את מחזה הזוועה שאירע בבוקר 4 באפריל בלב פאריס קשה להעלות על הדעת. צעיר מוסלמי־אפריקני פרץ לדירתה של שרה חלימי, יהודייה דתייה בת 64, התעלל בה תוך שהוא צועק "אללה הוא אכבר" ו"שיטאן" (שטן בערבית), מחץ את פניה ואת גולגולתה באגרופיו והשליך אותה ממרפסת הקומה השלישית.
אבל יש דבר שקשה עוד יותר להעלות על הדעת: שכניה של האישה, שהיו עדי ראייה ושמיעה לרצח, הזעיקו מייד את המשטרה. שוטרים של היחידה המיוחדת ללוחמה בפשע הגיעו לזירת האירוע בתוך דקות ספורות. הם שמעו את זעקות השבר של חלימי ואת קריאותיה הנואשות לעזרה, אבל לא עשו דבר כדי להתערב בנעשה - אלא רק הזעיקו תגבורת.
נורא מזה: השוטרים עצרו את הרוצח, קובילי טראורה, בן 27, בעל עבר פלילי עשיר, רק זמן מה לאחר שזרק את חלימי מהמרפסת. הם לא חקרו אותו. לאחר המעצר הוא החל להשתולל. מאבחן מטעם המשטרה, שהוחש לזירת הפשע, קבע שטראורה אינו יציב נפשית, והוא נשלח מייד לאשפוז במוסד פסיכיאטרי. מאז הוא שם, בלי שנעשה לו בשום שלב אבחון נפשי.
התקשורת בצרפת התעלמה מהרצח כמעט לחלוטין עד לאחרונה. גם כאשר התאספו מאות מחברי הקהילה היהודית סמוך לדירתה של חלימי להפגנת מחאה שקטה נגד מה שנראה כהשתקה של פשע אנטישמי אכזרי, וצעירים מוסלמים צעקו לעברם "יהודים מלוכלכים", "נהרוג אתכם" - לא דוּוח על האירוע בהרחבה.
לתביעה בפאריס נדרשו עשרה ימים כדי לפתוח בחקירת הרצח של חלימי. אבל למרות כל הראיות שהיה מדובר ברצח מכוון על רקע אנטישמי, היא נמנעת עד היום מלהגדירו כפשע אנטישמי. יתרה מכך: בני משפחתה של חלימי וחברי הקהילה היהודית חוששים מכוונה של הרשויות לקבור את הפרשה המחרידה בקביעה שהרוצח מעורער בנפשו.
"אנחנו חשים כאב גדול מאוד, במיוחד מאחר שאנחנו יודעים באיזו צורה נוראית קרה הרצח", אומרת ל"שישבת" ביאטריס ליקובר, אחותה של שרה חלימי, המתגוררת בביתר עילית. "אנחנו בכלל לא מבינים את התגובות של המשטרה שם.
"השוטרים הגיעו ארבע דקות אחרי שהשכנים, שדרך דירתם עברה המפלצת הזאת שרצחה את אחותי, הזעיקו אותם. היו במקום כ־20 שוטרים, והם לא ניסו לעשות דבר כדי לעזור לה.
"לרוצח הזה אין שום עבר פסיכיאטרי, ולמרות זאת, העבירו אותו לבית חולים לחולי נפש כשהוא התחיל להשתולל. ידוע לכולם שהאסלאמיסטים מקבלים תדריכים איך להגיב אם עוצרים אותם. מגינים עליו. דווקא עליו. לא שמענו שהוא עבר בדיקה כלשהי של פסיכיאטר, ואנחנו גם לא מאמינים שיש כאן בעיה פסיכיאטרית, למרות שברור שכל המוסלמים שרוצחים בצורה כזאת הם לא אנשים נורמליים. אבל לא סוגרים אותם בבתי חולים לחולי נפש.
"מקרב הרשויות, איש לא הגיב על הרצח. אמרו לנו שזה בגלל הבחירות, שפוחדים שלה פן תקבל יותר קולות. אבל בינתיים הבחירות עברו, ועדיין לא שמענו מאף אחד. נראה שרצח יהודים הפך לדבר נורמלי".
רק שבעה שבועות לאחר הרצח נזכרו כמה מעיתוני צרפת לעסוק בו. "האם שרה חלימי נרצחה ׳משום שהיתה יהודייה'?" שאלה בספק כותרת של היומון "לה מונד", וכותרת המשנה הספקנית הוסיפה: "פנסיונרית הוכתה למוות בפאריס, הקהילה היהודית דורשת הכרה באופיו האנטישמי של הרצח". כעבור שבוע כתב היומון "ליברסיון" בכותרתו הראשית: "התקפת טירוף או אנטישמיות?"
אלו תהיות תמוהות מצידה של תקשורת שממהרת בדרך כלל לחרוץ דין, במיוחד לנוכח העובדה שממצאי החקירה במקרה זה הצביעו באופן חד־משמעי על אופיו הייחודי של הפשע. זה לא היה מקרה של ירי או של דקירות סכין מזדמנות בתוך המון; היתה כאן בחירה קפדנית של הקורבן: אישה, יהודייה, שחיה בגפה.
טראורה ידע בדיוק את מי הוא רוצח. הוא גר עם משפחתו במשך שנים קומה אחת מתחת לחלימי, בבניין השיכונים ברובע ה־11. אחד מחבריו סיפר ששעות ספורות לפני הרצח הוא לקח את הרוצח למסגד שכונתי, "כדי להרגיע אותו ולהוציא ממנו את השד" באמצעות תפילה. איזה שד היה צריך להוציא מהצעיר האפריקני? האם הוא סיפר לאחרים על כוונתו לרצוח את חלימי?
מוצאו של טראורה ממאלי - מדינה במערב אפריקה, שבה משתוללות מיליציות אסלאמיסטיות הקשורות לדאעש. בני משפחתו טוענים שהוא לא היה קיצוני דתי ומכנים אותו "bébé" (תינוק), אבל בשכונה הוא היה דווקא מוכר כטיפוס אלים, השקוע בעולם הסמים. הוא ישב בכלא כמה פעמים, בין היתר בגלל תקיפות אלימות, גניבות ופרשיות סמים.
אחד מבני משפחתה של הנרצחת, המבקש לשמור על עילום שם מפחד שיאונה לו רע, אומר כי כל ממצאי החקירה מצביעים על פשע אנטישמי. "טראורה ישב בכלא, וידוע שבתי הכלא בצרפת הפכו ל'אוניברסיטאות אסלאמיסטיות'. הוא המשיך את תהליך ההקצנה במסגד האסלאמיסטי השכונתי - מסגד עומר אבן אל־ח'טאב, הידוע כמרכז סלָפיסטי. זה אחד המסגדים שממנו יוצאים הכי הרבה מאמינים לסוריה, להילחם. יום לפני הרצח טראורה העביר שם שעות רבות. לפי העדויות, הוא קיים טקס דתי מלא, לפני שהעלה לקורבן את שרה".
• • •
בשעה 4:30 בבוקר יום שלישי, 4 באפריל, הגיע טראורה לדירה של זוג חברים, הסמוכה לדירתו ולדירתה של שרה חלימי. 4:30 בבוקר אינה שעת ביקור רגילה. החברים, גם הם ילידי מאלי, הכניסו אותו לדירה אבל הבחינו מייד שהוא עצבני ומשולהב ומיהרו להסתגר עם ילדיהם באחד החדרים. אחד הילדים העיד ששמע אותו מכריז: "הולך להיות כאן רצח".
"הוא הגיע יחף, עם מגבת שבה השתמש כשטיח לתפילה ובגדים עליונים ותחתונים להחלפה", מספר קרוב משפחתה של שרה חלימי. "הוא לא נגע בחברים שלו, לא עשה להם דבר".
טראורה נותר לבדו בסלון. מבעד לדלת שמעו אותו חבריו מתפלל פסוקי קוראן. הם טלפנו למשטרה ודיווחו על האורח שכפה את עצמו עליהם. כעבור דקות כבר הגיעו לבניין שוטרים מהיחידה למאבק בפשע.
לאחר שסיים את הטקס הדתי בסלון, יצא טראורה למרפסת, ומשם דילג למרפסת הדירה הסמוכה. חלימי, רופאה בהשכלתה, שעבדה כמנהלת מעון יום לילדים, ישנה במיטתה כשטראורה התנפל עליה והחל להלום בכל גופה. היא החלה לזעוק לעזרה. שכן שגר בדירה שממול צילם והקליט בטלפון הנייד שלו את רגעי הזוועה, שבהם נשמעות צעקותיה של האישה, מהולות בקריאות של טראורה "אללה הוא אכבר", "אללה עדי" ו"שיטאן". השכן התקשר למשטרה ואמר: "אישה נרצחת פה, למה השוטרים ששלחתם לא עושים דבר?"
השוטרים התמקמו מחוץ לדירת חבריו של טראורה, ושמעו היטב את צעקותיה של חלימי. הם הזעיקו תגבורת. כשהתגבורת הגיעה, הבחין בה טראורה, שכבר גרר את האישה הפצועה והמדממת אל סלון ביתה, ומשם למרפסת. הוא צעק לעבר השוטרים, "מישהי הולכת להתאבד", וזרק את שרה המעולפת לרחוב. אחר כך חזר דרך המרפסת לדירתם של חבריו.
רק 45 דקות לאחר שהגיעו לזירה החליטו השוטרים לפרוץ לדירה שבה נמצא טראורה ולעצור אותו. מאוחר יותר תטען המשטרה שבדיקה רפואית מצאה בדמו שאריות קנביס - כלומר, שהוא היה נתון להשפעת סמים ולא היה אחראי לחלוטין למעשיו.
"אני כבר חוששת שהם יגידו שהוא משוגע", מודה האחות ביאטריס, קלינאית תקשורת, שעלתה לישראל לפני 40 שנה. "הרשויות בצרפת עשו זאת כבר מספר פעמים בשנים האחרונות. הן מיהרו לקבוע שמפגעים מוסלמים הם משוגעים, ואשפזו אותם.
"אנחנו לא מתכוונים לשבת בשקט. אי אפשר לסבול את זה. מאוד חשוב שכל הקהילה היהודית תדע שהיא בסכנה. זאת הפעם הראשונה שבה נכנסים לבית של יהודי ורוצחים אותו בצורה אכזרית. אנשים צריכים לדעת את זה, ואז כל אחד יחליט מה הוא רוצה לעשות - לעלות לארץ או להגן על עצמו בצורה כלשהי. משתיקים את הפרשה ולא רוצים להכיר בכך שמדובר ברצח אנטישמי, למרות שכל הסימנים מעידים על כך.
"בקהילה לא רצו שנדחף את הסיפור הלאה. הם סייעו לנו להביא את אחותי לקבורה בישראל, וזו היתה עזרה מאוד גדולה. אבל אני מרגישה אחריות לפעול לכך שיכירו שמדובר ברצח אנטישמי, ושהקהילה תדע שכולם שם נמצאים בסכנה - במיוחד לנוכח העובדה שבאו שוטרים ולא עשו כלום".
למה, לדעתך?
"אני לא מאמינה שכל השוטרים אנטישמים. ברור לי שהם קיבלו הוראות לא להגיב, וברור לי למה. הם יותר מפחדים מהמוסלמים ומהערבים מאשר מהיהודים. היהודים לא ילכו לתקוף את השוטרים. מוסלמים עשו את זה בעבר. יש גם הרבה יותר מוסלמים מאשר יהודים.
"תקיפות יהודים קורות יותר ויותר. בליון, לפני כמה שבועות, אפריקנים מוסלמים תקפו יהודי ופצעו אותו קשה. שמעתי שהמשטרה שם ביקשה מהמשפחה שלא תתלונן.
"פעם חשבתי שזה לא רעיון טוב שבארה"ב נותנים לכל אחד להחזיק נשק. שיניתי את דעתי בעניין. אני חושבת שאם היה לאחותי נשק מתחת לכרית שלה, יכול להיות שהיא היתה עוד בחיים".
אחותך לא פחדה לגור לבד בשכונה שבה גרה אוכלוסיית מהגרים בעייתית?
"בבית קיבלנו חינוך שלא צריך לפחד. זה גם מה שהיא אמרה לשלושת הילדים שלה, שעברו לגור במקומות אחרים - שתי בנותיה בפאריס, והבן בישראל. היא לא היתה פחדנית. כשבאתי לבקר אותה הרגשתי ממש לא נוח. אמרתי לה לחשוב על מעבר דירה. היא לא רצתה לבזבז כסף על מעבר לדירה חדשה בפאריס וחשבה על האפשרות לעלות לארץ.
"אמרתי לה, 'את כבר בפנסיה, קני דירה בישראל ליד הבן שלך'. היא בדקה כל מיני אופציות, אבל היתה קשורה גם לבנותיה ולנכדים שלה שגרים בצרפת, ולא רצתה לעזוב אותם.
"מכעיס אותי שהיא נשארה בסוף עם כל הכרישים האפריקנים האלה. במשך כמה שנים טובות הם קיללו אותה ואת בני המשפחה כשעברו לידם. קראו להם 'יהודים מלוכלכים' וירקו על הרצפה. אחותו של המפלצת ניסתה פעם לדחוף את הבת של שרה מהמדרגות. השכונה הזו לא היתה ככה לפני 20 שנה. היא הפכה להיות שכונה של מוסלמים מסוכנים".
לפחות תשעה יהודים נרצחו בצרפת מאז תחילת שנות ה־2000 על רקע אנטישמי, יותר מבכל מדינה אירופית אחרת. כל מקרי הרצח בוצעו על ידי מוסלמים, רובם מאפריקה - כלומר, לא קורבנות ישירים או עקיפים של "הכיבוש הישראלי". רשימת הרציחות הזו כוללת את רצח אילן חלימי (אין קשר משפחתי לשרה חלימי), שנחטף בידי קבוצה שכינתה את עצמה "כנופיית ברברים"; את ארבעת קורבנות הרצח בבית הספר "אוצר התורה" בטולוז ב־2012; ואת ארבעת קורבנות מתקפת הטרור על היפר כשר בפאריס, בינואר 2015.
ביאטריס ליקובר. "פעם חשבתי שזה רע שבארה"ב נותנים לכל אחד להחזיק נשק. שיניתי את דעתי" // צילום: מרים צחי
הרשימה אינה כוללת את רצח הדי.ג'יי היהודי הצעיר סבסטיאן סלאם, שנרצח בדקירות סכין ומזלג על ידי שכנו המוסלמי ב־2003. המשטרה גילתה כי הרוצח היה נתון להשפעת סמים וכי הוא סובל מסכיזופרניה פרנואידית, ושורה של מומחים ובתי משפט קבעו שלא היה אחראי למעשיו, ולכן אי אפשר להעמידו לדין ולא מדובר בפשע אנטישמי.
"אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב בתהליך של פסיכיאטריזציה משפטית", אומר עו"ד ז'יל־ויליאם גולדנאדל, אחד מפרקליטי משפחתה של שרה חלימי. "מאחר שטראורה התחיל להתפרע, הוא לא הועבר לבית סוהר, אלא לבית חולים פסיכיאטרי, ומומחה פסיכיאטרי מונה כדי לקבוע אם הוא משוגע או לא.
"אנחנו ניצבים שוב מול מערכה משפטית־אידיאולוגית מיוחדת: הפיכת כל האסלאמיסטים למקרים פסיכיאטריים. יש לתופעה הזאת אופי מאוד מעוות. הכותרת הראשית של 'ליברסיון', שהופיעה כשהעיתון סוף סוף טיפל בנושא, מציגה היטב את הגישה הזו: 'התקף טירוף או אנטישמיות' - כאילו העובדה שאדם לא יציב נפשית עומדת בסתירה לגזענות שלו.
"אנדרס ברייוויק רצח לפני כמה שנים עשרות אנשים בנורבגיה. אף על פי שהועלו שאלות לגיטימיות לגבי יציבותו הנפשית, לא פקפקו לרגע במניעים הגזעניים שלו ובאחריות שלו למעשיו. אפילו הכינו רשימה של אנשי רוח מערביים, שהעניקו לו 'תחמושת רעיונית'. במקרה שלו, השאלה אם הוא יציב לא הפריעה כלל להעמדתו לדין.
"במקרה של רצח שרה חלימי, או שאתה אנטישמי או שאתה משוגע. מובן שמי שרוצח באופן אכזרי כזה במשך שעה אישה מסכנה בקריאות 'אללה הוא אכבר' אינו דגם ליציבות נפשית. 'מטורפי האל' אינם אנשים מאוזנים. אבל שליחתם המיידית לבית משוגעים במקום לכלא מהווה כיסוי אידיאולוגי לרצון החזק להסיר אחריות מהאסלאמיסטים רוצחי היהודים. זו המציאות".
לדברי גולדנאדל, אין שום ויכוח על פרטי האירוע. "החקירה המשטרתית בוצעה היטב. אנחנו יודעים שהוא היכה אותה באגרופים במשך הרבה מאוד זמן, עד שלא היה לה יותר כוח לצעוק. ידוע שהיא מתה בגלל השלכתה מהמרפסת. כלומר, אם המשטרה היתה מתערבת לפני כן, שרה אולי עוד היתה איתנו.
"הרבה שכנים, בכלל זה מוסלמים, שמעו את טראורה צועק 'אללה הוא אכבר', כולל השכן שגר ממול, שהקליט את הצעקות. ידוע שמדובר במוסלמי, שהלך מדי פעם למסגד, שהוא ואחותו קיללו את חלימי וקראו לה 'יהודייה מלוכלכת', ושחלימי פחדה ממנו. ידוע שאין לו תיק פסיכיאטרי, אבל יש לו תיק פלילי כבד, ושהוא היה מין מאפיונר שהטיל את חיתתו על השכונה. הוא ישב בכלא. לא ידוע אם היו לו קשרים לחוגים אסלאמיסטיים קיצוניים. המשטרה עדיין חוקרת בעניין".
הפרקליט רואה את הפרשה בהקשר רחב יותר של התכחשות צרפתית ואירופית לאנטישמיות האסלאמיסטית. "פרשת שרה חלימי היא ההוכחה העצובה למה שאני מתריע מפניו זה שנים", הוא מסביר במשרדו המרווח ברובע ה־17 בפאריס. "כבר שנים שהאנטישמיות האלימה, הפלילית, לא באה מהימין הקיצוני אלא רק מהאסלאם ומהאסלאמיסטים. לחוגי התקשורת, הפוליטיקה ואנשי הרוח בצרפת זה מאוד מפריע. זה כ־20 שנה יש הדחקה והסתרה של התופעה הזו.
"תחנת הטלוויזיה ARTE מנעה לאחרונה שידור סרט דוקומנטרי על אנטישמיות באירופה, משום שהוא עסק בפירוט באנטישמיות האסלאמית. ARTE עוסקת באופן אובססיבי בכל מה שקשור לאנטישמיות ניאו־נאצית, אבל לא באנטישמיות האסלאמית.
"אישית, הגעתי למסקנה שעדיף לא לדבר על הימין הקיצוני, כי זה רק מונע את השיח על האנטישמיות שבאמת מכאיבה כיום. הפרשה העצובה של שרה חלימי אירעה בהקשר האידיאולוגי הזה. היא באה בעקבות עשרות מקרים אחרים של תקיפות יהודים בפרברים.
"אבל מה שמייחד את ההתייחסות לרצח הוא העיתוי: בעיצומה של מערכת הבחירות לנשיאות, פחות משלושה שבועות לפני סיבוב ההצבעה הראשון, כשמשאלי דעת הקהל קבעו שמנהיגת החזית הלאומית, מארין לה פן, מובילה במירוץ".
אתה צופה שעכשיו, לאחר שהסתיימו כל מערכות הבחירות, יהיה שינוי ביחס של הממסד לפרשה?
"למה שיהיה שינוי? האם השלטון החדש פועל בצורה משמעותית נגד האסלאם הרדיקלי, שהוא נזהר בכלל מלנקוב בשמו? שמענו את הנשיא מקרון מזכיר את שמה של שרה חלימי?
"אין לי ציפיות. אם אני משווה את המצב הנוכחי לתקופת כהונתו של ראש הממשלה הקודם, מנואל ואלס הסוציאליסט, אנחנו נמצאים בתהליך של נסיגה אינטלקטואלית, פוליטית ותרבותית. ואלס הצהיר במהלך כהונתו, שהגורם הראשון היום לאנטישמיות כיום הוא האסלאם הקיצוני והתיעוב כלפי ישראל.
"מנגד, מי שמכהנת כיום בממשלת מקרון כשרה לשוויון בין גברים ונשים, מרלן שיאפה, פרסמה מאמר שבו היא תקפה את ואלס באגרסיביות, כיוון שאמר שיש אנטישמיות בשכונות המגורים של המהגרים, ובכך 'העליב את תושבי השכונות'. היא גם אמרה שאפשר להיות פרו־פלשתיני בלי להיות אנטישמי. ואלס בכלל לא אמר שכל הפרו־פלשתינים הם אנטישמים.
"אני מקווה שאני טועה. אבל מקרון היה יכול לנצל את הפיגועים במנצ'סטר ובלונדון כדי להבהיר את תפיסתו בעניין. בשעה שראש ממשלת בריטניה תקפה את הסובלנות המוקצנת כלפי האסלאם הקיצוני, מקרון הסתפק באמירה ש'מדובר בטרגדיה נוראה'".
יש מוסלמים בצרפת שמדברים על האסלאמיסטים האנטישמים?
"לא. לפני שנה פורסמה עצומה של אנשי רוח מוסלמים, שדרשו שהמוסלמים יתגייסו יותר נגד האסלאם הקיצוני. העצומה היתה כתובה נפלא. המוסלמים הנפלאים הללו ציטטו את כל הפיגועים האסלאמיסטיים שיש צורך לגנותם, ושהקהילה המוסלמית הממסדית לא גינתה באופן מספק. בצירוף מקרים קוסמי, כל הפיגועים האנטישמיים לא צוינו ברשימה הזו".
עו"ד ז'יל־ויליאם גולדנאדל. "אף אחד לא יכול להסביר מדוע המשטרה לא התערבה, כששרה חלימי נטבחה"
גולדנאדל מפנה אצבע מאשימה גם כלפי צמרת הקהילה היהודית. "הנהגת הקהילה נמנעה מלחשוף את פרשת הרצח באופן ראוי בתקשורת, מחשש שהיא תפעל לטובתה של מארין לה פן. זו הפרשנות שלי לשתיקה של הקהילה, שנועדה להפחית את המשמעות של מה שקרה".
נציגי הקהילה היהודית בצרפת פעלו מאחורי הקלעים לוודא שהדין ימוצה עם הרוצח. משלחת שכללה את הרב הראשי של צרפת, חיים קורסיה, ואת מנכ"ל המועצה המייצגת ונשיא המועצה הדתית, נפגשה עם התובע הכללי של פאריס, פרנסואה מולנס. מולנס הסביר לבני שיחו שהחקירה לא העלתה כי מדובר בפשע אנטישמי, אם כי "הכיוון הזה עדיין נבדק".
• • •
אנשי רוח יהודים מובילים בצרפת התגייסו באופן פומבי לדרישה לראות ברצח פשע אנטישמי. העצומה, שפורסמה ביומון השמרני "לה פיגרו" בחתימתם של 17 אינטלקטואלים (יהודים ולא יהודים כאחד), קוראת "לומר את האמת על רצח שרה חלימי" ולחקור את המחדל המשטרתי של אי מניעת הרצח.
בשבוע שעבר הגיש עו"ד גולדנאדל לתביעה הכללית בצרפת תלונה על התנהגות המשטרה בעת הרצח. "אף אחד לא יכול להסביר מדוע המשטרה לא התערבה, כששרה חלימי נטבחה. אני חושב שהשוטרים חיכו לאור ירוק מהרשויות, שחששו מאירוע חמור יותר, או מכך שהשוטרים יבצעו טעות כלשהי במהלך ההשתלטות על טראורה, כפי שכבר אירע במקרים אחרים.
"בכל מקרה, בכל מה שקשור להגשת עזרה לאזרח שנמצא בסכנה, השוטרים גילו חוסר יעילות מוחלט, שלא ניתן לעבור עליו בשתיקה. הם היו בזירת האירוע 45 דקות ולא עשו דבר. כשטראורה ראה שהמשטרה עומדת לפרוץ לדירה, הוא זרק את שרה מהחלון ואמר, 'מישהי התאבדה'. כלומר, הוא לא ממש משוגע.
"קיומו של משפט תלוי בחוות הדעת של הפסיכיאטר, שמוּנה על ידי מערכת המשפט. אני לא מתכוון כרגע להעמיד בספק את יכולותיו, אבל יש לי ספקות לגבי ההקשר הפוליטי־תקשורתי־אידיאולוגי־משפטי של כל הפרשה. אני לא יכול לצאת בהאשמות, אבל אני מעלה שאלות. ואני לא אוותר".
גם משפחתה של שרה חלימי לא מתכוונת לוותר. "אנחנו רוצים שטראורה יועמד למשפט, יואשם ברצח ממניעים אנטישמיים וילך לכלא", אומרת האחות ביאטריס. "הוא מסוכן. אולי ראש הממשלה נתניהו יכול לעזור בזה. אולי הוא יכול לדבר עם מקרון ולשכנע אותו שיעשו משהו. עברו מאז חודשיים וחצי, ועדיין לא בוצעה לרוצח בדיקה פסיכיאטרית. זה ברור שהם רוצים להרגיע את המצב. אבל אנחנו לא נירגע".
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו