את הצלילים הקסומים שמתריאים על בואו אין ילד ישראלי שלא מכיר. גם אם הוא כבר בן 30, 40 או הרבה יותר מזה, כשהם נשמעים באוזן הילד הפנימי שבתוכנו מתעורר. הריצה כדי לתפוס אותו, העלייה במדרגה שמסמלת שעשינו זאת ולבסוף היד המושטת אלינו עם פרי גן העדן של הילדות. לכל החוויה הזו יש כוח עלינו, ואנו איננו מהססים להתמסר אליו כילדים או כהורים. תראו לי אחד שלא מתרגש מהפנטזיה או מהנוסטלגיה כשהוא נתקל באוטו גלידה.
"תראי, תראי איך אני מדליקה אותם", קורצת לי אונית לשם ליאור בזמן שהיא נוהגת במהירות של 10 קמ"ש ומפעילה את המנגינה המבשרת על בואה של האישה היחידה שלה אוטו גלידה בישראל. "אני חולה על זה. לשים את המוזיקה, להתחיל לנסוע ולראות את הילדים רודפים אחרי האוטו בהתלהבות. אין אושר יותר גדול מזה. את מבינה איזה כיף לי בחיים לדעת שהמקצוע שלי משמח כל כך הרבה ילדים? כשילד קטן עולה על המדרגה ואומר לי, 'אוטו גלידה, אני הכי אוהב אותך בעולם', וואו, הלב שלי מתפוצץ מהתרגשות".
ללשם ליאור, בת 50 מכפר סירקין, לקח זמן להגיע לנחלה בחייה המקצועיים, וגם כיום היא חווה במקצוע הייחודי שבחרה לעצמה שלל התמודדויות לא פשוטות. "בחורף, אף אחד כמעט לא מזמין אוטו גלידה לאירועים או לגני הילדים שאיתם אני עובדת, אז אני עושה שליחויות של מתנות, כי בכל זאת צריך להתפרנס. אלה חודשים כל כך קשים בעבורי ואני חווה נפילה רגשית. אני נוסעת באוטו גלידה ריק מגלידות, רואים שאני ממש עצובה וכולם מסביבי אומרים שאני בן אדם אחר. אבל בקיץ, אוי הקיץ, עכשיו אני פורחת".
"אוטו גלידה, אני הכי אוהב אותך בעולם!"
מצעירותה נראה שבכל מסלול שבו בחרה אונית בחייה היא הצליחה להביא לידי ביטוי את כישרון התפעול שלה, תקתקנות קוראים לזה. בשנת 1994 נמנתה עם צוות ההקמה של רשת מקדונלדס בישראל, ומאז שימשה מנהלת תפעול בשלל רשתות מובילות בתחומים מגוונים. את בת זוגה שירלי הכירה לפני יותר מ־20 שנה, והשתיים נהיו פורצות דרך עבור זוגות חד־מיניים כשקיבלו בתחילת שנות ה־2000 מבית משפט לענייני משפחה אישור לחיים משותפים בין בנות זוג ונהיו אפוטרופסיות משותפות על ילדיהן. "עד היום דופק לי הלב כשאני נזכרת איך השופטת קראה לכל העובדים בבית המשפט, אמרה שזה יום היסטורי וכולם מחאו לנו כפיים. זה לא היה מובן מאליו בימים אלה, אבל אנחנו ההוכחה שאהבה מנצחת", היא נזכרת, "שירלי היא אשתי, אם לשני ילדינו, תמיר בן ה־17 ויובל בת ה־14, החברה הכי טובה שלי, שותפתי העסקית והגב שלי. היא זו שתמיד דוחפת אותי קדימה".
שירלי לשם ליאור (50) משתפת כי "אונית היא בחורה סופר יצירתית, שלא מוותרת על החלומות שלה. מוכשרת מאוד, בעלת יכולות תקשורתיות מעולות ומתחברת עם המון אנשים, מאנשים שהם בטופ של הטופ עד לאנשים שהם האנשים הפשוטים. היא רואה את כולם תמיד ואף אחד לא נעלם מעיניה, וזה משהו שאני מאוד אוהבת אצלה. כמה אנשים כאלה יש? אני לא מכירה הרבה. וכמובן תכתבי שאני מתה עליה!"
מעבר לשותפות לחיים, במשך שנים היו אונית ושירלי שותפות גם בקריירה וניהלו יחד, בין היתר, חנות פרחים בקריית אונו ברשת מובילה בישראל. בשעות הרבות שעבדו בחנות לא היה לשתיים זמן ליותר מדי הפסקות צהריים, לכן פנו לאכול בגלידרייה הצמודה לחנות. "התאהבתי בטעם של הגלידה הזו, במרקם ובטעמים שלה", אומרת אונית, "גלידה, יש בה תמיד משהו משמח".
את ההתאהבות זו החליטה להעלות מדרגה, והיא פתחה גלידרייה ברמת החייל בתל אביב. "הגעתי לעסק עם מוטיבציה בשמיים, אך מהר מאוד קיבלתי סטירה וירדתי בחזרה לקרקע", היא נזכרת, "כל האזור הוא אזור יחסית הייטקיסטי, שמבוסס על ארוחות עסקיות במסעדות שממומנות על ידי כרטיסי חברה (תן ביס, סיבוס וכדומה), כך שלא הייתי בלופ שלהם והרגשתי שלאנשים היה הרגל לשלם בכרטיסים ולא להוציא מטבעות מהכיס. הפסדתי ים של כסף. רוב הזמן מצאתי את עצמי עומדת בחוץ ומתחברת עם העוברים והשבים. קל לי לפתח עם כל אחד שיחה והתיידדתי עם המון אנשים באזור. לאט לאט מצאתי את עצמי, בצורה הכי טבעית בעולם, מציעה למנכ"לים, למנהלות משאבי אנוש ולאחרים להזמין אותי ואת הגלידה שלי לאירועי חברות - וכך היה".
לפני חמש שנים החליטה לעלות על גלגלים. "השקעתי 20 אלף שקלים באוטו מסחרי ישן, ללא מזגן, עם נזילות ועשן שחור שיוצא לו מכל הכיוונים. כולם מסביבי לא הבינו מה אני מוצאת בגרוטאה הזו, אבל אני ראיתי בה רק פוטנציאל". אותה גרוטאה הפכה ל"גלגלידה", וכשנוסעים עליה עם אונית נדהמים לגלות איך כל הילדים צועקים ומנפנפים לעברן, ואיך אימהות עושות "חסימות" כדי שתעצור. בניגוד לפעם, היום המכירה מסוג זה ברחובות נחשבת לרוכלות ואסורה על פי חוק, אלא אם כן יש רישיון ספיציפי ביותר, ולכן מגיעה אונית על "גלגלידה" אך ורק לפני הזמנה.
"אני מוזמנת הרבה לגני ילדים, גם כאלה לחינוך מיוחד, שמהם אני גובה ממש מעט כי זו שליחות לשמח אותם, ובכלל אני מאמינה שאין טעם לקרוע להורים את הכיס והמכירות צריכות להיות בסכומים הגיוניים. יש המון הזמנות גם מבתי ספר, מסיבות סיום, פסטיבלים, אירועים פרטיים, הפתעות לעובדים בעבודה, ימי הולדת וחתונות. פעם יצא לי לנסוע לצד השני של המדינה כי אבא של חייל קרבי רצה לשמח אותו ואת כל הפלוגה, אז הפתענו אותם. אבל האירוע הכי מיוחד שהיה לי עד היום הוא להפתיע זוג שהכיר בגלידרייה ביום החתונה. הם התרגשו כמו ילדים".
ב"גלגלידה" של אונית יש גלידה מסוג "דלי קרים", שאותה היא מרכיבה משני כדורים על ופל, או מגישה בכוס. את מקרר הגלידות, המונה 12 טעמים שונים, שוקולד חם
וסוכריות צבעוניות, היא בנתה בכוחות עצמה, ובזמן העבודה היא תמיד עם ג'ינס וכובע הפוך, כי "צריך להיכנס לדמות ולכבד את הילדים".
מה הטעם האהוב עליהם?
"הטעם שילדים הכי אוהבים הוא בדרך כלל וניל עוגיות (אוראו), ואחריו שוקו או קינדר. נדיר לראות ילדים שאוהבים טעמים פירותיים. אצל המבוגרים זה דווקא הפוך והם יעדיפו בעיקר פיסטוק, דובדבן, פקאן או תות. נשים בוחרות לרוב בטעמים הקלים יותר מסוג הסורבה ויעדיפו את הגלידה בכוס ולא בגביע, גם משיקול קלורי. אצל גברים, לעומת זאת, יש עוד משהו של ילדים והם אוהבים מאוד טעמים על בסיס שמנת. אני לא מוכרת גלידות ללא סוכר, כי הן לא טעימות בעיניי. אומרים שהסנדלר הולך יחף, אז במקרה שלי זה לא נכון. אני כל הזמן מנשנשת מהגלידה, עושה 'יישורים' בכפית קטנה".
בסוף היום פונה אלי לפתע אונית במבט רציני. "את יודעת", היא אומרת, "האוטו גלידה הוא בעצם אריזה צבעונית לבחירה שלי כאישה, שהיתה להיות חזקה. לצד העסק, שאני נותנת בו את כל כולי, הצלחתי למצוא איזון עם המשפחה והילדים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו