"יגידו שאני עפה על עצמי או חולמת יותר מדי בגדול, אבל אני רוצה שאנשים יתלבטו אם ללכת להופעה של ביונסה, של אדל או שלי. זו המטרה הסופית שלי, ואין דבר כזה שאני לא אגיע אליה, אין סיכוי".
הציטוט השאפתני הזה לא מגיע מפיה של בריטני ספירס, שביקרה כאן החודש, אלא דווקא מלינה מח'ול בת ה־24, זוכת העונה השנייה של "דה וויס". אם להתרשם מההתפתחויות האחרונות בחייה, היא בכיוון הנכון.
"לפני כמה שבועות בישרו לי שבאוקטובר אני אמורה להתחיל לחמם את סיבוב ההופעות החדש של 'ליטל מיקס'", היא מספרת בהתרגשות על התחנה הבאה במסע שלה. "זה סיבוב של שלושה חודשים שיכלול 33 מופעים בבריטניה ובמדינות נוספות באירופה. בהתחלה לא האמנתי. שאלתי שוב ושוב אם זה אמיתי. כל הופעה היא מול 20-15 אלף איש, והשיא יהיה בוומבלי בלונדון, 80 אלף. זאת חשיפה מטורפת, וככה הקהל באנגליה יזכה להכיר אותי ואת המוסיקה שלי. זה באמת חלום שמתגשם".
החוזה בין הצדדים טרם נחתם סופית, אבל אם הכל יתקדם כצפוי, אכן מדובר בהישג משמעותי. "ליטל מיקס" היא להקת בנות בריטית שזכתה ב"אקס פקטור" בריטניה והוחתמה בחברה של סיימון קאוול המיתולוגי. בחמש השנים האחרונות היא הפכה ללהקה הכי חמה בטין־פופ העולמי, כשחברותיה משחזרות (ולעיתים אף מנפצות) את שיאי המצעדים של ה"ספייס גירלז" ו"הפוסיקט דולז" בארה"ב ובבריטניה.
"כפי שזה מסתמן כרגע, לינה הולכת להיות ממש מופע תומך ל'ליטל מיקס', חצי שעה על הבמה", מוסיפה המנהלת האישית הצמודה של מח'ול, אירית טנהנגל. כשאני מנסה לערוך את ההשוואה המתבקשת לנסרין קדרי - עוד זוכת ריאליטי ממוצא ערבי, שנבחרה לחמם את "רדיוהד" יחד עם דודו טסה - טנהנגל מזדעקת. "אין מה להשוות לנסרין, כי לינה גם תשתתף באירוע השקת הטור של 'ליטל מיקס' בלונדון, יציגו אותה רשמית, כולם יידעו מי היא, ידברו עליה, היא תקבל פרומו, וזה פרסום ענק. וזהו, אחרי זה היא כבר בטופ, קיבלה קיצור דרך. לזמרות אחרות זה לוקח שנים".
איך זה קרה?
טנהנגל: "מה שפתח ללינה את הדלת זה מופע החימום ללהקת 'קווין' ואדם למברט בפארק הירקון בספטמבר שעבר וההופעה במצעד הגאווה בתל אביב. הראינו את קטעי הווידאו שלה בחו"ל, והיא הוחתמה בחברת 'מרשל ארטס', שמפיקה סיבובי הופעות לאמנים כמו פול מקרטני, אלטון ג'ון וסלין דיון. הם סגרו ללינה הופעות באירועי גאווה ובפסטיבלים ברחבי העולם, לעיני מאות אלפי צופים".
מח'ול: "אחרי המצעד בתל אביב, שאלתי אם יש יותר גדול. אז יש יותר גדול - מצעד הגאווה בסאו פאולו מול 3 מיליון איש, לשם אני רוצה להגיע. בינתיים הופעתי לפני שבוע במצעד הגאווה בברצלונה בפני רבע מיליון איש".
איך ערבייה נוצרייה מעכו משתלבת באירוע המרכזי של הקהילה הגאה בישראל?
"זאת היתה הפעם הראשונה שלי שם, והיה לי מדהים, היו אנרגיות מטורפות. זה הרגיש לי כמו יום סטודנט משודרג. התגובות שקיבלתי היו נהדרות. שלחו לי הודעות שהייתי מרימה ושעשיתי כיף גדול".
* * *
היא פרצה לתודעה לפני ארבע שנים ב"דה וויס", אחרי שהדהימה את הקהל והמנטורים בקאברים מוצלחים לוויטני יוסטון, לאונרד כהן, אלישיה קיז, ריהאנה ופיירוז. טוקבקיסטים קטלו אותה, ההפקה אתגרה אותה כשהתעקשה שתשיר גם בעברית, אבל הכל התגמד כשקטפה את המקום הראשון.
אחרי הניצחון בתוכנית החלה לחפש את דרכה בתעשייה. היא קיבלה חוזה הקלטות ב"הליקון", אבל החליטה לצאת ממנו ("לא הרגשתי כימיה וחיבור נכון"), השתתפה פעם אחת בפסטיגל, ואז הוציאה שיר בערבית ("אנתה"), שזכה להתייחסות מינורית ברדיו.
מייד לאחר מכן העלתה מופע קאברים מצליח לפיירוז ("מילאתי את היכל הקונגרסים בחיפה ואת היכל התרבות בנצרת, וגם היום אני יכולה למלא אותם שוב"), והעלתה שני מופעים שונים לוועדי עובדים - קלאסיקות בערבית למגזר ושירים שביצעה ב"דה וויס" לקהל היהודי. לפני כשנתיים ביצעה פניית פרסה נוספת והחלה לעבוד על שירי פופ באנגלית עם המוזיקאי טל פורר, שאותו הכירה כשהיה המעבד המוזיקלי של "דה וויס". הוא זה ששידך בינה לבין טנהנגל, שמלווה אותה מאז בכל צעד.
"לינה היא הסוס הערבי השחור שאתה מהמר עליו במרוצים והוא עוקף את כולם", אומרת טנהנגל, סוכנת העל שניהלה במשך יותר מעשור את ילדת הפלא ליאל קולט, וכעת שמה את כל הז'יטונים שלה על מח'ול. "היא מביאה איתה משהו אתני וגם אותנטי, שאוהבים מעבר לכישרון. כמו גל גדות.
"העבודה עם ליאל הגיעה למיצוי. אחרי 13 שנה יחד הבנתי שזה לא זה, שהיא הגיעה למקסימום שלה, ונפרדנו".
עכשיו היא בונה את מח'ול כמותג גלובלי - LINA. לדבריה, היא השקיעה בה עד כה כ־7 מיליון שקלים, בעזרת שותף ומשקיע מחו"ל. בכסף הזה גויס צוות בריטי של עשרה אנשי מקצוע, שמנהלים את הקריירה של הטאלנטית הצעירה מאל"ף ועד ת"ו, מיצירת חומרים והקלטות, דרך שיווק ויחסי ציבור ועד לרשתות החברתיות.
"אחרי הסיבוב עם 'ליטל מיקס', היא מחזירה את ההשקעה בתוך שנה", משוכנעת הסוכנת, "בארץ דפקו אותה, מנהלים רק רצו ממנה כסף. למזלה, לקחנו אותה, ואנחנו משקיעים בה כדי להעיף אותה למעלה. רק בחצי השנה האחרונה היא מבינה מה נפל עליה. בהתחלה היא היתה בשוק טוטאלי".
"לא הבנתי כלום בפופ בחו"ל", מאשרת הזמרת. "אירית והצוות האנגלי לימדו אותי. שתינו מקבלות את ההחלטות ביחד, לפעמים אני מתקשרת אליה בשתיים בלילה כי יש לי איזה רעיון שאני חייבת לספר לה עליו. היא לימדה אותי שאם אתה חולם, אין דבר שאי אפשר להוציא לפועל".
למה החלטתן להתמקד דווקא בשוק הבריטי?
מח'ול: "כי אנגליה יותר קרובה לארץ מארה"ב, והשוק הבריטי נחשב הכי קשה לפיצוח. הבריטים אוהבים פופ אנגלי, בסטייל, בצליל ובטעם שהם מכירים, שיהיה לא שטחי, וקשה לחדור לשם. אז אמרנו שאם אנחנו עושים את זה שם, אני אוכל לעשות את זה בכל מקום.
"בשנה וחצי האחרונות, אני כל חודש בלונדון לכמה ימים. לכתיבת שירים, הקלטות, פגישות, יחסי ציבור, כל מה שצריך כדי לנהל קריירה. אני אמורה לעבור לגור בלונדון בשנייה שיצטרכו אותי שם לפול טיים ג'וב.
"ברגע שאפרוץ בחו"ל בגדול, אוציא את אלבום הבכורה שלי, שכבר כמעט מוכן, עם עשרה שירים. אני מקווה שזה יקרה בתחילת 2018. עד אז אני אמורה להקליט דואט באנגלית ובסינית עם כוכב פופ סיני, ולהופיע גם בסין".
הכל נשמע מתוכנן כמו מבצע צבאי, מה האסטרטגיה שלכן?
"בהתחלה הקלטנו שני שירי פופ - 'This Ain't About You' ו'Dance Sucker' - והוצאנו החוצה גרסאות דאנס שלהם, רמיקסים, כדי להגיע איתם לדיג'ייז בבריטניה, לסצנת הקלאבינג והמועדונים. המטרה היתה שהשם שלי יהיה מוכר קודם כל בשטח, ובמקום שאנחנו נרדוף אחרי הרדיו, הוא ירדוף אחרינו, כי בשטח כבר שמעו את השירים.
"והצלחנו. שני השירים הגיעו לצמרת, מקומות 4, 5, 7 במצעדי הקלאב והפופ של 'מיוזיק וויק', מצעדים שהדיג'ייז עצמם מדרגים אותם".
רק שמספרי הצפיות שלהם ביוטיוב נמוכים יחסית, 20 אלף ו־30 אלף.
"נכון, אבל זה בנה את השם שלי בשטח לקראת השיר השלישי, 'Can’t Keep Falling', שיצא לפני חודשיים, ויותר קל עכשיו להכניס אותו מהדלת הקדמית, כי כבר מכירים את השם שלי. יש לו כבר 176 אלף צפיות. זה עדיין מעט יחסית, אבל הוא כבר מנוגן בתחנות רדיו שהן יותר מיינסטרימיות באירופה, בדרום אמריקה ובאסיה. הוא גם נכנס לפני חודש וחצי לפלייליסט מלא בגלגלצ".
מי בחר את הקו המוזיקלי?
"פופ זה מה שאני אוהבת. כנערה הייתי חוזרת מבית הספר וצופה רק ב־MTV. הערצתי את בריטני ספירס, הספייס גירלז, הבקסטריט בויז שראיתי כאן בארץ, וכמובן ביונסה, פינק, סלין דיון. והנה, את השיר החדש כתבתי עם מייגן קוטונה, שכתבה שירים לבריטני. צריך להבין שבאנגליה, הפופ נמצא במיינסטרים כבר שנים. בארץ זה קורה רק עכשיו, עם נועה קירל וסטטיק ובן־אל".
בינתיים ויתרת על הערבית?
"לא ויתרתי. אני אוהבת מוזיקה ערבית, אבל אני מעריצה של פופ, ואני בדרך להגשים את החלום הגדול שלי. היתה ביקורת אחת (ב'הארץ'; א"נ) שטענה שאני מוותרת על השורשים שלי. אני לא. אני עושה את מה שעושה לי טוב, מה שאהיה שלמה איתו ויעשה אותי מאושרת. כל אחד יכול לאהוב או לא לאהוב. כמו שיש כאלה ששנאו את הביטלס ואמרו שזה פח אשפה. נראה אותם אומרים את זה היום".
בעידן שבו כוכבות הפופ לא משאירות הרבה מקום לדמיון, לינה משתדלת לשמור על צניעות יחסית. בקליפ אחד היא חושפת מעט רגליים ובטן. בקליפ אחר, שצולם במדבר יהודה, היא רוקדת לצד ארבעה גברים (בראשם השחקן גל אמיתי) במכנסוני ג'ינס, חושפת בטן וכתפיים, לא יותר.
"אירית שומרת עלי", היא מודה. "גם כשאני רוצה ללבוש משהו קצת יותר חושפני, היא מייד אומרת לי, 'זה לא, לינה, את זה את לא לובשת'".
וזה עובד?
"המדד שלי הוא ההורים שלי. אני מראה להם את הקליפים לפני, ואם אין להם הערות, אז הכל בסדר. אני בוגרת קורסים בשיווק ובמינהל עסקים, וברור לי למה התקשורת בארץ מפרסמת כותרת שאני בקליפים בלבוש חושפני. אני מבינה את הצורך, זכותם, אבל בחו"ל צוחקים על תגובות כאלה. זה סקסי? לא מבינים על מה אני מדברת".
את לא מרגישה לפעמים שאת זמרת עם עומק ונשמה שמתבזבזת על שירי דאנס?
"כבר קיבלתי את התגובה הזאת כאן בארץ, מאנשים ששאלו אותי למה אני מתפשרת ולאן נעלמה לינה ששרה שירים עם עומק. השירים שהוצאתי עד עכשיו נועדו לחדור לשוק שבו אני אנונימית. ב'דה וויס' הייתי צריכה להראות בשלושה חודשים את כל מה שאני יודעת, את כל היכולות, ולג'נגל בין סגנונות ושפות. שם יש לי זמן לבנות את עצמי, ואני שומרת קלפים להמשך.
"אני חתומה בסוכנות שמחברת בין כותבים למבצעים, ובאלבום יש שירים שכתבתי עם קארן פולה, שכתבה לג'נט ג'קסון ודיוויד גואטה, וגרסאות המקור לשירים שכבר הוצאתי כרמיקסים. כשאוציא את השירים עם העומק בארץ יגידו, 'הנה לינה שהכרנו', ושם יגידו, 'וואו, הנה לינה החדשה'".
העולם מלא בזמרות דאנס ופופ, מה מייחד אותך?
"יש לי בקול ובשירה אלמנטים אתניים שעושים את ההבדל ביני לבין זמרות אחרות, לא משנה כמה הן טובות. באחד השירים החדשים שלי יש אלמנטים ערביים, סלסולים קטנים, אבל לא בצורה בולטת במיוחד, כי אני בכל זאת מכוונת לחו"ל".
למה לא להבליט אותם? עפרה חזה הצליחה בזכות הקטע האתני, התימני.
"היא הצליחה בשני רמיקסים (לשירים 'גלבי' ו'אם ננעלו'; א"נ). אני רוצה להצליח ביותר משיר או שניים, ולא להיחשב 'מוזיקת עולם' אלא להיות במיינסטרים פופ העולמי. אני לא רוצה להיות מישהי שיצאה מישראל, הגיעה לאנשהו, וזהו, נגמר הסיפור".
"זה סקסי? בחו"ל צוחקים על תגובות כאלה". מצטלמת לקליפ במדבר יהודה // צילום: לירן טפירו
אנחנו נפגשים בלובי של מלון "נורמן" היוקרתי בלב תל אביב, שבו מתאכסנת מח'ול כשהיא לא חוזרת לבית הוריה בעכו. בחניית המלון בוהקת האאודי A1 הלבנה שלה. "זה ממש לא דגם יוקרתי", היא אומרת בחיוך, "קניתי אותו בכספי ואני נוהגת בו. יש לי רישיון מגיל 16".
לראיון באה מח'ול עם טנהנגל, אחרי ניגוב חומוס באבו חסן ביפו ("פעם ראשונה שלי שם") ומדידות בגדים לקראת סיבובי ההופעות בחו"ל. היא לבושה במכנסיים קצרצרים שחושפים זוג רגליים דקיקות ובחולצה ספורטיבית שמנצנצת למרחוק. השיער מעוצב, הפנים מאופרות, הדיבור מהיר ובוטח, והעברית מושלמת, בלי שמץ של מבטא. רק לעיתים רחוקות היא מחפשת מילה או ביטוי בערבית, כדי לתאר ולהדגים במדויק מה היא חושבת.
אלא שעל פי המנהלת שלה היא עוד צריכה לצבור ניסיון. למשל, כשמח'ול עוצרת את השיחה לדקה כדי לדון בהעלאת תמונה לאינסטגרם ולפייסבוק, היא זוכה לנזיפה: "את מה שאת עושה כאן לא תוכלי לעשות לכתב בחו"ל. מייד ייתנו לך על הראש. כשאת מתראיינת, את רק מתראיינת".
היא יושבת עם הגב לכניסה, וגם יושבי הלובי שאולי מזהים אותה נמנעים מלהתקרב. כשהיא לא רוצה לדבר על משהו - למשל, זהותו של החבר שלה - היא מחייכת חיוך רחב שחושף שיניים בוהקות, מצקצקת בשפתיה ומסבירה שמדובר בסוד פרטי. לבסוף היא מסכימה לחשוף שהוא "ערבי־ישראלי, נוצרי, סטודנט. אנחנו ביחד כבר שלוש שנים, הוא מקסים ואני אוהבת אותו. אנחנו לא גרים ביחד, זה רק אחרי החתונה".
מתי יש לך זמן לזוגיות?
"לפעמים הוא יותר עסוק ממני. אם ביונסה מצליחה לשלב קריירה עם שלושה ילדים ובעל, אז אני יכולה לשלב חבר. וכשאהיה אמא, תשאל אותי שוב את אותה שאלה".
וכשתעברי לחו"ל?
"נסתדר. אם צריך, הוא יבוא אחריי, וגם כל המשפחה שלי תבוא. או שאני אבוא לפה. אני מקווה לעשות מספיק כסף כדי לבוא לארץ פעם בשבוע".
יש חתונה באופק?
"כשאגיע לאן שאני רוצה להגיע, כשיבואו לראות אותי 20 אלף איש בהופעה משלי".
* * *
מח'ול בכלל נולדה באוהיו. בתם הבכורה של ג'אדה, מהנדסת אלקטרוניקה, וריזק, כיום סגן מהנדס העיר עכו. הוריה עברו לגור בישראל כשהיתה בת כמה חודשים.
"ההורים שלי נולדו בארץ. בגיל 18 אבי נסע ללמוד תואר ראשון ושני באמריקה, וחי שם 15 שנה. באחד מביקוריו כאן הוא הכיר את אמי, הם התחתנו בישראל ועברו לגור יחד בארה"ב לעוד שנתיים. היא החזירה אותו הביתה".
יש לה שלושה אחים. אחות בת 22, שלומדת רפואה בטכניון; אחות בת 18, שסיימה עכשיו את התיכון; ואח בן 17, תלמיד. רשמית, מח'ול עדיין גרה איתם בבית. "עכו זו הכאפה שאני צריכה כדי ששום הצלחה לא תעלה לי לראש. לכן לא עברתי לתל אביב.
"זה המקום שגדלתי בו, ואני צריכה אותו כדי לזכור מהם הדברים שחשובים בחיים האמיתיים. מתייחסים אלי שם מדהים. מחבקים אותי וגאים בי, עוד מלפני 'דה וויס'. הייתי שרה, למשל, בקניון של העיר".
היא למדה בבית ספר ערבי בעכו, ובגיל 14 גם החלה להתנדב במד"א, במשך חמש שנים. "כל המסגרות שבהן הייתי אחרי הלימודים היו מעורבות. יש לי חברים יהודים גם בתעשייה וגם מחוצה לה. את רובם הכרתי בפסטיגל. עדי הימלבלוי, עודד פז, תובל שפיר, דניאל מורשת.
"מ'דה וויס' אני בקשר עם מאי כהן וניב מנצור. אני בקשר עם אביב גפן, וכמובן עם שלומי שבת, שהיה המנטור שלי, ואירח אותי חמש פעמים בקיסריה".
מתי התחלת לשיר?
"מגיל 4 ידעתי שאני רוצה להיות על במה. רקדתי בלט עשר שנים, עד גיל 14. בנות אחרות היו מתרגשות ובוכות לפני הופעה, ואני הרגשתי שם טבעית, כיפית, כמו בבית. רק תנו לי את ה'קיו' שלי. תחת לחץ אני פורחת. יש לי קצת בעיית ריכוז, אבל אני לא מאובחנת.
"בגיל 14 הפסקתי לרקוד בגלל כאבי גב, ובמקום זה שיחקתי כדורסל, שחיתי ולמדתי נגינה בפסנתר. בגיל 16 הייתי צריכה לנגן שיר ברסיטל סוף שנה בקונסרבטוריון בעכו, ואמרתי למורה שלי שאני רוצה גם לשיר אותו. עד אז שרתי רק במקהלה, ולא כמישהי שרוצה להיות זמרת.
"היא החמיאה לי על הקול, ובמופע קיבלתי תגובות מדהימות. ככה התחלתי לשיר, והמשכתי בקונסרבטוריון ובבית ספר ובאירועים של מד"א. גיליתי שההתלהבות מהבמה חוזרת אלי והרגשתי שזה הייעוד שלי.
"סיימתי את הבגרויות בממוצע 117. ההורים ציפו שאעשה פסיכומטרי ואלך ללמוד רפואה, ואני רציתי לשיר. הם לא הבינו את זה. הפשרה היתה שאני נרשמת ללימודי ביולוגיה בטכניון, ובמקביל הולכת ל'דה וויס'; אם אני נכשלת בתוכנית אני הולכת ללמוד, ואם אני מצליחה אני מוותרת על הלימודים".
יש לך אזרחות אמריקנית, יכולת ללכת לתוכנית הזאת בארה"ב.
"באמת חשבתי לטוס לארה"ב ולהשתתף ב'אמריקן איידול', אבל המשמעות של זה היתה להיות שם חצי שנה ולטוס בין מדינות. הייתי בת 18, וההורים שלי לא יכלו לבוא איתי ולא הסכימו שאטוס ואהיה שם לבד. אז התפשרנו על 'דה וויס' בארץ.
"כשהגעתי לתוכנית לא הכרתי אף שיר ישראלי, אף שיר בעברית, עד ששלומי שבת בא אלי עם ערימת דיסקים שלו ואמר לי, קחי ותלמדי בבית, כי את עושה לי פה פדיחות. תמיד כיוונתי לפופ באנגלית ולכן אני שם היום, מאוד מכוּונת למטרה שלי".
מה את אוהבת בישראל?
"יש פה משהו מיוחד. עם כל הבעיות במקום הזה, יש בו קסם, אולי בגלל זה כולם נלחמים עליו. להפיץ שנאה זה הרבה יותר קל מלהפיץ אהבה, אבל יש פה גם דברים יפים. כועסים מהר וסולחים מהר, מתאהבים מהר ושונאים מהר. זה אומר שיש אמוציות, שיש לב, ולכן יש גם תקווה לשינוי. אני חושבת ששני הצדדים לא ניסו מספיק. אם מנסים מספיק, מצליחים. אני ילדת ניינטיז, גדלתי על סרטי דיסני, ולכן אני מאמינה בסוף טוב עם זיקוקים".
למרות שאת אישית נתקלת בגזענות.
"כן, קללות, בטוקבקים ובפוסטים. זה נורא בעיניי שמבקרים אנשים רק בגלל המוצא שלהם. זה העציב אותי, כי קיבלתי נקודת מבט שונה על המציאות שאני חיה בה, אבל זה גם נותן לי הזדמנות לשנות אותה. בעיניי, האהבה תמיד גוברת, כי ברגע שמכירים בן אדם כבר אי אפשר להיות גזעניים כלפיו".
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו