ככה עושים היפ הופ בעברית

אם לא שמעתם עד היום את השם נצ'י נצ', אתם כנראה מעל גיל 30 או כאלה שלא מתים על היפ הופ, כי הראפר הישראלי בן ה־29, שנולד בשם רביד פלוטניק, הפך בשנתיים האחרונות לחוד החנית של תחיית ההיפ הופ המקומי.

הוא הצליח לגרום לזה להישמע נכון בעברית, הוא חידד את ההגשה הפמיליארית שלו עד לשיא, הוא בחר נהדר את השותפים שלו, הוא שמר את הרגליים חזק על הקרקע ואולי הכי מעניין ויוצא דופן: הפנה מבט למוסיקה הישראלית ולא לסצנות האחיות של ההיפ הופ בניו יורק ובלוס אנג'לס.

נצ'י נצ' הוציא אלבום בכורה כבר ב־2011, אבל הפריצה האמיתית הגיעה עם יציאת אלבומו השלישי "ברוכים הבאים לפתח תקווה" במארס 2016. האלבום הזה זיכה אותו בפרס תגלית השנה של אקו"ם והרחיב מאוד את קהל מעריציו. כבר באלבום ההוא אפשר היה לזהות ניצנים של התרחבות מוסיקלית ויציאה מז'אנר ההיפ הופ לז'אנרים אחרים. שיר כמו "ממשלה זה פשע מאורגן", למשל, ישב על לחן בלוזי ולא על ביט. עכשיו משחרר נצ'י נצ' את אלבומו הרביעי, "שפל וגאות", ונראה שהפלירטוט עם ז'אנרים אחרים רק הלך והעמיק. למעשה, האלבום הזה מזכיר את המוצר המדובר ביותר של השנים האחרונות בהיפ הופ העולמי: אלבום המופת To Pimp a Butterfly של קנדריק לאמאר. האלבום של לאמאר הוא קולאז' מבריק של סגנונות שבוודאי התנגן לא מעט כשנצ'י החל את תהליך העבודה היצירתי שלו על האלבום הנוכחי.

האלמנט הבולט ביותר ב"שפל וגאות" הוא אוסף הרפרנסים האינסופי שמופיע באלבום. הנה רשימה חלקית מאוד שמתייחסת לטקסטים בלבד: אביתר בנאי ("יש לי סיכוי להינצל"), רון שובל ("לפעמים הים שקט"), דודו טסה ("בסוף מתרגלים להכל"), אהוד בנאי (שקולו פותח ונועל את האלבום), מאיר אריאל ("אדם בוכה את שכואב לו"), שב"ק ס' ("אין כבוד בין אדם לאדם") ושלומי שבן ("כולם אומרים את צוחקת לי בפנים"). רפרנס אחד יוצא דופן מופיע בשלמותו: "שיר ארץ" שכתב נתן יונתן, הלחין סשה ארגוב ומבוצע באלבום עם טל הפטר. לא בדיוק בחירה קלאסית לראפר, אבל את הפרדיגמה הזו מנסה נצ'י נצ' לשבור באלבום הזה. הגבולות של הז'אנר נמסים ומייצרים נוף רחב ורבגוני. כן, יש פה עדיין היפ הופ בפלואו היסטרי, אבל יש פה גם שירה. ממש. כזו שהופכת את נצ'י מאמן היפ הופ לזמר.

ההתרחבות הסגנונית הזו מגיעה גם למוסיקה עצמה. הקאבר ל"שיר ארץ" הוא אלקטרוניקה לירית, "כפרה שלי" משייט במחוזות הבוסה נובה, "מודרני" הוא הברקת טראפ ו"בדיוק כמו שאני" הוא בלדה אקוסטית עדינה. כל אלה לא הופכים את רביד פלוטניק לקנדריק לאמאר, אבל מציגים אמן סקרן, יצירתי, אמיץ ורבגוני.

כל אלה גם לא הופכים את "שפל וגאות" ל־To Pimp a Butterfly, אבל מציגים נקודת מבט חדשה ומכילה על מוסיקה ישראלית. כל אלה הם סימנים מבורכים להתבגרות של פלוטניק כאמן, להתבססות שלו במוסיקה הישראלית וליכולת שלו לחדש בעזרת מבט מקביל לאחור ולפנים.