בטח לא שמתם לב, אבל השבוע היה חם. לא משהו מוגזם, 80 מעלות בצל. וכשאני אומר צל, אני מתכוון שמש, כי אין יותר צל. לא ברור איך, ועוד פחות ברור למה, אבל הצל הולך ונעלם מחיינו. בתור ילד אני זוכר שהיינו מעבירים ימים שלמים של קיץ בצל - מתחת לעצים, סככות, שמשיות, כאלה שהיו קיימים בכל פינת רחוב ומחוץ לכל חנות. בשנים האחרונות, בשם הטרנד הלוהט (תרתי משמע) של העיצוב ה"נקי" והאלגנטי, הצל הפך לחזון נדיר במחוזותינו, ובמרכזי הערים ואזורי המגורים החדשים פשוט קשה למצוא איזו צילייה להתקרר בה מהצלייה.
את כל התובנות האלו גיבשתי השבוע, בעודי מסתובב בחוץ בעיצומו של השרב, אוחז בקבוק מים ביד אחת ושלָט של מזגן ביד השנייה. איך הגעתי למצב הזה? הנה הסיפור, מתחילתו ועד סופו הביזארי.
ביום ראשון אחר הצהריים ישבתי מול המחשב, טרוד בכתיבה, כשברקע שתי בנותיי מעסיקות את עצמן - שכפי שידוע לכל הורה, זו רק הגדרה אחרת ל"זוממות משהו בלתי הפיך". ואכן, כעבור כמה דקות התחלתי להרגיש שהחום עולה לי. כשהרמתי את הראש מהמסך התגלה מייד מקור הבעיה: בתי הקטנה עמדה באמצע החדר, מחזיקה את השלט של המזגן, מחייכת מאוזן לאוזן וממלמלת "גה־גה־גה", שזה בשפת התינוקות "אין לי מושג מה עשיתי, אבל אתה הולך לשלם על זה".
חייכתי אליה בחזרה, נתתי לה צעצוע אחר ביד, ולקחתי במקומו את השלט. כשהבטתי בצג הבנתי שאכן איכשהו הילדה הצליחה להעביר את המזגן (ואותי) ממצב של קירור לחימום. נו טוב, לא מדובר בתקלה מסובכת - בסך הכל להחזיר למצב של קירור, הרי זה משהו שאפילו אדם מאותגר טכנולוגית כמוני יכול לבצע בלחיצת כפתור. אם רק השלט היה מגיב ללחיצה.
כי הנה, אני לוחץ על הכפתור, וכלום. אין צפצוף, אין הבהוב. השלט שעד לפני רגע תפקד באופן מלא פשוט חדל להגיב להוראות שלי, ממש כמו שאר בני הבית. ניסיתי אפילו את השיטה המוכחת לפתרון כל בעיה אלקטרונית - ריסטארט, כלומר הוצאתי את הבטריות והחזרתי. כלום. השלט בשלו, ואני בשלי, כלומר, מתבשל לי.
ניסיתי אפילו להוריד את הפקק בארון החשמל (אחרי שכמובן הורדתי את כל הפקקים האחרים עד שמצאתי את הפקק הנכון), אבל השלט כידוע לא מחובר לארון החשמל, והמזגן התעקש להמשיך ולחמם את האווירה.
בסוף התקשרתי לחברת המזגנים. הפקידה נשבעה לי שהתקלה שאני מתאר לא הגיונית בעליל, ואני נשבעתי לה שחם לי. לבסוף היא הסבירה שמדובר בדגם קצת מיושן שהיא פחות מכירה, ולכן יש לתאם טכנאי. כיוון שאנחנו מדברים על טכנאי מזגנים, וכיוון שאנחנו מדברים על יולי בישראל, הפקידה שמחה לתאם לי את התור הפנוי הבא לתחילת נובמבר בין ארבע לשבע.
הסברתי לה שיהיה לי קצת קשה לחיות ככה עד נובמבר, ולאחר שלא התרציתי גם כשהבטיחה לנסות להקדים את הטכנאי לאוקטובר, היא הציעה שפשוט אביא את השלט ואת עצמי למעבדה שלהם, כדי שאחד הטכנאים ינסה לפתור בעצמו את התקלה במקום.
כך מצאתי את עצמי מתרוצץ באזור התעשייה הלוהט והלא מוצל, תוהה מי יימס קודם - אני או השלט של המזגן ביד שלי. נכנסתי למעבדה, ובעמדת הקבלה קיבל את פניי ילד בן 5. לא הופתעתי, כי המנהג להביא את הילד לעבודה בקיץ בהיעדר סידור אחר לא זר לי, ואני חושב שחוץ מתא הטייס של מטוס כבר נתקלתי בילד בכל מקום אפשרי ביולי־אוגוסט.
אחרי שפקידת הקבלה ניסתה בעצמה לאלף את השלט הסורר ללא הצלחה, היא העבירה אותי לטכנאי הראשון, שזלזל עד שהתייאש והפנה אותי לטכנאי השני, שבקלילות העביר אותי לאחראי הטכנאים, שאכן הציג התקדמות משמעותית כשהסב את תשומת ליבי לציור קטנטן של מנעול בפינה השמאלית של הצג. כלומר, השלט נעול.
כל מה שנשאר הוא לברר איך מבטלים את הנעילה, פעולה שאני משער שכל אחד יודע לעשות. רגע לפני שאני מתייאש סופית ועובר דירה או מתקין בדירה מזגן מרכזי נוסף, שיבטל את השפעת המזגן הנוכחי, עלה במוחי רעיון אידיוטי ומבריק במיוחד: לקחתי את השלט, חזרתי לעמדת הקבלה, והפקדתי אותו בידיו הבטוחות של הזאטוט, הבן של הפקידה. "קח, תשחק עם זה", אמרתי.
הילד הביט בי מופתע, אך כעבור שנייה וחצי התעשת ושמח על הצעצוע החדש והאטרקטיבי שהזדמן לידיו. כמו מפענח קודים ותיק הוא לחץ על כל הכפתורים לפי סדר שעשוי להיראות אקראי, אבל בוודאי ידוע במדויק לכל ילד מתחת לגיל 6. אחרי עוד כמה לחיצות, ואחרי שהילד אף הגדיל לעשות ובפעולה כירורגית מרח על השלט קצת פירורי במבה, לקחתי אותו בחזרה לידיי.
בטח תחשבו שזו הזיית פאטה מורגנה בגלל החום, אבל כיאה למעבדת מזגנים, המקום היה מקורר היטב. הבטתי על הצג של השלט: המנעול נמחק, השלט הגיב, הכל חזר לקדמותו. קיץ נעים לכולכם, ועכשיו גם לי.
nusshayom@gmail.com(איור: ערן מנדל)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
