גאוות יחידה

קשה להגיע למסקנה החותכת למה הרייטינג של ה"מתמחים" הבוקר יהיה גבוה יחסית לעונה הקשה עבור שוק הטלוויזיה המקומי, שבו חלקים רחבים מהציבור עסוקים בבטן־גב מעבר לים. אחרי הכל, בתי חולים רואים פה בכל שעה בטלוויזיה, כולל בשישי בלילה. במציאות של השבוע האחרון, טרגדיות לא ממש חסרות. ובכל זאת, מדובר בקיץ ומה לאנשים ולסדרות שבהן רואים השתלות לב וניסיון התאבדות? תנו לנו לרקוד, לשיר או לשרוד. על אי בודד, לא במציאות כמובן.

אולי ההצלחה קשורה לכך שסדרת הדוקו־ריאלטי הזו עונה על כל הפרמטרים של הציבוריות הישראלית וקולעת בול בפוני. היא מספקת גאוות יחידה על כך שטובי בנינו ובנותניו עדיין פונים לרפואה (למרות שזה "קשת", ולמרות שזה פריים טיים ערוץ 2, מה עם איזה רופא ערבי?), רוב הדמויות בעונה החדשה הן באמצע שנות ה־30 לחייהן - כלומר עדיין בתחילת הקריירה, והם עוד מאמינים בשליחות שלהם ופחות בחשבון הבנק שלהם (זה יגיע בהמשך חבר'ה, אל תדאגו). יש לנו כאן רופא שיוצא עם מיני סלב בדמותה של הטניסאית שחר פאר, וכמובן יש לנו סוף טוב, לפחות על פי הפרק הראשון. בסצנה האחרונה של הפרק, בעל הלב החדש מתקשר לחברת הביטוח הרפואי ומספר להם שיש לו לב חדש, והמטופלים שחזרו לחיים שולחים תמונות מהחופשה שלהם ברפובליקה הדומיניקנית לרופאים שטיפלו בהם. הרפואה הציבורית מעולם לא קיבלה שירות טוב יותר מהסדרה הזו. הזקנה במסדרון? אם להאמין ל"מתמחים", היא בדיוק מסיימת פוט מסאז' בחדר הפרטי שלה.

הסדרה הזו היא מפגן הכוח שהזכיינית "קשת" רוצה לצאת איתו לשבעת ימי השידור שלה. היא מתוסרטת ברמה טובה, מצולמת ברמה בינלאומית בשילוב של חדשות/דוקומנטרי/דרמטי (למרות שהרגתם אותנו עם הרחפנים שלכם. כל סרט בר מצווה עושה שימוש ברחפן) והגיבורים שלה מצליחים לייצב את הסדרה, אף שהיא ארוכה למדי בעידן שבו עדיין אי אפשר להימנע לגמרי מפרסומות. האופטימיות שהיא משדרת יכולה להשכיח מאיתנו את העובדה שבכל זאת מדובר ברופאים, אלו שאבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד הגדיר פעם כמיזנטרופים הגדולים ביותר, שהולכים לרפואה כדי לפצות על החסכים האחרים.

צריך כמובן גם להביא בחשבון שמדובר בעונה השנייה של הסדרה. לא קל להחזיק סדרה שפועלת על פי נוסחה קבועה הרבה זמן בלב הפריים הטיים העבש של הטלוויזיה המסחרית ("גיבורים" מערוץ 10 היא דוגמה לקושי שבדבר) ועדיין מצליחה להמשיך לרתק אליה צופים. אחרי הכל, לא מדובר כאן ב"אנטומיה של גריי" הבדיונית, אלא בשר מבשרנו, עם הקירות של בתי החולים שכולנו ביקרנו בהם, שבהם הרופאים לא באמת חתיכים כולם והאחיות טרוטות עיניים ולא נהנות מכל רגע בחיים. "המתמחים" היא טלוויזיה מיינסטרימית מצוינת, שעלייתה באמצע החופש הגדול היא ליהוק מעניין למדי, אבל כזה שישתלם לזכיינית. היא פונה בדיוק לאלו שעדיין מסוגלים להקדיש ערב שלם לתוכנית אחת ועוד לחכות לפרק שבוע אחר שבוע. רגע לפני שסוג הצפייה הזה נעלם מן העולם, "המתמחים" סוחטת את טיפות הלימון האחרונות.

האופטימיות שהיא משדרת יכולה להשכיח מאיתנו את העובדה שבכל זאת מדובר ברופאים, אלו שזיגמונד פרויד הגדיר כמיזנטרופים