השעה: 02:30 אחר חצות, בלילה שבין שישי לשבת. במטה משטרת מחוז מרכז ברמלה, האורות דולקים בחדרו של מפקד המחוז, ניצב מוטי כהן. הוא לא לבד. המפכ"ל, רב־ניצב רוני אלשיך, יושב מולו, ואיתם קצינים בכירים נוספים מהמחוז ומהמטה הארצי. האווירה המתוחה מעידה כי הרצח של העבריין אנטון רומן, שאירע שעות ספורות קודם לכן בפרדס ברחובות, אינו עוד מקרה רצח שגרתי שייעלם בין שורות הסטטיסטיקה של מחוז מרכז - שעות ספורות לפני הרצח, מאשרים במשטרה, "רומן היה מפוקח על ידי המשטרה, והשוטרים היו במרחק שיכלו לשמוע את הירי" שחיסל אותו.
כדי להבין מדוע קיימת תחושה שארגוני הפשיעה הרימו ראשם, צריך להתייחס לתפיסה החדשה של המשטרה, כתוצאה מהשינוי שערך אלשיך. הוא ערך סקרים וביקש להבין מה מטריד את האזרח הנורמטיבי כדי להחליט על מה לשים את הדגש, והיום המשטרה מתמקדת בעיקר בעבירות המפריעות לאורח החיים שלנו: הפרעות מנוחה (ורעש), נסיעה על אופניים חשמליים על המדרכה וגניבות. את ההתמקדות הזאת של המשטרה, הפשע המאורגן מנצל - ועדים מאוימים, למשל, מוצאים את מותם בדרכים שונות, חסרי הגנה.
הביקורות לא מאחרות לבוא בגלל המצב המדאיג. קצין בכיר לשעבר במשטרה, שהיה אחראי לפענוחם של לא מעט תיקים שנפתחו מול ארגוני הפשע, יוצא חוצץ נגד מדיניותו של המפכ"ל. הבעיה, לדבריו, היא שהמשטרה הפכה למגיבה ולא ליוזמת. בשל ירידה במספר ובאיכות הידיעות המודיעיניות על רציחות, הוא טוען, כוחות המשטרה מגיעים מאוחר מדי - ולא מצליחים למנוע את הרצח.
"המאזן הוא פשוט מאוד", מספר הקצין הבכיר, "ברגע שהמפכ"ל אלשיך החליט לשנות את תפיסת ההפעלה של המשטרה, והצהיר בגאווה שליבת העשייה תתמקד בשירות לאזרח - קריאות למוקד 100, תוך התמקדות בהפרעות מנוחה וחסימות חניה וכדומה - זה יצר תג מחיר, והמשטרה והציבור משלמים על כך". עוד הוא מוסיף: "זאת התוצאה כשמביאים אדם מבחוץ (אלשיך הגיע מהשב"כ; א"כ), המבחן שלו הוא קריאות למוקד 100, ונושא רגיש, שמהווה איום אסטרטגי, וזה שלום הציבור - נשכח. אני יכול להבטיח שאף אחד לא מתקשר 100 על זה שעדי מדינה נרצחים, גם לא על זה שארגוני פשיעה חודרים לעיריות ולשלטון המקומי. ברגע שנקודת האיזון הזאת הופרה, אז התוצאות מדברות בעד עצמן ונראות היטב בשטח".
מחכים לוועדת חקירה
יום שלישי האחרון, שוב לפנות בוקר, פיצוץ מחריד את רחוב דרום אפריקה באשקלון. חלק מהתושבים מבוהלים, חוששים שמא שוב ירו טילים מרצועת עזה. אולם, כשהציצו מחלון ביתם, האמת התבררה - לא מדובר בפעולה מרחוק של אנשי חמאס אלא בכזו של אנשי ארגוני הפשע בדרום, שידם שוב השיגה את טל קורקוס, עבריין מוכר מאזור הדרום ששימש עד תביעה נגד העבריין יניב זגורי.
קורקוס היה בעבר חלק מארגוני הפשע, וגרושתו, דבורה הירש, נרצחה בנסיבות מזעזעות, לעיני ילדיה, בחודש מארס 2016. המשטרה מיהרה לבקש השבוע להוציא צו איסור פרסום, ולא רק על פרטי החקירה אלא גם על פרטיו של קורקוס. הבקשה הוגשה לא כדי להסתיר את זהותו, אלא להימנע מביקורת על תפקודה. אלא שביום חמישי בבוקר הוסר הצו.
העבריין שחוסל השבוע, טל קורקוס // צילום: דיאגו מיטלברג
כל זה מחזיר אותנו לאותו פורום מכובד של קציני משטרה, שמטכסים עצה במטה ברמלה. הירצחו של רומן היה עוד חלק מצבר מקרים בשנים האחרונות, שבו אנשים שהמשטרה היתה אמורה לפקח עליהם, לשמור עליהם, מצאו את מותם הלא טבעי. וכאמור, במקרה של רומן, השוטרים נכחו בזירת הרצח, שמעו את הירי ונותרו חסרי אונים. בכיר לשעבר בתוכנית להגנת עדים טוען שכל המשטרה עומדת חסרת אונים מול הפשע המאורגן הגואה. לאחרונה, הוא מסביר, יש מגמה שהולכת ומחריפה של חיסול עבריינים ששימשו עדי מדינה או עדי תביעה, ואחוז הפענוח של המקרים אפסי. גם מקורות מודיעיניים של המשטרה מוצאים עצמם חשופים ומאוימים על ידי ארגוני הפשיעה.
"פרשה 512 והפענוחים שהיא הביאה נולדו כתוצאה מגיוס כמה עדי מדינה. בלעדיהם אף אחד לא היה מצליח לפענח את אותן פרשות", טוען הבכיר לשעבר, "העניין הוא שהעבריינים מנצלים את זה שאין למשטרה יכולות לפענח. בעבר, על כל עשר רציחות היו מפענחים לפחות אחת, עוצרים את מי שעומד מאחורי החיסול וזה היה נגמר בכתב אישום ובעונש כבד. אבל בחמש השנים האחרונות - כמעט שאין פענוחים". גם הוא חושב שחיסולו של רומן היה חריג בחומרתו: "אני לא מבין איך עד היום לא קמה ועדת חקירה לעניין הזה - בפרשה הזאת אנשים צריכים לתת את הדין". עם זאת, לדבריו, המשטרה לא יכולה להצמיד אבטחה של 24 שעות לעבריינים שהיו בתוכנית עדים, ולאחר שפרשו ממנה סירבו לשתף פעולה עם המשטרה. "יש עבריינים שנקלטים בתוכנית שנותנת להם הזדמנות שנייה. הם מקבלים חבילת אבטחה, מטיסים אותם לחו"ל, אבל בסופו של דבר שום דבר לא עוזר. הם עושים הכל כדי לצאת מהתוכנית, ובמקרים כאלה, שהעבריין לא מוכן לקבל הגנה או להישמע להוראות או להנחיות, המשטרה לא יכולה לאבטחו".
עוד מהבכיר לשעבר: "תוכנית הגנת העדים לא קלה למשטרה, שצריכה לאבטח את העד 24 שעות ביממה. היא גם לא קלה לעד, שמצידו חייב לעשות שינוי דרסטי בנורמות ההתנהגות העבריינית שלו. בלי השינוי זה לא יעבוד. התוכנית מוכיחה את עצמה, ואני ערב לכך, במאה אחוזים, שלא ניתן לפגוע היום במי שנמצא בתוכנית להגנת עדים".
עדות קטלנית
את הביטחון של הבכיר לשעבר אפשר לקבל, אבל מה קורה עם מי שאינו נכנס לתוכנית להגנת עדים? כל אלה נמצאים בסכנה מתמדת לאחר שהמשפט מסתיים ולעיתים גם במהלכו. לאנשי העולם התחתון יש זיכרון ארוך, וגם אם ירצו לסגור חשבון עם מי שפנה נגדם, הם לא תמיד ימהרו לעשות זאת, מה שיכריח את עד התביעה להסתכל לאחור במשך כל ימי חייו. לא פעם זה נגמר רע מאוד.
כך לדוגמה במקרה של שי בכר, בעל חנות ירקות מרעננה, ששימש עד תביעה נגד ראש ארגון הפשיעה אבי רוחן. הוא סיים יום עבודה בחודש ינואר 2015, ונסע עם בתו בת ה־17 בחזרה לביתם. סמוך לתחנת הרכבת בהוד השרון, מטען חבלה שהוטמן ברכבו הופעל. בכר נפצע באורח אנוש ומת זמן קצר לאחר מכן בבית החולים. בתו ניצלה ואף שוחררה מבית החולים כבר ביום למחרת, מכיוון שהמטען התפוצץ מתחת לכיסא הנהג, שעליו ישב אביה.
גם במקרה זה הצביעו בני המשפחה על המשטרה כאשמה במות אב המשפחה. חצי שנה לפני הפיצוץ הקטלני בכר היה מאוים, מאחר שהיה חייב כספים לרוחן, אבל לדברי המשפחה הוא לפחות היה בחיים. גזר דין המוות שלו, לטענתם, נחרץ כאשר הגיע ליאחב"ל והתלונן נגד רוחן. עוד לפני שהעיד, שאל את החוקרים אם יפקירו אותו בסיום התהליך, ואלה הבטיחו לו שהם יהיו שם בשבילו 24 שעות ביממה. "אנחנו זה היאחב"ל, אנחנו נכנסים עם המון עוצמה והמון כוח", אמר לבכר אחד החוקרים.
בכר נרתע בכל זאת, וחמישה ימים לאחר מכן חזר בו מעדותו. החוקרים הפכו לפחות נחמדים והוא נחקר באזהרה על שיבוש הליכי חקירה. החוקרים אף הדגישו בפניו שאין דרך חזרה, ושבכל מקרה כתב אישום הוגש נגד רוחן והוא, בכר, נשאר עד התביעה המרכזי נגד ראש ארגון הפשע. שלושה חודשים אחר כך הגיע הפיצוץ שקיפד את חייו.
אותו המחיר נגבה גם מהעבריין אבנר מאיו בן ה־50, שנרצח לפני כשנה בת"א. מאיו העיד נגד ארגון פשיעה, למרות שידע עד כמה זה מסוכן. הוא ציפה להגנת המשטרה, שלא הגיעה. לאחד מחוקריו אמר: "איפה אני אלך? יהיו עלי קנסות של מאות אלפים, אני לא אוכל לצאת מזה, אתה לא מבין שאתה משאיר אותי חשוף. אני אשלם את המחיר". גם אשתו של מאיו ידעה לנבא את העתיד לקרות. לחוקר אמרה: "מי שיאכל אותה בהתרוממות של האוטו הבא, כשיהיה פיצוץ, זה הבעל שלי". ואכן, מאיו חוסל על ידי פיצוץ בג'יפ שלו.
"נקודת האיזון הופרה". המפכ"ל רוני אלשיך // צילום: דודי ועקנין
מאיו לא היה היחיד שהבין שהוא חי על זמן שאול. לפני כחודשיים חוסל עד התביעה אלישע סבח במסעדה בנתניה בידי מתנקש, שירה בו מטווח קצר. מבדיקת המשטרה עלה כי בתחילת שנות האלפיים היה סבח בעלים של פיצוצייה בב"ש, שבה נרצחו ב־2007 שני נערים על ידי אדם איטל. בארגון הפשיעה של יניב זגורי מיהרו לשרוף את המקום, כדי להרתיע את סבח, שהפך לעד מדינה, במטרה למנוע ממנו להעיד במשפט רצח הנערים.
לבסוף איטל הורשע ב־2011 ונשלח למאסרי עולם מצטברים, אבל כבר ב־2008, כשנה אחרי הרצח, הודה סבח בפני השופטים: "עד היום אני חושש לחיי, ועובדה שהחתן שלי נרצח. אני רועד וכנראה זה ילווה אותי לכל החיים". עוד הוסיף סבח: "אין לי אמון במשטרה. מהרגע שאני יוצא מפה, אני חשוף לאי־ודאות. אני לא יודע מה יקרה עם ילדיי או נכדיי". תשע שנים עברו מאז, והנבואה המרה הגשימה את עצמה.
מותו של סוכן
מעל לכל שורת המחדלים האבטחתיים של המשטרה, עומד זה הקשור למותו של סוכן משטרתי, כבר ב־2006. יחידת ימ"ר מרכז, זו שהיתה אמורה לפקח על אנטון רומן לפני שבועיים, הצליחה להחדיר סוכן משטרתי לתוך ארגון הפשע של רוחן. מהלך שכזה, במונחים משטרתיים, היה נקרא לזכות במפעל הפיס.
אייל סלהוב מבני ברק, שהיה עבריין בשירותו של רוחן, העביר למשטרה מידע על ארגון הפשע שבו היה חבר. עם זאת, הוא הבין שמתוך הארגון עלו עליו, אבל את המשטרה זה לא עניין, והיא המשיכה את פעילותו בארגון עד שנגבה המחיר הכבד באוקטובר אותה שנה. רצח סלהוב לא פוענח עד היום, ומשפחתו קיבלה מיליוני שקלים מהמדינה, פיצוי. ניצב משנה בדימוס ישראל אברבנאל כתב בזמנו דו"ח חמור בנושא. לאחר מכן נדרש לנושא מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס. הדו"ח שפרסם היה קשה, אך לא נמצא פגם חריג שהיה יכול להוביל לפגיעה במעמדם של בכירי המשטרה. יותר מכך - שניים משלושת הקצינים הבכירים שהיו קשורים למחדל קודמו לתפקיד הרם ביותר במשטרה, המפכ"ל: רנ"צ יוחנן דנינו, שבעת הרצח שימש ראש אגף החקירות והמודיעין, ורנ"צ דודי כהן, שהיה אז מפקד מחוז מרכז. גם הקצין השלישי, ניצב רוני ריטמן, אז מפקד ימ"ר מרכז, שהיה אחראי להפעלת סלהוב, משמש היום מפקד להב 433.
גבר בן 40, המוגדר כמי שמאוים על ידי ארגון פשיעה בדרום הארץ, טוען בשיחה איתנו כי השורה התחתונה של מי שמרגיש מאוים מצידם של עבריינים היא - שהוא לבד. "האדישות המשטרתית וחוסר הרצון שם להתמודד עם אזרחים מאוימים, שאינם עבריינים, הם מנטליות של המוסד חסר היכולת הביצועית והמודיעינית שנקרא משטרת ישראל", הוא מאשים.
עוד לטענתו: "כל אותם בלשים, רכזי מודיעין וחוקרים משתווים לפעילי ארגוני החסד שמגיעים תמיד אחרי 'לנקות' את הבלאגן, אבל הם אף פעם לא נמצאים שם לפני. פעמיים בחיים שלי המשטרה השתכנעה להגדיר אותי כמאוים, וזה קרה רק אחרי שחומרי נפץ התפוצצו סביבי או אנשים שקשורים אלי כך או אחרת - חוסלו. אבל גם זה לא קרה תמיד, ובטח לא מייד. תמונת המצב היא שעבריינים סוגרים חשבונות איך ומתי ואיפה שהם רוצים", אומר המאוים, "שום חיסול שקדמו לו תכנון והכנה לא נמנע".
המשטרה: "מאבקנו לא נבלם"
ממשטרת ישראל נמסר: "מאבקנו הנחוש בפשיעה המאורגנת, לא רק שלא נבלם, אלא הועצם. התוצאות מוכיחות את השפעת הפעילות המשטרתית והפגיעה בארגונים - ראשי ארגוני פשיעה מאחורי סורג ובריח, פגיעה כלכלית עמוקה בארגוני הפשיעה, תוך שהיקפי הכספים והרכוש הנתפסים עולים תדיר, עבריינים המעתיקים את פעילותם לחו"ל, כדי לצמצם את פגיעותם מפני משטרת ישראל, ועוד.
"תוך כדי פיקוח מודיעיני כדי לסכל פעילות הארגונים מול אזרחים נורמטיביים, המשטרה מסכלת לא מעט ניסיונות חיסול פנימיים בין ארגוני הפשיעה. עם זאת, חשוב לזכור כי עבריינים אינם בגדר "אישיות מאובטחת" של המשטרה. גם עדים לשעבר, שבוחרים לחזור לעולם הפשע, חושפים עצמם מחדש לסכסוכי העבריינים. המשטרה יכולה להזהירם ולסכל פעילות שנחשפת נגדם, אולם לא מאבטחת אותם. מרבית הפעילות מתבצעת במישור המודיעיני והחקירתי, והמשטרה מצליחה לבצע סיכולים רבים של אירועים אלימים, אשר לא נוכל לתת להם פומביות. כתבי האישום נגד עבריינים בולטים יוכיחו שאינם מצליחים למצוא לעצמם חסינות מפני פעילות המשטרה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו