בקרוב ניתן יהיה לזהות תינוקות עם סיכון גבוה למוות בעריסה - זאת בעקבות הגילוי, כי אצל רוב התינוקות שמתו בעריסה נמצאה כמות גבוהה של הכימיקל סרוטנין במוח. הסרוטנין מנטר את הנשימה ופעולות בסיסיות נוספות באמצעות העברת אותות לאורך העצבים בגוף. סרוטונין יכול להשפיע גם על תפקוד הלב, השרירים ועל המערכת ההורמונאלית.
במחקר בארה"ב שנערך על 61 תינוקות שמתו בעריסה התברר, כי הכמות הגבוהה של סרוטנין נמצאה אצל כשליש מהם. מוות בעריסה קשה לאיבחון ממקרי מוות דומים, כמו חנק מכלי המיטה, ולכן הגילוי יוכל לסייע לקביעת סיבת המוות. בדיקת דם פשוטה תאפשר לרופאים למדוד את כמות הסרוטנין כדי להצביע על מקרים של סיכון גבוה, שיש להשגיח עליהם.
תסמונת מוות בעריסה הינה הסיבה השכיחה ביותר לתמותת תינוקות מגיל חודש ועד גיל שנה. והיא אחראית על 35-55 אחוז מהתמותה בגיל זה.
ד"ר רוזמרי היגינס מהמכון הלאומי בארה"ב לבריאות הילד ולהתפתחות אנושית, אמרה כי "אלה מימצאים מרגשים. יש צורך במחקר נוסף, אבל זה עשוי להוביל אותנו לבדיקה שתבדיל בין מקרי מוות בעריסה לבין מקרי מוות של תינוקות מסיבות אחרות". עם זאת אמרה ד"ר היגינס, כי בדיקת דם כזו תהיה זמינה לציבור רק עוד זמן רב.
תסמונת מוות בעריסה מוכרת לאורך כל ההיסטוריה המתועדת, אך רק בשנת 1969 הוגדרה כך. למרות פריצות הדרך שנעשו במניעת מקרים של מוות בעריסה, עדיין אין אפשרות למנוע לחלוטין את המקרים הללו. היחס בין בנים לבנות במקרי מוות בעריסה הינו 3:2. מספר מקרי ה-SIDS השתנה באופן חד מאז הוכנסה השכבה על הגב כהוראה חד משמעית. השכיחות בארה"ב לפני ההשכבה על הגב שהייתה כ-1.3 על כל אלף ילדים, הפכה ל-0.8 אחרי מתן ההוראה. ב-15-25 אחוז מהבדיקות לאחר מקרה של "מוות בעריסה" נמצא מימצא המצביע על סיבה אחרת למוות.
ד"ר ענת שץ, יו"ר עמותת "עתיד" לחקר ולמניעת מוות פתאומי בתינוקות, מסרה: "זהו מחקר בהיקף קטן, אין כאן מובהקות גם קבוצת הבקורת קטנה במיוחד, אך יש נדבך נוסף שמצביע על הפרעה בסרוטונין כגורם אפשרי למוות עריסה וכיוון להמשיך ולהרחיב המחקר בחיפוש אחר סמן (ביומרקר) שיסייע באיבחון לפחות באוטופסיה. הלוואי שבעתיד יימצא סמן בדם שיכול לנבא מי מהתינוקות בסיכון ובכך תהא התקדמות גדולה לקראת מניעה ופתרון".