צמד בכותרות

אני שואל אותו - מה עם כל הגיחות והשיחות של ג'ייסון גרינבלט? הוא אומר, "אין להם מושג. הם לא מבינים שום דבר ממה שקורה באזור. תסתכל על ההחלטה האומללה שלהם לבטל את הסכם פאריס". "הם" זה ממשל טראמפ והתחזית לאיזה תהליך מדיני, או לפחות נייר מדיני, או לפחות שיהוק מדיני, שיביא את "העסקה המוחלטת", כלשונו של נשיא ארה"ב הנתון במצור. הפעילות של גרינבלט ושל ג'ארד קושנר - "זה רק מראה על חוסר הרצינות", הוא אומר. "מה הידע שלהם? איזה רקע ביטחוני יש להם?"

בלי קשר לדובר הבכיר, המומחה למזרח התיכון דניאל פייפס חזה ערב ביקור טראמפ בישראל לפני כחודש, שיחסו של הנשיא לישראל יתייצב בשלב כלשהו, מוקדם מהצפוי, על עוינות "מתונה". אהרון דיוויד מילר, שהיה שותף לשלבים רבים ב־25 השנים האחרונות של המשאים ומתנים, צפה עוד לפני השבעתו של טראמפ כי בתוך כשנה יגיעו הנשיא החדש וראש הממשלה נתניהו לפיצוץ ביניהם. כמו חוזים ופרשנים רבים אחרים, מילר ופייפס נראים רחוקים מהמציאות. אם היו אי אלו חדשות טובות לטראמפ מאז השבעתו, זה היה ביקורו בישראל. למרות אורן חזן. 

אבל בינתיים כל מה שנראה בשטח זה חלל ריק מדיני. לפחות שני שרים בכירים שיש להם עניין בנושא לא רואים משהו באופק. הם גם לא רואים תוחלת למאמץ מדיני - ויהיה רציני ככל שיהיה. אבו מאזן נחשב בעיני שרים מסוימים כנוקשה וקיצוני יותר מיאסר ערפאת בזמנו. 

מנתקים את ישראל מהממסד המקובע בוושינגטון. קושנר (מימין) וגרינבלט // צילום: אי.אף.פי

כדי להבין את פעילותם של גרינבלט וקושנר צריך לראות את המעגל החשוב בממשל טראמפ. שני האנשים החזקים בממשל, מזכיר המדינה טילרסון ושר ההגנה מאטיס, אינם נמנים עם ידידי ישראל המובהקים. שניהם עסוקים עכשיו מעל לראש במשבר המחמיר בסוריה בעקבות ירי הטילים האיראני והאולטימטום הרוסי שמאיים להפיל מטוסים אמריקניים. מינוים של קושנר וגרינבלט לטיפול בנושא הפלשתיני נועד לנתק את המעגל הישראלי מהממסד המקובע בוושינגטון. זו מציאות חדשה, שמועילה לישראל. לפי אליוט אברהמס, בהרצאה שנתן לאחרונה, אפשר לחשוב היום גם על פתרונות שאינם מושתתים על חלוקה לשתי מדינות. 

בנושאים הבסיסיים ישראל לא מוכנה לוותר, והפלשתינים לא מוכנים לוותר. ובכל זאת, בנימין נתניהו שואף להגיע להסדר. "מוכרחים להסתדר", זאת הנוסחה. אפשר להגיד שסיכויי התהליך המדיני הם כמו הסיכוי לאיוש משרד החוץ בשר חוץ. בוז'י הרצוג אמר לטראמפ כי מפלגת העבודה מבטיחה רשת ביטחון פרלמנטרית לראש הממשלה אם יגיע להסדר. זה לא מספיק. ישראל תיראה הרבה יותר רצינית בנושא עם העבודה בממשלה והרצוג במשרד החוץ. אז גם לא יהיה צורך בצמד גרינבלט וקושנר, שמסתכנים בכך שיהפכו לשם של מחזה אבסורד.

אז העיניים נשואות לפריימריז במפלגת העבודה, שיתקיימו בעוד כשבוע וחצי. אפשר לשער שבנימין נתניהו מצביע ליצחק הרצוג. אבל הסיכוי שהרצוג ינצח לא ממש גדול. זה גם לא יהיה נס. בסביבת נתניהו מאמינים שכניסת מפלגת העבודה לממשלה, והרצוג בתפקיד שר חוץ - זה דבר שעדיין יכול לקרות. מצב כזה יפתח אופק מדיני של כשנה וחצי שיאפשר להגיע להסדר שמקובל על נתניהו ויהיה מעין הסתדרות הדדית בינו לבין ראש הרש"פ אבו מאזן. 

אפשר לשער שנתניהו מצביע להרצוג בפריימריז של העבודה // צילום: דודי ועקנין

שרים בכירים בממשלה, כולל נפתלי בנט, לא יודעים מה כוונתו של הנשיא טראמפ כשהוא מדבר על "שלום". אף אחד לא יודע מה הוא חושב, אבל ברור מה אפשרי: פרופיל נמוך של ישראל בשטחים, כאשר הנוכחות הישראלית על כל מרכיביה נשארת; והפלשתינים משודרגים בריבונות שלהם. כן, כולל בנייה בקלקיליה. 

לפי התנהלותו של השר בנט בשבוע האחרון זה לא מקובל עליו. זאת הסיבה שטראמפ ושני השליחים שלו לא מוסרים פרטים על תמונת ההסדר ומה ייחשב מבחינתם ל"פריצת דרך" - כדי לא לחזק את יריבי נתניהו מימין. אבל האם משמאל מוכנים להסדר ביניים כלשהו? או שמפלגת העבודה תצטרף לממשלה רק בהבטחה שיהיה קצת דם - כלומר, נסיגה ברורה ופינוי של כמה יישובים? 

בכל מקרה, יש הערכה גוברת שעמיר פרץ הוא בעל הסיכויים הגבוהים יותר להיות היו"ר הבא. ואז, איך הסיסמה של אראל מרגלית? "קיבינימט הכל".

 

האינטרס חוצה מגזרים

מהדורות החדשות בתחילת השבוע נשמעו כמו ירי ספינים לכל הכיוונים. זה עתה נרצחה הדס מלכא ליד שער שכם, ובבית היהודי כבר משגרים אולטימטום לראש עיריית תל אביב להאיר את בית העירייה בצבעי מג"ב. אחר כך משודרת תביעה של הורים שכולים להחליף את שם הרחוב סולטאן סולימאן לרח' הדס מלכא. 

בהמשך, כאילו ללא כל קשר, האשמה שראש הממשלה מקפיא את הבנייה בירושלים ובמקביל תביעה לבטל את הבנייה בקלקיליה. חרושת כותרות שכולן עצים נמוכים שיהיה קל לרדת מהם בקפיצה קלה. העורף האידיאולוגי של הבית היהודי, אגב, לא היה מוכן לקבל את הדס ז"ל ליחידה קרבית רגילה בצה"ל.

התנהלות הבית היהודי היתה, למעשה, ניצול של פיגוע כואב כדי לשדר התנגדויות לכל הסדר מדיני שלא מוכתב על ידי ישראל. רק לפני שבועות אחדים, בראיון לכתבי "בלומברג", נפתלי בנט אמר שהפתרון הוא לתת לפלשתינים "אוטונומיה על סטרואידים", שפירושה הגדלת הזכויות והריבונות של הפלשתינים. "אוטונומיה על סטרואידים" זה לכל הפחות הזכות לבנייה שתפתור כמה בעיות לאוכלוסייה של קלקיליה. "הדרך הטובה להגיע לשלום", אמר בנט, "היא לשמור על ישראל חזקה ולהעניק לפלשתינים אוטונומיה".

ראש הממשלה נתניהו אומר: המשך הנוכחות הצבאית הביטחונית של ישראל בשטחים. איפה ההבדל בינו לבין בנט? החבלות של הנהגת הבית היהודי וקבוצות הלחץ של המתנחלים בתהליך מלמדות, שבימין הדתי אין מחשבה על אינטרסים לאומיים אלא על מגזריות ומאבק אלקטורלי על קולות הימין.

האם גם ההחלטה לקצץ באספקת החשמל לעזה נובעת מחוסר רצון להתעמת עם שר אחר על סטרואידים? "חורה לי שאבו מאזן מחליט מתי יהיה פיצוץ בינינו לבין חמאס", אומר יובל שטייניץ. "אסור לאפשר לו להפוך אותנו לכלי משחק בעימות שלו מול חמאס".

 

בין לגיטימציה לאופוזיציה

אחד המנתחים האסטרטגיים החכמים בארה"ב, דיוויד גולדמן, הכותב באתר PJ MEDIA, מגדיר את מה שקורה בימים אלה בארצו כמלחמת אזרחים קרה. זו מלחמה שבה הכוחות המסתערים אינם רובאים שמרוקנים מחסניות - למרות כחמישים כדורים שירה מתנקש במגרש בייסבול - אלא הדרג המסתער מורכב מעורכי דין. 

בישראל היו עליות ומורדות בשנתיים האחרונות במתח הפנימי, ולעיתים היה נדמה שהמצב כאן דומה לקיטוב האלים באמריקה. אנחנו עוד רחוקים משם. אבל יש כאלה שמתקנאים באותו עימות פוליטי בארה"ב שמתחזה לחקירות נגד הנשיא. "זו מחאה פוליטית נגד המריחה, נגד העובדה שהיועץ המשפטי מורח חקירה במשך חודשים", אמר במוצאי שבת האחרון עורך הדין ואיש מפלגת העבודה אלדד יניב לכתב "וואלה!". "זו צריכה להיות זירת האופוזיציה העיקרית לקיץ 2017", הוא אמר על הפגנות המחאה הפוליטית בפתח תקווה. 

ברור שההפגנות הן ניסיון להפעיל לחץ מהרחוב על גורם משפטי בכיר כדי שיעזור "לנו" לפנות את ראש הממשלה ממשרדו, דבר שנבצר מאיתנו לעשות באמצעים דמוקרטיים רגילים. 

אם לשפוט לפי שבשבת בג"ץ, הלחצים וההשפעה של המפגינים מרמת הרחוב על היכלי השן של בית המשפט - פועלים. אותם שופטים, מזוז, פוגלמן ודנציגר, שקבעו שכל עוד קיימת אלטרנטיבה אחרת כמו להפגין מול משרדו של היועץ המשפטי, אין להפגין מול בית פרטי, התפלפלו לפני כשבוע וטענו שהמשטרה לא הבינה אותם. הם אלה שקבעו לפני כחודש שההפגנות האלה מול בית היועמ"ש הן "ניסיון להשפעה לא לגיטימית על איש הציבור במילוי תפקידו על ידי יצירת לחץ אישי עליו ועל בני משפחתו". עכשיו קובעים מתווה של מרחקים מבית היועמ"ש עצמו ומספרי מפגינים. למה לא? בג"ץ יביים גם את המחאה. 

יש הרגשה שגם הפרסום האחרון, כי המשטרה חוקרת חשד לשוחד נגד ראש הממשלה, הוא תולדה של הלחצים התקשורתיים והפוליטיים מהרחוב. ברור שזה יותר חשדות מחדשות. אם מתברר שפרשת "המתנות" מתכנסת רק לכדי עבירה טכנית כלשהי, אז צריך משהו נוסף. בכל אופן, חקירות שנפתחו לא במהרה ייסגרו. בכך דומות חקירות נתניהו לחקירות טראמפ. מסע דיג אגרסיבי בחיפוש אחר עבירה. 

כדאי לחזור על מה שכתב פרופ' אלן דרשוביץ לפני כחצי שנה ב"הארץ": "חקירת משטרה בעניין השיחות (בין נתניהו למוזס) מציבה סכנות גדולות לחופש העיתונות ולמשילות הדמוקרטית". עוד כתב כי "הקרימינליזציה של חילוקי דעות פוליטיים מסכנת את הדמוקרטיה... כאשר חוקים מעורפלים בנוגע לקבלת מתנות מחברים... מיושמים באופן נרחב רטרואקטיבי וסלקטיבי כלפי עובד ציבור שנוי במחלוקת - זה מסוכן". דרשוביץ הגדיר את חקירת העיתונאים בפרשת מוזס כ"מדרון חלקלק".

ההפגנות בפתח תקווה הן לגיטימיות מבחינת הדמוקרטיה, והמשטרה מנסה להכיל אותן במקום לפזרן. אבל זו אינה מחאה אלא הפגנות הטרדה, כולל העובדה שהיועץ מנדלבליט נמנע כבר תקופה ארוכה מללכת לבית הכנסת במוצאי שבת. המסר של "המפגינים" כלפיו: בג"ץ נמצא כבר בחצי רגל בכיסנו, נהפוך את חייך לגיהינום אם לא תסור למשמעתה של חברת "צדק חברתי בע"מ".

 

תשאלו את קאנט

לפני כשבועיים פורסם שערוץ "ארטה" הגרמני־צרפתי מסרב לשדר סרט דוקומנטרי על אנטישמיות בגרמניה. הסיפור פורסם בעיתון הנפוץ "בילד" ונוצר גל מחאה על ההחלטה לבטל את השידור. מתברר שהמחאה הצליחה, וביום רביעי השבוע שודר הסרט ברשת ARD, ובכך קיבל אחוזי צפייה גבוהים בהרבה ממה שהיה יכול לקבל ב"ארטה".

גרמניה הכניסה את עצמה למסלול התנגשות עם ישראל. היא עושה זאת תוך שהיא מציבה את עצמה בעמדת עליונות מוסרית. כאילו בכירים בגרמניה יכולים להטיף לישראל בענייני דמוקרטיה וערכים. ההתנגשות הבולטת היתה כאשר שר החוץ זיגמר גבריאל העדיף להיפגש עם נציגי "שוברים שתיקה" ונתניהו ביטל את הפגישה איתו. פגישה בין השר גלעד ארדן לבין משלחת של שבעה חברי בונדסטאג בוטלה משום שסירבו להתייצב במשרדו, הממוקם במקום חשוד בירושלים. הדבקות של הגרמנים באות הכתובה ובפרשנות לגליסטית מחמירה של הקו הירוק מלמדת שהם לא השתנו. 

לפני ימים אחדים, בעת ביקורו בארץ, אמר נשיא קרן היינריך בל רלף פוקס, כי העברת גרסה מחמירה יותר של חוק העמותות תהיה בגדר חציית קו אדום. הוא טען שזה יעמיד את ישראל יחד עם פוטין וארדואן. "חשוב שישראל תישאר דמוקרטיה", הוא אמר. השבוע חזר משרד החוץ הגרמני כמו תוכי על אותה מנטרה. איזו מין דמוקרטיה זו, שקרן בלתי תלויה משמשת זרוע בלתי רשמית של ממשלת גרמניה?

מרקל. בישראל קיים רצף של משטר דמוקרטי ארוך בהרבה ממה שהיה אי פעם בגרמניה // צילום: אי.פי

האמת היא אחרת ומשקפת את משחק הדימויים של העליונות הגרמנית. זה שוב הסיפור הישן על "עליונות גרמנית". בספרה המצוין "העליונים" כותבת נעמי לויצקי על הנשיא בדימוס אהרן ברק, כי "כניצול שואה הוא יודע היטב שאם הדמוקרטיה עוותה ונהרסה במדינתם של עמנואל קאנט, בטהובן וגתה, אין דמוקרטיה חסינה בעולם". 

הדמוקרטיה הישראלית שברירית במיוחד, לפי השקפה זו, והגרמנים המכובדים שמטיפים לנו בזמן האחרון שותפים לדעה הזאת. אבל בגרמניה של קאנט ושות' לא היתה דמוקרטיה. 

במדינת ישראל קיים רצף של משטר דמוקרטי ארוך בהרבה ממה שהיה אי פעם בגרמניה, בייחוד אם נביא בחשבון שמחציתה של גרמניה, שבה גדלה הקנצלרית אנגלה מרקל, חיתה בדיקטטורה של "דמוקרטיה עממית" סובייטית עד 1989. ישראל והדמוקרטיה שלה עמדו במבחנים קשים בהרבה מאלה שגרמניה עמדה בהם ב־70 השנים האחרונות. אלמלא החסות האמריקנית, ספק אם היתה שם בכלל דמוקרטיה. 

טיפוח ארגונים כמו "שוברים שתיקה" בכסף גרמני לא נועד לקידום זכויות האדם אלא לצורכי לוחמה פוליטית, שבאמצעותה מעוניינים הגרמנים לערער את היציבות בישראל. זה לא בדיוק מהלך תומך דמוקרטיה. באמצעות "בצלם" ו"שוברים שתיקה" מצליחים גורמים אנטי־ישראליים לייצר משבר מדיני מול שותפה אסטרטגית כמו גרמניה. אבל גרמניה מטפחת קשרים עסקיים נרחבים עם איראן, ויש בצמרת המדינית שלה גורמים שתומכים בהתגרענות איראן. המפלגה הסוציאל־דמוקרטית קיימה דיאלוג עם חיזבאללה. כך שמדיניותו של שר החוץ גבריאל מקרבת אותו הרבה יותר לרוסיה ולציר הרשע מאשר כל חוק שישראל חושבת להעביר.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו