ביקורת טלוויזיה: בולט וכל השאר

ישראלים אוהבים כדורגל וכדורסל. לא משנה אם מדובר בקבוצות מקומיות או במשחקים מעבר לים, תן לישראלי איזה משחק טוב עם בירה במזגן, ונתת לו שעתיים ברוטו של הספורט שהוא הכי אוהב לעשות. אבל הקיץ הזה יבש. אין לנו איביזה, אין מונדיאל ואין אפילו אולימפיאדה. קיץ יבש. אבל במרחק ארבע שעות וחצי טיסה או לחיצה על השלט יש דרמה, מתח, אקשן, מפסידים ומנצחים. 

חובבי הספורט האקטיביים והפסיביים יכולים להתנחם הקיץ הזה באליפות העולם באתלטיקה הנערכת בלונדון. השנה אליפות העולם אטרקטיבית במיוחד גם לאלו מכם שלא מתחברים באופן טבעי לאתלטיקה, בעיקר בזכות הסופרסטאר מג'מייקה יוסיין בולט, שזאת הופעתו האחרונה על המסלול והוא הגיע לתת שואו שלא תשכחו עוד זמן רב.

לזכותו של התאגיד צריך לומר שהוא העביר משדר ספורט בינלאומי בשידור ישיר, והעסק עבד כמו שצריך. לאור ההיסטוריה רצופת התקלות של הערוץ הראשון בהעברת שידורים חיים, לא מדובר בעניין של מה בכך, ונראה שמהבחינה הזאת נושמים לרווחה ב"כאן" ומבדלים את עצמם מהדור הקודם והפחות מוצלח. 

מירי נבו המנוסה והפרשן מולי אפשטיין הובילו את השידור במקצועיות וברהיטות. הידע המקצועי של אפשטיין, מרמת הפציעה של זורק הדיסקוס ועד לניתוחי הספליטים של מקצה 10,000 מטר, מעשיר את הצופה באינפורמציה שהופכת את הצפייה למעניינת יותר. עם זאת, ניכר שבתאגיד עדיין לא עשו את ההתאמות הדרושות לשידורי ספורט: הבחירה להעביר רק חלקים מסוימים מאליפות העולם - בעיקר את הפופולריים ביותר - מפלה את הצופים שאין להם כבלים או לוויין. גם למי שלא יכול לנדוד ליורוספורט מגיע לראות את אליפות העולם, ופה נדרש תיקון דחוף.

בשישי קיבלנו חימום לדבר האמיתי עם מוקדמות 1,500 מטר נשים. לכאורה שלושה מקצים "לא אטרקטיביים" מבחינת חשיבותם אבל בפועל דרמה בכל מקצה מיירית הזינוק ועד הסיום. בין מקצי הריצות שודרו שלבים מוקדמים של זריקות דיסקוס, קפיצות לרוחק וקפיצה במוט - פחות מעניין למי שלא בקיא בתחום.

מוקדמות ה־100 מטרים היו הפרומו למה שקרה בשבת. משריקות הבוז לג'סטין גטלין ועד למחיאות הכפיים באצטדיון כשעלה על המסלול יוסיין בולט - למי שמכיר את ההיסטוריה של השניים, מדובר בתמצית ה"טוב" וה"רע" שמרכיבים כל דרמה טובה.

הצילומים שמגיעים מהחברים מהממלכה המאוחדת מכניסים את האצטדיון לסלון. זוויות צילום טובות מכמה כיוונים עוזרות להחיות את החוויה, וההדמיות (בבור הקפיצה למשל) משלימות את התמונה. 

ההיי־לייט של אליפות העולם באתלטיקה בשישי היה מקצה 10,000 מטר. זה היה מותחן כבר מיריית הזינוק. הדיבור על אפשרות של אסטרטגיה קבוצתית של הקנייתים, שהכתיבו קצב גבוה כדי להתיש את מו פארה, הסבלנות שלו להישאר במרכז הדבוקה ולשמור על הקצב, המעידה שלו לקראת הסוף והסיומת האדירה - זה קתרזיס שכל חובב ספורט מתחבר אליו. את שיא הדרמה נעל יוסיין בולט בהופעה בלתי נשכחת בגמר 100 מטר. תביאו לנו עוד מהטוב הזה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו