את תחזית מזג האוויר במהדורת החדשות של הערוץ הראשון ביום שלישי, 10 במאי 2017, שרון וכסלר לא תשכח לעולם. פשוט כי היא לא התקיימה. שעות ספורות לפני שניתן האות לשידור החי הבינה וכסלר, כמו שאר עובדי הערוץ הראשון ז"ל, כי זו מהדורת החדשות האחרונה. סוף עידן. וכסלר החליטה מייד שתחזית לא תהיה, ושהמסך שיירד על הערוץ יהיה בעיקר דוק של דמעות, ולא אייקון של שמש מחייכת.
כשיבשו הדמעות המשיכה וכסלר בת ה־47 בדרכה המקצועית בתאגיד השידור הישראלי "כאן", כחזאית ראשית ומגישה בחטיבת החדשות, לאחר 26 שנים של תחזיות ברשות השידור. לצד ההתרגשות והשמחה על הבית החדש, נדמה שעדיין קשה לה להתאושש מחורבנו של הבית ההוא.
"מבחינה נפשית, המעבר לא היה קל", היא מספרת, "היה לי ברור שאני פותחת דף חדש, אבל גם שייקח זמן עד שדברים ישקעו. כשאת יודעת שיש אנשים שנשארו בלי עבודה, הלב נחמץ. באותו יום שלישי אחר הצהריים התחילו לרוץ שמועות שביום חמישי תשודר המהדורה האחרונה. התחלתי להסתובב במסדרונות, הלכתי לגרפיקה, וכולם דיברו על זה שיש עוד יומיים. פתאום מישהו אמר, 'לא, זה הערב'. נדהמתי. מייד רצתי ליורם כהן, מנהל חטיבת החדשות, ואמרתי לו, 'אני לא מגישה את התחזית, זה מגוחך'. התחלתי לכתוב בכל קבוצות הווטסאפ שלנו שאני לא עושה תחזית ושמי שרוצה יבוא לשידור ונעמוד יחד על הבמה. כשבאו וחיבקו אותי הלכתי הצידה, לא רציתי להיכנס לסערת הרגשות הזאת, אבל ברגע שהמצלמה עברה אלי הדבר הראשון שעשיתי זה לפרוץ בבכי".
איך ממשיכים משם?
"ידעתי שאני ממשיכה לתאגיד, אז ברמה האישית הייתי בסדר, אבל התהליך היה קשה. עצם זה שאת נמצאת במקום שהוא בית יותר מ־20 שנה, מכירה את כל האנשים, יודעת שחלק מאנשי המקצוע המעולים לא ימשיכו איתך לתאגיד ועתידם המקצועי לא בטוח, רובם מעל גיל 40 עם ילדים ומשפחה - את נשברת. היום אני חייבת להודות שיש המון דברים מדליקים בתאגיד. בימים הראשונים הסתובבתי שם, אנשים ניגשו ואמרו לי 'היי שרון' ולי לא היה מושג מי הם. בהמשך הבנתי שאלו אנשים שהייתי מדברת איתם ברדיו במשך שנים, כשהיו מבנים שונים לרדיו ולטלוויזיה. לא פגשתי מעולם את כל המפיקות שהעלו אותי לשידורים ברדיו, למשל, ועכשיו הכל יחד, כולם עושים טלוויזיה, רדיו ודיגיטל ואת מכירה את כל האנשים מאחורי הקלעים וזה כיף".
ועדיין יש אנשי רשות שלא שרדו את המעבר, כאלה שעזבו או הועזבו.
"אנשים מגיעים עם מועקות לכל מקום עבודה חדש. לפעמים הם מוצאים את עצמם בו ולפעמים לא. אנשים עבדו 20 שנה במקום עבודה ומעברים הם קשים. מטבע הדברים, אני מניחה שכל אדם בחר לפי מבנה האישיות שלו ולפי התפקידים שקיבל. חלק עזבו אבל הרוב נשארו. זו מערכת חדשה והיא בנויה אחרת. עבורי מדובר במקום מקצועי מאוד, ובואי לא נשכח שהיא עדיין בהרצה, בתנועה. אנחנו עובדים עכשיו במלוא המרץ על גרפיקה חדשה. לפעמים דברים חדשים מתחילים באופן מקרטע, אבל כל הזמן אנחנו נמצאים עם אצבע על הדופק, בודקים ומשפרים. יש המון חדוות יצירה ותחושה של עשייה".
"יש עדיין חברה מאצ'ואיסטית"
וכסלר, כך מתברר, היא סוג של וונדר וומן. מלבד הגשת התחזית, היא נבחרה לאחרונה להגיש ב"כאן" לצידו של אורי לוי את התוכנית "שישי בחמש", זאת לצד לימודי האוצרות שהיא שוקדת עליהם (סיימה שנה ראשונה), לאחר לימודי תואר שני בחינוך לשוני. תוסיפו לזה אימהות לחמישה ילדים - הגדול סיים י"ב והקטן סיים כיתה א' - השתתפות בתוכניות רדיו שונות וסרטוני דיגיטל שהיא עושה במסגרת עבודתה בתאגיד, ותבינו שהאישה כמעט לא ישנה. עוד נגיע לזה.
סוג של וונדר וומן. שרון וכסלר // צילום: אפרת אשל
על התוכנית החדשה היא מספרת ש"שמעון עשור הוא עורך כישרוני וחרוץ ואורי לוי הוא בית ספר לתקשורת בבן אדם אחד. אני מכירה אותו גם כמנהל וגם כמגיש כבר שנים ומאוד נעים לנו לעבוד יחד. התוכנית תוקדש לענייני היום והשבוע הבוערים, ניגע בכל התחומים באווירה נעימה, דרך מצוינת לגלוש לשבת. אני מאוד אוהבת לעשות עוד דברים חוץ מתחזית, עשיתי את זה בעבר ובאמת בשנים האחרונות התמקדתי קצת יותר במזג האוויר מאז שהילד האחרון שלי נולד. עכשיו הילדים קצת גדלו והרגשתי שאני חייבת עוד משהו".
בואי נדבר רגע על קריירה בתקשורת לצד גידול חמישה ילדים.
"זה כמובן זה לא קל, אבל הרבה נשים טובות אחרות עושות את זה, אין לי זכויות על הפורמט. אני חושבת שהתמזל מזלי מבחינת העבודה, שהיא יותר בשעות הערב. יש המון דברים במהלך היום שאני עושה מהבית, בכל בוקר למשל אני בשיחה בשש וחצי עם אריה גולן בתוכניתו ברדיו, ממשיכה לדיגיטל, שזה תחום שבו אני נוגעת לראשונה ועושה סרטונים, למשל הסבר על מהו שקע ברומטרי או על מד החום ברכב, ואז עוד רדיו והמהדורה בטלוויזיה חמש פעמים בשבוע. אז כן, אני לא בבית בערבים ואין ספק שיש לכך מחיר כבד. אני מניחה שכל אמא משלמת איזה מחיר באימהות שלה, אם זה ברגע שהיא עובדת ולא נמצאת בבית ואם זה כשהיא לא עובדת ומרגישה פספוס על דברים שהיא לא עושה, שהיא לא מממשת את עצמה".
אני בספק אם חיים יבין נשאל באשר להרגשת הפספוס שלו כשהוא לא היה בבית בכל ערב.
"נכון, יש עדיין חברה מאצ'ואיסטית של גברים שלא נמצאים בבית ולא מעורבים בגידול הילדים, ויש כמובן שאיפה שהחברה שלנו תהיה שוויונית והיא עדיין לא. אבל יש גברים, בהם למשל אח שלי, שהוא סופר שוויוני ואני מסתכלת עליו בהערצה והוא אחד מני רבים. זה משהו שכולנו משלמים עליו את המחיר, והמחיר שאני משלמת עכשיו זה שהילדים גדולים ולערב יש יותר משמעות ואני לא שם".
ואם כבר גברים בחברה מאצ'ואיסטית, רבות נכתב ונאמר על דור הדינוזאורים ברשות שלא בחלו בהערות סקסיסטיות ובהטרדות כלפי נשים במשך השנים. היית מודעת לדברים האלה?
"אני חושבת שבמהלך השנים שבהן הייתי ברשות השידור קרה תהליך גם ברשות וגם בחברה הישראלית. אם לפני הרבה שנים היה מאוד מקובל שגבר יעבור ויזרוק הערות למישהי לידך ואת תרימי גבה ולא תגידי כלום, היום זה לא היה עובר. אני עצמי לא חוויתי הערות כאלה, אבל כן חוויתי הערות שקשורות בהריונות. בהיריון הראשון שלי רבים הרימו גבה על כך שאני מתכוונת לשדר עד הסוף. כל יומיים היו שואלים אותי, 'עד מתי את מתכוונת להופיע?' לי היה ברור שאני מרגישה טוב, הכל בסדר ואני ממשיכה עד הסוף. בתחזית זה מאוד בולט כי את עומדת, רואים את כל הגוף, ולא רק זה - אפילו מסתובבת ורואים, רחמנא לצלן, את הפרופיל שלך! לכולם אמרתי שאמשיך 'עד שהמים יירדו לי בשידור', וזה למשל משהו שעם השנים כבר הפך ברור מאליו וגם חלחל לערוצים 2 ו־10.
"בהיריון החמישי כבר לא שאלו אותי, עברנו תהליך. אני זוכרת שבהיריון הראשון שאל אותי מישהו בישיבה מול כל הכתבים עד מתי אני ממשיכה ואיילה חסון התעצבנה, קמה ואמרה לו, 'יש פה כתבים ותיקים שהבטן שלהם יותר גדולה מהבטן של שרון, ואף אחד לא מעז לשאול אותם שום דבר'. מבחינת הטרדות אני רק יכולה להעיד שנכחתי בהערות מסוימות כלפי נשים אחרות בחדר האיפור, שהיום לא היו עוברות. היום אף אחד לא היה מעז".
"בית ספר תקשורת". וכסלר עם אורי לוי בתכנית "שישי בחמש" בתאגיד // צילום: באדיבות "כאן" - תאגיד השידור הישראלי
"אז מה, תעבדי ב'שבשבת'?"
היא גדלה בשכונת דניה בירושלים, ילדה שקטה וביישנית שעד היום נדמה שנשארה בה הביישנות ההיא. לתחום הנוצץ של מצלמות ואבק הכוכבים התגלגלה ממש בטעות, ואת הקריירה שלה היא חבה בעיקר לצה"ל ולאחד, דני רופ.
"אחרי הטירונות אמרו לי 'את מיועדת למטאורולוגיה' וביקשתי להיות מפענחת תצלומי אוויר. היה לי שירות נפלא בבסיס חצרים ובבסיס עובדה, וכשהשתחררתי הבדיחה של החבר'ה היתה 'מה תעשי? תעבדי בשבשבת?' יום אחד הטלפון בביתי צלצל ומהצד השני אני שומעת 'שלום, מדבר דני רופ. אני רוצה שתגיעי למבחני מסך'. השבתי לו שזו בדיחה מעולה, אבל הוא התעקש שזה באמת הוא".
היה ברור לך שזו תחילתה של קריירה?
"ממש לא. למדתי באוניברסיטה בירושלים וזו היתה העבודה שלי במקום למלצר. עשיתי תואר ראשון בחינוך ותולדות האמנות ואחר כך תואר שני בחינוך לשוני (התפתחות שפה; מ"כ). אפילו התחלתי תואר שני בתקשורת, אבל אז כבר התחלתי לעבוד ככתבת לענייני איכות סביבה, המשכתי גם בהגשה של תוכניות רדיו שונות שבהן גיליתי חוויה אחרת מאוד מטלוויזיה, ולצד כל אלה והגשת התחזית התחילו להגיע הילדים, אז לא סיימתי את התואר".
במבט מגדרי, ניכר שבשונה מתחומים אחרים על המסך, בתחום המטאורולוגיה אין בולטות גברית. בערוץ 10 מגישים נעמה איזנברוך ודני רופ, בערוץ 2 אילנית אדלר ואלעד זוהר וב"כאן" לצד וכסלר מגישה פעם בשבוע יפעת עמיאל. "זה לא תחום גברי, אבל זה כן תחום שבו את אשמה בהכל", צוחקרת וכסלר.
אנשים ניגשים אלייך ברחוב וכועסים שחם או שיורד גשם?
"לשמחתי, לא מזהים אותי יותר מדי. הרבה פעמים אומרים לי שלום ברחוב, כי אנשים חושבים שהם מכירים אותי, אבל אני יודעת שהם לא באמת זוכרים מאיפה. אני נראית אחרת במציאות, אני קטנטונת".
"אין לי חברים בברנז'ה, נשארתי הירושלמית השקטה". וכסלר מגישה את התחזית בתאגיד // צילום: באדיבות "כאן" - תאגיד השידור הישראלי
וכסלר עצמה היא אדם של עונות מעבר, גם מבחינת מזג האוויר. דווקא היא, שמספרת לכם כמה חם בחוץ עם אייקון שמשי שמבריח אתכם ישירות למזגן, לא יכולה לגור במקום חם מדי. ומתגוררת ביישוב הר אדר, ליד ירושלים "אני גרה במקום גבוה וקר, ככה שאין לנו מזגן. מה שנקרא הסנלדר הולך יחף", היא צוחקת, "כשבנינו את הבית חשבנו שתמיד קר בו, ואפילו בקיץ כשחברים באים בערב מת"א הם מביאים משהו חם ללבוש, כי קריר".
היא נשואה לעו"ד ינון סרטל, ששמו עלה בתקשורת בפרשיות שבהן ייצג משרדו דמויות ציבוריות כמו פרשת טלנסקי. למרות זאת, היא מקפידה על הפרדה ברורה בין הבית לעבודה. "אני לא מעורבבת עם הברנז'ה התל־אביבית, נשארתי הירושלמית השקטה", היא מספרת, "אמנם עשיתי כברת דרך מהילדה הביישנית ההיא, שאם היו אומרים לה בגיל 15 שתופיע בטלוויזיה אין סיכוי שהיא היתה מסכימה, אבל עדיין באירועים עם קהל תמצאי אותי יושבת בצד מאחור. בעלי הוא עורך דין פלילי לצווארון לבן, שעובד במשרד בתל אביב עם שני שותפים, אבל יש הפרדה מוחלטת ואין זליגה בין העבודה לבית. אנחנו בשני מקומות שונים".
איך הילדה הביישנית מצאה את עצמה לפני תשע שנים מקפצת בבגדים משובצים בפאייטים לעיני המצלמות בתוכנית "רוקדים עם כוכבים", ועוד מגיעה למקום רביעי?
"זה היה בשביל החוויה. הייתי חצי שנה אחרי הלידה הרביעית, זה שלב שבו את עדיין לא חוזרת לממדים שלך וזו תוכנית מאוד חשופה מבחינה פיזית. מסתכלים כל הזמן איך את נראית, כך שמייד אמרתי להם לא. מה שהכריע בסוף היה הקטע של החוויה.
"בחתונה שלי לא הסכמתי באופן עקרוני לקנות שמלת כלה יקרה, ופה פתאום אני עומדת על פודיום ושלוש תופרות סביבך מתאימות לך שמלה, לא היה לי דבר כזה בחיים. לא רקדתי בעבר, אבל אחותי היתה בלרינה ראשית של הבלט הישראלי ובאמת שבאתי בשביל החוויה, שהיתה מדהימה. בנוסף, רזיתי שם מאוד ומאז אני שומרת על זה. האימונים הכניסו אותי לכושר, התחלתי לרוץ ולשמור על כושר ואפילו להאריך שיער, משהו שחשבתי שבחיים לא אעשה כי לא היה לי כוח להתעסקות הזאת. בסופו של דבר יצאו משם דברים טובים".
