חופשי על הבר

כשמייקל לואיס היה ילד, אמר לו אביו משפט שנצרב בזיכרונו. "הוא אמר: 'אתה טוב בהרבה דברים, אבל לא מוצלח בשום דבר'. הוא חשב שאני צריך לעשות מסלול רגיל של השקעה בלימודים, ולי זה לא התאים, כי האמנתי שאני הולך להיות שחקן כדורסל והשקעתי בזה.

"מה שבכל זאת לקחתי מהמשפט הזה הוא החלק הראשון, שאני טוב בהרבה דברים. גם אם אני רוצה להיות פַסָל, אני אתמיד כל יום, כל היום, ובסוף אצליח. את החלק השני של המשפט זרקתי לפח".

בעוד ארבעה חודשים יחגוג לואיס יום הולדת 30. אבל אחרי 13 שנות קריירה במשחק ובדוגמנות, הוא מרגיש מבוגר הרבה יותר. "בהרגשה הפנימית שלי אני בן 50. מבחינת מה שעברתי, העומס, החוויות, הלחצים. אני מרגיש שעברתי מה שגבר בגיל העמידה עובר. כל הכובד שהיה עלי בתור ילד היה קשה".

עדיין לא הפכת בעיני עצמך מילד לגבר?

"אני חושב שאת השינוי הגדול עשיתי בשנה שעברה, שם היתה איזושהי נקודת מפנה בראש שלי. זה היה מקרה קטן, אבל עם השפעה גדולה על החיים שלי. שיפצתי את הדירה וביקשתי מחבר, שהוא קבלן, שיעזור לי לשפץ את השירותים. הוא שלח אותי לאבא שלו, שראה את המקום וסגרנו מחיר. הוא הבטיח שהכל ייגמר בתוך שבוע. 

"כל מי שמכיר אותי יודע שאני אדם נחמד, נאיבי, ואני לא אוהב שיש סביבי אווירה שלילית. אבל אחרי שבוע אני רואה שהבן אדם לא עשה רבע מהעבודה שהוא היה אמור לעשות, וזה אבא של חבר, לא נעים. רק אחרי חודש הוא הודיע לי שהוא סיים. 

"נכנסתי לשירותים, ושום דבר שם לא היה גמור. באותו רגע השתחרר לי פיוז, שכנראה היה תקוע הרבה זמן, והוצאתי עליו הכל. אני לא זוכר את הדברים המדויקים שאמרתי, אבל דחקתי אותו לפינה עד שלא היה לו מה להגיד. היתה איתנו ידידה שלי, והיא אמרה לי שבחיים לא ראתה אותי מדבר ככה".

מה עצבן אותך כל כך?

"הזלזול שלו הדליק אותי לרמה שלא יכולתי לסבול יותר. יש אנשים שמצליחים לשמור על איפוק כל החיים, אבל אני חושב שהגעתי לנקודה שלא יכולתי להחזיק יותר בפנים. שחררתי רגשות עצורים של שנים, על אנשים שדיברו אלי לא יפה והתנהגו אלי לא בכבוד. זה היה רגע שהתעוררתי בו לחיים. מאז אני מסתכל על דברים אחרת".

למה מנעת מעצמך מלהגיב לאורך השנים?

"זה אולי יישמע מוזר, אבל קצת פחדתי מהגודל של עצמי. גם הגודל הפיזי, וגם העובדה שאני מפורסם. בגלל הפרסום שלי חשבתי שאולי אנשים רואים אותי לא כמו שאני באמת, אז ניסיתי לשמור על פרופיל נמוך, להקטין את עצמי. לא הלכתי אף פעם עם האף למעלה, ואני הכי צנוע בעולם.

"אבל באותו יום עם השיפוצניק הבנתי שאני לא צריך לפחד מהגודל שלי, ולא לפחד להביע את הדעה שלי או לדרוש כשמגיע לי. שם נפל האסימון.

"אני מגיע לגיל 30 הרבה יותר מפוקס, הרבה יותר מחובר לעצמי ומבין מה קורה סביבי. היום אני גם הרבה יותר עושה מאשר חושב, וזה המקום שרציתי להגיע אליו". 

מתכנן מסיבה גדולה?

"זה יוצא בחנוכה, ונראה לי שאהיה עסוק, אז לא בטוח שיהיה לי זמן. באופן אישי זה פחות חשוב לי".

הוא בנם האמצעי של אולגה, מנהלת חשבונות ילידת ארגנטינה, ורוי, לשעבר טייס קרב בצה"ל, שמתגורר היום בסלובקיה. ההורים התגרשו כשמייקל היה בן 17, והוא מגדיר את עצמו כילד של אמא. 

"אמא תמיד היתה שם בשבילי. איתה הייתי מתייעץ כל הזמן. אבא שלי יותר קשור לאחיות שלי, שדומות לו. גם כשהוא חי בארץ, לא היינו מדברים הרבה. הוא לימד אותי רק את מה שרלוונטי לחיים, ושם זה נגמר.

"אנחנו מדברים בערך פעם בחודש, אבל אין לנו הרבה מה להגיד אחד לשני. הוא לא טיפוס שמדבר הרבה. מדי פעם, כשאני בעשייה, אני מרגיש צורך לכתוב לו ולשתף אותו, אבל אז הוא עונה לי בצורה מאוד יבשה, וזה מוריד את החשק. עם השנים למדתי לקבל שזה אבא שלי וזה מה שיש, ואני אוהב אותו כמו שהוא.

"אני חושב שהדרך שלי לפצות על היעדר דמות אב היתה לדאוג לסביבה שלי, למשפחה שלי, לחברה שלי. תמיד ניסיתי לדאוג לכולם, חוץ מלעצמי. כבר בגיל צעיר ניסיתי לעזור לאמא שלי כלכלית ולמלא את תפקיד האבא, למרות שהייתי ילד. היא לא אהבה את זה, כי טענה שאני לא אבא של אף אחד. זה היה שיעור בשבילי לראות איך אמא שלי, עם ארבעה ילדים, מחזיקה את הבית לבד. היום אני מרגיש שאני יותר יכול לעזור לה". 

אחותו הגדולה ניקול (31) היא מורה לשחייה, האחות הצעירה ג'סיקה (24) מאלפת כלבים, והאח טומי (21) עובד איתו בבר המיצים החדש, שמייקל פתח השבוע בתל אביב. "כשהתחלתי להתפרסם היו לנו הרבה קרעים במשפחה. אח שלי סבל מהתנכלויות, האחיות שלי לא רצו שילדים יידעו שאני אח שלהן. זה לא קל להיות 'אח של'.

"עבדתי קשה מאוד, ובקושי הייתי בבית", הוא אומר. "לא הייתי נוכח גם כשהייתי צריך, וזה גרם לבעיות. מבחינתי, חשבתי שההצלחה שלי בחוץ היא מספיקה, ושאני עושה שירות טוב למשפחה. בדיעבד הבנתי שלא, והיום אני מכפר על הטעויות האלה. האחים שלי חשבו שאני פחות מחובר למשפחה ושאני סנוב שמשקיע יותר מחוץ לבית, וזה הזמן לתקן גם את זה". 

הוא מתגורר עם שותף בשדרות בן־גוריון בעיר. "גרתי שנה וחצי בדירה שלי ברמת גן, אבל הרגשתי שאני רוצה לחזור לתל אביב, כי אף פעם לא גרתי באמת במרכז העיר. היתה לי הזדמנות להצטרף לחבר, אז הלכנו על זה". 

מי שמדמיין דירת רווקים תל־אביבית פרועה, יתבדה. "בצעירותי הייתי עושה את כל השטויות, יוצא, מבלה, מבזבז המון כסף ועף על החיים. היום אני פחות באזורים האלה. הפעם האחרונה שבה יצאתי היתה לפני שלושה חודשים, ביום העצמאות.

"אני מתעורר כל בוקר בשבע, לא חשוב אם קבעתי לעשות משהו או לא. אני פשוט קם ומוצא מה לעשות. אני מתאמן, קורא, לומד, עובד על העסק החדש".

