ארה"ב: המנהיגים היהודים נרדמו בשמירה

הכאוס האופף את יהדות ארה"ב מאז היבחרו של הנשיא דונלד טראמפ גובר והולך, ומתקיים במקביל לאנדרלמוסיה הרווחת בכל הרמות של הממשל החדש. ואולם, דווקא בשעה סוערת כזו, כאשר הנהגת יהדות ארה"ב נדרשת למלא תפקיד מייצב, נדמה שהיא מאבדת שליטה.

מנהיגים יהודים רבים מתרכזים יותר בהשמצתו של טראמפ מאשר בהבטחה ובקידום של האינטרסים הקהילתיים שלהם. הם מנצלים ללא בושה את תפקידיהם במוסדות יהודיים כדי לקדם אג'נדות שמאלניות קיצוניות או ליברליות, ואפילו מתייגים את יריביהם כאנטישמים כדי להשיג את מטרותיהם. אין בדברים אלו כדי להכחיש כי מאז ומעולם קיים חלק בחברה האמריקנית שהוא גזעני ואנטישמי פראי. הפגנות השנאה המזעזעות האחרונות מעידות על כך, ואין עוררין שמקור האלימות היה אותם גזענים נאלחים שנשאו דגלים נאציים.

בתגובה לאירועים האחרונים, הסתפק הנשיא טראמפ תחילה בגינוי "התצוגה המחפירה של שנאה, קנאות ואלימות מהרבה צדדים". הוא נתפס כמפעיל שקילות מוסרית על שני הצדדים, דבר שרוב האמריקנים והיהודים מכל המחנות הפוליטיים מחשיבים כשערורייתי, ורק כעבור יומיים גינה במפורש את קבוצות השנאה התומכות בעליונות לבנה. אסור לגלות סובלנות כלפי האיומים מצד הימין הרדיקלי, אולם הקבוצות הפשיסטיות והגזעניות הללו מייצגות חלק מזערי של החברה והשפעתן היא שולית כלפי ישראל, ביחס לאנשי שמאל אנטישמים.

יש מנהיגי קהילות יהודיות שהתייצבו לצד קמפיינים של השמאל הקיצוני, שבראשם עומדים אלמנטים אנטי־ישראליים אכזריים. בהקשר זה ראוי להזכיר את ארגון הליגה נגד השמצה (ADL), שאיבד את כל האמינות שלו לאחר שג'ונתן גרינבלט, עוזרו לשעבר של הנשיא ברק אובאמה, הפך למנכ"ל הארגון והשתמש בו כדי לקדם את האג'נדה הליברלית שלו. הוא זוכה לתמיכה מצד מנהיגי התנועות הקונסרבטיבית והרפורמית, שעוסקים ללא עכבות בעמדות מפלגתיות, כאילו כל חברי תנועותיהם הם קנאים המתנגדים לטראמפ. הסובלנות שהם מגלים כלפי אלו המסיתים נגד ישראל מלווה לעיתים קרובות על ידי ביקורת פומבית כלפי המדיניות הישראלית. 

דוגמה קיצונית של אנטישמיות שבוודאי אינה נובעת מהימין הדוגל בעליונות לבנה היתה המקרה של האימאם האמריקני עמאר שאהין. בדרשה שנשא במרכז האסלאמי של דיוויס בקליפורניה ב־21 ביולי, שאהין קרא להשמדתו של העם היהודי ו"לשחרור מסגד אל־אקצא" מ"הזוהמה של היהודים". ה־ADL נמנע מלקרוא לסילוקו ולא דרש מהרשויות להעמיד אותו לדין על הסתה לאלימות. תחת זאת, דובר של ה־ADL "קיבל בברכה" את "ההתנצלות" שהשמיע שאהין, וביטא "תקווה שימשיך ללמוד מאחרים מדוע המילים שלו היו מסוכנות כל כך". 

מגזרים בתקשורת היהודית תורמים גם הם לאווירה האנטי־ישראלית. כך, למשל, במאמר שהתפרסם לאחרונה ב"פורוורד", הנוטה לשמאל, מנה הכותב סטיבן דוידסון 19 אנשים שצריכים בעיניו להדאיג יהודים. מלבד המנהיג העליון האיראני האייתוללה עלי חמינאי ומנהיגי חמאס וחיזבאללה המצוינים לקראת סוף המאמר, כל שאר חברי הרשימה, למעט אחד, הם נאצים או גזענים או אנשי ימין שדוידסון אינו מחבב. אנטישמים שמאלנים זוכים לפטור. ומעל לכל: האדם השישי המוזכר ברשימה הוא מורטון קליין, ראש ארגון ציוני אמריקה, שמופיע לצד טרוריסטים אסלאמים ואנטישמים דוגמת לואיס פרחאן ודיוויד דיוק. אפשר לחלוק על קליין או להסכים איתו, אך מדובר בציוני מסור שהוריו ניצולי שואה. הוא נכלל ברשימה זו משום שהוא יריב חזק למטרות ליברליות ושמאלניות קיצוניות. 

חשבון נפש של מנהיגי הקהילה

לאחרונה ביטלה ישראל את ההסכם עם המגזרים שאינם אורתודוקסיים בנוגע לזכותם לקיים תפילות מעורבות בכותל המערבי. בעוד הדבר הוא עילה לזעם מצד קבוצות אלו, תפילה בכותל משכה עד היום רק מספר שולי של פרוגרסיביים, הנושא הוצא לחלוטין מפרופורציה. האיומים להחרים את ישראל ולהסיט ממנה כספים בשל כך הם סימפטום נוסף של השחיקה בתמיכה במדינה היהודית. אין זה מפתיע שבסביבה כזו, הגישה לממשל האמריקני מצד מנהיגים יהודים נמצאת ברמה הנמוכה ביותר זה יותר מ־50 שנה. הקהילה היהודית חייבת לעשות חשבון נפש, ולא - היא תאבד את כל השפעתה על הממשל.