כשהכדורגל מגיע לתיאטרון

בגיל 5 הגיע שי להב (48) בפעם הראשונה למשחק כדורגל של הפועל חיפה והפך לאוהד שרוף. את הרומן שלו עם הקבוצה, שידעה עליות ומורדות בעולם הכדורגל הישראלי, העביר להב למסך הגדול, ועכשיו גם לבמת התיאטרון.

ביולי יצא בקולנוע הסרט "ואז היא הגיעה", בכיכובם של מיכאל אלוני וחן אמסלם, שעוסק באוהד של הפועל חיפה ובקורותיו בשנה שבה לקחה הקבוצה אליפות היסטורית ב־1999. להב היה אחראי לתסריט. במקביל כתב להב מחזה שנקרא "אגדת דשא", שמגולל את סיפורו של דודי לייבוביץ', לוזר נצחי שמשוכנע שיש קשר ישיר בין מצבה של הפועל חיפה באותה עונה היסטורית לבין מצבו בחיים.

המחזה יעלה בתיאטרון הקאמרי בנובמבר בכיכובם של שמואל וילוז'ני (ששיחק גם ב"ואז היא הגיעה"), שלמה וישינסקי, יואב לוי, תמר קינן ושרה פון שוורצה. הבמאי הוא רוני ניניו.

"המחזה הוא עיבוד מאוד משוכלל למה שקרה לי באמת", מספר להב, "את הסיפור האמיתי אפשר לראות בסרט 'ואז היא הגיעה'. במחזה נשאר רק האוהד של הפועל חיפה בעונת האליפות היחידה. צריך להבין שזה אוהד של קבוצה שרגילה תמיד להפסיד, ופתאום היא מתחילה לנצח. המחזה הוא סביב מה שזה עושה לו.

"דודי לייבוביץ' הוא מין לוזר קלאסי שהחיים שלו בינוניים, והוא בסדר עם זה. אבל אז אבא שלו מת, אשתו עוזבת אותו, וכל זה קורה כשהפועל חיפה מתחילה לנצח. מבחינתו, זה מין רמז אלוהי לזה שהוא צריך לעשות מעשה. הוא אוזר אומץ ומתחיל עם מישהי, ובעקבות זאת הוא לא מגיע למשחק בשבת. כשהקבוצה לא מנצחת - מאשימים אותו בהפסד. המחזה הוא בעצם משל למה קורה כשאנחנו סוטים מהקונבנציות שלנו, מהמשפחה, מההרגלים. מחזה על הפחד לעשות שינוי בחיים".

שי להב // צילום: קוקו

אתה עדיין עם כל האמונות התפלות האלה על הקבוצה?

"כן, לצערי. עד היום אם הקבוצה מנצחת בשבת יש לי תחושה שהולך להיות שבוע טוב, ולהפך. דוד שלי בן 70 והוא הולך מיום חמישי עד ראשון בתחתונים אדומים ובגרביים אדומים, והוא איש תבוני. כולנו בעלי אמונות תפלות, וכדורגל מנקז בשביל הרבה אנשים את היצריות והרגש".

אז אתה בעצם ניק הורנבי הישראלי. גרסה מקומית לסופר הבריטי אוהד ארסנל שכתב על זה ספרים, שגם הפכו לסרטים, ובראשם "אהבה על הדשא".

"אני מת על הכתיבה של ניק הורנבי וברור שבאיזשהו מקום זה יושב אצלי, אבל קטונתי. אני חושב שהוא סופר מצוין ואני אוהב את הגישה הכללית שלו כשהוא כותב על מוזיקה ועל תרבות פופ, ואין אצלו את החלוקה שעושים אצלנו בין 'חשוב' ל'לא חשוב', בין 'איכותי' ל'בידור'. הוא כותב בגובה העיניים אבל מאוד עמוק ומתוחכם".