*   *   *

הוא פרץ באמצע שנות האלפיים כמטאור, לא מעט בזכות גופו המפוסל להפליא. בתוך שנה נבחר להחליף את יהודה לוי בקמפיין של FOX, לוהק לטלנובלות "האלופה" ו"דני הוליווד", השתתף בעונה החמישית של "רוקדים עם כוכבים" וניצח, הופיע ב"פסטיגל", ועוד.

המשבר הגדול הראשון שלו נרשם כשהיה בן 22, אז עמד במוקד עליהום תקשורתי על כך שלא התגייס לצה"ל. לואיס טען כי בשל תסמונת שממנה הוא סובל בליבו (וולף פרקינסון וויט), ושבעטייה עבר צנתור בלב בגיל 16, נאלץ לוותר על השירות. השתתפותו בשני קמפיינים גדולים בוטלה, והוא הפסיד גם תפקיד הנחיה בטלוויזיה.

"היה לי קשה לעכל את מה שעבר עלי. זו היתה תקופה שהכל התבטל לי, וחזרתי לגור אצל אמא שלי. עד שיום אחד החלטתי לקום ולנסות את מזלי בניו יורק".

כדי שישכחו אותך?

"זה לא היה השיקול המרכזי שלי. המחשבה היתה לעבוד ולגור שם. אבל כן, זה היה גם קצת לברוח, כי הרגשתי סוג של מיצוי, כאילו מנסים להבריח אותי. היה לי קשה לעזוב את המשפחה והחברים, את המקום שגדלתי בו, ולעבור למקום זר. אבל כשאני לוקח החלטה, אני הולך איתה".

צילום: רונן אקרמן; בגדים: איתי גונן וינטג'

התקופה בארה"ב היתה קשה לו מאוד. "גרתי באזורים הקשים של הארלם, בלי עבודה, ושם אתה לא יכול להיות עם מינוס בבנק. הגעתי למצב שבו לא יכולתי לשלם שכר דירה, אז נדדתי בין חברים, עד שכבר לא היה לי נעים לבקש. לא היה איפה לישון. 

"אני זוכר לפחות שלושה לילות שישנתי בחוץ. פשוט הייתי נשאר ער עד הבוקר, שורף זמן בברים ובמסיבות עד שייגמר הלילה. כשהחברים שלי היו יוצאים מהבית לעבודה, הייתי הולך לישון אצלם על הספה.

"זאת היתה הנקודה שבה הבנתי שאני כבר לא מי שהייתי מבחינת המעמד והכסף, והבנתי שאני חייב למצוא עבודה ולהתפרנס. אז התחלתי לאמן, עבדתי בבר והייתי מנעולן. אמנם לא עשיתי הרבה כסף, אבל זה היה מספיק כדי לחיות".

בחור כמוך היה יכול להכיר מישהי ולגור איתה.

"ביום שנחתתי בארה"ב נפגשתי עם הסוכן שלי, ואצלו הכרתי מישהי. היה לה אייפון 4, שבדיוק יצא אז לשוק. ביקשתי ממנה לראות אותו, ועל הדרך הכנסתי לזיכרון את המספר שלי. שלחתי לעצמי הודעה מהטלפון שלה, והיא התלהבה מהחוצפה שלי. בהמשך דיברנו ויצאנו, ובסופו של דבר היינו יחד שנתיים. חלק מהזמן גם גרנו יחד.

"היו מצבים שהכרתי מישהי והמשכתי איתה הביתה, אבל הרגשתי רע עם זה. לא היה לי כסף אפילו להזמין אותה למשהו. היו גם מצבים שבחורות רצו לבוא אלי, ולא היה לי בית לקחת אותן אליו".

איך התמודדת עם הפער בין מייקל לואיס המפורסם למייקל לואיס שמסתובב ברחובות ניו יורק בלי בית?

"הבאתי בחשבון שיהיה שם קשה ושאני מתחיל מאפס, אבל זה לא מצב שרציתי להגיע אליו. בגלל כל מה שעברתי בישראל, עם הפרסום וההצלחה, היה לי עוד יותר קשה לעכל את מה שקרה לי שם.

"היתה לי תקופת דיכאון, כי לא עבדתי, התגעגעתי הביתה, וגם היה מאוד קר. בתקופה ההיא עישנתי הרבה וויד (מריחואנה), וזה הכניס אותי למערבולת של רגשות ומחשבות. לא הצלחתי להבין מה קורה סביבי, מה אני צריך ומה אני רוצה".

היו עוד סמים?

"אף פעם לא נגעתי בכלום. גם אלכוהול התחלתי לשתות רק בגיל 23. היום אני לא שותה ולא מעשן מריחואנה. הפסקתי לפני שנתיים. אם אני מעשן זה עושה לי רע, אני לא מצליח להירדם ולהתפקס על המחשבות".

למרות מראהו, התקשה לואיס להשיג עבודות דוגמנות בניו יורק. "אם בארץ הצלחתי יחסית בתוך זמן קצר, בניו יורק הבנתי שחלומות זה אחלה, אבל זה פשוט לא קורה. היו קמפיינים חמודים, אבל לא הדברים הגדולים שמכניסים הרבה כסף, שאתה יכול לחיות עליהם".

את ההחלטה לחזור לישראל קיבל אחרי ארבע שנים, כשפג תוקפה של אשרת השהייה שלו בארה"ב. במקביל עבר פרידה כואבת מבת זוגו.

"היא היתה בחורה מפורטוגל, והייתי על הקו ארה"ב־פורטוגל, מערכת יחסים בשלט רחוק. איכשהו הצלחתי לתמרן, עד שיום אחד היא התקשרה וסיפרה שהיא פגשה את האקס שלה והתאהבה בו מחדש. זה היה הרגע שנשברתי לגמרי והחלטתי לחזור לארץ".

יש סיכוי שיום אחד תארוז מזוודות ותעזוב שוב?

"לא לצמיתות, אבל לתקופות מסוימות - כן. אני חושב שעם הגישה החדשה שלי היום ועם הניסיון שצברתי, בעוד שלוש־ארבע שנים אני יכול להצליח בחו"ל בדוגמנות ובמשחק".

*   *   *

למרות המיניות שהוא משדר, בתחום הזוגיות מעדיף לואיס מערכות יחסים יציבות. מאז גיל 21 הוא הספיק לנהל קשרים ארוכים עם ג'ס האמריקנית, קיקה הפורטוגלית, הדוגמנית הישראלית ניבר מדר, ובחצי השנה האחרונה - השחקנית היפהפייה סוראיה טורנס (31), ילידת ברזיל, שעלתה לישראל והשתלבה בתעשייה כשחקנית ("בני ערובה", "המדרשה"). 

"בחיים שלי אני צריך פוקוס, וזוגיות עוזרת לי לקבל את הפוקוס הזה. אם זו מישהי טובה, זורמת ולא אחת שמתעכבים איתה על כל דבר - זה אחלה, וזה עושה לי טוב".

"אני אוהב את סוראיה, אבל אני לא מאלה שמתאהבים". עם בת הזוג השחקנית  // צילום: ניר פקין

את טורנס הכיר לפני שנה, כשליווה חברה טובה לתור במכון קוסמטיקה וראה אותה שם. "דיברנו כמה דקות בפורטוגזית, זאת השפה האהובה עלי שלמדתי כילד. אבל לא קרה כלום.

"אחרי חצי שנה התחלנו לדבר שוב באינסטגרם, שלחתי לה הודעה, התחלנו לדבר והיה קליק. באותם ימים היא היתה בארה"ב, וכשהיא חזרה, נפגשנו. מאז אנחנו יחד".

אתה מאוהב?

"המילה הזאת קצת יותר קשה לי היום. כילד הייתי מאוהב ברצון להיות מאוהב, והיום אני מדבר יותר במושגים של 'נוח לי' ו'טוב לי'. כשטוב לי אני נשאר, כשלא טוב אני עוזב. אני אוהב את סוראיה, אבל אני לא מאלה שמתאהבים". 

באיזו שפה אתם מתקשרים?

"וואו, יש לנו בלאגן. עברית, אנגלית, איטלקית, פורטוגזית. כל משפט שלנו מורכב משלוש שפות לפחות".

לפני שמונה חודשים נכתב במדורי הרכילות שאתה בזוגיות עם הדוגמנית לובנה ספדי. העלית פוסט בפייסבוק עם הכחשה נחרצת.

"אף אחד לא שאל אותי לפני הפרסום הזה, ואני יודע שמהצד השני ניסו לרכוב על הגב שלי. זה די הרגיז אותי. היום יש לי אופציה להגיב על דברים. גם לובנה ידעה שזה לא אישי נגדה, אבל לא אהבתי שמנסים לרכוב עלי".

*   *   *

גברים מתחילים איתו "המון," הוא אומר. "הרבה יותר מנשים. אני סבבה עם זה, מאמין בעולם חופשי, שכל אחד יעשה מה שטוב לו. נכבד אחד את השני בלי קשר לנטייה מינית, ושכל אחד יאהב את מי שהוא רוצה לאהוב. בחורות פחות ניגשות אלי, אולי כי אני נראה טוב וזה מלחיץ אותן. רובן ילדות בנות 12, שרואות אותי בפייסבוק וכותבות לי שהן מאוהבות בדמות שלי".

מה ההצעה הכי מגונה שקיבלת?

"איל נדל"ן ישראלי מצליח הציע לי 20 אלף יורו תמורת לילה במלון בחו"ל, כולל הטסה במטוס הפרטי שלו. זה היה מטורף".

שקלת את ההצעה?

"לא. אני יכול להעריך יופי של גברים, אבל אני לא נמשך. חברים שלי אמרו לי, 'מה יש לך, תלך'. אמרתי להם, מה אתם דוחפים אותי למשהו שלא מעניין אותי? אני לא בן אדם של כסף, וזה לא מעניין אותי. אפילו לא נכנסתי לעומק העניין, זה פשוט הצחיק אותי והמשכתי הלאה".

מה ענית לאיש?

"לא עניתי".

הוטרדת פעם מינית?

"עברתי הרבה הטרדות מיניות בעבודה. ההטרדה הכי מוזרה היתה באודישן באיטליה. ישבו שם ארבעה גברים הומואים, שאלו אותי אם אני מדבר איטלקית. אמרתי שלא, למרות שאני דובר איטלקית מהבית ברמה של שפת אם. רציתי לשמוע מה הם מדברים ביניהם. 

"ואז כל אחד אמר לשני מה הוא היה עושה לי, מתוך מחשבה שאני לא מבין. זה התחיל להביך ולעצבן אותי, כי זה לא מקצועי בעליל. בשלב מסוים יצאתי עליהם, באיטלקית, ועזבתי באמצע. אמרתי לדוגמנים שחיכו בחוץ: 'אם יש לכם כבוד - אל תיכנסו לשם'. חצי מהאנשים באמת הלכו. 

"אחד מהארבעה שישבו באודישן רדף אחריי ושאל למה שיקרתי להם על האיטלקית. הסברתי לו שרציתי לשמוע את הדעה המקצועית שלהם עלי ולא את הפנטזיות, אבל לא העליתי על דעתי שזה מה שידברו. זה היה מביך". 

והטרדות פיזיות?

"היו מקרים שביקשו ממני להתפשט גם כשלא היה צריך, או שניסו לגעת בי. אין לי בעיה שנוגעים בי על הסט כדי לסדר אותי, אבל יש גם קו אדום, שלא ייגעו באזורים אינטימיים. היה פעם מישהו שבא ודחף את היד שלו לתוך התחתונים. הוצאתי לו אותה והסברתי לו שאני יכול בעצמי, לא צריך אותו בשביל זה.

"סיטואציות כאלה מרגישות לא נעים, כי על הסט אתה אמור להיות הכי משוחרר שיש והכי נינוח, ואחרי תקרית כזאת אתה נאטם והכל מתחרבש". 

*   *   *

מאז חזר ארצה עסוק לואיס בחישוב מסלול מחדש בכל הנוגע לקריירת הדוגמנות והמשחק. תחילה נכנס לשותפות במכון כושר בתל אביב, אבל לא שרד ונאלץ להיפרד אחרי חודשים ספורים. "היו בעיות אגו, ואני לא בן אדם של אגו", הוא מסביר. "אני מאוד אוהב לתת ולעזור, אבל הרגשתי שאני מנוצל, אז החלטתי לעזוב. עזבתי בצורה יפה. למדתי הרבה מהחוויה הזאת, אבל המקום שלי לא היה שם".

השבוע פתח לואיס עם שותף את בר מיצי הבריאות החדש "ג'וס בוקס" ברחוב בן־יהודה בתל אביב. "הרעיון הגיע כשהייתי במלטה וחיפשתי בר בריאות עם שייקים ומיצים. מצאתי אחד כזה, דיברתי עם המנהלת, ומייד נדלקתי על הרעיון. תמיד היתה לי פנטזיה להחזיק מקום משלי של אוכל.

"כשחזרתי לארץ, סוראיה לקחה אותי למקום שהכירה בעיר, והבעלים אמר לי שהוא מחפש שותפים למשהו חדש. אחרי שלושה חודשים עשינו פתיחה מחודשת למקום, עם תפריט חדש".

בתחום הדוגמנות הוא רשם לאחרונה את אחד ההישגים הגדולים בקריירה שלו, כשנבחר להוביל את קמפיין קולקציית הספורט של ג'ורג'יו ארמאני. "בהתחלה הם לא רצו לראות אותי, כי הם חשבו שאני גדול מדי ולא מתאים למה שהם חיפשו. הסוכן שלי באיטליה הציע שאלך בכל מקרה, וכשהגעתי בדקה האחרונה, המלהקת הודיעה לי שהם כבר לא מעוניינים.

"ראיתי שהיא רוסייה, אז עניתי לה ברוסית. גדלתי עם הרבה רוסים בשכונה ולמדתי מהם קצת את השפה, זה פתח לי הרבה דלתות בעולם. התפתחה שיחה, ובסוף היא הציעה לי להיכנס לראיון. ישבתי שם שעה וחצי, סיפרתי לה על עצמי והראיתי לה דברים בגוגל. היא הבינה שאני שחקן וגם עושה אמנויות לחימה. בסוף קיבלתי את העבודה". 

את ארמאני עצמו פגשת?

"פגשתי אותו במוזיאון שלו במילאנו, בספטמבר שעבר. הוא הציג שם את הקמפיינים הגדולים שלו. היו שם על הקירות צילומים של נדאל, רונאלדו, בקהאם, ולמרות שהייתי הכי פחות מפורסם מכולם, הייתי היחיד שקיבל שתי תמונות.

"ארמאני אמר לי ששמע עלי הרבה, ראה הרבה דברים שלי, ושהפתעתי אותו לטובה. אמר לי: 'אנחנו נמשיך לעבוד יחד'. את כל זה הוא אמר בזמן שהיו סביבו מלא אנשים, וזה היה מאוד מחמיא". 

לפני שנתיים הצטלם לואיס בגרמניה לקמפיין לקרם הנשים "אלדו ונדיני", תחת המוטו "הוא כל כך טוב, שגם גברים משתמשים בו". הוא עשה זאת בעירום שהציג ישבן חשוף.

"אני תמיד מחפש את הריגוש הבא". ב"אלאדין" // צילום: רונן אקרמן

"את הפרסומת הזאת קיבלתי רק כי לא היה אכפת לי להצטלם בעירום. היינו חמישה דוגמנים בחדר, ושאלו אם יש לנו בעיה להתפשט. אני הייתי הראשון שהוריד הכל. אחת הבנות ביקשה ממני לחכות לרגע מחוץ לחדר, וכשחזרה אלי היא אמרה שקיבלתי את העבודה, מפני שלא התביישתי להתפשט. זה היה בעצם האודישן.

"הכל היה מאוד מקצועי, והפרסומת נראתה טוב. זה לא היה צ'יפ". 

אין לך בעיה עם עירום?

"אני מרגיש מאוד נוח כל עוד זה מרומז ומכובד. אין לי בעיה עם הגוף שלי, ואם זה היה תלוי בי - כולם היו עירומים כל הזמן. ואז אנשים לא היו עושים עניין מהמראה החיצוני". 

בעבר הודעת רשמית שאתה לא מוכן עוד להצטלם בלי חולצה. 

"היתה תקופה שביקשו ממני כל הזמן להוריד חולצה, וזה יצר אצלי אנטי. ידעתי שיש לי להציע יותר מזה, אז החלטתי שאני עושה דווקא ולא מוריד יותר. הגעתי למצב שנמאס לי לראות את עצמי עירום".

אולי כי פרצת על תקן הדוגמן עם הקוביות.

"הסתכלו עלי אז כמו שמסתכלים על דוגמנית בגדי ים שיש לה חזה יפה, ומתמקדים רק בו. כשאתה פורץ על התקן הזה, קשה אחר כך לגרום לאנשים להאמין שיש לך עוד יכולות. 

"היום אני מרגיש שכבר יודעים שיש לי עוד משהו בין האוזניים. גם יותר נוח לי עם איך שאני נראה. אני יודע מי אני, ואני לא צריך להוכיח. אין לי בעיה להשתמש גם בגוף שלי כשצריך".

*   *   *

השנה לוהק לואיס, לראשונה בחייו, לסרט קולנוע. ולא סתם סרט, אלא הסרט ההוליוודי "אנטבה", שיעסוק - איך לא - במבצע אנטבה וצפוי לצאת לאקרנים בתחילת השנה הבאה. הבמאי הוא הברזילאי ז'וזה פאדייה. 

"היה לי אודישן של שלוש שורות בתל אביב, בלי בשר בכלל, ולא ידעתי איך להגיש אותן. המלהקת אמרה לי, 'תירה את הטקסט'. יצאתי משם בהרגשה של כלום. אחרי חודש וחצי חזרו אלי ואמרו שקיבלתי את התפקיד של מוקי בצר, סגנו של יוני נתניהו. אלה היו חודשיים של עבודה משוגעת. חוויה מטורפת". 

מאכזב אותך שבחו"ל אתה מקבל תפקידים איכותיים, ובארץ אתה עדיין מחכה להזדמנות?

"מצד אחד, זה מוכיח לי שאני יכול, ועובדה שלוקחים אותי. מצד שני, אני רוצה לקבל הזדמנות פה. אני מדבר כמה שפות, ויש לי כישרון משחק, אבל פחות רואים אותי כשחקן. ברגע שייתנו לי את ההזדמנות - אני אוכיח שאני שחקן טוב".

אתה הולך לאודישנים?

"כן, אבל מגיע לאודישן במינוס. יש פה אנשים שעדיין זוכרים אותי כמייקל לואיס הדוגמן, וקשה להם לקבל אותי כמייקל לואיס אחר. זה מובן ומקובל, וחובת ההוכחה היא עלי. אני בטוח שמשהו יגיע בסוף. 

"במקצוע הזה יש דעות קדומות. אם אתה יפה, אתה לא יודע לעשות דברים אחרים. אם אתה זמר, אתה לא יודע לשחק. קשה יותר להוכיח את עצמך כשאתה על תקן האובייקט המיני, זה שנראה טוב". 

לא למדת אף פעם משחק באופן שיטתי ומסודר.

"אני לוקח קורסים. אבל לא אלך ללמוד שלוש שנים בבית ספר למשחק, כי אני לא יכול להתחייב לזה כרגע".

מה השאיפות שלך בתחום?

"לעשות סרטי אקשן בחו"ל, כי בארץ אין יותר מדי. אני יודע אמנויות לחימה, ואנגלית היא שפת האם שלי. נראה לי שזה יכול לעבוד טוב". 

איך היית מגדיר את עצמך: שחקן? דוגמן? איש עסקים?

"הכל יחד. אני טוב בהרבה דברים. אני לא איש עסקים טוב, אבל יש סביבי אנשים טובים שמבינים בזה. אני לא ממולח, לא מאלה שיכפילו את הכסף".

השתתפת בהצגות ילדים. תיאטרון ממוסד יכול לעניין אותך?

"זה נחמד, כי יש בתיאטרון נוכחות על הבמה, אבל כשאתה מתחייב להצגה, זה נועל אותך להרבה זמן. אני מעדיף טלוויזיה ומצלמה. בחנוכה זה אחלה כסף, ואתה מופיע מול ילדים לתקופה קצרה. בחנוכה הקרוב אני בהפקה של 'אלאדין'. באופן עקרוני אני לא אוהב להיות מקובע יותר מדי למסגרות. אני תמיד מחפש את הריגוש הבא".

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו