"הדמוקרטיה לא בסכנה, אלא האופוזיציה"

כשהחלו לצוץ הפרשות השונות שבהן נקשר שמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא מיהרו בכירי הליכוד לצאת להגנתו. אחרי הכל, עליו להתמודד לבד עם המעשים שעשה לבד. הרי לא הם אלה שנהנו מהסיגרים ושאר המנעמים אלא רק הוא, אז למה להם להכניס את ראשם הבריא למיטה החולה מרצונם. 

אך מרגע שהחלו הדיווחים בנוגע להסכם עד המדינה עם ארי הרו, חלה תפנית לא רק בחקירה אלא גם במכבש הלחצים התקשורתי. מדובר בהשתוללות כמעט משולחת רסן. ממש כמו לפני הבחירות האחרונות כשהיה נדמה להם שיש להרצוג סיכוי להרכיב קואליציה. 

אבל התוצאה שניסו להשיג היתה הפוכה בתכלית. ככל שהם תקפו הלך נתניהו ועלה בסקרים (אגב, בסקר פנימי של פרופ' אבי דגני, הליכוד הגיע השבוע ל־32 מנדטים), כשהפעילים ובכירי הליכוד מגינים עליו מפני האויב שמבחוץ. 

"הפרשנים בתקשורת וחברי האופוזיציה אינם מבינים", אומר שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס בראיון, "כי כך זה בליכוד משחר ההיסטוריה שלו. הליכודניקים תמיד מתלכדים מאחורי המנהיג בזמן משבר. זה לא התחיל אצל נתניהו אלא גם אצל מנחם בגין, יצחק שמיר ואריאל שרון. כשיו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט מישאל חשין קטע את שידור נאומו של שרון לאחר שקבע כי מדובר בתעמולת בחירות, בליכוד ראו זאת כסתימת פיות על רקע אידיאולוגי. זה הביא את המפלגה בראשות שרון ל־38 מנדטים".

אבל בכל זאת מפגן התמיכה בנתניהו בגני התערוכה הוצג כאירוע נלעג, דיקטטורי, ככזה שהשרים אולצו בניגוד לרצונם להגיע אליו.

"אני משתתף שנים רבות באירועים של הליכוד ואני לא זוכר חשמל כזה באולם. המפגן עכשיו היה תגובה טבעית ומתבקשת להפגנות השמאל שמתקיימות מדי שבוע במוצ"ש בפתח תקווה. אני רוצה להגיד לך שלא היה שום דבר מלאכותי באירוע הזה, התחושות והאנרגיות היו אותנטיות לחלוטין. 

"ביממה שעברה בין החתימה על הסכם עד המדינה עם הרו לעגו בתקשורת על נתניהו בשל שתיקת השרים. אף אחד לא יצא להגנתו", ממשיך אקוניס, "לא עבר יום וכולנו יצאנו בזה אחר זה להגן על רה"מ. אף אחד לא אילץ אותנו ואפילו לא ביקש מאיתנו לעשות זאת. מה שקרה זה פשוט מאוד: ההסכם עם הרו נחתם ביום שישי בצהריים. עד יום ראשון השרים לא הגיבו כי הם היו בסופ"ש. זה כל ההסבר. מייד ביום ראשון אחרי ישיבת הממשלה השתנתה כל התמונה. אבל אז כמובן התחילו לתקוף הפוך - שהשרים הפכו לבובות של נתניהו".

"הציבור פיקח"

אבל למה אתם הופכים כל דבר לימין ושמאל? איך חקירות נתניהו קשורות לנושא?

"הציבור התפכח מאשליות ההסכמים המדיניים. לדעתי, הלינץ' ברמאללה היה נקודת מפנה ביחס של הישראלים כלפי השכנים הערבים. היה זה רגע של התפכחות כשאתה רואה לפתע מול עיניך את פרצופם האמיתי של מי שאומרים לך שצריך לעשות איתם שלום. זה היה בתקופת אהוד ברק כראש הממשלה, ועכשיו רוצים להחזיר אותנו לשם, להסכמים. נתניהו לא מוכן לזה וממשיך לקבל קרדיט למרות הפרסומים וההדלפות על החקירות. הציבור כבר לא קונה את סיפורי המעשיות ותקוות השווא שמנסים לטעת בו אנשים כמו אבי גבאי ואהוד ברק. 

יו"ר העבודה אבי גבאי // צילום: יהושע יוסף 

"ערב בחירות 2015 אמרו שדאעש זה ספין של הליכוד. הטיחו את זה בי בפאנלים באולפנים ומעל במות. אבל הציבור פיקח והוא רואה מה נעשה פה. הציבור הישראלי לא קונה בחינם את מה שהתקשורת מנסה להאכיל אותו. אני רואה את זה בכל מקום.

"איפה עוד הבעיה? יש בשמאל אנשים שעדיין חושבים את מה שביטא יצחק בן־אהרן במהפך 77', שאמר 'אם זוהי הכרעת העם - אינני מקבל אותה'. אני דמוקרט ואני בימי חיי הייתי בצד המפסיד שלוש פעמים. מעולם לא עלה בדעתי לומר משפט כזה שמבטא חוסר הבנה בסיסי בדמוקרטיה. הדמוקרטיה, בניגוד למה שהם אומרים, אינה בסכנה. האופוזיציה בסכנה. מה לעשות שמאות אלפים לא חושבים כמוהם. כך זה מ־2009 ברציפות. זה רצון הציבור".

עכשיו, כשנראה שאהוד ברק הולך עם אבי גבאי, אתה לא חושש שהליכוד ייפגע?

"הפרסום על הצטרפותו של ברק לגבאי היה למעשה חשיפה של תוכנית ידועה מראש שבה ברק תומך בגבאי, למרות שהוא בכלל לא מכיר אותו, וחוזר באמצעותו אחרי כן לקדמת הבמה. השילוב הזה של ראש מפלגה חסר ניסיון שהיה חצי שנה שר לא מוצלח בענייני משרדו, הגנת הסביבה, עם מנהיג כושל שהיה ראש ממשלה כושל כמו אהוד ברק, הוא מתכון בטוח להתרסקותה של מפלגת העבודה ולא להתחדשותה. לאהוד ברק לא יעזרו עוד מאה סרטונים שהוא יפיץ בפייסבוק. הציבור הישראלי זוכר, אפילו 17 שנה אחרי כהונתו, שהיתה הקצרה ביותר בכל הזמנים, את הכישלונות. 

"לא היה בתולדות המדינה ראש מפלגה שלא הצביע למפלגה שהוא עומד בראשה. זה שיא חדש של מפלגת העבודה. מה הוא החידוש שגבאי וברק מביאים איתם? ברק כבר הסכים לנסיגה לקווי 67' וגבאי אומר עכשיו שגם הוא מסכים לאותה נוסחה שגויה, ושניהם מנסים לשווק את זה באריזה יפה לציבור הישראלי". 

אקוניס, המשמש מאז מינויו של דני דנון לשגריר באו"ם שר המדע, קבע את חדר הישיבות של המשרד בתל אביב על שמו של מנחם בגין. "אני שומע היום את אנשי השמאל נזכרים בבגין בערגה ואומרים שהיה דמוקרט ענק, מנהיג שאיחד את העם, ליברל, איפה היום הליכוד של בגין? האמירות האלה מגיעות מאותו מיליה פוליטי שהסית נגד בגין לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו, וביתר שאת מאז שנבחר לראש הממשלה. כל הביטויים שהם משמיעים היום היו ההפך המוחלט של מה שהשמיעו אז: מחרחר מלחמה, פשיסט, והקיצוניים שבהם הטביעו את המונח 'רוצח', ומאז לצערנו באופן פסול משתמשים במילה הזאת גם כלפי אחרים, כולל יצחק רבין. מי שהכניס את הביטוי לשיח הפוליטי הוא לא הימין אלא השמאל הקיצוני".

"מה החידוש שגבאי וברק מביאים איתם?" // צילום: יהודה פרץ

אבי גבאי עומד בימים אלה בפני האתגר המשמעותי הראשון שלו מאז הפריימריז. להעביר שינויי חוקה מרחיקי לכת, למרות ההתנגדות הגדולה והחשש של חברי הכנסת מפני המהלך, וכל זאת בוועידת מפלגה ללא מחנה תומכים מובהק, ללא תפקיד בכיר בממשלה או בכנסת ועם ירידה מתמשכת בסקרים. ההערכה היא כי למרות הקשיים יצליח גבאי בסופו של דבר להעביר את כל המהלכים שאותם יביא להצבעה, מה שיאפשר לו בין השאר לא רק לשלוט במנגנון המפלגתי, אלא גם להשפיע דרמטית על הרכב רשימת העבודה לכנסת.

בשיח הער המתנהל בתקופה האחרונה בינו לבין אהוד ברק, הן בערוץ הישיר ביניהם בשיחות טלפון, והן באמצעות גורמים מתווכים נוספים שעוסקים בנושא (לא על דעת עצמם, אלא ברשות ובסמכות של שני הצדדים), הולך ומתגבש המתווה שיביא את שיתוף הפעולה, שהחל עם הכרזת אהוד ברק כי הוא תומך בגבאי, לכדי מיצוי ברשימת העבודה הבאה לכנסת וההתמודדות המשותפת בבחירות. כמובן, יש עוד זמן ודברים יכולים להשתבש בדרך. אבל היות שנראה שיש רצון של שני הצדדים, שכל אחד ירוויח משהו מהמהלך, הכיוון כעת הוא די ברור לשניהם. למרות ההכחשות של שניהם בעקבות הפרסום על כך ב"ישראל היום".

החיים מחוץ לטוויטר

לברק מדגדג לחזור. זה ניכר בהופעותיו, בציוציו ובראיונותיו. עם כל הכבוד לכסף הגדול שהוא עושה בחוץ, ברק, בניגוד ללשעברים אחרים, אף פעם לא היה אובססיבי לגבי כסף. את האובססיות שלו הוא שומר לדברים אחרים. ברק נהנה ממעמד האורקל המשקיף מהיציע שכולם משחרים למוצא פיו השנון, אולם לאט־לאט הוא יורד מהאולימפוס שבטוויטר ובסרטוני הרשת ומתחיל להתחכך בהמון. בשבועיים האחרונים היה בשני אירועים מפלגתיים, אחד מהם היה יום ההולדת של יו"ר הסיעה מרב מיכאלי, ונראה נהנה מכל רגע.

ההתנגדות במפלגה לשריונים ברשימה, ובפרט למספר כה רב מהם כפי שדורש גבאי, שישה מקומות בשלוש העשיריות הראשונות, נענית על ידיו בתשובה מוחצת כי מדובר בדיוק במספר השריונים של יצחק הרצוג ברשימה הקודמת, כשצירף את ציפי לבני וחבריה מהתנועה. נכון שלבני היא ששיבצה את חברי התנועה ולא הרצוג, אולם דחיקתם של אלה שנבחרו בפריימריז היא אותה דחיקה. כעת תיאלץ לבני, בעקבות המתווה המתגבש עם ברק, לוותר על כוחה ברשימה הבאה.

גבאי כבר הבהיר לה כי הוא מעוניין בהמשך שיתוף הפעולה עימה, אבל אין לו עניין בזנב שהיא מביאה אחריה בדמות חברי כנסת חסרי ערך אלקטורלי. לבני אמנם עושה שרירים כלפי חוץ ומסרבת לוותר על מעמד סיעתה בתוך המחנה הציוני, אולם בסביבתו של גבאי משוכנעים כי בסופו של דבר תעדיף לבני את כיסאה שלה ותזנח את חבריה. "לבני הוכיחה יכולת להפקיר את חברי מפלגתה בלי להניד עפעף כשזה מתנגש עם האינטרס האישי שלה", אמר אחד מהם. 

לעומת זאת, על הסיכוי שמפלגת העבודה תצלח את הבחירות הבאות היא לא מוכנה לוותר, ולפיכך הביעה גם היא תמיכה בתוכנית צירופו של ברק, ואף קיימה עימו כמה שיחות באחרונה. במידה שהמהלך יצלח וגבאי ימצא את עצמו כשברק מימינו ולבני משמאלו, אולי יהיה שבע רצון מפוטנציאל המנדטים אבל ייאלץ להתרגל לישון עם עיניים פקוחות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו