"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
"המדינה אמרה לזרים להגיע לדרום ת"א"
בארגונים שמסייעים לזרים מאשימים את רשויות המדינה שאינן נושאות באחריות וקובעות מדיניות ברורה • החצר האחורית של ת"א: כתבה שלישית בסדרה
גן בדרום תל אביב // צילום: קוקו // גן בדרום תל אביב // צילום: קוקו

"המדינה אמרה לזרים להגיע לדרום ת"א"

בארגונים שמסייעים לזרים מאשימים את רשויות המדינה שאינן נושאות באחריות וקובעות מדיניות ברורה • החצר האחורית של ת"א: כתבה שלישית בסדרה

אבי כהן
, עודכן

בעשר השנים האחרונות, אזור דרום תל אביב הוצף בעשרות אלפי נתינים זרים מאפריקה, בתחילה המדינה והרשויות לא ידעו איך להכיל ולטפל בגל ששטף את אזור דרום תל אביב בעיקר, אולם עם הזמן נראה כי חלקם עזבו את הארץ והיום המספרים מדברים על 38 אלף, רובם מתגוררים באזור תל אביב. "מדינת ישראל, לא מסוגלת לקלוט 38 אלף איש? נו באמת", כך אומרת ל'ישראל היום, עו"ד רעות מיכאלי, מנהלת המוקד לפליטים ולמהגרים, שמקווה כי המדינה תקבל כבר החלטה לגבי אותם מבקשי מקלט.

בסיור שערכנו בשעות הערב אזור התחנה המרכזית, פגשנו בגינה החדשה, שנבנתה ברחוב סלומון, בני זוג עם ילד כבן 7 אשר נמצאים כבר בארץ 9 שנים. הילד מדבר עברית ואביו ואמו קצת מתקשים עדיין. "אנחנו הכרנו רק אחרי שהגענו לארץ, אני ישנתי כמעט חצי שנה בגינת לוינסקי", מספר נ. שהגיע מסודן דרך סיני ומוסיף: "אחרי זה הצלחתי למצוא עבודות ניקיון, בהתחלה חששו ממני, אבל כעת אני עובד במספר מקומות קבועים וכך יכולתי להשכיר דירה. גם אשתי עובדת בניקיון ואנחנו מסתדרים כי את כל הכסף אנחנו מקבלים במזומן ופעם בחודש אני נותן לבעל הדירה". הילד של נ. לומד בבית ספר באיזור התחנה המרכזית והוא לוקח אותו בבוקר לבית הספר אולם בצהריים זה בעייתי. "הילד נשאר עד 4 בבית הספר, ולפעמים אני או אשתי מחזירים אותו ואם לא, הוא חוזר עם ילדים יותר גדולים שכנים שלנו הביתה".

בני זוג אחרים שישבו בגינה, סיפרו על החששות שלהם, גם הם עובדים בניקיון בתים, הם מספרים כי החשש שלהם לחזור לסודן, יותר על בתם הצעירה. "אומרים עלינו שאנחנו אלימים ולא רוצים אותנו פה, אבל רובנו לא עושים בעיות, במיוחד לא הזוגות עם הילדים. אנחנו ממש מודים להרבה אנשים שעוזרים לנו, אני מקווה שיגיע יום שאני אוכל להחזיר טובה לכל האנשים האלה" אמרה לנו אקונג והוסיפה: " אבל תמיד החשש קיים שיגרשו אותנו מכאן, במיוחד מה יהיה עם הילדה שלנו. היו לנו הרבה חברים שהחליטו בסוף לעזוב את הארץ, חזרו לסודן, הבינו שאין להם שם עתיד ועברו לאירופה, אנחנו בקשר איתם עד היום אני מקווה שיגיע יום שאני אוכל להחזיר טובה לכל האנשים שעוזרים לנו".

אותם נתינים זרים, אשר רובם הגיעו מאריתריאה וחלקם הקטן יותר מסודן, הפכו כבר להיות חלק בלתי נפרד מהנוף של דרום תל אביב. רק בודדים, מאותם עשרות אלפי נתינים זרים, קיבלו הכרה כמבקשי מקלט וב'צנרת' עדיין תקועים למעלה מעשרת אלפים בקשות וכך אותם מבקשי מקלט נתקעים בסבך הבירוקרטיה הישראלי. לדברי מיכאלי, ישראל משתמשת בשתי דרכים לגרום להם לעזוב. " אומנם המדינה לא מגרשת אותם, אבל מצד שני היא אומרת אני אעשה להם הכל כדי לגרום להם לעזוב 'אני אגרום להם להתייאש'", אומרת מיכאלי ומוסיפה: "אפיק אחד זהו מתקני הכליאה בחולות וסהרונים שזה מייאש והחלק השני הינו חוק הפיקדון".

על פי חוק הפיקדון, "מסתננים" מחויבים להפקיד 20% משכרם בקרן והמעסיקים יפרישו אליה עוד 16% מדי חודש. את הכספים יוכלו מבקשי המקלט לקבל רק בצאתם מישראל וניתן יהיה לחלט חלק ניכר מהסכום אם לא יעזבו במועד שייקבע להם. לדברי אירגוני הסיוע, החוק בעצם מעגן ניכוי חסר תקדים מהשכר, למי שגם כך משתכרים שכר מינימום ואף פחות מכך. "מה שזה יצר בעצם שיש מקרים שיש אמהות חד הוריות שאין להם כסף לאוכל", טוענת מיכאלי.

פרט לילדים בסיכון הרשויות לא עוזרות וכך נוצר שמי שמנסה לתת עזרה בין השאר הם ארגון אס"ף ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל. אורית מרום, מנהלת המחלקה הציבורית בארגון טוענת כי אומנם רוב הנתינים הזרים בריאים וחזקים, אולם יש גם כאלה שזקוקים לעזרה. אחד כזה, שזרוק בכניסה למסעדה ברחוב נווה שאנן, הוא מ. נתין זר שחלה בסרטן וכעת הוא פשוט זרוק ברחוב ואנשי הארגון מנסים למצוא לו עזרה. מרום גם טוענת כי יש בעיה של נשים מוכות ואחרי שהמשטרה עוצרת את הבעלים אין מי שיסייע לאותן נשים. "הרבה פעמים אותן נשים מוכות חוזרות בהן מהתלונה והבעל המכה חוזר הביתה", מספרת מרום. "הסיבה, היא פשוטה שהאישה מגלה שאם הבעל לא בבית לא יכנס לה שום כסף ותהיה לה עזרה, אז נוצר מצב שאותן נשים מעדיפות להיות בסיכון אבל שיהיה להן ולילדים כסף לאכול"

הבעיה העיקרית על פי הפעילים, שמתנגדים לנתינים הזרים, היא העובדה שאומנם כניסת מבקשי המקלט מאפריקה הינה של בודדים בלבד, אולם לדבריהם, הם עדיין הרוב באזור דרום תל אביב ולא מתפזרים למקומות אחרים בארץ. על הטענה הזאת, תולים את האשם, בארגוני הסיוע וזכויות האדם במדינה. "מה שקרה לדרום תל אביב זה פשע מצד המדינה", אומרת מרום ומוסיפה: "הפליטים לא ידעו בכלל מה זה תל אביב ואחרי שהם נכנסו לארץ נתנו להם כרטיסי נסיעה לאוטובוס ואמרו להם להגיע לגינת לוינסקי. מי שאחראי לזה זה רק המדינה". כיום לדברי מיכאלי הם נשארים באזור תל אביב, מאחר ורק כאן הם יכולים לקבל את השירותים הכי בסיסיים. "רק באזור תל אביב הם יכולים לקבל שרות בריאות והרבה זכויות אחרות ולכן כל עוד לא תספק להם שירותי בריאות ורווחה, בכל מקום, כמובן בגבולות הסביר, אז לא תראה אותם יוצאים מאזור תל אביב", טוענת מיכאלי.

אבל גם בכל הדבר הזה שנכפה על תושבי דרום תל אביב שלא מרצונם, לדברי מרום, יש קצת שינוי במדיניות. "הרשויות מתחילות להבין שאי אפשר להתעלם מאותם מבקשי מקלט כי הם לא הולכים לשום מקום ומי שחכם מקובעי המדיניות ורואה שתי צעדים קדימה, אם לא יעניקו טיפול למבקשי המקלט הדבר יפגע גם אנושות בתושבי המדינה", אומרת מרום ומסכמת : "דבר אחד בטוח, אני אופטימית מהחברה הישראלית. כי אני רואה כל יום את המתנדבים הרבים, גם בקרב מצביעי ימין וגם אנשים דתיים ומתחילה להיות הבנה ש-38 אלף בני אדם, לא מאיימים על הזהות היהודית ועל מדינת ישראל".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...