מאז שפיזזה על המרקע בפריים טיים, וכסלר ממעטת להתראיין. נדמה שהחשיפה עבור מי שכנראה לנצח תהיה נערה ירושלמית ביישנית, לא ממש מעניינת אותה. "אני לא אוהבת להתראיין", היא מדגישה, "ואני גם לא אוהבת להקליט דברים ותמיד מעדיפה שידור חי. מה שיש בי זה מה שיש. אני ירושלמית באופיי, אוהבת ת'כלס. לא מתחברת לעולם המלוקק, לא יודעת לשחק. החשיפה זה לא משהו שאני רודפת אחריו, אני נמנעת מאירועי יחצנות ולא מגיעה להשקות; גם בגלל הילדים, שחשוב לי לשמור על הפרטיות שלהם. יש לי דף פייסבוק וטוויטר מאוד פעילים ואני מעלה המון סרטונים, אבל לא תראי שם סרטונים משפחתיים. לא שזה עוזר להם, כי ביישוב יודעים שהם הילדים שלי..."
זכורה לך פדיחה רצינית בחיזוי?
"האמת היא שלא, אבל בדצמבר 2013, כשירד שלג דרמטי וירושלים היתה נצורה, לא הייתי בארץ כמה ימים לפני וכשחזרתי הבנתי שכולם מדברים על שלג. הסתכלתי על המפות הסינופטיות, ראיתי נתונים מטורפים, ובדיוק נבחר לנו ראש מועצה חדש שהתקשר ושאל אם להשאיר את המפלסות, כי זה המון כסף.
"אמרתי לו שלפי המפות השלג ייערם על בטוח, ובסופו של דבר יצא שהר אדר היה המקום היחיד מכל האזור שהיה ערוך ומוכן - אבל במקביל נתקעתי בעבודה שלושה ימים. באתי לעבודה עם מגפי עקב לשידור וחשבתי שאספיק לחזור בהסעה, אבל נתקענו יומיים וחצי בלי בגדים להחלפה ובלי כלי לעדשות. העיקר שהיו לי נעלי עקב..."
השידורים בגשמים, בשלגים ובסערות נראים לי כסבל גדול. איך את חווה אותם?
"אני מאוד נהנית, כי זה מלא באדרנלין. את מתרוצצת כל היום ומסיימת בלי אוויר, כמו כתבי השטח. אצלי זה 'וואן וומן שואו' כי אני עושה גם גרפיקה, גם תחזית וגם שידור, ובכל שידור רוצה לשנות טיפה ולא לחזור על עצמך. אלה ימים לחוצים מאוד ואין ספק שבחורף קר לי תמיד, ואני מגיעה לשלב שבו אני לא מרגישה את קצות האצבעות ובטוחה שאסיים את החורף בלי אצבע אחת, אבל בגדול כיף לי ואני מאוד אוהבת את מה שאני עושה".
כשאת מסתכלת קדימה, יש מחשבות על דברים נוספים?
"אף פעם לא הסתכלתי על מזג האוויר כעל 'תחנה בדרך'. יש סרטים הוליוודיים שבהם הגשת התחזית היא רק מקפצה של הגיבורה, אבל במקרה שלי לא היתה לי שאיפה להגיע לתקשורת. הגעתי במקרה ואני מאוד נהנית מהשילוב המקצועי של מטאורולוגיה והגשה. עכשיו גם התוכנית החדשה 'שישי בחמש' מספקת לי עניין רב, ובמקביל סיימתי לימודי שנה ראשונה של אוצרות ומוזאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, משהו שניגשתי אליו מתוך עניין.
"בלימודים מחייבים אותי להתחבר לתחום שבו אני עוסקת, אז בפרויקט הסיום שלנו בניתי תערוכה תיאורטית אבל כביכול אמיתית של משהו מהתחום שלי. אני עובדת על תערוכה בנושא עננים, מה קורה בתוך ענן, זה מה שאני עושה בשעות הפנאי".
maya19.10@gmail.comאיפור: ורד בדוסהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו