מול הציבור ולהיחשף. האמנתי שברגע שילמדו להכיר את מי שאני, גם יאמינו למסרים שלי. מבחינתי, גם אם אני כותבת פוסט לארבע בנות באינסטגרם ויודעת שהן לקחו ממנו משהו - עשיתי את שלי. לתקשורת יש עבודה סופר חשובה, אי אפשר להמעיט בערך ובעוצמה שלה. הרגשתי שאני רוצה להיות מעורבת בזה".
באותה מידה יכולת להיות פליטת ריאליטי שהודחה אחרי שני פרקים.
"לא, כי יש לי אמונה עצומה בעצמי. אם יש בכל זאת כישלון, אני מתמודדת איתו".
הפרסום לא היה שיקול?
"הפרסום לא דיבר אלי אף פעם, וגם היום הוא לא מדבר אלי. ההבדל בין מה שאני מרגישה היום לבין מה שהרגשתי לפני ארבעה חודשים הוא שהיום אנשים מכירים אותי ברחוב ומבקשים להצטלם. זה רק גרם לי לא לצאת בפיג'מה ובלי חזייה לסיבוב עם הכלב. מה הכיף בלהיות מפורסם?"
אילו תגובות את מקבלת ברחוב?
"ברשותך, אני אצטט שוב את אילנה דיין, שפעם אמרה: 'הרצון שלי לא להיכשל, וגם הרצון שלי להצליח, גורמים לי סופר להתעניין במה שאנשים חושבים עלי'. מה גיליתי? שהרבה מהתגובות עלי הן לא מה שציפיתי לקבל. לא חשבתי שידברו על זה שיש לי רגליים גבריות. אני יודעת את זה מגיל 3. גם לא ציפיתי שיגידו שלא יכולים לשמוע אותי שרה. אני שמחה שאנשים מרגישים צורך לפרוק את שעל ליבם, אבל ציפיתי לפידבקים ולביקורות הרבה יותר ענייניים למשחק. את זה פחות קיבלתי, וזה גורם לי להירתע מהטוקבקים".
נשמע קצת נאיבי.
"לאורך כל העונות של 'הישרדות' היה תמיד זוכה שאופיין כ'מי שהצליח בכל המשימות', או 'האסטרטג הטוב מכולם'. אני באתי להציג את המשחק החברתי. לצד ההצלחה שלי במשימות עצמן, המיקוד שלי היה בערכים שאני מכתיבה לעצמי, איך להתנהל שם. ידעתי שהמשחק שלי יגיע למאות אלפי צופים בבית, רובם מהאוכלוסייה שאליה אני הכי רוצה לפנות - דור העתיד".
ואולי ההתנהלות ה"חברתית" שלך היא אסטרטגיה מתוחכמת.
"חד־משמעית לא. הגעתי עם טקטיקה. אסטרטגיה היא המטרות שאתה בונה לעצמך, וטקטיקה היא הדרך שבה אתה מגשים אותן. אני באתי בידיעה שאני הולכת לפעול ביושר ובכנוּת. אין אדם על האי שרשמתי את שמו להדחה ולא ידע את זה. הייתי מאוד ישירה. לאורך המשחק תהיתי עם עצמי כמה רחוק אוכל להגיע בדרך הזאת".
הגישה שלה למשחק השתנתה אחרי שהודחה והצליחה לחזור מאי המתים. "אפשר לעשות הפרדה ברורה בין ענבר שעד אתגר האש (מול מעיין) לענבר שאחריו. עד האתגר ההוא לא ידעתי אפילו באיזה שלב שולפים פסל חסינות, ושילמתי על זה מחיר. לכן הודחתי. באי המתים החזירו אותי לחיים. השתחררתי והתחלתי לשחק. קלטתי שיש לי הזדמנות אחת לחזור, והפכתי לדמות דומיננטית, שכל התרחישים על האי עוברים דרכה".
באופן מפתיע, החלטת לחבור דווקא למעיין. איך זה מסתדר עם העקרונות שלך ועם הנאמנות לבעלי הברית?
"עם מעיין ביליתי מתחילת המשחק, ובחלק מהזמן היינו שתי הנשים היחידות בשבט. כשהיה צריך לסדר גבות, היינו מסדרות אחת לשנייה. וברגע שזיהיתי שהיא לבד, ידעתי שאני רוצה אותה איתי. כשאני רואה אדם בודד, קשה לי לאכול את זה. המחשבה שמישהו כל כך סובל קשה לי. כשראיתי אותה ככה, אחרי שהיא איבדה את האהוב שלה ואת בעל הברית שלה, הבנתי שאני חייבת לעזור לה".
צורת המשחק שלה שונה מאוד משלך.
"מעיין, כמו שיוסי בובליל אומר, היא 'אכבר אסטרטגית'. אני מעריכה את המשחק שלה. אני לא אגיד לך משהו בפנים ואעשה אחר כך משהו אחר מול המצלמות. גם אם הייתי מנסה לפעול ככה, זה לא היה נראה אותנטי. גם כשהחלטתי לחבור למעיין עדכנתי את כולם בהתקרבות ושמתי את הדברים על השולחן. אמרתי להם שאני רוצה שהיא תגיע במשחק כמה שיותר רחוק".
• • •
מצד שני, מי שכן התחברת איתם מההתחלה היו רז זהבי ומיכל.
"לשמחתי, למרות האבל על סבא שלי, גיליתי מהר מאוד שאני מוקפת באנשים אדירים ובקאסט אינטליגנטי ומסקרן, שעוטף אותי באהבה. לא היתה לי בעיה להיתקע עם כל אחד מהם על אי בודד. מהר מאוד יצרתי את הברית עם רז ומיכל, ואני יכולה להגיד שלא טעיתי. יש בינינו קשר ברמה הכי אמיתית עד היום. הם אנשים וואו".
התבלטת לטובה במשימות. זה היה חשוב לך?
"אני סופר תחרותית, והדבר שיכול להציל אותך ב'הישרדות' הוא משימות או חסינות. אם אני יכולה איכשהו לדאוג לעצמי, אני עפה על זה. בכל משימה נכנסתי לאמוק, והכנסתי גם את שאר החברים בשבט למוטיבציה. חוץ מזה אני שיא הספורטאית, באה ממשפחה של ספורטאים. כל הזמן דרבנתי את עצמי להצליח. גיא זו־ארץ היה אומר: 'ענבר לא מצליחה לפתוח את הקשר', והייתי עונה לו שאני כן מצליחה. ככה עודדתי את עצמי לפתוח".
היית הולכת לתוכנית כמו "האח הגדול"?
"לא. ב'הישרדות' יש אתגר פיזי, זה המשחק הכי מגניב בעולם. לא מכירה משהו יותר כיפי מזה. 'האח הגדול' מרגיש כמו לשבת במעבדה. אני לא אוהבת לרוץ על הליכון, אני מעדיפה לרוץ בפארק. זה ההבדל בין שתי התוכניות. עברתי, חוויתי והיה אחלה, אבל מבחינתי אני רצה קדימה".
לאן?
"זה קלישאתי, אבל אני רוצה להפוך את העולם שלי, ואני מתכוונת למדינת ישראל. אני מרגישה שהנוכחות שלי גורמת לאנשים שמחה, מין הרגשה של כיף. אם בנעליים האלה אני יכולה לשמח אנשים במצוקה - אני אעשה את זה. אני אעביר את המסרים שלי בעולם התקשורת. אולי אפרשן משחק כדורעף, ואולי ייתנו לי להפוך חביתות בתוכנית בישול. כל דבר אעשה על הצד הטוב ביותר".
את לא חוששת שלא ייקחו אותך ברצינות, אחרי שראו אותך מתרוצצת בביקיני?
"אין שום קשר. אני נתפסת בעיני הצופה כאדם נאמן, אז למה שלא יסתכלו עלי כאחת שתעשה דברים מדהימים? מבחינתי אין פה שום ניגוד".
אם תהיי השורדת האחרונה העונה, מה תעשי ב־750 אלף שקלים?
"אני מניחה שאקנה בית, כמו כל אחד בארץ. וגם עוד דברים שהם יותר חשובים מארבעה קירות".
erans@israelhayom.co.il(סטיילינג: איתי גונן; איפור: ורד בדוסה רוטרו; בגדים: לילך אלגרבלי; עגילים: אורטל בן־דיין )טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו