החשד: בגידה באמון הציבור

חשיבותה של "פרשת כלי השיט", המוכרת יותר כ"תיק 3000", היא לא רק בבכירותם של המעורבים בה, במרכזיותם של אמצעי הלחימה שנדונים בה ובסכומי הכסף הבלתי נתפסים שעברו בה - על פי החשד כמובן - מיד ליד. היא חשובה בעיקר משום שהיא מרימה את המסך מעל הדרך שבה מנוהלות המערכות הקריטיות ביותר במדינת ישראל.

הציבור הישראלי רגיל לראות בצה"ל, ובצדק, אי של מצוינות, שהחלטות מתקבלות בו רק ממניעים מקצועיים, נקיים, נטולי אינטרסים. גם בעידן שבו נחשפת, חדשות לבקרים, ההפקרות שבה מתנהל המשק הישראלי, נותרו צה"ל ומערכת הביטחון מחוץ למשחק: עובדי ציבור נאמנים, שמה שמניע אותם הוא רק הדאגה לביטחונה של מדינת ישראל.

בהיבט הזה יש לפרשה הנוכחית פוטנציאל הרסני, משום שהיא מטילה צל כבד על טיב ההחלטות שהתקבלו ועל האנשים שקיבלו אותן. מעבר למבוכה הטבעית מכך שלראשונה נחקר באזהרה אלוף בכיר (אלי "צ'ייני" מרום) בחשד כי קיבל שוחד בסכומים גדולים, עומד כאן עתה סימן שאלה גדול, מעיק, מעל המערכת כולה - האם היא עוסקת בביטחוננו או שמא בהבטחת עתיד בכיריה ומקורביה?

העניין הזה משמעותי בהרבה מגורלם האישי של מי שמעורבים בפרשה, משום שהוא ניצב בבסיס החוזה הבלתי כתוב שבין האזרחים למי שמשרתים אותם. ולכן, עומדת כאן על הפרק לא רק שאלת מעורבותם בפלילים של אישים מסוימים, בכירים ככל שיהיו, אלא אמון הציבור בצה"ל, במערכת הביטחון, בממשלה ובעומד בראשה.

מהסיבה הזאת דוחקים במשרד הביטחון ובצה"ל "לחשוף הכל". ממילא קשה למצוא בצמרת הביטחונית אנשים שנפלו מהכיסא מהחשדות, ומהחשודים. רינונים היו כל הזמן, בוודאי מאז שהפרשה פרצה לחיינו לפני כמה חודשים; דיבורים על אינטרסים, על קשרים, על כסף גדול. כל מה שצף עכשיו בחדרי החקירות ובאולמות המשפט.

על פניו, כל זה לא אמור היה לקרות. עסקאות כלי השיט (הצוללות והספינות) נחתמו בין ממשלות ישראל וגרמניה - מה שמכונה עסקאות G2G - government to government, ומכאן שכלל לא היה צורך במתווך, בטח לא בכזה שירוויח אחוזים שמנים, במיליונים. ובכל זאת, העסיקה המספנה הגרמנית את ישעיהו (שייקה) ברקת, שדאג לקידום האינטרסים שלה בארץ. הוא לא עבד בהתנדבות, כמובן, אבל הסכומים שקיבל היו סבירים ומעולם לא דבק בו כתם או הועלתה לגביו טענה.

ערב ההחלטה על הצוללת השישית הוחלף ברקת במיקי גנור. על פי החשד, מפקד חיל הים דאז, אליעזר (צ'ייני) מרום, היה מעורב בהחלפה. מרום הוא חבר ותיק של גנור מימיהם המשותפים בחיל הים. חבר שלישי שלהם הוא אבריאל בר־יוסף, לשעבר ראש מספן ציוד בחיל הים ובאותה התקופה סגן ראש המועצה לביטחון לאומי.

חשש מתגובה אמריקנית

גם אם מניחים לרגע בצד את החשדות לפלילים, העסק מסריח עד לשמיים. בא בר־יוסף - היועץ המקצועי של ראש הממשלה והקבינט לעניינים ימיים - ויחד עם החבר שלו מרום - היועץ המקצועי של הרמטכ"ל והמטכ"ל לעניינים ימיים - דוחף למינוי החבר שלהם, גנור, למתווך בעסקאות של מיליארדים, שאחוזי העמלות מהן זינקו לפתע באופן תלול. כעורך דינו לוקח גנור את מקורבו של ראש הממשלה, עו"ד דוד שמרון, ויחד הם מסתערים על היעד: עוד ועוד עסקאות, בהתחלה צוללות וספינות להגנה על המים הכלכליים שבהן יש צורך, ובהמשך גם הפרטת המספנות, בניית נמל חדש ורכישת ספינות נגד צוללות - שאין בהן צורך כלל.

אלוף (מיל') אליעזר מרום ("צ'ייני") // צילום: משה שי

חלק מהעסקאות האלה נבלמו אמנם, אבל גם אלה שיצאו לפועל מעוררות כעת סימני שאלה, ובראשם התהייה האם אמנם נקנו הצוללות והספינות במחיר מתאים ותוך תהליך ראוי. כשגורמי המקצוע שהמליצו על הרכש הזה - בחיל הים ובמועצה לביטחון לאומי - חשודים, חשוד באופן טבעי התהליך כולו. מכאן שכל מי שנגע בפרשה הזאת, מראש הממשלה ומטה, חייב להיחקר כדי להבין מה הוא ידע ועל סמך מה הוא ביסס את החלטותיו. גם אם נתניהו עצמו אינו חשוד בפלילים ב"תיק 3000", כפי שהבהיר היועץ המשפטי לממשלה, הפרשה עצמה ומי שיעצו לו נגועים כל כך, שמתבקש לוודא שההחלטות שהתקבלו היו נכונות ולא מוטות אינטרסים זרים.

בהמשך לכך, חובה לחזק את שומרי הסף. על רפיסותה של המועצה לביטחון לאומי נדמה שנכתב כבר הכל, ובכל זאת - היא חיונית וחשובה מכדי שתיוותר חסרת השפעה או גרוע מכך - נגועה בחשדות לפלילים. אפשר להעריך בסבירות גבוהה שבר־יוסף לא יהיה בכיר המל"ל היחיד (לשעבר) שייחקר בפרשה; ייחקרו נוספים, בהם בכירים ממנו, בתפקיד ובדרגה, לרבות אלוף אחד נוסף לשעבר.

חיזוקה של המל"ל הוא חובתו של ראש הממשלה, אבל במקביל צריך לחזק את הקבינט - שאמור לאשר עסקאות כאלה ולהבין בכלל מה ועל סמך מה הוא מחליט. כך גם את ועדות המשנה הרלוונטיות של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שחייבת להיות בסוד התהליך לפני קבלת ההחלטה ולא רק כחותמת גומי בסופה.

כל התהליכים האלה (ונוספים) חיוניים כדי לוודא שלא יהיו עוד "פרשות כלי שיט", אבל לפרשה הנוכחית הם כבר לא ישנו דבר. השלכותיה ינבעו מהחקירה הפלילית, וכאמור - הן יהיו רחבות מעניינם האישי של הנחקרים בה. לו יוכח ששולמו כספי שוחד, או שהעסקה כולה היתה נגועה בשחיתות, עלולים הגרמנים לבטלה, ומכאן שתהיה פגיעה ישירה בביטחון המדינה.

סביר שהגרמנים לא יהיו היחידים שיגיבו. ארה"ב, משענתה הביטחונית והכלכלית העיקרית של ישראל, עוקבת מן הסתם מקרוב אחר הפרשה ואם יוכח כי היה אינטרס זר בהעדפת ספינות גרמניות על פני אמריקניות, למשל, היא תגיב. ניסיון העבר - מפרשת רמי דותן וממקרים נוספים - מלמד שתגובתה תורגש ותוטמע היטב.

כל אלה הן בהחלט סיבות לדאגה בישראל, אבל כאב הראש העיקרי צריך להיות מול האזרח הקטן ברחוב, שמשלם מסים, משרת בצה"ל ולא רוצה לחשוב שהמטוס או הטנק ששומרים עליו נקנו רק משום שמישהו גזר קופון בקצה. אם יתברר שאכן כך היה, מדובר בהרבה יותר מאשר בעבירות מס ושוחד, אלא בבגידה של ממש באמון הציבור. זה האור שבו צריך לחקור את "תיק 3000", שמרגע לרגע מסתמן כפרשת השחיתות הגדולה והחמורה בתולדות מדינת ישראל.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו