את הריצה האחרונה בחייו, יוסיין בולט לא סיים. את הרגע בו אמור היה לחצות את קו הסיום בדילוג קליל, כפי שעשה לאורך כל הקריירה, הוא המיר בצליעה ובנפילה על המסלול בלונדון. ללא מדליה, ללא תוצאה, ללא תמונת סיום, כך הג'מייקני סיים. אומרים שאתה טוב כמו הדבר האחרון שעשית, אבל הקלישאות האלה לא תופסות במקרה של האתלט הגדול בכל הזמנים. בולט לא יזכר כך, אין סיכוי. מה שקרה בלונדון לא יפגע כהוא זה במורשת ובזיכרון הקולקטיבי שהשאיר. אולי דווקא, ואמן שכך יהיה, הרגע הזה יגרום לו לשנות את החלטתו לפרוש. הרי בולט לא יזכר כך, אין סיכוי.
זה קרה בחצות שעוננו. בפעם האחרונה עיני העולם כולו היו נשואות לבולט. על המסלול בלונדון, בריצה ל-4X100 גברים היו מפוזרים 32 מהאנשים מהמהירים בתבל, אבל רק אחד עניין. הוא הוצב אחרון ברביעייה הג'מייקנית שהשתדרגה ביוהאן בלייק לקראת המעמד. ליד ניצבה ארה"ב עם רביעייה חזקה, לא רחוק משם הייתה בריטניה, חביבת הקהל המקומי.
כשנשמעה יריית הזינוק הכל התנהל כמתוכנן. ארה"ב וג'מייקה נראו טוב, הבריטים גם כן, אבל קשה היה להבחין כי עין אחת הייתה כל הזמן על בולט. כשהמקל הגיע ליד שלו, הג'מייקנים היו במקום השלישי פחות או יותר, יופי של נקודת זינוק. הרי מה יותר מלראות את מלך המסלול עוקף את דרכו לתהילת עולם אחרונה? אלא שאז קרה הדבר האחרון שניתן היה לדמיין. השריר האחורי של בולט בגד בו, ושיאן העולם במאה ומאתיים מטרים צלע ונעצר. בריטניה המשיכה לזהב, ארה"ב לכסף ויפן לארד. ליד שמה של ג'מייקה נכתב DNF.
אם אכן זהו הסוף, אז אלה המספרים: 11 מדליות זהב באליפויות עולם, שמונה באולימפיאדה, שלושה שיאי עולם, אינסוף רגעים בלתי נשכחים, אגדה אחת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
