"זו את מהפוסטרים עם אמא שלך מערוץ הקניות, נכון?" ניגשת אלינו גברת בשנות החמישים לחייה, ונעם פרוסט מרימה את עיניה הגדולות מתוך הכובע רחב השוליים. "אני מסתכלת עלייך מהרגע שנכנסת לכאן, ותשמעי, אני מתפלאת שאת ממש אוכלת", ממשיכה הגברת תוך כדי נעיצת מבט ממושך בצלחת של נעם, הכוללת שני כריכי ענק ממולאים באבוקדו ובסלמון. "כן, אני אוכלת", היא מישירה מבט נבוך, והגברת בשלה: "כי לא האמנתי שקמת לקחת עוד כריך, פשוט לא האמנתי".
כשהרגע הזה יתפוגג, ואותה גברת תתרחק מאיתנו, היא תיקח עוד ביס ותגיד: "זה בסדר, אני כבר לא מתרגשת. זה כל הזמן ככה, החוצפה הזו, נכנסים לי לצלחת נון סטופ. פעם היה לי נורא קשה עם זה. זה הגיע למצב שגם אם הייתי שבעה, הייתי אומרת לעצמי: אני אקח עוד חתיכה מהעוגה, רק שיראו שאני אוכלת. אבל הסיפור הזה נגמר, סיימתי להוכיח לאנשים שאני אוכלת. שחררתי את זה.
"אני לא באמת חושבת שמודל היופי אמור להיות מידה 34, אבל כן - זו המידה שמצפים ממני להיות בה בתעשייה שבה אני עובדת. ובגלל מבנה הגוף שלי, אני שם בלי להרעיב את עצמי. אם היינו נפגשות בצהריים, הייתי מרשה לעצמי המבורגר וצ'יפס, ואז הגברת הזו היתה בכלל מתפלצת. בכל אופן אני סיימתי להתנצל על כך שאני רזה, ככה נולדתי, ככה הייתי מאז ומתמיד".
בספטמבר תהיה נעם פרוסט בת 24, אבל אני מכירה אותה כמעט מהרגע שבו נולדה. אמה, ענת בירן, הידסה לצידי על מסלולי התצוגות אי שם בתחילת שנות התשעים, ויחד חלקנו מידת נעליים דומה. והיא היתה גדולה, המידה, כמו גם המצוקה למצוא נעליים שיכילו את כפות רגלינו.
שלושה שבועות אחרי שנעם באה לעולם, ענת כבר חזרה למידותיה וחזרה לדגמן, ונפגשנו בתצוגה של מעצב האופנה יהודה דור ז"ל. היא סיפרה על הפגה שנולדה לה, ועל כמה היא רצתה לקרוא לה בשם שיהיה נעים, והחליטה לקרוא לה נעם, אז מה אם זה נחשב אז שם של בן, ואם אפשר נעם בלי ו' בבקשה.
וכולן צחקו בחדר ההלבשה כשהיא סיפרה שהיתה מזהה אותה בפגייה לפי כפות הרגליים הארוכות שלה, וקיווינו בקול רם שהיא לא תצטרך להשתחל לנעליים קטנות כמו שאנחנו עשינו בצר לנו.
בביצה של אז, כשהיינו עולות על המסלול בחיוכים מוגזמים לכל עבר, יודעות להוריד ז'קט ולתלות אותו על הכתף על פי טכניקה סדורה וקבועה, היתה ענת בירן דוגמנית שלא זכתה באף תחרות יופי אף שהשתתפה בכמה כאלה, אולם הצלחתה באה לה בזכות עבודה קשה ויחסי אנוש מעולים.
עם אמא ענת בירן וסבתא חיה. שלושה דורות של דוגמניות
שנים אחר כך, כשהגיעה לקבל עבור אותה פגה שלה, שבגרה והפכה לדוגמנית מצליחה, את פרס "דוגמנית השנה" (שבו זכתה בשנים 2013 ו־2014 בטקס פרסי האופנה), סגרה בירן מעגל כשהחזיקה את הפסלון בידיה ואמרה: "נעם מדגמנת ברגעים אלה בחו"ל, ואני רק רוצה להגיד לכל השופטים שלא בחרו בי בתחרויות השונות שלא עזר לכם, הנה אני כאן, הכי זוכה שיש".
כשהיא יושבת מולי בשמלת קיץ לבנה ובכפכפים קיציים, יוצאת מנעם אותה אנרגיה משמחת של אמא שלה, למרות שהיא מתעקשת ש"וואי, אני הרבה יותר ביישנית ממנה. אמא נכנסת לחדר והיא 'אול אובר', מי כמוך יודעת, אצלי זה קצת אחרת". ואי אפשר שלא להתפעל מהעיניים החודרות ומלאות ההבעה, מהלסתות המסותתות, מהסימטריה המדוקדקת של פניה היפות, החפות מכל איפור.
• • •
כבר בגיל 13 היתה שבה מבית הספר עם כרטיסי ביקור שהיו דוחפים לה ליד מיני ציידי כישרונות, אבל אבא עדי פרוסט (שביים תוכניות ריאליטי כמו "הדוגמניות", "הישרדות" ו"המרוץ למיליון") התעקש לחכות. כשהיתה בת 16 נתן לבתו אור ירוק, ונעם החלה להצטלם אצל טובי הצלמים בארץ, שזיהו את הפוטנציאל הגלום בנערה בעלת היופי הייחודי, הלאו דווקא מסחרי ובובתי.
מהר מאוד היא גם כבשה את מסלולי התצוגות בחו"ל, והצלחתה כמו בישרה את תחילתו של תור הזהב החדש של הדוגמניות הישראליות בזירה הבינלאומית, בהן שלומית מלכה ושני זיגרון. בארץ היא הפרזנטורית של חברת "הוניגמן" זו השנה השנייה יחד עם אמה, ששבה לעמוד מול המצלמה.
לפני הכל, אני חייבת לדעת אם אכן ירשת את כפות הרגליים של אמא.
"וואי, ביג טיים. אני מידה 42 שמספרת לעצמה שהיא מידה 41, ונאלצת להידחס בתצוגות לנעליים שהן קטנות ממידתי. שיא השיאים של הסיוט הזה היה בתצוגה של המעצב כריסטופר קיין. נתנו לי נעליים במידה 39, ואני צועדת על המסלול וסובלת, ומולי כל עורכות האופנה הנחשבות בעולם.
"מידת הנעליים שלי היא בפירוש גם טראומת ילדות והתבגרות. לא היה לי מה לנעול, הייתי הולכת רק עם נעלי אולסטאר וכפכפי ים, הסטייל של הלבוש שלי היה תמיד נגמר בברכיים, ובחנויות נעליים בארץ אין מידה 42 לנשים, פשוט אין. היום אני קונה נעליים לי ולאמא בחנויות מיוחדות בחו"ל".
אז גם נעלי עקב הן מחוץ לארון הנעליים הפרטי שלך? כי את גם גבוהה באופן יוצא דופן.
"קודם כל אני רק מטר ושמונים. אני יודעת שאני נראית יותר, אבל נמדדתי בסוכנות שלי בגרמניה, והם שם דקדקנים כמו שבגרמניה יודעים להיות. לא היה לי איך לברוח מזה, המשפחה של אבא שלי הם ענקיים כולם, ככה מזהים אותם, את הפרוסטים. וגם אמא לא חסכה פה, היא 1.76 מטר.
"דווקא בשנה האחרונה יש לי ועוד איך נעלי עקב. אני מרשה לעצמי לנעול עקבים וליהנות מהעובדה הזו, להשלים סוף סוף עם הגובה שלי, כי זו מי שאני, ואני אישה, ואני נהנית ללכת על עקבים, והם משלימים לי את הלוק שאני מחפשת. ומה זה כבר משנה, אני גם ככה תמיד ראש מעל כולם.
"החבר שלי, כפיר, הוא ענק, 1.93 מטר, וגיליתי למרבה הפלא שאכן יש גברים גבוהים בישראל, ושאסור לבחורות גבוהות לאבד תקווה".
הוא מהתעשייה?
"לא, הוא ממש לא קשור לעולם האופנה, וטוב שכך. יצא לי בעבר לצאת עם צלם וגם עם דוגמן, וזה לא באמת בשבילי. כפיר עוסק בשוק ההון, ויש משהו מאוד מיוחד בעובדה שבסוף היום כל אחד מביא את החוויות השונות שלו מהעולם שלו, מעולם התוכן שלו, ואפשר ללמוד אחד מהשני.
"עברנו מהר מאוד לגור ביחד, וזה לא קל לנהל זוגיות כשאני טסה כל הזמן, ושאני לא האישה הקטנה והאנונימית, להפך. כל הזמן יש ספוטים עלי, ופפראצי קופצים עלינו, ואנחנו נוסעים באיילון ופוסטר ענק שלי ושל אמא תלוי שם. אז כשיש בן זוג שנהנה בשבילי ויכול באמת לפרגן לי ולהכיל את זה, והוא תומך ושותף אמיתי, זה נפלא. כי אני הכי אוהבת להיות בזוגיות, זה מוציא ממני הרבה טוב".
אמרת מקודם "להשלים עם הגובה שלי". היו תקופות שהיית איתו ברוגז?
"וואו, כמה קשה היה לי בגללו בגיל ההתבגרות. הייתי בחוסר ביטחון טוטאלי, ובכלל התקופה הזו לא היתה מזהירה במיוחד. גדלתי במרכז תל אביב, עברתי מהיסודי לעירוני א', שזה בית ספר לאמנויות, הרבה 'ילדים של' לומדים שם, ולמדתי במגמת קולנוע. הייתי מאוד גבוהה, ומאוד רזה, היו לי תלתלים נוראיים שדי איבדתי שליטה עליהם, ועור הפנים שלי היה לא טוב.
"לא התלבשתי כמו כל הבנות, ולא הייתי מהבנות המפותחות שהבנים אוהבים לאהוב. גם לא הייתי הילדה החמודה והמתוקה שהמורות אוהבות לאהוב. המבט שלי בעיניים תמיד גורם לאנשים לחשוב שאני חושבת עליהם משהו שלילי, הייתי עוף מוזר שכזה.
"כמו שאמא שלי גם מנחה בערוץ הקניות וגם מטפלת בפסיכודרמה וגם מחנכת למיניות בריאה, אני חושבת שגם אני רוצה לעשות גם וגם" // צילום: שי יחזקאל
"הייתי ביישנית ומסוגרת, מאוד אני לעצמי, יושבת בבית שעות, שומעת מוזיקה ורואה סרטים, והיה לי את העולם שלי, ואת הדמיונות שלי שהספיקו להתפתח בכל שש השנים שגדלתי כבת יחידה עד שאחי הקטן דניאל נולד. מאז ומתמיד התחברתי הרבה יותר טוב לאנשים מבוגרים.
"אני זוכרת שבתור ילדה הייתי עושה את עצמי ישנה או מציירת, ובעצם מקשיבה לשיחות של אמא שלי, וכל מה שרציתי זה שהשנים האלה יעברו כבר. כאילו היתה בי תמיד ידיעה פנימית שכשאני אגדל, אז יהיה לי הרבה יותר טוב. ובאמת התחיל להיות לי טוב מהרגע שהתחלתי לדגמן.
"הכל כאילו התחיל להשתחרר, פתאום בנים כן הביעו בי עניין. נסעתי לחו"ל וכולן סביבי היו גבוהות, והיום אני מבינה שהגובה שלי הוא פלוס אחד גדול. בכל אופן, אני מודה לאבא שלי על זה שהוא הטיל וטו גמור על הדוגמנית שרציתי להיות עד גיל 16".
למה?
"כי העולם הזה הוא מורכב מאוד ולא פשוט, ויש בו עליות ומורדות. למרות שהוא מצטלם מאוד יפה, אף אחד לא יודע כמה הנעל לוחצת עלי באותו הרגע, וכמה קר לי להצטלם בבגד ים בחמש מעלות. אני כל יום נבחנת מחדש, וכל יום מקבלת ביקורת, וכל הזמן משווים אותי למישהי אחרת ואני שומעת הערות על האף שלי, והגב שלי, והשיער שלי.
"כולם רואים את התוצאה הסופית של העבודות שאני כן מקבלת, אבל על כל כן אני קיבלתי כל כך הרבה לא. זה מקצוע שכל הזמן שומעים בו לא, ולקח לי זמן להבין שאני לא יכולה להיות מושפעת ומונעת רק מאיך שהתעשייה הזו רואה אותי, אני צריכה להיות בטוחה במי שאני ולהבין שאם לא לקחו אותי לעבודה זה לא אומר שאני לא דוגמנית טובה.
"יש בעולם הזה המון בחירות שהן לאו דווקא מובנות למסתכל מהצד, ואני לא בטוחה שילדה בת 14 יכולה להכיל אותו. היו לי בתחילת הדרך הרבה רגעי שבירה ובכי, והרגשתי מאוד בודדה מעבר לים".
אז מי היה שם כדי לעודד?
"המשפחה המדהימה והתומכת שלי, כולל הסבתות שלי. סבתא חיה, אמא של אמא, היתה דוגמנית בשנות השישים, אז למעשה אני דור שלישי של דוגמניות. ואמא של אבא, בתיה, היא מתורגמנית שהקימה את המחלקה למתורגמנות באוניברסיטת בר־אילן, והצטרפה אלי לאחת הנסיעות הראשונות בפריז. היא גם זו שעוזרת לי עם ניהול הכספים.
"המשפחה שלי סיפקה לי את היציבות הפנימית שהייתי זקוקה לה. אני מאוד מחוברת להורים שלי, אפילו מעריצה אותם. אמא כל הזמן אמרה לי: נעם, תעשירי את עצמך, תקראי, תלכי למוזיאונים בזמן הפנוי שיש לך, אל תישארי רק במעגל הדוגמנות.
"להבדיל ממה שהרבה ישראלים נוטים לעשות, בכל ארץ שהגעתי אליה, לא משנה באיזו יבשת, תמיד חיפשתי את חברתם של הישראלים, כי ישראלים תמיד יודעים אל מי להתחבר, ותמיד יש ארוחת שישי טובה דוברת עברית, וזה מאוד מנחם".
• • •
בעת פרסום שורות אלה מהלכת פרוסט על שטיח אדום שנפרש בפריז לכבוד הפרמיירה של "ולריאן ועיר אלף הכוכבים". סרט הפנטזיה המדובר של הבמאי לוק בסון ("האלמנט החמישי") התקבל בינתיים בביקורות צוננות בארץ ובעולם, ביקורות שצורמות במיוחד לנוכח העובדה שהושקעו בו לא פחות מ־200 מיליון יורו. אבל פרוסט, שמגלמת בסרט שני תפקידים קטנים לצד כוכבי־על כמו ריהאנה, קארה דלווין ואיתן הוק, לא תיתן לאף אחד לקלקל לה את החגיגה.
"כשראיתי את עצמי על המסך לראשונה", היא אומרת, "הרגשתי חוויה חוץ־גופית, עד כדי כך. לראות את הסרט ואת העולם שלוק יצר מתוך מסך כחול, זה מדהים ומרגש. אני זוכרת שבזמן הצילומים הוא הראה לנו איך הכל אמור להיראות, היה עוצר ומראה לנו את הטייקים שלנו, אבל בתוספת כל האפקטים שמסביב, התוצאה מבחינתי היא עוצרת נשימה. לחשוב שהייתי שם חצי שנה, כשכל זה התרחש, זו אחת החוויות הכי גדולות בחיי.
"יש גם ביקורות טובות, וככה זה תמיד בעולם של יצירה, תמיד יהיו ביקורות לכאן ולכאן. עבורי, לעשות צעדים ראשונים של משחק בהפקה כזו ענקית ומטורפת, זו חוויה מרגשת וחזקה.
"אני זוכרת שבתור ילדה מאוד רציתי להיות שחקנית. יש לי אמא עם אינספור שעות טלוויזיה, אבא במאי ולמדתי במגמת קולנוע, אבל אני כל כך ביקורתית כלפי עצמי, שלא חשבתי שאוכל להגשים את החלום הזה. והנה בא הליהוק לסרט של לוק בסון, ואני לא באמת האמנתי שזה קורה לי".
איפה נערך האודישן לסרט, בפריז?
"לא, צילמתי אודישן בטלפון הנייד בבית של הסוכנת שלי. סיפרתי שם על עצמי, איפה גדלתי ועל ישראל. לא הייתי צריכה לשחק וללמוד טקסט, הייתי צריכה להיות אני. מבחינתי עשיתי את האודישן הכי טוב שיכולתי, אבל רק כדי לסמן וי, ובתוך תוכי שאלתי את עצמי מה לי וללוק בסון, זה שגילה את נטלי פורטמן ב'לאון'. בתוך יומיים קיבלתי טלפון שלוק רוצה לראות אותי. אותי. יש הזוי יותר מזה?"
איך היה המפגש איתו?
"נכנסתי למבנה ענק בפריז, שהוא חלק ממתחם שבו מצלמים סרטים, ויש בו גם בית ספר למשחק ששייך לו. הגעתי לבושה בשחור ובלי טיפת איפור, הכי טבעית שיש, ואנשים עם מכשירי קשר הובילו אותי אליו. פתחו בפניי עוד דלת ועוד דלת, כמו בסצנה מתוך סרט, עד שהגעתי לחדר שלו. והוא ישב שם עם כוס תה, בן אדם הכי נעים, והפגישה שהיתה אמורה לקחת חמש דקות התארכה ל־40.
"הוא התלהב מהמבטא שלי, דיבר איתי על ישראל, כי הוא ביקר פה פעם. דיברנו גם על סרטים, וסיפרתי לו שלמדתי קולנוע, ושהכי אהבתי לנתח סרטים ולהבין את כוונת הבמאי. והוא אמר שאין קשר בין הכוונות שלו כבמאי לבין איך שמנתחים אותו, והרבה פעמים הוא שומע שטויות של ממש".
הוא אמר לך שאת דומה למילה יובוביץ', כוכבת "האלמנט החמישי" ומי שהיתה אשתו?
"כן! איך את יודעת?"
כי יש ביניכן דמיון. העיניים הגדולות, המבט, המראה הכללי. אז יצאת משם בהרגשה טובה?
"יצאתי משם מבינה שהיה לנו יופי של חיבור והיה מפגש טוב, אבל כמו שאמרתי, אני כבר כל כך רגילה לקבל לא, אז לא ציפיתי. ואז קיבלתי טלפון שהתקבלתי ומבקשים מהסוכנת שלי לפנות מהיומן שלי שישה חודשים לצילומים. זה היה בשנה שעברה, ואני לא ידעתי את נפשי מרוב שמחה".
מה היה שם בחצי השנה הזו?
"אלו היו ששת החודשים הכי מטורפים, מסעירים, מרתקים והזויים שהיו לי. הסט שם לא היה דומה לשום דבר שהייתי בו קודם. ההפקה שכרה לי דירה בפריז ברובע שאני מאוד אוהבת, וכל יום הייתי בצילומים משש בבוקר ועד הלילה. לוק ציוות לי גם מורה למשחק שלימד אותי הכל מההתחלה, זה ממש לא הפריע לו שהייתי חסרת ניסיון, והשתתפתי בשיעורי משחק בבית הספר במתחם האולפנים. היו מתרגמים לי את הצרפתית בסבלנות רבה, כי אני יודעת לקרוא תפריט בצרפתית ושמות רחובות, אבל לא מעבר לזה. למדתי פנטומימה, למדתי שייקספיר, וכל הזמן שאלתי את עצמי: זה אמיתי?"
"התפקיד הראשון שקיבלתי היה של חייזרית, וביחד איתי לוהקו עוד דוגמניות, חלקן של ויקטוריה סיקרט. הכינו אותי לעובדה שלוק עובד תוך כדי תנועה, ושאם הוא יאהב אותי הוא ילהק אותי לעוד תפקיד. וככה, כשאני היחידה מהדוגמניות שהוא קורא לה בשמה הפרטי בצילומים, קיבלתי גם את התפקיד של הטווסית - הדמות שמופיעה בטריילר לסרט.
"רק להלביש אותי לדמות הטווסית לקח חמש שעות. תפרו לי את הכל לפי מידות הגוף שלי, מדדו לי את אורך האצבעות, וכמובן את אורך כפות הרגליים, והיינו צריכים עוד שעתיים כדי לקלף ממני את התלבושת, וכדי שאני אחזור להיראות אני.
"בצילומי הדמות הזו לא יכולתי להחזיק כוס או סכו"ם, כי הדביקו לי ציפורניים ארוכות, אז היתה גם מי שהאכילה והשקתה אותי. בכלל, כל הסט היה מטורף וחשאי. אם הייתי הולכת לשירותים, מישהי מההפקה היתה מלווה אותי, מכסה אותי בשמיכות ארוכות ובמטריות כדי שלא יצלמו וידליפו מה קורה על הסט.
"כל בוקר לקחו לנו את הנייד, ולוק היה היחיד שהיה על הסט עם הטלפון הנייד שלו, והוא צילם והעלה מדי פעם צילומים לעמוד האינסטגרם של הסרט. הוא פעיל באינסטגרם ומגיב לי עד היום לפוסטים שאני מעלה, זה כל כך מחמיא לי. הוא במאי הכי נעים, הכי סבלני, והאווירה על הסט היתה כל כך טובה, גיליתי מחדש את הפריזאים, כי עד אז היה לי קצת קשה עם הקור שהם משדרים".
וריהאנה?
"וואו, ריהאנה מהממת. בפעם הראשונה שהיא הגיעה לסט, הייתי בשוק ממנה, כמה היא פשוטה ונטולת מניירות. הייתי מופתעת מהפרופורציות שלה, מכמה היא קטנה לעומתי. שתינו חלקנו את אותה מאפרת אז הייתי עדה להרבה חזרות שלה ולשיחות שלה עם לוק. היא מאוד כריזמטית ויש בה משהו מאוד מנוסה ויודע, וגם קארה דלווין, שאותה הכרתי מהתצוגות, תזזיתית ונחמדה מאוד".
• • •
בימים אלה היא מתכוננת לתפקיד הראשי בסדרת טלוויזיה חדשה שיוצר השחקן יוני זיכהולץ (שגילם את הדמות של עומרי ב"החברים של נאור"). "אני לא יכולה להרחיב בפרטים על איפה היא תשודר ומי עוד ישחק איתי או מה התפקיד שלי שם", היא אומרת, "אבל אני יכולה להגיד שהוא הכי לא של דוגמנית. יוני חיבר אותי למורים לריקוד, אני קוראת ספרים, קוראת שירה, מתוודעת לבוקובסקי, ויודעת בבירור שתפקידי אופי הרבה יותר מעניינים אותי מתפקידי יופי.
"במקביל אני עובדת על טכניקת המשחק שלי ולומדת. לקחתי אצל אלון נוימן שיעורי משחק בשיטת איוונה צ'באק, היא היתה המורה למשחק של בראד פיט וביונסה, והיא אחת ממאמני השחקנים המבוקשים ביותר בהוליווד. אני מתכוונת לטוס ללוס אנג'לס ללמוד את השיטה מאיוונה עצמה, וגם עובדת על האנגלית שלי עם דיאנה אולארצ'יק, אשתו של אלון".
אז עכשיו הדלתות של התעשייה נפתחות?
"אז עכשיו אני מתפתחת לכיוון הזה של משחק, והתחלתי ללכת לאודישנים. וכמו שאמא שלי גם מנחה בערוץ הקניות וגם מטפלת בפסיכודרמה וגם מחנכת למיניות בריאה, אני חושבת שגם אני רוצה לעשות גם וגם. לכולנו יש סיבוב אחד על הכדור הזה, אז כדאי שננסה גם דברים אחרים".
לשחק זה אחרת מלדגמן?
"מבחינתי יש שינוי גדול. אני עושה את המעבר מלהיות 'דוגמנית מרוחקת וקרה' - ככה אמרו עלי, זה בגלל המבט בעיניים, אני יודעת - לשחקנית שהיא יותר נגישה ופתוחה. בשביל המעבר הזה אני חופרת בתוך עצמי, עוברת שינוי פנימי מאוד משמעותי.
"כשהייתי רק דוגמנית הייתי מאופקת ובעיקר שתקתי. עכשיו התחלתי לדבר, ואני מגלה רבדים בעצמי שלא ידעתי כל קיומם. בשיעורי המשחק אני צורחת ומשתחררת, מאפשרת לעצמי לשחרר את הדוגמנית הקפואה ואת המניירות שלה, להיות קצת פחות בשליטה. אני מרשה לעצמי לחזור להיות ילדה משוחררת כמו לפני שהייתי בתקופת גיל ההתבגרות הלא פשוטה שלי".
hagitr@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו