במרחק שיחת טלפון מקוניטרה

יש בישראל הערכות המדברות על אופק של סיום מלחמת האזרחים בסוריה. אבל הדרך לסיום המלחמה רצופה סיכונים. ויכול להיות שריבוי התקריות על גבול רמת הגולן בזמן האחרון הוא חלק מהתהליך זה. אבל בצה"ל ההערכה היא שזה נראה יותר רע ממה שזה באמת.

כל זה מאפשר לרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט לממש את תפיסתו, השונה מתפיסת רמטכ"לים בעבר. מדובר בפנטיות שלו לנושא "מימוש הריבונות" של ישראל. איזנקוט חי את הטראומה של איבוד הריבונות הישראלית על גבול לבנון בשנים שלפני מלחמת לבנון השנייה, שבשבוע הבא יצוין יום השנה ה־11 לפריצתה. לכן, ברמת הגולן כמו בלבנון, אין עכשיו סנטימטר אחד של שטח ישראלי שצה"ל לא מציב בו את נוכחותו, ולפיכך גם מעניש כל מי שמפר את כללי הריבונות הישראליים. זה כולל גם תגובות יותר עוצמתיות בעזה ממה שהיה נהוג בעבר, בניגוד לאמירות חסרות אחריות של שרי ימין.

"אין דבר כזה שלא מממשים את הריבונות עד הקצה", אומרים בכירים בצה"ל. המאבק על עיצוב המציאות בסוריה ביום שאחרי החל, וזה ניכר בלחימה בעצימות גבוהה סביב קוניטרה החדשה. אבל בצה"ל לא רואים את ההתחממות כפוטנציאל להתלקחות. שר הביטחון אביגדור ליברמן חוזר על דברים ברוח זו לא מעט בזמן האחרון.

המושג "לממש את הריבונות", מתברר, נקלט בסביבה. "זה המונח שנמצא עכשיו על השולחן", אומר בכיר לשעבר במערכת הביטחון. "מה המשמעות? דיוויזיה איראנית שמתמקמת קילומטר מהגבול - היא נכנסת לריבונות שלנו? יש לחץ ישראלי גדול בנושא של איפה יוצבו ואיפה לא יוצבו כוחות איראניים. נדרשת פה גמישות בשימוש במונחים".

הבכיר טוען כי הציבור לא מודע לתפיסות שמדריכות את מדינת ישראל בנושא הנוכחות האיראנית והרוסית בסוריה. כרגע, מפגשי ההסדרה בין ארה"ב לרוסיה בנושא הסורי לא מניבים שום התקדמות. והרי רק הסכמים בין שתי המעצמות יכולים באמת להביא לסיום מלחמת האזרחים. רמת התיאום וההבנות בין ישראל לרוסיה מגיעה לקשר טלפוני ישיר בין בסיס חיל אוויר ישראלי לבסיס חיל אוויר רוסי.

גורל חבל הארץ הסורי נקבע בכיבושים ובשליטה על שטח, ולראיה המסדרון שהאיראנים מנסים לייצב בדרך לחופי הים התיכון. אבל בצה"ל עדיין לא רואים את הרצף הטריטוריאלי של הקשת השיעית, אלא מזהים אזורי צבע רבים שקוטעים אותו. ובכל מקרה יש התפתחויות שנראות חמורות יותר - כמו סיפור מפעל הנשק שהאיראנים רוצים להקים בלבנון - שלמעשה מעידות על כישלונות של האיראנים ושותפיהם מארגון חיזבאללה. מדוע מדובר בכישלון? כי אם קאסם סולימאני רוצה להקים מפעל ייצור נשק שובר שוויון על אדמת לבנון, סימן שהדרכים להעברת הנשק דרך סוריה נחסמו בפניו.

בצה"ל מאמינים שתחזוקת ההרתעה מול חיזבאללה עובדת כיום היטב - עם מעט עזרה ממלחמת האזרחים בסוריה. רק בחודש האחרון נהרגו בלחימה בסוריה יותר מ־50 לוחמי חיזבאללה ובסך הכל בשנים האחרונות נרשמו כ־1,800 הרוגים לארגון. הנתון הזה לא מעודד את נסראללה להצית מערכה שלישית בלבנון נגד ישראל, אבל יש גורם אחר שהפך להרתעה - והוא השינוי האמיתי ברמת המודיעין שישראל פיתחה מול חיזבאללה.

יש לישראל כיום תמונת מודיעין חסרת תקדים על לבנון. "אם נסראללה היה יודע מה אנחנו יודעים עליו, הוא היה מוותר על כוונות מלחמה בעתיד", אומרים בצה"ל. וכיוון שנסראללה מבין זאת, או לפחות נמצא בערפל לגבי נוכחותה המודיעינית של ישראל, הוא בינתיים מסתפק ברהב מילולי ובשיגור לוחמים במסווה אזרחי דרומה מהליטני.

אסטרטגיית מיהו יהודי

עוזי ארד, ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי ופרופ' זאב תדמור - נשיא הטכניון לשעבר - הם חלק מצוות מומחים שמשיק לדיון ציבורי מסמך ייחודי שמוגדר כ"אסטרטגיית־על למדינת ישראל". הצוות רואה בעיה בכך שחזרתה של רוסיה לאזור ויחסי ישראל איתה לא מקבלים מעמד של דיון ציבורי.

"רוסיה עולה יותר ויותר על המרקע כחלק מהמזרח התיכון", אומר אפרים הלוי. היא כבר לא מעצמה הקונה לעצמה שותפים ובעלי ברית באזור כמו שהכרנו בתקופת המלחמה הקרה; רוסיה פשוט הפכה את עצמה לחלק מהכוחות שמרכיבים את המרחב, כמובן תוך ניצול החלל הריק שנוצר עם התמוטטות מדינות ערב החשובות.

צוות המומחים מבטא תחושה מסוימת של עליונות, תפיסה שהרוסים עכשיו "בצד הנכון של ההיסטוריה", אם להשתמש במטבע לשון שהיה חביב על הנשיא ברק אובאמה. בכיר רוסי, מקורב מאוד לפוטין, שהיה בישראל לאחרונה אמר כי "הדמוקרטיות בנסיגה". אולי יותר חמור: מדינות ומעצמות שהשיטה הדמוקרטית נוהגת בהן נמצאות במשבר שמחליש אותן ומנטרל חלק מהיכולות שלהן. הבכיר ראה לנגד עיניו את ארה"ב, בריטניה, צרפת - ולעומתן בעיקר רוסיה עצמה, סין וגם מדינות פנטיות ומסוכנות כמו איראן וצפון קוריאה המשתוללת.

לדברי אפרים הלוי (בצילום), בסוגיית הגיור הרבנות כיום נופלת מהרבנים שאחרי השואה // צילום" אי.פי.איי

איפה מדינת ישראל ניצבת במשוואה הזאת? חלק ממסמך אסטרטגיית־העל עוסק בדיוק בשאלה הזאת. אחת הדוגמאות שמחברי המסמך מביאים היא של איש "בעל ניסיון אדיר בנושא הגרעיני - ולשיטתו, הפריעה של שלטון החוק בארץ שוחקת את ביטחון המדינה יותר מאיומי חוץ". או במילים אחרות, ארד, הלוי ותדמור הבהירו לי: החולשות מבית בתחומי המשילות ובתחומי דת ומדינה, ההידרדרות ברמת החינוך וההשכלה - כל אלה גורמים בעלי השלכות אסטרטגיות כלפי יכולת ההתמודדות של ישראל בעתיד מול סכנות ברורות מבחוץ.

יש שאלה שאפשר להתווכח עליה: האם הדינמיקה של מדינת ישראל היא במגמה חיובית או שלילית. עצם חיבור המסמך האסטרטגי הוא תולדה של תחושות חרדה שהיו משותפות לכמה ממחברי הדו"ח. עד כדי כך שניסוחים לגבי כלכלת ישראל, שביצועיה לפי מחברי הדו"ח הם בינוניים מאוד, הם שנויים במחלוקת. כלכלה שצומחת בשנים האחרונות בקצב של בין 4 ל־4.5 אחוזים במשק עם תעסוקה כמעט מלאה, היא לא הישג בינוני.

התל"ג לנפש בישראל, שהיה בפיגור אדיר מול מדינות אירופיות - אפילו כמו איטליה - לפני 35 שנה ואף לפני שמונה שנים, מתקרב היום לתל"ג לנפש של גרמניה. ישראל עומדת על כ־37 אלף דולר לעומת גרמניה, כ־42 אלף דולר, ונמצאת כמעט בשוויון עם צרפת. ההתפתחות הזו נרשמה בעיקר מאז שנת 2009, כאשר כלכלות מפותחות רבות נעצרו או אף התכווצו בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, ואילו כלכלת ישראל גילתה עמידות בלתי רגילה בסערה הפיננסית וחזרה מהר לצמיחה.

אבל בתוך כך מציינים מחברי הדו"ח פרמטרים של ירידת איכות, בייחוד נסיגה בדירוג החדשנות בישראל. והכי בולט ומדאיג: החופש הכלכלי והידידותיות לעשיית עסקים בישראל; פה נרשמה הידרדרות מהמקום ה־26 בעולם ב־2010 למקום ה־53 כיום.

שני הפיגועים האחרונים הנוגעים לזהות היהודית ויחסי ישראל עם יהדות אמריקה - מדגימים את הבעיה האסטרטגית הקיומית מבפנים. "אם אתה רוצה רוב יהודי בארץ - אתה לא יכול להתעלם מהשאלה: מי יהודי?" אומר אפרים הלוי. "אתה לא יכול לעשות פילוח כזה של היהודים, שיהפוך אותנו למיעוט בסוף. זה מחייב אסטרטגיה והכרעה. זה אומר שנושא הגיור הוא לא נושא להכרעה דתית, אלא לאומית". את זה הממשלה צריכה לעשות. הרבנות לא התעלתה לגדולתם של הרבנים אחרי השואה, שלדברי הלוי "מצאו פתרונות למי שמשום מה לא יכול היה להמציא מברגן־בלזן תעודה שתוכיח מי היתה הסבתא שלו שנשרפה שם עם התעודות שלה".

המסמך החשוב, הנדיר הזה במקומותינו, כבר מתחיל לחלחל לדרגים הניהוליים במשרדי הממשלה. בלי שיהיה צורך לקבל החלטות לפי המסמך, הפקידות הבכירה והשרים צריכים ללמוד את מסמך אסטרטגיית־העל ולקיים עליו סמינרים. כל פקיד, מנהל ויועץ משפטי צריך לשאול את עצמו, כיצד הוא תרם לתפקוד הצולע של הממשל והמינהל בישראל, וכיצד הוא וחבריו יכולים לפרוץ את הסכר במערכות המדינה כדי לחולל מהפך בכמה מגמות שליליות, מגמות שיש להן השלכות על עוצמתה של ישראל.

אוקיינוס של הזדמנויות

משה שרת ראה בהודו עוד בשנות ה־30 של המאה הקודמת יעד לטיפוח יחסים מצד המדינה היהודית שתקום. בן־גוריון ראה בהודים אומה יוצאת דופן בין "הגויים". הוא גרס שבהשוואה לכל העמים שיש לישראל אינטרס בטיפוח ידידות איתם, ההודים נמצאים בסטטוס מיוחד.

הטרגדיה היתה שהודו נוסדה על בסיס של אידיאולוגיית עולם שלישי פרו־סובייטית, והיה לה מנהיג מרשים בדמותו של ג'ווהרלל נהרו, שחשב שהשקעה בערבים וברודנים כמו גמאל עבד אל־נאצר היא מעשה חכם. בתוך היקום של נהרו, היה למדינת ישראל לובי של איש אחד. זה היה פרופ' מ.ל סוהנדי, שלא נשא מעולם בתפקיד רשמי אבל היתה לו השפעה אינטלקטואלית משמעותית מבפנים.

רה"מ נתניהו רמז בהופעה עם ראש ממשלת הודו מודי (בצילום) על הממד התרבותי־רוחני // צילום: גדעון מרקוביץ

בשבוע שבו שנכרתה כמעט ברית דמים בין ישראל של בנימין נתניהו להודו של נרנדרה מודי, צריך להזכיר את פועלו של סוהנדי. עוד בימי נהרו הוא חזה שלהודו יהיה אינטרס אסטרטגי בקשרים הדוקים עם ישראל. בקיץ 1991 נרשם בקשמיר אירוע טרור שבו נהרג ישראלי ושני נחטף. מנכ"ל משרד החוץ, ראובן מרחב, שלח להודו את סמנכ"ל המשרד באותה עת, ד"ר משה יגר. יגר סיפר לי השבוע כי כשהגיע למלון שלו לפנות בוקר, חיכה לו פתק. פרופ' סוהנדי ביקש בו שיתקשר אליו מייד לכשיגיע.

השניים נפגשו לארוחת בוקר במלון. סוהנדי אמר שהוא מצטער שנהרג ישראלי, אבל המקרה הוא הזדמנות לקשירת היחסים בין ישראל להודו. הזדמנות היסטורית של פעם בעשרות שנים. הוא הזכיר שגדעון רפאל ביקר בהודו בתחילת שנות ה־70.

סוהנדי ארגן ליגר פגישה עוד באותו יום עם מי שהיה ראש השירותים החשאיים בהודו. האיש, הודי זקן וחכם, שאל את יגר למה הוא חושב שלהודו צריך להיות עניין בקשרים עם מדינה קטנה כמו ישראל. יגר הרצה בפניו על מכלול הגורמים שצריכים לעניין את הודו. "עובדה שהוא התרשם, ובתוך זמן קצר סודרה לי פגישה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה", מספר יגר.

את כל המגעים האלה ארגן מ.ל סוהנדי. עבור אלמנתו, פרופ' מאהדורי סוהנדי, הביקור של מודי השבוע וההתחממות הניכרת ביחסים עם ישראל - הם לא פחות מסגירת מעגל מאושרת. היא נמצאת בימים אלה במקום נידח, אי שם בהרי ההימלאיה.

החל מסוף שנות ה־90 ותחילת שנות האלפיים פרופ' סוהנדי הגדיר את הציר ישראל־הודו כאינטרס אמריקני מצד אחד וכאינטרס הודי עמוק - בגלל חוסר היציבות ביחסי הודו־ארה"ב - מצד אחר. כל ירייה שנורתה באוויר בהודו בזווית הלא נכונה - גרמה למשבר ביחסים עם האמריקנים.

כך גם נושא הפיתוח הגרעיני. דווקא הזגזוג האמריקני כלפי הודו חיזק את יחסיה עם ישראל. סוהנדי שם דגש מסיבות מסוימות על האסטרטגיה הימית של מדינת ישראל. הוא חשב שלישראל יש צורך בנוכחות באוקיינוס ההודי ולהודים עצמם ודאי שיש 8,000 ק"מ של גבולות ימיים שבהם צריך להציב נוכחות ביטחונית.

משה יגר חושב היום שבניית היחסים בממדים הכלכליים, הביטחוניים, הטכנולוגיים והאסטרטגיים היתה מצוינת - אך היא לוקה בחסר. ראש הממשלה נתניהו רמז בהופעה משותפת עם ראש הממשלה מודי על הממד התרבותי־רוחני. הדף הבא צריך להכניס ממד עומק ליחסים.

דוד בן־גוריון אמר פעם שגם אצל פשוטי העם החיים בשפל המדרגה בהודו, הוא ראה פנים של תלמידי חכמים. מדינת ישראל יכולה ליזום הקמת מחלקות ללימודי יהדות ועברית באוניברסיטאות ברחבי הודו, בדיוק כפי שהדבר כבר נעשה בסין ובמצרים. השאלה היא: אם ישראל תתחיל לשלוח מורים שילמדו את ההודים עברית, מי יישאר כדי ללמד את השפה בארץ?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו