לסימה מזור (מזראו) בת ה־90 מהמושב נורדיה יש חדר ארונות גדול ובו מאות פריטי לבוש, כובעים וצעיפים, ועוד ארון לבגדים יומיומיים לצד סטנדים שעליהם נתלים מדי חודש לפחות עוד חמישה פריטי לבוש חדשים שהיא רוכשת. לבלה יעקובוביץ' בת ה־77 מכפר סבא יש 50 זוגות נעליים בארונות - וזה אחרי ש־50 זוגות אחרים נגנבו ממנה - לצד עשרות טייטסים צבעונים ומנומרים, חולצות, שמלות ואוסף גדול של תיקים ותכשיטים צבעוניים שהיא מקפידה שיהיה צעיר ומעודכן. ואילו לג'ודי לוי בת ה־66, המתגוררת בדירת חדר בבת ים, יש שלושה ארונות מפוצצים בבגדים, שבהם יותר מ־40 זוגות מכנסי ג'ינס בגזרות ובעיצובים שונים, שלל חולצות צבעוניות ופרחוניות ועשרות זוגות נעליים, כמעט כולן שטוחות או ספורטיביות.
שלוש הנשים הללו מתגוררות ברשת הדיור המוגן "מגדלי הים התיכון" ומוכרות היטב - כל אחת בקרב דיירי הבית בעיר מגוריה - כפאשניסטיות המקפידות על הופעתן הצבעונית והצעירה ומופיעות תמיד מדוגמות ומתוקתקות. בכל חודש הן מקפידות להוסיף כמה פריטי אופנה חדשים לארונות שלהן, בדרך כלל מרשתות אופנה המיועדות לצעירות, ואחרי שהתעדכנו באינטרנט בטרנדים העכשוויים. וידוי של שופהוליקיות, גרסת הגיל השלישי.
"בגדים הם תרופה נהדרת!"
"אני אומרת תודה לאל שהכספים שלי הולכים לבגדים, לתכשיטים, לכובעים ולנעליים - במקום לרופאים או לפסיכיאטר. זו התרופה הנהדרת ביותר!", אומרת מזור בהתלהבות נערית, "בדיוק היום קניתי שתי חולצות ושני עדיים מיוחדים בבזאר שהתקיים כאן".
מזור, ילידת הארץ, היא אם לבן, סבתא לשלושה וסבתא־רבתא לנינה אחת. היא מתגוררת בגפה בבית צמוד קרקע, עם גינה שהיא מטפחת, בנורדיה שבנתניה. "אני שמה פירורים ומים לציפורים במרפסת ומצלמת הרבה. אני גם שרה במקהלה של נורדיה, משתתפת בחוג הדרמה ומתופפת במעגל תופים. אני משתדלת ליצור כמה שיותר, כי אני חושבת שכמה שאנחנו מפעילים את עצמנו יותר, יוצרים יותר ונותנים יותר, כך אנחנו מקבלים יותר. אני מודה לאל כמה פעמים ביום שאני הולכת ללא עזרה, רוקדת, שומעת ורואה בלי משקפיים".
מילדותה רקדה מזור בלט ובהמשך הפכה למורה למחול. לפני 15 שנים התאלמנה מבעלה לואיס מזראו, שהיה ממייסדי אל על וקברניט בחברה. עד אז חיה עימו חיים מרתקים וצבעוניים והסתובבה בעולם - תחילה כאשת טייס שהתלוותה אליו בשנות שליחותו בלונדון ולטיסותיו ברחבי העולם, ובהמשך כשרכשו יאכטה במערב צרפת והפכו אותה לביתם למשך 13 שנים, שבמהלכן הפליגו מארץ לארץ. כל אלה, היא מספרת, פיתחו בה מודעות אופנתית גבוהה. כמו כן, היא הנחתה בארץ תצוגות אופנה של חברות כמו גוטקס ומשכית וערבי פולקלור מטעם משרד החוץ, מה שתרם לעיצוב טעמה הייחודי ולמילוי ארונות הבגדים שלה, שאותם היא מכנה "מחסן תלבושות".
"יש לי בארון בגדי וינטג' של חברות ישראליות ותיקות מאוד לצד בגדים מרחבי העולם, כמו שמלות פיליפיניות, מעיל מרשים עם נצנצים ממצרים ומעיל עור נהדר מטורקיה.
"יש לי גם בגדים שנתפרו במיוחד עבורי, מבדים שבעלי היה רוכש בחו"ל. הייתי מזמינה תופרת שתעבוד אצלי בבית שבוע, והיא היתה תופרת לי בגדים לעונה שלמה". לצד כל אלה מקפידה מזור לרכוש מדי חודש פריטים חדשים ועדכניים. "האמת היא שאני גם אוהבת לחדש וגם מוצאת קושי עצום בלזרוק, אז יש לי חדר ארונות ועוד ארון מלא ושני סטנדים גדולים. אני עוברת בחנויות, ואם אני רואה משהו יפה אני קונה.
"אני קונה הרבה גם בבזארים שמתקיימים אצלנו. הכי נוח לי היום ללבוש מכנסיים וחולצה, למרות שיש לי גם שמלות. אני קונה באופן אקראי, כל דבר שתופס את עיניי ואת לבי, וזה קורה לעיתים לא רחוקות..."
"חיה את וודסטוק"
"כל החיים אהבתי לקנות - זה פשוט עושה לי טוב", אומרת ג'ודי לוי, "אני קונה בכל מקום, ואף פעם לא מחפשת פריט ספציפי. אם אני רואה משהו והוא טוב לי, אני קונה. החל מחולצה ב־19.90 שקלים אם היא מוצאת חן בעיניי, וגם ב־600 שקלים אם בא לי וזה מאוד יפה, אבל אני משתדלת מאוד לא להתפרע מבחינה כספית. רוב הארון שלי מורכב מדברים לא מאוד יקרים, אבל יש גם את המיוחדים היקרים יותר".
לוי, שהתאלמנה מבעלה לפני 18 שנה, היא אם לשניים וסבתא לשלוש נכדות. היא פנסיונרית של בזק בתחום ניהול ושירות לקוחות, ובשלוש השנים האחרונות עובדת כמוכרת בחנות תכשיטים. "עליתי לארץ מארה"ב בתחילת שנות ה־70, כשהייתי בת 20", היא נזכרת, "פעם קראתי שאנחנו תקועים בזמן שהיה לנו הכי טוב, אז עבורי זו היתה התקופה של וודסטוק, כשהייתי סטודנטית בארה"ב בשלהי הסיקסטיז. התקופה ההיא השפיעה ללא ספק על סגנון הלבוש החביב עלי - כמעט תמיד אני עם ג'ינס, ומעליו גופיות, עליוניות מרשת ומתחרה וז'קטים. אני מאוד אוהבת להתלבש צבעוני וקליל, בצבעי כחול, טורקיז, ורוד, צהוב וכילדת פרחים כמובן גם פרחוני".
"מומחית בשילובי בגדים". ג'ודי לוי // צילום: יהושע יוסף
לדברי לוי, "אני מומחית בשילובים שונים של בגדים, ואנשים תמיד אומרים לי שזאת הפעם הראשונה שהם רואים אותי לובשת פריטים מסוימים, גם אם כבר לבשתי אותם אך בשילובים שונים. לפני שנתיים נסעתי עם חברה לארה"ב, היו המון סיילים והמחירים היו מטורפים, אז קניתי למשל שמונה זוגות נעלי התעמלות. כמובן קניתי עוד מזוודה ונדרשתי לשלם על משקל עודף, אבל זה היה שווה את זה".
בארץ היא קונה בגדים בקניונים, אבל גם בסיבובים בכיכר המדינה ובאתרי אינטרנט של חברות ישראליות. "אני נהנית גם מ'ווינדוו שופינג', כשמדובר בבגדים יקרים שלא מתאימים לתקציב שלי, ואני עוקבת אחרי חידושי אופנה באתרי אינטרנט. נעליים יש לי כ־50 זוגות, מנעלי אצבע ועד מגפיים, אבל על נעלי עקב אני כבר לא הולכת בגלל בעיות ראייה ויציבה בשל סוכרת. אבל אני עדיין רואה את עצמי במראה, והחלק האסתטי מאוד חשוב לי".
את הבגדים שהיא מפסיקה ללבוש מקפידה לוי לתרום, בין השאר כדי להמשיך לפנות מקום לבגדים החדשים שהיא קונה מדי חודש, בסכום של כאלף שקלים. לא את כל הבגדים החדשים שרכשה הספיקה ללבוש. "אני קונה כי אני נהנית, אבל בהחלט יש גם אספקט רגשי והקנייה היא לעיתים צ'ופר שנועד להעלות את מצב הרוח. בדיוק סיימתי עכשיו שבוע מחלה, אז ברור לי שכשאצא אני אקנה לעצמי משהו חדש".
"יותר סטייל מלצעירות"
50 הוא גם מספר זוגות הנעליים שיש בארונות של בלה יעקובוביץ' בת ה־77. לכל אחד מהזוגות יש גם תיק תואם, תכשיטים תואמים ומערכת לבוש, כמובן, מה חשבתם?
"50 זוגות זה הרבה? לשחקניות בהוליווד יש אלף!" היא אומרת, ומספרת שכשעברה דירה היו לה 80 זוגות נעליים, אך 50 מהם שהונחו לרגע ליד הדלת בארגזים - פשוט נגנבו. "קניתי מאז רק כ־20 זוגות במקומם, אז יש לי עכשיו 50 זוגות".
גם יעקובוביץ' היא אלמנה, ואם לבת המתגוררת בניו יורק שממנה יש לה שלושה נכדים ועשרה נינים. היא עלתה לארץ מפולין בשנת 1950 עם אמה לאחר שנמלטו מציפורני הנאצים, אולם את אביה איבדה בשואה. לדירה במגדלי הים התיכון בכפר סבא עברה לפני ארבע שנים, ומאז היא מזכה את דיירי המקום בתצוגת אופנה יומיומית. "אני לא מתלבשת כמו זקנה, יש לי טעם כמו של בת 20", מתגאה יעקובוביץ', "אני גם לא מרגישה את עצמי זקנה. אני בת 77 ומתלבשת יותר בסטייל מצעירות כי אני גם יודעת להתאים צבעים. אני לא לובשת בגדים מזמן איכה אלא קונה בגדים אופנתיים, ולא בחנויות 'סולידיות' אלא ברשתות צעירות כמו זארה, מנגו, רנואר, טוונטי פור סבן וג'אמפ. הכי אני אוהבת את H&M ויש לי הרבה בגדים משם".
"50 זוגות נעליים זה הרבה?" בלה יעקובוביץ' // צילום: יהושע יוסף
לבלה חיבה מיוחדת למכנסי טייטס צמודים בשלל צבעים, וכן, ברור, גם במנומר. "אני לובשת מידה 36 או 38, שבטייטס הן סמול או אקסטרה סמול. אני לא עושה דיאטות, אבל מטבעי אני לא אוהבת לאכול הרבה. כל צעירה בגיל 20 יכולה ללבוש את הבגדים שלי, כי זה לא הגיל - זה התרגיל".
גם בגיל 77 יעקובוביץ' לא מוותרת על עקבים, ובארונות הנעליים שלה קשה למצוא נעליים שטוחות, רק נעלי עקב ופלטפורמה. "אני קונה נעליים בדרך כלל כשחסר לי צבע מסוים להתאים לבגדים, אבל אני קונה בחוכמה ולא מוציאה יותר מ־200 שקלים לזוג", היא מדגישה, "אני הולכת לקניון לפחות פעמיים בשבוע ולא קונה באינטרנט, כי אני אוהבת להסתכל, למדוד ואז לקנות. אינטרנט זה לנשים עובדות שאין להן זמן ללכת לקניון. לי יש זמן".
כמיטב השופהוליקיות, גם בלה מודה: "האופנה היא כדור הרגעה בשבילי. אני מכורה לקניות ואם אני מתעצבנת, למשל כשיש לי בעיה במשפחה, אני ישר הולכת לעשות קניות. כשאני קונה אני שוכחת שאני מבוגרת, מרגישה צעירה בין צעירים ובכלל שוכחת מכל הבעיות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו