(צילומים: חיים כהן; סטיילינג: רונית אלפסי; איפור ושיער: יוסי לוי; בגדים: חברת nox; התמונות באדיבות say talent)
בנובמבר האחרון הפכה ליז רביאן לכוכבת רשת ליום אחד. אלפי גולשים הציפו אותה בתגובות נרגשות, בטלוויזיה התחרו על הזכות לראיין אותה, וברחוב היא לא יכלה ללכת בלי שמישהו יעצור אותה בכל כמה מטרים.
המהומה הוצתה בעקבות פוסט ויראלי שפרסמה רביאן בפייסבוק, ובו חשפה בגילוי לב את תחושותיה עם בן זוגה דאז, ספורטאי האקסטרים סתיו בסן (29), בנו של הזמר דני בסן. רביאן גוללה את חששותיה מהפגישה הראשונה איתו, בגלל דימוי הגוף הירוד שממנו סבלה. במחי כמה משפטים אמיצים היא הפכה לקולו של דור שעסוק ברדיפה אחרי הרזון והאישור החברתי שנלווה אליו.
"התכתבנו שבוע שלם בפייסבוק, אחרי שבועיים של חיזורים מצידו ללא היענות מצידי", סיפרה רביאן בדף הפייסבוק שלה, לצד תמונה אינטימית שבה היא נראית עומדת ומחייכת, בתחתונים ובחזייה בלבד, מאחורי בן זוגה. "סתיו חשב שאני לא סופרת אותו ממטר. אני, לעומת זאת, הייתי בפחד תהומי שניפגש. חשבתי שכשהוא יראה אותי, הוא לא ירצה להיות איתי. ראיתי את התמונות שלו ואת הערכים שהוא מקדש בחייו הפרטיים: מאמן כושר, 'איירון מן' עם 8,000 גביעים ומדליות על הישגים, ובחיי, לא הבנתי מה הוא רוצה ממני.
"כשסוף סוף אזרתי אומץ ונפגשנו, גיליתי נשמה עדינה ומורכבת, בדיוק כמוני, אשר כמהה לאהבה כנה ואמיצה. ההתאהבות היתה מיידית, ולאט לאט חוסר הביטחון שלי בנוגע לחוויית הגוף הלך ופחת, והרבה בזכותו.
"אממה, מה שגיליתי זה שהעולם חווה את החיבור בינינו בדיוק כמו שאני חוויתי אותו בתחילת הקשר: חוסר הבנה מוחלט וסקרנות מטורפת איך גבר כמו סתיו נמשך לאישה מלאה ודשנה כמוני. מצאתי את עצמי מנסה להסביר איך זה קרה.
"מה שהעציב אותי במיוחד זה שבעיקר נשים שאלו אותי על הקשר שלנו. פאק. הלוואי שלא היינו מגמדות את עצמנו לתוך התבנית הצרה והעלובה של 'אם עליתי במשקל, אז אין לי ערך'. זה נשמע נוראי, ובכל זאת, כל כך הרבה נשים חוות את עצמן ככה.
"צאו ותחגגו את עצמכן, בכל משקל, בכל צורה, בכל מצב צבירה. אני כותבת את זה גם כדי להזכיר לעצמי".
רביאן (30), שחקנית ודוגמנית למידות גדולות, מספרת שהתפוצה המהירה והתגובות הנרגשות לפוסט דווקא הכניסו אותה ללחץ. "לא היה לי מושג שזה מה שיקרה. נכנסתי להתקף חרדה מטורף. חשבתי שרק חברים שלי יקראו את זה. מעולם לא תיארתי לי שהדברים יכולים בכלל להתפתח למקומות האלה.
"כשאתה לא צופה המולה כזאת, זה מלחיץ. באותו ערב סתיו ואני יצאנו מהבית, ואנשים לא הפסיקו לעצור אותנו. זאת היתה חדירה לפרטיות שמעולם לא חוויתי, אבל התגובות שקיבלתי והדברים שכתבו לי היו מדהימים. כל החרדה שסתיו ואני חווינו היתה שווה את זה, ואם נשים עשו שינוי במחשבה שלהן בכל מה שקשור לנושא של נשים שמנות - אז זה בכלל היה שווה".
היה בפוסט משהו אותנטי ובלתי אמצעי, במיוחד בגלל התמונה.
"חזרתי מהצגה בחצות והוצאתי את סתיו מהמיטה, שיצלם אותי בתחתונים ובחזייה לעבודה שעשיתי להלבשה תחתונה. ואז, בזמן שאני עושה כל מיני פוזות למצלמה, הוא צילם תמונה אחת ספונטנית שלו ושלי, בינו לביני, ואותה העליתי. הוא בכלל לא היה מודע לפוסט הזה, והוא קיבל חום כשהוא ראה אותו. התקשר אלי מהרחוב ואמר לי, 'מאמי, מה זאת התמונה הזאת?'"
לא התייעצת איתו קודם?
"לא. אם תיכנס לפייסבוק שלי תראה שכשמשהו בוער בי, ואני ממש רוצה להוציא אותו ממני, הוא ייצא בלי פילטרים. אני הרבה פעמים שמה את הלב שלי בפלטפורמות חברתיות, כי אני יודעת כמה טוב זה עושה לי. אז למה לא לעזור גם לאנשים אחרים?"
* * *
הפוסט המרגש והאופטימי הגיע חודשים אחדים אחרי שבני הזוג עברו להתגורר יחד, ואחרי שסתיו הציע לרביאן נישואים. הכל נראה מבטיח, אבל הסוף היה פחות טוב. שלושה חודשים אחרי הפוסט ההוא הגיעה הפרידה הכואבת.
מה קרה?
"אני אוהבת את סתיו, וחשוב לי לשמור על כבודו. אני יכולה לומר רק שהכל היה מאוד אינטנסיבי ומאוד מהיר. הוא יפה תואר, והלב שלו עוד יותר יפה. בזה התאהבתי בזמנו, אבל היום זה לא רלוונטי.
"הפרידה היתה מאוד כואבת, כי עדיין אהבנו. בשבילי זה היה ממש כמו לעבור גמילה. פרידות זה הדבר הכי קשה בעולם, זוועת האנושות. אחד הדברים שהכי קשה להתמודד איתם. הזוגיות הזאת היתה אחת החוויות הכי משמעותיות שהיו לי, אבל התפקיד שלו נגמר. יש אהבה גדולה וכבוד גדול, אבל איש איש לדרכו. היום הוא כבר לא חלק מהחיים שלי".
מאז הפרידה יצאה לכמה דייטים, שלא עלו יפה. "מגיל 17 אני בזוגיות. כמה שזה נשמע קיטשי, היום יש משהו בַּלבד שלי. אני מתחילה לגלות את עצמי, נמצאת בסוג של מערכת יחסים עם עצמי. זה הדבר הכי מרגש שקרה לי בחיים.
"אני רווקה וטוב לי, אבל אני גם מאוד רוצה זוגיות. אין לי ספק שזה יגיע. אני יודעת היום יותר מתמיד מה אני צריכה כדי לקיים מערכת יחסים בריאה".
את מרגישה נוח יותר עם גברים חתיכים?
"אני אראה לך את התמונות של כל הגברים שיצאתי איתם - חתיכים אחד אחד. אבל זה כל כך לא משנה וכל כך לא חשוב, ועצם זה ששאלת את השאלה הזאת מוכיח עד כמה החשיבה שלנו הזויה".
זו התחושה שהעברת בפוסט שלך.
"כתבתי את זה ממקום שכבר מבין את העיוות שבמחשבה הזאת, שגברים חתיכים לא ייצאו עם שמנות. אין ספק שגם אני חוטאת בזה, אבל מצידי שיבוא היום הגבר הכי מכוער שיש, בשבילי הוא יהיה הכי חתיך שיש".
"השמחות". "חיפשו אישה גדולה" // צילום: אילנית דואניס
רביאן נולדה וגדלה בכפר שלם שבתל אביב. אביה שלמה (55) עובד בשיפוצים ובזמנו הפנוי הוא זמר בלהקה פרסית. אמה חנה (53) עובדת בעמותה שמטפלת בגמלאים. אחיה הקטן אדם (28) עובד בדיוטי פרי.
הוריה התגרשו כשהיתה בת 15. "הייתי אז במקום מאוד בוגר ונכנסתי מייד לתפקיד האחראית, אבל רק כשהתבגרתי הבנתי את המשמעות העמוקה של חיים בבית מפורק לפי המוסכמה החברתית. זה כבר היה פחות פשוט, ממש הייתי צריכה לעבור מסע. יצאתי מהמקום הפוטוגני של 'טוב שהוריי התגרשו' ונכנסתי פנימה, ושם היה הרבה כאב של ילדה שלא רצתה שההורים שלה ייפרדו. היום אני מבינה שזה היה המסע שלהם, וזה מה שהיה צריך להתקיים כדי שאגדל ואתפתח.
"אחי ואני נשארנו לגור עם אמא, אבל הקשר עם אבא שלי נשאר מאוד הדוק. עד היום אני מדברת איתו בכל יום, מספרת לו את כל הכאבים, החלומות והרצונות שלי. הוא אבא מיוחד. אמא היא החברה הכי טובה שלי. אנחנו רבות המון - ובתוך שנייה משלימות".
* * *
היא למדה בבית ספר לאמנויות וסיימה את תיכון תלמה ילין במגמת תיאטרון. היא לא התגייסה לצה"ל מסיבות רפואיות, אבל עשתה שירות לאומי. אחריו התקבלה ללימודי משחק בבית צבי, במחזור שבו למדה גם בת חן סבג ("מטומטמת").
כשהיא לא בימי צילום למודעות פרסומת, היא עובדת במשרד שמטפל בגמלאים, בבניין שבו עובדת גם אמא שלה. "אני עובדת עם אנשים מבוגרים, ואין אינטריגות. כולם באים למשרד בחדווה. אני עובדת עם אמא שלי באותה קומה, ומבחינתי זה ממש תיקון לקשר שלי איתה".
ידוע שלשחקנים בארץ קשה להתפרנס רק מהמקצוע.
"זו לא השלמת הכנסה. בחרתי בעבודה הזאת, במשרד. זה הדבר הכי טוב שקרה לי זה שנים. כשהתחלתי שם אמרתי 'לא' להפקת ילדים ולהפקה בתיאטרון רפרטוארי. היום אני רוצה לדייק את עצמי, לא לקחת כל עבודה שנותנים לי. לשאול את עצמי מה טוב לי, לא רק ללכת עם הזרם. כשהייתי צעירה יותר עשיתי הכל: בבוקר מחופשת לעוגת שוקולד בסופר, ובערב בתפקיד ראשי בתיאטרון. היום זה לא ככה".
בימים אלה היא מגלמת את דמותה של שירז ברדוגו, קונדיטורית רווקה שצמאה לזוגיות, בסיטקום "השמחות" (שישי בערב, 21:30, רשת, ערוץ 2).
"אחרי אודישן אחד הודיעו לי שהתקבלתי, ופרצתי בבכי. התקשרתי לסוכנת שלי וביקשתי שתוודא שוב שזו לא טעות, כי לא יכול להיות שמקבלים אותי רק אחרי אודישן אחד".
את מזהה דמיון בינך לבין הדמות של שירז?
"במקום הסטריאוטיפי חיפשו אישה גדולה, וברמת הטַייפ זה משהו שקיים בי. ביני לבין הדמות יש קווי אופי דומים. אני פלפלית כמוה, והפה שלי הרבה פעמים מסבך אותי. אני אומרת מה שאני חושבת, וכשאני רואה חוסר צדק, אני לא יכולה לשתוק. המרוקו יוצא ממני. ואני בכלל לא מרוקאית. הסבא והסבתא שלי מצד אבא שלי נולדו בפרס".
ההפקה חיפשה אישה מלאה.
"נכון. הרבה פעמים זה בעוכריי, כי בטלוויזיה יש משהו בטייפקאסט שהוא מאוד גזעני, לא רק לשמנים ולרזים, אלא לכל מי ששונה - נניח, לגייז. אצלנו בארץ כל תפקידי הגייז משוחקים דווקא על ידי סטרייטים. אתה לא תראה גיי שמשחק תפקיד של סטרייט מאוד גברי".
אסף גולדשטיין מגלם עכשיו תפקיד סטרייטי מאוד בסרט החדש של דובר קוסאשווילי.
"וזה מדהים, אבל לרוב לוקחים סטרייטים לשחק גייז, ולא להפך".
איך זה בא לביטוי אצל שחקניות שמנות?
"אתה לא תראה שמנה משחקת את 'הבת של השכן'. זאת פרימיטיביות שצריך להשתחרר ממנה. אבל אני מרגישה שהשינוי קורה, וזה משמח אותי".
לרוב יש נטייה ללהק שמנים על תקן של גימיק או אתנחתא קומית.
"כן, אבל לפעמים גם גימיק מוביל לשינוי חברתי. כשאני רואה שמן שמלוהק ועושה עבודה טובה, אני לא חושבת אם זה בא מגימיק, בדיחה או שעשוע של הקהל. מבחינתי זה מבורך".
היו תפקידים שלא קיבלת בגלל המשקל?
"אני בטוחה בזה. הרבה במאים אמרו לי, 'את כל כך מוכשרת, רק תורידי קצת במשקל'".
ומה ענית להם?
"אני תמיד מחייכת ואומרת, 'מצטערת, אבל לא אעשה את זה'. מכיוון שהסטריאוטיפ הזה כל כך חזק, אני צריכה להסביר למה זה לא נכון, ולפעמים זה מתיש. אבל אני כן מרגישה שקורה משהו".
את עסוקה בדיאטות ובחישובי קלוריות?
"כל בוקר אני מתחילה בזה שאני אומרת לעצמי, 'ליז, חיים שלי, היום אנחנו אוכלות רק בריא ועושות ספורט'. אני לא צריכה להסביר לך איך היום הזה נגמר. אני אישה שמנה, ואחד החלומות הגדולים שלי הוא להוריד במשקל. אבל זה לא אומר שאני צריכה לשנוא את עצמי ולחבל בעצמי.
"עם השנים למדתי שאפשר גם להיות שמנה שאוהבת את הגוף שלה וגם לרצות להוריד. כמו שאפשר להיות נשוי ולפנטז על בחורה שראית ברחוב. אנחנו בני אדם, ובאנושיות קיימת הרבה מורכבות.
"כחברה יש לנו נטייה לקטלג. 'הטבעונית', 'השמנה', 'ההומו'. נראה לי שדווקא המקום של לא לקטלג, אלא לראות את הדברים בצורה יותר רחבה, עוזר לי לקבל את עצמי ואת הסביבה".
למה את לא מצליחה לרזות, למרות הנחישות?
"זאת שאלת השאלות, וכשתהיה לי תשובה נעשה עוד ראיון. אני רק יודעת שהפסקתי להלקות את עצמי על זה. אני כותבת עם רועי ירושלמי סדרה שמבוססת על המורכבות הזאת, של אדם שמן בתוך החברה שלנו.
"לכל אדם יש בעיה, פצע עם הנראות שלו, והפצע הזה הרבה פעמים מנהל אותנו. במקום שבו אני נמצאת היום, אני לא חווה את השומן שלי כפצע.
"הביטחון וההרגשה קשורים יותר לאיך שאני חוֹוה את עצמי, ולא למספר שעל המשקל. כשהייתי רזה היה לי חוסר ביטחון תהומי, כי הייתי עסוקה בניסיון להשתנות ולא לקבל את עצמי. עכשיו אני במקום הרבה יותר מחובר ושלם, ויש לי הרבה יותר מחזרים מאשר בתקופות שבהן הייתי רזה יותר. הכל תלוי איך האישה חווה את עצמה".
את הנשיות שלה, כהגדרתה, החלה לחוות בגיל צעיר מאוד. "תמיד הייתי בוטילישס עם חזה וישבן. בשנים האחרונות עליתי משמעותית במשקל, וזה קשור למיליון דברים. היתה לי פריצת דיסק והייתי צריכה לעבור ניתוח, שהוביל לאבטלה, כי לא יכולתי לעבוד. בנוסף, הייתי מאוהבת מוות בפעם הראשונה, וזה לא היה הדדי. והיו עוד כל מיני דברים".
את מתחילה עם גברים?
"נראה לך? אתה יודע איזו ביישנית אני? אם יש גבר שאני רוצה, אני אמות ולא אתחיל איתו. אין לי מושג איך עושים את זה, ואני גרועה בזה".
איפה גברים מתחילים איתך?
"בעיקר בפייסבוק. הגברים שתופסים לי את הלב הם כאלה שמדברים מהלב. החיבור צריך לבוא בפן הרגשי. אני עדיין מתקשה לתת אמון מהיר בגברים, זה עקב אכילס שלי.
"אבל אני גם לומדת שאדם הוא אדם הוא אדם. הנטייה שלנו כאנשים היא לשפוט לפי האמונות והחוויות הקודמות שלנו, ואני ממש עובדת לשנות את זה".
את יודעת לזהות גברים שרוצים אותך ללילה?
"אני לא יודעת מה זה גבר ללילה. בחיים לא היה לי סטוץ. זה לא קורה לי, כי זאת לא אני".
הגירושים של הורייך השפיעו על הדרך שבה את מתנהלת בזוגיות?
"כן, בוודאות, וזה חלק מהמקום שלי שהיה זקוק לריפוי. כל מה שקשור בביטחון, באמון ובשאלה מה זה בכלל בית מתפקד. הרבה פעמים הבית שגדלתי בו לא תפקד.
"ההורים שלי הביאו אותי לעולם כשהיו בני 20. כשאני הגעתי לגיל הזה, לא הבנתי מימיני ומשמאלי. איך אפשר בכלל להיות אמא בגיל הזה? קראתי עכשיו מחקר שאמר שמבחינה מנטלית, הגיל הכי מדויק להביא ילדים לעולם הוא 35. ההורים שלי היו שני ילדים שגידלו שני ילדים, והיה כאוס בבית. הכוונות היו טובות - אבל היה כאוס".
* * *
קשה להתעלם מהכריזמה, מההומור ומהחיוניות שמשדרת רביאן, מסוג השחקניות שראויות בהחלט ליותר זמן מסך. עיקר עבודותיה עד היום היו בתיאטרון: היא השתתפה במחזות הזמר "סיפור הפרברים" ו"מייק", ובהצגות "מימונה", "תנאים של חיבה" ו"הניה פקלמן". על תפקידה בהצגה "הוכחה" בתיאטרון הספרייה היתה מועמדת ב־2011 לטקס פרסי התיאטרון, בקטגוריית שחקנית השנה.
התפקיד בסדרה "השמחות" הוא הראשון שלה בטלוויזיה. "זאת אחת החוויות הכי מצחיקות שהיו לי בחיים. אתה לא מבין כמה פעמים צחקתי ברמה שהסוגרים שלי לא יכלו לעמוד בזה. זו היתה חוויה כל כך כיפית ומלמדת. רובי (דואניס; ע"ס), הבמאי, הוא גאון בעיניי. זה היה ממש בית ספר בשבילי".
הביקורות על הסדרה לא מפרגנות, בלשון המעטה.
"קראתי ביקורת אחת וזה הספיק לי, כי היא כל כך לא תאמה את החוויה שלי. כך שמבחינתי, למי אכפת? הביקורות לא יגמדו את החוויה הטובה שעברתי שם. אני צופה בסדרה ונהנית ממה שאני רואה".
הטענה העיקרית היא שמדובר בחזרה להומור נמוך וסטריאוטיפי.
"נכון שזה לא שייקספיר, אבל לא כל דבר הוא שייקספיר. אחרי מהדורת החדשות של שישי בערב, עם כתבות על סרטן, מחבלים ומוות, בא לך איזה ממתק שישחרר את הראש. אני מאוד עומדת מאחורי הדבר הזה. אם יש אנשים שלא מתחברים - זו בחירה שלהם, וזה סבבה. לשם כך נוצרה אמנות, כדי שנוכל לתת עליה את הדעת".
ובכל זאת, הדבר הראשון שאת משתתפת בו בטלוויזיה מקבל ביקורות קטלניות.
"הכינו אותנו שיקרה דבר כזה, ושלא נתעכב על זה. אמרו לנו שברור שיהיו אנשים שלא יפרגנו, אז שפשוט לא ניתן לזה מקום. וזה באמת מה שעשיתי".
כבר מזהים אותך ברחוב?
"לא לגמרי, כי המראה שלי בסדרה לא כל כך תואם את איך שאני נראית במציאות. אבל יש כל מיני לחשושים. מנסים להבין אם זאת אני או לא".
עברה לך בראש המחשבה שהאקס שלך סתיו צופה בסדרה?
"ברור. אבל בגדול הוא לא אדם שרואה טלוויזיה, אז אין סיכוי שהוא יראה, וזה טוב".
חווית הטרדות מיניות?
"בטח. הערות, מבטים, פליקים בישבן. כשהייתי צעירה יותר היה שחקן שניסה לנשק אותי בכוח. אמרתי לו שאני לא רוצה, ממש הדפתי אותו ממני. זה משהו שחוויתי כל כך הרבה פעמים כאישה, עד שלא הבנתי כמה זה נורא.
"בתיאטרון ובטלוויזיה הגבולות כאילו לא ברורים, אבל הגבול הוא כשקורה משהו שלא נוח לאדם שנמצא מולך. אז הוא חווה סוג של הטרדה".
פגשת את השחקן ההוא מאז?
"לא פגשתי ולא התלוננתי. זה משהו שלא נגעתי בו בחוויה שלי כאישה. הבנתי רק שזה לא בסדר ושזה אסור, והשארתי את זה שם. אולי ביום מן הימים, אבל לא עכשיו".
החלום שלה הוא סרט קולנוע בכיכובה, "עם תפקיד שבתיאור הדמות שלו לא יהיה כתוב 'שמנה'. זה מה שבא לי. לעשות משהו בשבילי, ודרכו לשנות משהו בחברה. זה אחד החלומות הגדולים שלי: מהפך בגישה לנשים שמנות".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו