את העונה הקודמת של "משחקי הכס" צילם קיט הרינגטון במעטה חשאיות כבד, כדי לשמור על הסוד הגדול של האפוס הטלוויזיוני: הדמות שאותה הוא מגלם, ג'ון סנואו, חזרה לחיים אחרי מותה, במהלך שנתפס על ידי מעריצי הסדרה כמגעיל וכמעולה גם יחד. אבל בעוד מול המצלמות היטיב הרינגטון לגלם גופה פוטוגנית וממזר לוחמני ומלא חיים באותה מידה של הצלחה - מאחורי הקלעים הוא התקשה מאוד לנצור את לשונו, למורת רוחה של ההפקה השווה מיליונים.
"האמת, סיפרתי לכולם", הוא חושף בנונשלנטיות כיצד לא הצליח לקיים את סעיף הסודיות המפורסם בחוזה שלו. "זאת אומרת, סיפרתי לכמה חברים קרובים ולמשפחה הקרובה. תראה, זה ספוילר גדול מאוד, אבל אני לא מסוגל לשקר לאנשים האלה. הכי קשה היה להסתיר את זה מכל מיני חברי צוות ושחקנים, שלא היו מעורבים בסיפור.
"חשבתי שההפקה תביא לי מסוק פרטי לסט, כדי שאוכל לבוא וללכת בלי שמישהו יראה שאני שם. אני זוכר שבמהלך צילומי סצנת 'קרב הממזרים' (שחתמה את העונה השישית) עפו בשמיים כמה רחפנים, אז בכל פעם שאחד מהם התקרב, היו צעקות 'רחפן, רחפן!' ומייד קפצו עלי עם מטרייה, כדי שלא יוכלו לצלם אותי מלמעלה, שלא יידעו מה קורה. ככה הייתי רץ לאוהל, עם המטרייה. האמת, זה היה די מרגש".
והצלחת?
"בסופו של דבר, יש גבול עד כמה ניתן להסתיר דבר גדול כזה. הייתי מסתובב על הסט, ובערב יוצא עם החברים לאכול ארוחת ערב במסעדה. לכל מי שראה אותי שם הייתי אומר: 'אני בסך הכל מצלם סצנת מוות. הם נאלצו לשרוף אותי, ורק בגלל זה אני נמצא כאן'".
כשהעונה החמישית הסתיימה, ידעת שיחזירו אותך לחיים בעונה שלאחר מכן?
"אנחנו מקבלים את התסריטים עוד לפני שמצלמים את העונה. כשקראתי את התסריט של העונה החמישית היו לי שבועיים מאוד קשים ומפחידים, שבהם לא ממש ידעתי אם אחזור או לא. ואז דיברתי עם היוצרים, דיוויד בניוף ודן וייס, והם סיפרו לי שאחזור לסדרה, ובהמשך גם מצפה לי חלק גדול בעלילה".
חלק ששילמת עליו מחיר מסוים.
"זה היה שקר לבן, שלא היה לי נוח לעשות. לא רציתי להיתפס, ולכן לקחתי הפסקה של שנה מראיונות לתקשורת וצמצמתי למינימום מפגשים עם עיתונאים, כך שבמשך התקופה הזאת לא הייתי צריך לענות לשום שאלה או תיאוריה. קל מאוד לפלוט סודות, אבל אם אתה לא מדבר על זה בכלל, זה לא יכול להיפלט.
"לפרמיירה של העונה הקודמת אפילו לא באתי, כי חשבתי שהדרך הטובה ביותר היא פשוט להתרחק מכל זה. זאת אומרת, חוץ מכל השאלות שהפנו אלי אנשים ברחוב.
"זאת היתה שנה מוזרה, של הסתרת קו עלילה למטרה מסוימת. באמת לא רציתי להרוס לכולם את החוויה של מה עומד לקרות בסדרה. המחשבה הזאת עזרה לי לתחושה שאני עושה משהו חשוב מאוד, בכך שאני שומר על הסוד".
עכשיו הכל מאחוריו. העונה השביעית של "משחקי הכס" תעלה לאוויר בעוד שבועיים וחצי, ג'ון סנואו עדיין חי מאוד, והרינגטון בן ה־30 (1.73 מטר של שיער משי, כריזמה וסקס־אפיל), שנחשב כבר לאחד הכוכבים הנחשקים בעולם, יכול להתמסר בהנאה למסע יחסי הציבור של הסדרה.
היום אתה מרגיש בטוח יותר, מתוך מחשבה שהם לא יכולים להרוג אותך פעמיים?
"לא, ממש לא. תראה, בעונה השישית הרגשתי בטוח, כי היה ברור לי שזה יהיה תסריט גרוע אם יהרגו אותי מייד לאחר שהחזירו אותי לחיים. עכשיו הכל פתוח. עכשיו ג'ון בסכנה יותר מכל השאר".
בעונה שעברה נדמה היה שלג'ון יש גישה חדשה לחיים. איזה צד של הדמות נגלה הפעם?
"בהתחלה בהחלט תהיה אופטימיות. כבר כשהוא הוכתר ל'מלך הצפון', בסוף העונה שעברה, עלה חיוך קטן ונדיר על הפנים שלו. הוא לא מבקש את זה, אבל הוא יודע מה המשמעות למסלול שלו. עכשיו הוא יכול להתחיל לגרום לדברים לקרות, להגן על אנשים, ובעצם, ליישם את כל מה שהוא מנסה לעשות כבר הרבה זמן.
"ג'ון סנואו יודע שהעולם בסכנה אמיתית, שהוא קרב לקיצו, אבל היום הוא נמצא במקום שבו הוא מסוגל לגרום לאנשים להקשיב לו כשהוא מזהיר אותם מפני הסכנות הללו. ככה לפחות מתחילה העונה".
יש לך תשובה מתי "החורף מגיע"?
"הוא הגיע! בעונה הקרובה תראו תמונה שונה בהחלט. אנחנו מתחילים את השידורים מאוחר יותר, כי הכל היה צריך להיות קר ואפל יותר. הצבעים שמשתמשים בהם בעונה החדשה יגידו לכם הרבה על הדרך שבה הולכת הסדרה".
הסדרה כבר מתקרבת לסיומה, נשארו שתי עונות קצרות. בינך לבין עצמך אתה מתחיל להיפרד מהדמות שלך?
"זה משהו שהתחלתי לחשוב עליו לאחרונה די הרבה. יש מצב שזאת העבודה החשובה ביותר שתהיה לי כל חיי. זה עניין ענקי, שהיה קרוב מאוד לליבי. הכי אתגעגע לעבודה עצמה ולצוות השחקנים, שהוא כמו משפחה בשבילי.
"מבחינת הדמות עצמה, נראה לי שאתגעגע לתלבושות המדהימות ולקרבות שזכיתי להשתתף בהם. וכנראה הכי אתגעגע לזעפנות הצפונית של ג'ון".
וכן, כמו אחרון המעריצים, גם הוא יעשה הכל כדי לשים יד על מזכרות מהסט הססגוני. "כבר במהלך צילומי העונה הראשונה אמרתי לצוות ההפקה שאני רוצה לקחת איתי את החרב של ג'ון. הם אמרו לי, 'כן, כן, ברור'. אז יש לי הבטחה.
"אבל ככל שהסדרה נהפכה למפורסמת יותר, כך ערכה של החרב הזאת עלה ועלה. היום אני כבר לא חושב שאקבל אותה כשהסדרה תסתיים. היא בטח תלך למוזיאון כלשהו של HBO. מה שכן, אני מאוד מקווה שהם יכינו לי העתק שלה. אני רק רוצה לקחת הביתה את החרב הזאת".
ג'ון סנואו במבט מהורהר מתוך העונה השביעית והחדשה
הוא נולד בלונדון בדצמבר 86' למשפחה מכובדת מהמעמד הגבוה, אם מחזאית ואב איש עסקים, עם שורשים שמגיעים - לפחות לפי האינטרנט - עד למלך צ'רלס השני. "הו אלוהים, אני לא באמת יודע", הוא מגיב לעבודת השורשים המזורזת שערכנו עבורו. "לדעתי, כולם (בבריטניה) יכולים למצוא שורשים עד למלך צ'רלס השני, אם הם רק רוצים.
"אני חושב שהיסטוריה משפחתית היא מאוד מסקרנת, אבל כשמתעמקים בכך, מבינים ששום דבר שהיה לפני הסבים והסבתות שלנו לא באמת חשוב. לכן אני לא משקיע הרבה תשומת לב באילן היוחסין שלי.
"יצא לי לאחרונה להסתכל על כל מיני עבודות ישנות מבית הספר, אמא שלי שומרת הכל. באחת מהן, מגיל 13, היה צריך לכתוב מה נרצה להיות כשנגדל. לא זכרתי את זה, אבל מתברר שכתבתי בבירור שאני רוצה להיות שחקן. תמיד נהניתי להופיע ולשחק, אבל עד שלב מאוד מאוחר בכלל לא הבנתי שאני גם יכול להתפרנס מזה".
למרות היותו גיבור פנטזיה עכשווי, הוא לא גדל על הז'אנר. "זה לא היה עניין גדול עבורי לפני 'משחקי הכס'. היו שני ספרי פנטזיה שמאוד אהבתי - 'הקוסם מארץ ים' של אורסולה לה־גווין, וסדרת 'הארי פוטר'. קראתי את הספר הראשון עוד לפני שהוא היה מפורסם.
"אמא שלי מאוד רצתה שאקרא ספרים, והיא גם ידעה היטב אילו ספרי ילדים זמינים ומתאימים עבורי. אז היא קנתה לי עותק בכריכה קשה של הארי פוטר הראשון. לצערי איבדתי אותו מאז, זה די מבאס אותי, כי היום הוא בטח שווה הון".
• • •
לפני שקיבל את התפקיד המרכזי ב"משחקי הכס", העיבוד הטלוויזיוני לסדרת ספרי הפנטזיה "שיר של אש ושל קרח" של ג'ורג' ר.ר. מרטין, לא היה לו כמעט ניסיון במשחק.
"מראה הבייבי פייס שלי עזר לי לבלוט בין מאות השחקנים שנבחנו לסדרה", הוא אומר. "התבגרתי עם הדמות, בניגוד לשחקנים אחרים, שיצאו במהלך העונות.
"בהתחלה היו עוצרים אותי המון ברחוב וקוראים לי 'ג'ון סנואו', אבל היום כבר מכירים אותי בשם שלי, וזה נחמד מאוד. בשורה התחתונה, אני משחק דמות מסוימת, שאיתה גם התפרסמתי, אז אנשים מכירים את הדמות הזאת טוב מאוד, אבל אותי אישית הם מכירים הרבה פחות. זה תמיד נראה לי מוזר שאנשים ממש מצפים ממני להיות הדמות שהם מכירים, וכשהם מגלים שאני בעצם אני, הם מתאכזבים".
קיט האמיתי דומה לג'ון סנואו?
"שונה ממנו מאוד. הצורה שבה הוא ואני מסתכלים על העולם שונה מאוד. בעצם, הדבר היחיד שאנחנו חולקים זאת האיכות הקודרת.
"מצד שני, במובנים רבים ג'ון סנואו הוא מישהו שהייתי רוצה להיות. החוש שלו לגבי מה נכון ומה לא, המצפון המוסרי שלו - ברור מאוד. בהיבט הזה אני מעריץ אותו. האמת, אני גם אוהב את הצליל של הקול שלי הרבה יותר מאשר את שלו. הוא לא אוהב לדבר בכלל, ואילו היה יכול להימנע מזה כליל, זה היה מצוין מבחינתו".
הדמות שלו שינתה אותך?
"גם אחרי שצילמתי שבע עונות, אני לא יודע לענות על השאלה הזאת. אני חושב שליהקו אותי לתפקיד הזה כי היה בי משהו שהיה קצת כמוהו, קצת קודר. עם השנים התבגרנו והתפתחנו זה לצד זה, עם כל מה שמשתמע מזה".
כך או כך, בדבר אחד אין ספק: הסדרה הפכה את הרינגטון למיליונר, עם שכר של לא פחות מ־1.1 מיליון דולר לכל פרק. היא גם הביאה לו מועמדות אחת לפרס האמי, בשנה שעברה (פיטר דינקלג', אגב, שמשחק את טיריון לאניסטר, היה מועמד בכל אחת מהעונות, וגם זכה פעמיים).
בשלוש השנים האחרונות שיחק הרינגטון בכמה סרטים, דיבב דמות במשחק וידאו וכיכב בהצגות תיאטרון בלונדון. לאחרונה סיים את הצילומים למיני סדרה תקופתית שמתרחשת בתחילת המאה ה־17, שהוא גם אחד ממפיקיה.
"אני מקבל בדרך כלל תפקידים של דמויות טובות, למרות שהייתי שמח לגלם גם את ההפך". הרינגטון // צילום: GettyImages
הוא גם מככב בסרט "The Death and Life of John F. Donovan", שצפוי לצאת בשנה הבאה. הסרט מספר את סיפורו של כוכב טלוויזיה צעיר, הומו בארון, שעומד לחתום על השתתפות בסרט גדול, אבל חייו נהרסים כשנחשפת מערכת יחסים שהוא מנהל בהתכתבות עם נער בן 12. לצד הרינגטון משחקות נטלי פורטמן, ג'סיקה צ'סטיין, סוזן סרנדון וקתי בייטס.
"זה סרט חשוב מאוד", אומר הרינגטון, "הוא נוגע בנושאים כמו משפחה, הומוסקסואליות, וגם התעשייה שלנו ומה שהיא גורמת לאנשים להסתיר לפעמים".
שיחקת בשלושה מחזות תיאטרון. מה ההבדלים העיקריים בין עבודה על הבמה לעבודה על המסך?
"הגעתי מבית ספר לדרמה, בית ספר בריטי טיפוסי, שהכין אותנו לעלייה לבמה. זאת אחת האהבות הראשונות שלי. מדובר בסוגים שונים לחלוטין של עבודות. הבנתי עד כמה זה שונה רק כשעשיתי בשנה שעברה את המעבר ממחזה בלונדון לצילומי סרט במונטריאול.
"בטלוויזיה ובקולנוע העבודה נוגעת לפרטים הקטנים ופועלת על רגעים קטנים. על הבמה אתה צריך לשחק כאילו אתה ענק ולעשות מחוות פיזיות. הרי אף אחד לא עושה קלוז־אפ על העיניים שלך".
אתה מרגיש נוח עם התווית של הגיבור הרומנטי?
"אני לא ממש בטוח מה התווית הזאת אומרת, ובכלל, המונח גיבור מאוד מוזר. כשמנסים לגלם דמות של מישהו בתור גיבור, זאת טעות גדולה. הרי אף אחד לא חי את החיים שלו בניסיון להיות גיבור. אף אחד לא באמת עושה את זה, או אפילו מעמיד פנים שהוא גיבור רומנטי. אנשים יכולים לתייג דמויות איך שהם רוצים, מבחינתי זה לא משפיע על הדרך שבה אני משחק אותן".
היית רוצה לגלם גם דמויות של רשעים?
"כן, למרות שאני לא יודע אם יציעו לי תפקידים כאלו. אולי זה לא הטייפ־קאסט שלי. לאנשים שמקבלים הצעות לתפקידי ה'נבלים' יש בדרך כלל משהו מוזר או מעניין בפנים שלהם. אני מקבל בדרך כלל תפקידים של דמויות טובות וחיוביות, למרות שהייתי שמח לגלם גם את ההפך".
• • •
כבר חמש שנים שהרינגטון צמוד לשחקנית האדמונית הלוהטת רוז לזלי (30), שאותה הכיר על הסט של "משחקי הכס" כשגילמה את אהובתו ייגריט. אחרי שהתקוות של לזלי להחזיר לחיים את ייגריט נגוזו, היא הצטרפה לסדרה "הטובות לקרב", הספין־אוף המדובר של "האישה הטובה". מאז היא מספרת בראיונות על געגועיה לתלבושות המרהיבות ולסטים התקופתיים.
הוא אוהד שרוף של מנצ'סטר יונייטד, מילדות. "זה מוזר מאוד שיש לנו את ז'וזה מוריניו בתור מאמן", הוא אומר. "מאוד מוזר. הוא היה מזוהה עם צ'לסי כל כך הרבה שנים".
בשעות הפנאי שלו הוא משתדל להתרחק משערוריות ופעיל בארגון צדקה שעוזר לאנשים עם מוגבלויות. "בן דוד שלי גדל עם תסמונת דאון, והם עשו לו כל כך טוב - מימנו עבורו את הלימודים והרבה פעילויות העשרה", הוא מספר. "יש אי הבנה גדולה סביב אנשים עם מוגבלויות. זה יכול להוביל להזנחה, זה יכול להוביל להתעללות. ככל שנלמד להבין אותם, ככל שנלמד לתקשר איתם, כך המצב יהיה טוב יותר".
באילו סדרות טלוויזיה אתה אוהב לצפות?
"בדיוק צפיתי ב'Stranger Things' (סדרת אימה אמריקנית של רשת נטפליקס). היא טובה מאוד ועשויה היטב. בדרך כלל קשה לי לצפות בטלוויזיה. אני יודע שזה נשמע מוזר, אני אוהב להיות בה, אבל לפעמים נדמה שהעבודה היא הכל בחיים, לכן אני עושה דבר אחד בכל פעם. ראיתי את כל 'הסופרנוס', את כל 'הסמויה' ואת כל 'דדווד'. אני אוהב טלוויזיה. אני זוכר שכשהסדרה שלנו שודרה לראשונה, הכי התלהבתי מהפתיח של HBO שעולה על המסך. ממש התרגשתי מזה".
בניגוד ללוק המוקפד שלו בסדרה ועל השטיחים האדומים, צלמי הפפראצי תופסים אותו מדי פעם במראה יומיומי ונונשלנטי - עם משקפיים עגולים (רמז לחיבה ההיא ל"הארי פוטר"?) ובשיער אסוף ברישול.
איך היית מגדיר את הסגנון האופנתי שלך?
"עצלן", הוא צוחק. "אני אוהב בגדים. אני מכור לנעליים. אם ייתנו לי עכשיו כמה שעות חופשיות, אלך מייד לקנות נעליים, כנראה מגפיים. אני כבר בן 30, והתחלתי לשים לב שאנשים בתחילת שנות ה־20 לחייהם מתלבשים אחרת ממני. זה גרם לי להתחיל לחשוב שאולי עברתי למקום שבו אני כבר לא אופנתי כמו שהייתי. אני לא ממש יודע. אבל סקיני ג'ינס וחולצות נוחות זה לגמרי אני. באירועים חגיגיים אני גם אוהב לשים על עצמי איזו חליפה יפה".
חשבת מה תרצה לעשות אחרי "משחקי הכס"?
"חשבתי על זה הרבה. אני במקום בר מזל, שבו אני לא חייב לעשות כל דבר, אני יכול לקחת קצת פסק זמן ולחשוב. לתת לדברים לשבת קצת בראש לפני שמתקדמים הלאה. רציתי לעשות הרבה יותר תיאטרון וגם להפיק, ומבחינתי זה מתקדם בדיוק לפני התוכניות. יכול להיות שרעמת השיער שלי תרד".
תרצה להתרחק מפנטזיה?
"אני חושב שכן, אתפוס מרחק מהז'אנר הזה. אבל אגיד לך ממה אני לא מתכוון להתרחק - מהטלוויזיה. מבחינתי זה אחד המדיומים המעניינים והמרגשים ביותר עבור שחקן, ואני מתכוון לחזור אליו".
היית מצטרף לסרט שובר קופות על גיבורי על?
"לעולם אל תגיד לעולם לא. בימינו זה נראה כמו עסק אידיאלי לשחקן - להיכנס לתוך מותג עם תפקיד שאתה אוהב וחוזר אליו שוב ושוב. זה דבר טוב להיות משויך לפרויקט כזה, שגוזל לך חצי שנה ועדיין מאפשר לך לעשות עבודות אחרות, שאולי משלמות פחות טוב אבל נעשות מתוך תשוקה.
"בעצם, כשאני חושב על זה, יש לי היום משהו כזה עם 'משחקי הכס'. זה המותג שלי, איתו אני מזוהה, זה סרט גיבורי העל שלי. אני לא צריך עוד אחד. אני מעדיף לעשות עוד טלוויזיה. ברגע ש'משחקי הכס' תיגמר, אשמח לעשות עוד סדרה. זה כל כך מתגמל, זה מצוין".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו