ביום שבו נקבעה פגישתי עם ג'יימי גלר (39), המכונה בקרב יהודי ארה"ב "כוהנת האוכל הכשר" ומעלה באתר האינטרנט שלה סרטוני בישול רבים, המטבח בביתה השכור שבבית שמש הפך לעיי חורבות. אבל להוציא אי נוחות קטנה, ג'יימי לא נשמעה מתרגשת. "בעל הבית החליט לשפץ את המטבח לקראת השכרת הבית לדיירים חדשים, אבל ממילא אף פעם לא צילמתי את הסרטונים במטבח הזה, זה היה מטבח סטנדרטי של דירת קבלן".
גם המטבח המשודרג לא יככב בסרטוניה, כי "הוא עדיין נשאר מטבח סטנדרטי, רק מעט משודרג ולא יותר מזה. אני יודעת שזה מוזר שאני נחשבת בארה"ב לכוהנת בישול ומעלה מאות סרטוני בישול ליוטיוב ולאתר שלי, ובחיים הפרטיים שלי בשנים האחרונות אני מבשלת ב'קרייזי מטבח', מטבח קבלן בן 18 שנה. אבל בדירה החדשה שקנינו ונמצאת בבנייה יהיה לי מטבח חלומות, קרוב לזה שהשארתי מאחוריי בניו יורק לפני חמש שנים".
"כשעמדתי לעלות לארץ, כל העוקבים ומשתמשי האתר באמריקה שאלו אותי רק דבר אחד: 'איך את עוזבת כזה מטבח?' זה היה הדבר היחיד שהטריד את כולם. הוא היה אקסקלוסיבי מאוד ויוקרתי. אז מאז שעלינו אני מצלמת את סרטוני האוכל שלי במטבחים יפים של מכרים וחברים, עד שנעבור לדירה החדשה בעוד מספר חודשים".
איך ייראה המטבח בדירתך החדשה?
"מטבח החלומות שלי עשוי ארונות יוקרתיים וכולל מוצרי חשמל איכותיים, שני מקררים ומקפיאים מאסיביים עם שתי דלתות, מקרר יינות ושני תנורים בגודל אמריקני . יהיו בו כמובן שני כיורים גדולים - בשרי וחלבי - וגם אי גדול לצילומים. אנחנו צפויים לעבור לדירתנו בסוף החודש, אבל לצערי המטבח יהיה מוכן רק אחרי החגים".
וכאילו לא די בכך, מי שמתפעל את אותו מטבח קבלן בבית שבו היא גרה בשכונה החרדית רמת בית שמש עם בעלה וששת ילדיה, בני 12 עד שנתיים, הוא בכלל הבעל, נחום. "אני מאד עסוקה עם האתר, עם ספרי הבישול שלי ועם מגזיני האוכל שאני מוציאה בארה"ב, ומסתובבת הרבה מחוץ לבית, כולל בארה"ב.
"בעלי המדהים לומד חצי יום בכולל, ואחרי תפילת המנחה הוא מטפל בילדים. הוא מבשל מצוין - מדפיס מתכונים מהאתר שלי ומכין אותם. הוא המעריץ הכי גדול שלי. בשבועות שאני בחו"ל - כחמש פעמים בשנה למשך שבועיים - הוא נשאר עם הילדים, וכל הנשים בשכונה לא מאמינות איך הוא מתקתק הכל ולא זקוק לשום עזרה".
בארץ גלר מוכרת פחות, אבל עבור נשים יהודיות שומרות כשרות בארה"ב היא נחשבת לאורים ולתומים של המטבח, לאחר שהוציאה שלושה ספרי בישול כשר ומפעילה אתר שוקק פעילות, "Joy of Kosher", ובו 8,000 מתכונים ומאות סרטונים המתעדכנים כל הזמן.
בנוסף, היא מוציאה לאור בארה"ב מגזין אוכל דו־חודשי מודפס באותו שם, והיא מעסיקה עשרה עובדים במשרה מלאה בשני משרדים בניו יורק ובפלורידה. היא מרבה להרצות ולהתראיין בתוכניות אירוח בארה"ב, ובארץ היא משתפת פעולה עם שפים וקונדיטורים ידועים, בהם מאיר אדוני ומיקי שמו שלנו, ותום פרנץ.
אנחנו נפגשות ביום שישי בבוקר. גלר נאה, חייכנית ונמרצת, לראשה פאה, ולבקשתה הראיון מתנהל באנגלית. "בברוקלין מדברים יותר עברית מאשר ברמת בית שמש", היא מתנצלת, מסבירה את הקושי לשוחח בחופשיות בעברית בשל היעדר הזדמנויות לתרגל את השפה בשכונת מגוריה, המורכבת ברובה מעולים מארה"ב.
אבל המעבר לישראל הוא לא המהפך המשמעותי ביותר שעברה בחייה. בתקופת רווקותה בניו יורק, כשעבדה כמפיקה ברשת HBO, הילכה גלר כבת בית על הסטים של סדרות דוגמת "סקס והעיר הגדולה" ו"הסופרנוס".
"למדתי תקשורת ועברית באוניברסיטת ניו יורק, ובמהלך הלימודים עבדתי ככתבת בידור ב־CNN", היא מספרת. שידרתי מטקסי האוסקר והאמי, מפרמיירות של סרטים וממסיבות נוצצות. זה היה מדהים. הייתי בת 18, וכבר ראיינתי את גדולי הסלבס. בהתחלה כמתמחה ללא תשלום - ועם סיום לימודיי במשרה מלאה ובשכר נאה.
"לא הייתי אז דתייה. נולדתי למשפחה יהודית מסורתית בפילדלפיה, אבי הוא איש עסקים בתחום הנדל"ן ואמי עקרת בית, וכשהייתי בת 18 עברתי לניו יורק. אחרי הלימודים חלקתי דירה עם קולגה ליד טיימס סקוור, דירת פנטהאוז מקסימה שבמרפסת שלה היו עצים וערסל, ועברתי מפרטי לאפטר פרטי ולאפטר־אפטר פרטי.
"לא ממש יצאתי עם גברים ומאוד רציתי זוגיות, ולקראת גיל 20 אמי התחילה לדאוג והציעה לי ללכת לכל מיני אירועים של הקהילה היהודית בניו יורק, כדי שאכיר יהודים נחמדים. נרשמתי לשיעורים של פרשת השבוע, וממש התחברתי לזה. התחלתי לשמור שבת, וזה התחיל להתנגש עם התוכנית שעבדתי בה, אשר צולמה לעיתים בשבת. אז החלטתי לעזוב את התוכנית ובאתי לישראל לסמינר לחוזרים בתשובה בנווה ירושלים, בהר נוף.
"הייתי בת 21 בערך, רווקה. ופתאום קיבלתי טלפון מ־HBO, שבו נשאלתי אם אני יכולה להיות על הסט של 'הסופרנוס' בשבוע הבא. הפעם לא היה מדובר בשידורים חיים, והם ידעו שהפכתי לדתייה, אז הסכמתי".
היא חזרה לניו יורק כחוזרת בתשובה, ובמקביל החלה לעבוד כמפיקה עבור הרשת. "הם לגמרי כיבדו את היותי דתייה, סיפקו לי אוכל כשר תמיד, והתחשבו בי גם במשימות שנשלחתי אליהן. למשל, כשנשלחתי ללונדון ביום שישי לראיין את אמה תומפסון, הם השאירו אותי שם עוד יום כדי שלא אטוס לניו יורק בשבת.
"עבדתי שם במשך ארבע שנים, ובמהלכן התחלתי לצאת לדייטים, הכל בשידוך. נרשמתי אצל שדכנים רבים ברחבי ניו יורק, וגם בכל ארץ שטסתי אליה קבעתי פגישות עם שדכניות יהודיות. הייתי נחושה למצוא בן זוג".
למה רק בשידוך? לא יצא לך להכיר בחורים באופן טבעי?
"לא, כי ככל שאת יותר דתייה, את פחות יכולה לפגוש בחור בדרכים המקובלות כמו ברים ומועדונים. גם בעבודה אף אחד לא היה יהודי דתי, לא היו כיפות ב־HBO".
גלר יצאה לעשרות דייטים בארבע שנים - ללא הצלחה. "הדייטים היו איכסה ממש. תביני שזה נחשב לא נורמלי להיות גם דתייה וגם מפיקה, ולא הצלחתי למצוא אף אחד שיכיל את זה. חשבתי שאני בחיים לא אמצא אף אחד, ומאוד רציתי משפחה וילדים וחששתי מהלבד. חיים יהודיים בנויים סביב משפחה, ותמיד רציתי כזאת".
בבליינד־דייט החמישים, כשהיא בת 25, פגשה את נחום, יועץ פיננסי וחוזר בתשובה אף הוא, שבעבר עבד כברמן וכמנהל מועדון לילה בניו יורק.
"זו היתה אהבה ממבט ראשון. כיף גדול אחרי שנים של נו־כיף. הוא היה אז בן 28, וגם הוא חווה דייטים רבים לא מוצלחים. בתוך שבועיים התארסנו, וחודשיים לאחר מכן נישאנו, כי כשיודעים יודעים. לאחר שנישאנו עברנו לגור בשכונת היוקרה היהודית־דתית פאר רוקאווי שבקווינס. המשכתי לעבוד ב'הסופרנוס' - וגם ב'סקס והעיר הגדולה'".
סדרות שמנוגדות לאורח חיים של חוזרת בתשובה.
"נכון מאוד. חייתי סוג של חיים כפולים והרגשתי לכודה בין העולמות. היה פער בין אורח החיים שבחרתי בו לבין העבודה שלי, שאהבתי מאוד, ושהצלחתי בה מאוד. בנוסף, החלטנו כזוג לא להכניס טלוויזיה הביתה, וגם זה היה מוזר - שאני מפיקה בטלוויזיה ואין לי טלוויזיה בבית".
איך זה בכל זאת הסתדר?
"הקפדתי על הפרדה בין הפן המקצועי לחיי האישיים. דיברתי כל הזמן עם הכוכבים, אבל לא הפכתי לחברה שלהם. לא יצאתי איתם למועדונים, למרות שתמיד הוזמנתי, כי האוכל שם לא היה כשר וגם האווירה לא".
כחודש לאחר החתונה היא הרתה, ובמהרה חבקו בני הזוג את ברכה־מרים, שזה עתה חגגה בת מצווה. "כשילדתי יצאתי לחופשת לידה, והרגשתי שאני פשוט לא יכולה לעזוב אותה. הם התאכזבו והציעו לי קידום - אבל סירבתי. החלטתי לעבוד כמפיקה בפרילנס, עבורם וגם עבור ערוץ האוכל האמריקני, ובחרתי פרויקטים קטנים שלא היו תובעניים מדי".
• • •
למרות זאת, הסטת מרכז חייה אל הבית והמשפחה לא עברה בקלות. "לא ידעתי בכלל לבשל. הוריי אימנו אותי כל החיים להיות משכילה ומקצועית, אבל לא הכינו אותי להיות בלבוסטה. בדירה שלי מעולם לא הפעלתי תנור. למזלי, בעלי היה בשלן טוב ואהב להיות במטבח, אז עשינו קניות ביחד והוא לימד אותי לבשל.
"בחברה החרדית מצופה שרק האישה תבשל, אבל זה משתנה לאט־לאט. בשכונה שלי יש מישהו שמכין חלות לכולם ואשתו לא מתעסקת בכלל באפייה, אחר מומחה בהכנת קוגל ואחר בצ'ולנט. עכשיו, כשאני מתראיינת, בעלי מכין את השבת בבית, וגם הבנים שלי אוהבים לבשל".
אז איך עברת ממצב של חוסר הבנה מוחלט לכוהנת בישול?
"זה התחיל מזה שכשהייתי בהיריון והתרוצצתי בין העבודה לבין הבית והבישולים, עשיתי המון קיצורי דרך. כל מתכון שקיבלתי ניסיתי להפוך למהיר יותר, קצר יותר ופשוט יותר. בהמשך, כשהייתי בחופשת לידה, כבר הייתי יותר בבית והתחלתי גם לבשל יותר, והצלחתי לא רע. בעלי הציע לי לכתוב ספר בישול. כל ספרי הבישול הכשר שהיו קיימים היו מאוד מפונפנים, ואני רציתי לעשות את זה פשוט, קל ומהיר. משהו שיתאים לאמא עסוקה".
אז אם כך, זה קונספט שמתאים גם לנשים חילוניות מודרניות.
"כן, רק שאצלי זה בדגש על כשרות. החברה המודרנית בכללותה מחייבת את הנשים להיות סופר וומן, והג'גלינג הזה קשה מאוד. בחברה הדתית הוא קשה יותר כי יש יותר ילדים וכי הנשים בבתים רבים מפרנסות. לא לכולם יש אמצעים להחזיק מטפלת או מבשלת, ועדיין צריך לעבוד, לגדל ילדים, לנהל בית ולבשל, ולא לשכוח להשקיע זמן במערכת היחסים. אז הרעיון מבחינתי היה שלפחות אספקט אחד יהיה עבורן קל יותר ופשוט יותר".
איך?
"בניתי מתכונים על מעט מצרכים, שקל למצוא אותם, ושזמן ההכנה שלהם מהיר. אני מכינה ארוחות למשפחתי בפחות משעה: סלט גזר עם דג, עוף עם קוסקוס וירקות ומלבי לקינוח, והכל כשר".
שלום ולא להתראות לפרפקציוניזם?
"לגמרי. אני רוצה שהחיים יהפכו לקלים ולמהנים יותר. המוטו שלי הוא שאנחנו צריכים לארח יותר ולפגוש אנשים לעיתים קרובות, וזה יותר חשוב מפרפקציוניזם ומאובר־דואינג. עדיף להכין אוכל בסיסי טוב וקל, ולבלות יותר עם המשפחה או עם חברים, מאשר לשאוף להכין מגוון גדול שכרוך בהרבה עבודה, ולכן לארח הרבה פחות או סתם להיות עייפות ותשושות".
בספרה הראשון, "Quick and Kosher", שילבה סיפורים מניסיונותיה הראשונים במטבח, ולא התביישה לשתף בטעויות שעשתה. "בפעם הראשונה שהכנתי קוגל הוא יצא שטוח ושחום, שרפתי עוגות וחרכתי מחבתות. למעשה, בספר הראשון לא הייתי שפית שכותבת ספר בישול, אלא אישה נאבקת שכותבת ספר בישול".
כתיבת הספר הראשון נמשכה שנתיים וחצי, כי במהלכה נולדו לזוג עוד שני ילדים (רחל־נעמי, 11, ויעקב יוסף, 9), שקצת עיכבו את הכתיבה. לפני קרוב לעשר שנים הוציאה אותו לאור. "פניתי למו"ל דתי בניו יורק, הדפסנו 10,000 עותקים לפני חנוכה, והם אזלו בתוך שבועיים. עכשיו הספר יצא לאור במהדורה שביעית".
לקראת צאתו של הספר החליטה לצלם כמה תוכניות בישול אינטרנטיות קצרות כדי לקדם אותו. בהיותה מפיקה, שכרה עורך ובמאי, יצרה שיתופי פעולה, שכיסו את עלויות הצילום, והעלתה לרשת שמונה סרטונים של 3 עד 5 דקות שהדגימו מתכונים מהספר. "בהתחלה היו כמה אלפי צפיות לכל סרטון, היום יש מיליון צופים בחודש".
אחרי צילום הסרטון השמיני הקימה אתר משלה, שבו המשיכה להעלות מתכונים ולשתף חוויות מחייה. עם פרסום הספר הוזמנה למסע קידום בארה"ב, שם סיפרה על חייה, כיצד הפכה ממפיקה חילונית לדתייה שכותבת ספרי בישול כשרים, ושילבה סדנת בישול. "היו לי אז כבר שלושה ילדים, אבל הייתי יוצאת לגיחות של 24 שעות".
• • •
במקביל המשיכה להרחיב עם בעלה את המשפחה, ונולדו אברהם־יצחק (7) ונועה (5). לפני שבע שנים הוציאה לאור את ספרה השני, "ארוחות בדקות", ושנה לאחר מכן החלה להוציא לאור מגזיני אוכל כשר בארה"ב, שבהם כותבים שפים ובלוגרים מכל העולם. לפני ארבע שנים יצא לאור ספרה השלישי, "Joy of Kosher".
"רק כ־800 מתכונים באתר הם שלי, מתוך כ־5,000. כל השאר הם של שפים ובלוגרים מכל העולם. אני מזהה טרנד מעניין: כולם מבקשים ממני להעלות מתכונים בריאותיים, אבל בפועל בקושי נכנסים לקרוא אותם. יש גם ביקוש גדול למתכונים נטולי גלוטן, כי באמריקה זו בעיה רצינית".
מה המתכונים הכי פופולריים באתר?
"כל המתכונים הישראליים והיהודיים זוכים לצפיות רבות, לעומת מתכוני עמים אחרים. הכי אוהבים מתכונים של פלאפל, מלבי, חלבה, חומוס, טחינה, סלט ישראלי קצוץ, קבב, חלה, צלי בקר, וגם קוגל וצ'ולנט. יש לנו מתכון לחלבה מאוד פופולרי. כאן כולם קונים חלבה, אבל באמריקה זה פחות טרי אז אפשר להכין מטחינה, סוכר, וניל, מים ותוספת טעם. שמים בתבנית ומחממים מעט על כיריים, ואז מקררים במקרר".
הספרים תורגמו לעברית?
"את הספר הראשון הוצאתי גם בעברית, אבל הוא נמכר בארץ רק בכמה מאות עותקים, כי כנראה הנשים הדתיות בישראל פשוט יודעות לבשל. בכלל, הנשים הישראליות טובות יותר במטבח מאשר האמריקניות. נתתי את הספר לגננת של הבת שלי, והיא רק עלעלה בו בחטף ואמרה לי, 'איזה מתכונים מוזרים יש לך'. והכי מצחיק זה שהיא אמרה לי את זה בפנים, כשאני מביאה לה את זה במתנה. מסוג הדברים שיכולים לקרות רק בישראל. מצד שני, היא ניסתה ללמד אותי לבשל מתכונים מרוקאיים שלה, והייתי בשוק מכמה שזה מסובך ומורכב ובאיזו קלות היא עושה את זה".
עד כמה בעלך מעורב בעסק?
"נחום מאוד מאוד מעורב בעסק שלי. יש לו רקע בעסקים, באסטרטגיות ניהול ובכספים, ואני לא עושה שום מהלך בלי לתאם ולהתייעץ איתו".
• • •
לפני חמש שנים מכרו בני הזוג את ביתם שברובע קווינס, ועלו עם חמשת ילדיהם לארץ. לפני שנתיים נולד בנם השישי, שאול־דוד. "כבר בפגישה הראשונה שלי עם בעלי, הוא אמר לי שהוא רוצה לגור בישראל. עניתי לו באופן אוטומטי שימצא לעצמו מישהי אחרת. תשע שנים הוא עבד לשנות את דעתי, ובסופו של דבר השתכנעתי שישראל היא הבית של היהודים, והדרך היחידה לתרום למדינה היא לחיות בה בפועל".
"רוב המשפחה שלו עשתה עלייה עוד לפנינו ואנחנו מאוד קרובים אליהם, אז לא רציתי שנישאר לבד בסעודה של ראש השנה. כשהבכורה היתה בת 7, החלטנו לעשות זאת, כי זה מסובך יותר ככל שהילדים גדלים.
"מאחר שאני מפיקה החלטתי לעשות סדרת רשת על העלייה שלנו. תיעדתי הכל, מהרגע שארזנו ועד הנחיתה בארץ, קבלת תעודת הזהות והיום הראשון של הילדים בבית ספר. כל פרק נמשך כמה דקות והועלה ליוטיוב ולאתר שלי. עד היום צפו בכל הפרקים 400 אלף צופים, מתוכם יש כאלה שעשו עלייה".
הסתגלתם בקלות לחיים בישראל?
"לא בקלות, אני מדברת עברית כמו ילדה בת 4, אבל אני משתדלת. אני אוהבת את חיי הילדים כאן, ואת העובדה שזאת חברה שמבוססת על משפחתיות ופחות על קריירה כמו באמריקה. אני אוהבת את הנוף, את הריחות, את החום האנושי, ואת האנשים - גם כשהם שואלים כמה אני מרוויחה וכמה עלה לי הבית, כמה אני שוקלת ובת כמה אני".
את מתגעגעת לפעמים לחיי הזוהר שחווית בשנות רווקותך?
"בכלל לא, אם כי אני שמחה מאוד שחוויתי אותם. אני לא צריכה לספר לך שזה לא זוהר כמו שזה נראה, שזה יכול להיות בודד מאוד, שאנשים לא באמת יפים כמו שהם נראים על המסך".
smadarsbz@walla.com
מלבי שוקולד פרווה במיקרוגל של ג'יימי גלר
√ 4 כוסות חלב שקדים (או כל חלב צמחי אחר)
√ 1/3 כוס סילאן
√ 1/4 כוס אבקת קקאו
√ 1/2 כוס קורנפלור
√ 1 כף מי ורדים
בקערה המתאימה למיקרו מערבבים 3.5 כוסות חלב עם סילאן ואבקת קקאו ומכניסים למיקרו ל־2 דקות. את חצי כוס החלב הנותרת מערבבים בקערה אחרת עם הקורנפלור, ומוסיפים לתערובת החלב החמה. מכניסים שוב למיקרו ל־2 דקות, מערבבים, ומכניסים לעוד 2 דקות. מוציאים ומערבבים שוב עד שמתקבל מרקם של פודינג (אם צריך, מחממים עוד 2 דקות). מוסיפים לתערובת את מי הוורדים ומוזגים לכלי הגשה. מקררים במקרר עד להגשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו