להתאהב מחדש

באלבומה החדש "ניסים שקופים" ריטה לא ממציאה את עצמה מחדש, אבל היא מרגשת כמו שלא שמענו אותה שנים

היא יושבת באמצע אחו ירוק, ברגליים חשופות, הראש מורכן, השיער פזור, הבדים נשפכים ממנה - איקונה במיטב שנותיה, רכה ושמורה, סקסית ועמוקה, זמרת עם נפש של משוררת. עטיפת האלבום החדש של ריטה "ניסים שקופים", שקצת מזכירה פרסומת, יפה כמו שיריו. זה לא אלבום מושלם, אבל הוא נהדר, ומי שאהב את ריטה עד היום יוכל דרכו להתחבר אליה מחדש ושוב להתאהב. 

בגיל 55 ריטה היא עדיין הזמרת הכי דומיננטית בישראל בראייה של שלושת העשורים האחרונים (רק שרית חדד מאיימת על מעמדה), מה שאיפשר לה לקחת את הזמן. תשע שנים נמשכה העבודה על "ניסים שקופים", כשבאמצע עשתה הפסקה לטובת הפרויקט הפרסי המרהיב "השמחות שלי". בתשע השנים האלה היא קיבצה עשרה שירים שנבחרו במסננות עדינות. 

ההשקעה באלבום ניכרת. יש כאן שירים 

שנכתבו ברגישות ומציגים אותה חשופה מאי פעם. לצידם יש שירים שבהם ניכר מאמץ יתר. קשה לדרוש מדיווה כמוה לשמור על ימי התום, תרתי משמע. היא מפצה על כך במבט בוגר על חייה, בכנות אמיתית וביכולות שלה כאחת המבצעות הכי טובות שהיו כאן. 

נקודת המוצא של "ניסים שקופים" היא בחירה מוצהרת של ריטה לשיר טקסטים אופטימיים ומחזקים, כמו "מחכה" ("וזה יבוא"), הלהיט מאלבומה הקודם, שהמשכו הטבעי הוא "כשהיא תבוא", השיר האחרון באלבום. המילים והלחן של תומר ממיה (עם אלדד ציטרין) שמים את ריטה בדיוק במקום הנכון של האהבה והגעגוע, והפקת השירה של עברי לידר עושה עם הקול הנצחי שלה פלאות. שיר מרגש, שיכול להישאר גם הוא לשנים.

"קחי לך", שכתבה ריטה עם הבת משי קלינשטיין, שגם מתארחת לדואט מקסים, הוא השיר המרגש באלבום. זה השיר שיצמרר את הקהל, במיוחד את האימהות והבנות. הוא בא ממקום אמיתי ולשם גם הולך. כבר אפשר לדמיין את משי מתארחת במופע של אמה באחד מרגעי השיא שלו.

היוצרת החשובה באלבום הזה היא צרויה להב, ששיתפה עם ריטה פעולה בעבר בהצלחה. ברגישותה כתבה להב את ריטה ב"מזמן" כאישה שבחרה בחיים חדשים ואהבה חדשה, אחרי הפרידה ההיא. זו ריטה שהדרך נפתחה לה מחדש בחיים, כשלא היה לה לאן לחזור. ניצן קייקוב, שהלחין והפיק, הצליח ליצור שיר קצבי שיעבוד בהופעות. זה לא שיר שיישאר לשנים הבאות, אבל לאלבום הזה ולמופע שבעקבותיו הוא עושה את העבודה. 

להב אחראית גם ל"לא מוותרת", שנכתב במשותף עם ריטה. הן כותבות בו שוב על חייה של הזמרת, על סכנת התרסקות, לצד אי ויתור על אהבה, תשוקה וחוסר פחד. הלחן של מורן דוד לוקח את השיר לכיוון אתני. העיבוד וההפקה של פטריק סבג (שלמה ארצי) מארחים גיטרה ספרדית ומנדולינה (אבי סינגולדה) וממשיכים לחליל ודודוק יפה של יוני דרור. ככה נשמעת מוסיקה אמיתית של זמרת מצוינת. 

"התחלת הבוקר", גם הוא של להב, הוא הטקסט החזק באלבום. אלפי נשים ימצאו בו את עצמן וריטה שרה אותו כל כך שקטה ובוטחת, גם כשמסביב הנגינה וההפקה של גלעד שמואלי ודודי בר־דוד מגדילות ומנפחות את השיר.

שמואלי, שותפו ליצירה של עידן רייכל, הופקד באלבום על מרבית העיבודים וההפקה. זה ניכר במאמץ שלו לשמור את ריטה בגזרות המיינסטרים המתאים לכל אוזן. למשל, בשיר הפותח "חבר של פעם", הוא דואג שהטקסט של נועם חורב והלחן של לורן פלד, שנשמעים בסגנון שלמה ארצי, יחליקו היטב. שילוב של נוסטלגיה צ'יזית עם "זריחות של אינסטגרם או כדורים בשביל שמחה'".

את שיר הנושא "ניסים שקופים" כתבה ריטה בעצמה. זה שיר אהבה כן ורגיש, מהיפים ששרה בקריירה שלה: "אתה תסער בקיומי, אני אשקוט בקיומך, נשלים סדקים קטנים ומבוכה". הקול המלחשש שלה נשמע רך, חומל וסקסי בעת ובעונה אחת. בלדה נהדרת שתצנן כל קיץ ותחמם כל חורף.

"עוד מעט" הוא ניסיון של ריטה, פלד ושמואלי להתחקות אחרי אדל, והוא כמעט עומד במשימה, אלא שהתפרים שתופרים אותו בולטים בגסות. כך למשל, העריכה הדיגיטלית של השירה נשמעת מוזרה ולא אחידה, אבל כן מגיעות כאן מחמאות להפקת השירה של ניצן קייקוב, שהוציא ממנה קול חצי צרוד.

ב"כנף גדולה" של רחל שפירא שוב מתחוללת סופה - מוטיב חוזר באלבום - ולמרות שהבטיחה לשמור על אופטימיות, ריטה נוגעת בעצבות ורוצה למצוא את אלוהיה ואת אהבת חייה. אפשר היה למצוא לטקסט הזה לחן יפה יותר והפקה יפה יותר, במקום הנוכחית, שמחזירה את ריטה אחורה לימים המתאמצים מדי. 

גם "באתי אליך" הוא שיר מתאמץ מדי, והחלש באלבום. אבל התמונה הכללית ברורה. ב"ניסים שקופים" ריטה לא ממציאה את עצמה מחדש, אבל חוזרת לנקודת האמצע של הפופ המקומי, כנה ואמיתית מתמיד, מרגשת כמו שלא שמענו אותה שנים. יפה לה.

ריטה, "ניסים שקופים", הליקון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר